לא חיים עוד למען עצמנו
”בעד הכול הוא [המשיח] מת, כדי שאלה החיים לא יחיו עוד למען עצמם” (קורינתים ב׳. ה׳:15).
1, 2. איזו מצווה מקראית הניעה את תלמידי ישוע בני המאה הראשונה להתגבר על האנוכיות?
היה זה הלילה האחרון של ישוע עלי אדמות. בעוד שעות ספורות הוא ימסור את חייו למען כל המאמינים בו. באותו לילה אמר ישוע לשליחיו הנאמנים דברים חשובים רבים. בין היתר, דיבר על צו ביחס לתכונה שתהפוך לאחד מסימני ההיכר של תלמידיו. ”מצווה חדשה אני נותן לכם”, אמר, ”אהבו זה את זה; כמו שאהבתי אתכם כך גם אתם אהבו זה את זה. בזאת ידעו הכול שתלמידיי אתם: אם תהיה אהבה ביניכם” (יוחנן י״ג:34, 35).
2 משיחיים אמיתיים צריכים לאהוב זה את זה באהבה שיש עימה הקרבה עצמית, ולהעמיד את טובת בני אמונתם לפני טובתם הם. אל להם להסס אף ’לתת את נפשם בעד ידידיהם’ (יוחנן ט״ו:13). כיצד הגיבו המשיחיים הקדומים למצווה חדשה זו? בחיבורו הנודע אַפּוֹלוֹגֶטִיקוּס ציטט טרטוליינוס בן המאה השנייה אחרים אשר אמרו על המשיחיים: ’ראו עד כמה אוהבים הם זה את זה וכיצד מוכנים הם אפילו למות איש למען רעהו’.
3, 4. (א) מדוע עלינו להילחם באנוכיות? (ב) במה נדון במאמר זה?
3 גם אנו חייבים ’לשאת איש את מַעֲמֶסֶת רעהו וכך לקיים את תורת המשיח’ (גלטים ו׳:2). ואולם, אנוכיות היא מן המכשולים הגדולים ביותר בדרך לקיום תורת המשיח ולקיום המצוות ’ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, ואהבת לרעך כמוך’ (מתי כ״ב:37–39). מעצם היותנו בלתי מושלמים מקננת בנו הנטייה להתרכז בעצמנו. הוסף לכך את לחצי היומיום, האווירה התחרותית בבית־הספר או במקום העבודה והמאבק לגמור את החודש, ונטייה טבעית זו מתעצמת. הנטייה לאנוכיות אינה נמצאת במגמת ירידה. השליח פאולוס הזהיר: ”באחרית הימים... יהיו האנשים אוהבי עצמם” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1, 2).
4 לקראת חלקו האחרון של שירותו הארצי, הציג ישוע בפני תלמידיו תהליך בן שלושה צעדים שיעזור להם להתגבר על האנוכיות. מהו התהליך, ואיזו תועלת נוכל להפיק מהוראותיו?
תרופת נגד מוצלחת!
5. מה גילה ישוע לתלמידיו במהלך פעילותם בגליל העליון, ומדוע הזדעזעו הם מדבריו?
5 ישוע בישר סמוך לקיסריה פיליפי שבגליל העליון. דומה כי אזור שָלֵו וציורי זה התאים יותר לבילויי פנאי מאשר לסיגופים. ואולם, שם החל ישוע להבהיר לתלמידיו כי ”עליו ללכת לירושלים ולסבול הרבה מידי הזקנים וראשי הכוהנים והסופרים, ולהיהרג וביום השלישי לקום” (מתי ט״ז:21). עד כמה הזדעזעו ודאי התלמידים לשמע דבריו, שכן עד אותה עת ציפו שמנהיגם יכונן את מלכותו עלי אדמות! (לוקס י״ט:11; מעשי השליחים א׳:6).
6. מדוע גער ישוע קשות בפטרוס?
6 בו במקום ”לקח אותו כיפא [פטרוס] לצד והחל לגעור בו באומרו: ’חלילה [”חס”, דל’] לך, אדוני. אל יהיה הדבר הזה לך!’” כיצד הגיב ישוע? ”פנה ישוע ואמר לכיפא [פטרוס]: ’סור מלפניי, שטן. מכשול אתה לי, כי אין לבך לדברי אלוהים אלא לדברי בני אדם’”. איזה ניגוד עמדות תהומי! ישוע קיבל על עצמו בנפש חפצה את דרך ההקרבה העצמית שהתווה בפניו אלוהים — דרך שתוליך בתוך מספר חודשים למותו על עמוד הוקעה. פטרוס המליץ על חיי נוחות. ”חס לך”, אמר. אין ספק שכוונותיו היו טובות. בכל אופן, ישוע גער בו משום שבמקרה זה הניח פטרוס לשטן להשפיע עליו. לבו של פטרוס לא היה ”לדברי אלוהים אלא לדברי בני אדם” (מתי ט״ז:22, 23).
7. איזה מסלול התווה ישוע במתי ט״ז:24 עבור תלמידיו?
7 הדים לדברים שאמר פטרוס לישוע נשמעים גם בימים אלה. העולם על־פי־רוב קורא לפרט ’לחוס על עצמו’ ו’לבחור בדרך הקלה ביותר’. ישוע, לעומת זאת, המליץ על הלך רוח שונה בתכלית. הוא אמר לתלמידיו: ”מי שרוצה לבוא אחריי, שיתכחש לעצמו וייקח את [”עמוד הוקעתו”, ע״ח] וילך אחריי” (מתי ט״ז:24). ”מילים אלו אינן הזמנה אל הלא־מאמינים להצטרף לשורות התלמידים”, אומר המקרא לפרשן החדש, ”אלא תזכורת למי שכבר נענו לקריאת המשיח לחשוב על מה שנדרש מהם בתור תלמידיו”. על המאמינים לנקוט את שלושת הצעדים שהגדיר ישוע בפסוק. כעת נדון בצעדים אלו אחד לאחד.
8. הסבר מה משמע הדבר להתכחש לעצמך.
8 ראשית, עלינו להתכחש לעצמנו. המילה היוונית המתורגמת לפועל ”להתכחש” מצביעה על הנכונות לומר לא לתאוות אנוכיות או לנוחות אישית. ההתכחשות העצמית אינה מסתכמת אך ורק בנכונות לוותר מדי פעם על הנאות מסוימות; ואין היא מלמדת שעלינו להפוך לסגפנים או לבעלי נטייה להרס עצמי. אין אנו ’שייכים עוד לעצמנו’ במובן זה שאנו מוכנים בחפץ לב לתת ליהוה את כל חיינו ואת כל הכרוך בהם (קורינתים א׳. ו׳:19, 20). במקום להיות מרוכזים בעצמנו, חיינו סובבים סביב עשיית רצון אלוהים. ההתכחשות העצמית מצביעה על הנחישות לעשות את רצון אלוהים, גם אם עלינו לפעול בניגוד לנטיותינו הטבעיות. אנו מקדישים את עצמנו לאלוהים ונטבלים כביטוי למסירותנו הבלעדית אליו. אחר כך אנו עושים כל מאמץ לחיות בהתאם להקדשה כל עוד רוחנו בנו.
9. (א) כסמל למה נחשב עמוד הוקעה בתקופת חייו של ישוע עלי אדמות? (ב) באיזה מובן לוקחים אנו את עמוד הוקעתנו?
9 הצעד השני הוא שעלינו לקחת את עמוד הוקעתנו. במאה הראשונה נחשב עמוד הוקעה כסמל לסבל, לחרפה ולמוות. בדרך כלל, רק פושעים הומתו על עמוד הוקעה או שגופותיהם נתלו על עמוד. בביטוי זה הראה ישוע שהמשיחי צריך להיות מוכן לסבול רדיפות, לעג ואפילו מוות בשל היבדלותו מן העולם (יוחנן ט״ו:18–20). אמות המידה המשיחיות שלנו מבדילות אותנו, והעולם בתגובה ’מגדף’ אותנו על כך (פטרוס א׳. ד׳:4). כך עלול לקרות בבית־הספר, במקום העבודה או בחוג המשפחה (לוקס ט׳:23). אף־על־פי־כן, אנו מוכנים לשאת את הבוז שרוחש לנו העולם משום שאין אנו חיים עוד למען עצמנו. ישוע אמר: ”אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם ויעלילו עליכם בגללי. שימחו וגילו, כי שכרכם רב בשמים” (מתי ה׳:11, 12). החשוב מכול הוא לשאת חן בעיני אלוהים.
10. מה עלינו לעשות כדי ללכת אחרי ישוע?
10 שלישית, ישוע המשיח אמר שעלינו ללכת אחריו. לפי מילון ביאורי של מילים בברית החדשה מאת ו. א. וַין, המילים ללכת אחריי משמען ללוות — ”ללכת לאותו כיוון”. ביוחנן א׳. ב׳:6 נאמר: ”האומר שהוא עומד [”באלוהים”, ע״ח], כדרך שהתהלך ישוע כן גם עליו להתהלך”. כיצד התהלך ישוע? אהבתו של ישוע לאביו שבשמים ולתלמידיו לא הותירה אצלו מקום לאנוכיות. ”המשיח לא ביקש הנאה לעצמו”, כתב פאולוס (רומים ט״ו:3). גם כאשר היה עייף ורעב, הציב ישוע את צורכי הזולת לפני צרכיו שלו (מרקוס ו׳:31–34). הוא גם השקיע מאמצים נמרצים בהכרזת בשורת המלכות ובפעילות ההוראה. האין זה מן הראוי שננהג כמותו ונהיה נלהבים במימוש תפקידנו ’לעשות תלמידים מאנשי כל העמים וללמד אותם לשמור את כל מה שציווה ישוע’? (מתי כ״ח:19, 20, ע״ח) בכל דבר השאיר לנו המשיח מופת, ועלינו ’ללכת בעקבותיו’ (פטרוס א׳. ב׳:21).
11. מדוע מן ההכרח שנתכחש לעצמנו, ניקח את עמוד הוקעתנו ונלך אחרי ישוע המשיח?
11 מן ההכרח שנתכחש לעצמנו, ניקח את עמוד הוקעתנו ונלך אחרי דמות המופת שלנו. בצעדים אלו אנו מנטרלים את האנוכיות שהיא מכשול בדוק לגילוי אהבה המלווה בהקרבה עצמית. עוד אמר ישוע: ”החפץ להציל את נפשו יאבד אותה, אבל המאבד את נפשו למעני ימצאנה. מה תועלת תצמח לאדם אם ירוויח את כל העולם ויפסיד את נפשו, או מה ייתן אדם כתמורה בעד נפשו?” (מתי ט״ז:25, 26).
איננו יכולים לעבוד שני אדונים
12, 13. (א) איזה נושא עניין את הנכבד הצעיר שנועץ בישוע? (ב) איזו עצה נתן ישוע לבחור, ומדוע?
12 מספר חודשים לאחר שהדגיש ישוע בפני תלמידיו שעליהם להתכחש לעצמם, ניגש אליו נכבד צעיר עשיר ושאל: ”רבי, איזה טוב עליי לעשות כדי להשיג חיי עולם?” ישוע אמר לו ’לשמור את המצוות’ ואחר כך ציטט כמה מהן. אמר הבחור: ”את כל אלה שמרתי”. נראה כי האיש היה כן ועשה את מיטבו על מנת לקיים את מצוות התורה. על כן שאל: ”מה עוד חסר לי?” בתגובה הושיט ישוע לבחור הזמנה מיוחדת במינה: ”אם רצונך להיות שלם, לך מכור את רכושך ותן לעניים ויהיה לך אוצר בשמים; אחר כך בוא ולך אחריי” (מתי י״ט:16–21).
13 ישוע ראה שכדי שהבחור יוכל לשרת את יהוה בלב ונפש, היה עליו להיפטר מהפרעה גדולה בחייו — עושרו החומרי. תלמיד אמיתי של המשיח אינו יכול לשרת שני אדונים. ’אין הוא יכול לעבוד את האלוהים ואת הממון’ (מתי ו׳:24). הוא זקוק ל’עין טובה’ הממוקדת בעניינים רוחניים (מתי ו׳:22). הוויתור על הרכוש ונתינתו לעניים הוא מעשה של הקרבה עצמית. בתמורה להקרבתו החומרית, הציע ישוע לנכבד הצעיר את הזכות היקרה לאין ערוך לצבור אוצר בשמים — אוצר שמשמעו חיי עולם עבורו ואשר יקנה לו בסופו של דבר את הזכות למלוך בעתיד עם המשיח בשמים. הבחור לא היה מוכן להתכחש לעצמו. ”הלך משם עצוב, שכן היו לו נכסים רבים” (מתי י״ט:22). אך לא כך הגיבו תלמידים אחרים של ישוע.
14. כיצד הגיבו ארבעה דייגים להזמנתו של ישוע ללכת אחריו?
14 כשנתיים קודם לכן, הושיט ישוע הזמנה דומה לארבעה דייגים, פטרוס, אנדרי, יעקב ויוחנן. שניים מהם דגו באותה עת, והשניים האחרים היו עסוקים בתיקון רשתותיהם. פנה אליהם ישוע ואמר: ”בואו אחריי ואעשה אתכם דייגי אדם”. בסופו של דבר עזבו כל הארבעה את עסקי הדיג והלכו אחרי ישוע למשך כל שארית ימיהם (מתי ד׳:18–22).
15. אילו הקרבות הקריבה עדת־יהוה בימינו על מנת ללכת אחרי ישוע?
15 משיחיים רבים כיום מחקים את דוגמתם של ארבעת הדייגים ולא את דוגמת הנכבד הצעיר העשיר. הם מוותרים על עושר ועל הזדמנויות שונות בעולם זה על מנת לשרת את יהוה. ”בגיל 22 ניצבתי בפני פרשת דרכים רצינית”, מספרת דֶבּוֹרָה. היא מסבירה: ”למדתי את המקרא במשך שישה חודשים בערך, ורציתי להקדיש את חיי ליהוה, אבל בני משפחתי התנגדו נחרצות. הם היו מולטימיליונרים, וחשבו שאם אהפוך לעדת־ יהוה, יהיה זה להם לאות קלון בעיני החברה. הם נתנו לי 24 שעות להחליט מה אני רוצה — חיי מותרות או את האמת. אם לא אנתק כל קשר עם העדים, משפחתי תנשל אותי מן הירושה. יהוה עזר לי לקבל את ההחלטה הנכונה ונתן לי את הכוח לעמוד בה. כבר 42 שנה שאני בשירות מלא, ואין בי שמץ של חרטה. דחיתי סגנון חיים אנוכיי ונהנתני וחסכתי מעצמי חיי ריקנות ואומללות שאותם אני רואה בקרב בני משפחתי. עזרתי יחד עם בעלי ליותר ממאה איש ללמוד את האמת. ילדים רוחניים אלה יקרים לי יותר מכל הון חומרי”. מיליוני עדי־יהוה אחרים שותפים לרגשותיה. ומה לגביך?
16. כיצד נוכל להראות שאין אנו חיים עוד למען עצמנו?
16 הרצון שלא לחיות עוד למען עצמם מניע אלפי עדי־יהוה לשרת כחלוצים — כינוי למבשרי מלכות בשירות מלא. אחרים שאינם יכולים מכורח הנסיבות לשרת בשירות מלא, מטפחים את רוח החלוציות ותומכים בפעילות ההכרזה על המלכות כמיטב יכולתם. הורים מגלים רוח דומה: הם מקדישים חלק ניכר מזמנם ומקריבים עניינים אישיים על מנת להקנות חינוך רוחני לילדיהם. בדרך זו או אחרת, כולנו יכולים להראות שענייני המלכות באים בעדיפות עליונה בחיינו (מתי ו׳:33).
אהבתו של מי דוחקת בך?
17. מה מניע אותנו להקריב הקרבות?
17 מי שאוהב באהבה המלווה בהקרבה עצמית אינו בוחר בדרך הקלה ביותר. אך חשוב על מה שדוחק בנו. פאולוס כתב: ”אהבת המשיח דוחקת בנו, בהכירנו שאחד מת בעד הכול, ... ובעד הכול הוא מת, כדי שאלה החיים לא יחיו עוד למען עצמם, אלא למען זה אשר מת וקם בעדם” (קורינתים ב׳. ה׳:14, 15). זוהי אהבת המשיח שדוחקת בנו לא לחיות עוד למען עצמנו. איזה כוח מניע רב עוצמה! מאחר שהמשיח מת בעדנו, האין אנו רואים לעצמנו חובה מוסרית לחיות למענו? הרי הכרת טובה לעומק האהבה שאלוהים והמשיח מעניקים לנו הניעה אותנו להקדיש את חיינו לאלוהים ולהפוך לתלמידי המשיח (יוחנן ג׳:16; יוחנן א׳. ד׳:10, 11).
18. מדוע כדאי לנו לבחור בדרך חיים המלווה בהקרבה עצמית?
18 האם כדאי לנו לא לחיות עוד למען עצמנו? לאחר שהנכבד הצעיר העשיר דחה את הזמנת המשיח והלך לו לדרכו, אמר פטרוס לישוע: ”הנה אנחנו עזבנו הכול והלכנו אחריך, אם כן מה יהיה לנו?” (מתי י״ט:27) פטרוס ושאר השליחים באמת התכחשו לעצמם. ומה יהיה גמולם? תחילה דיבר ישוע על הזכות שתיפול בחלקם למלוך עימו בשמים (מתי י״ט:28). באותו מעמד התייחס ישוע לברכות שיהיו מנת חלקו של כל אחד מתלמידיו. הוא אמר: ”אין איש אשר עזב בית או אחים או אחיות או אם או אב או בנים או שדות למעני ולמען הבשורה, שלא יקבל כעת, בזמן הזה, פי מאה: בתים ואחים ואחיות ואימהות ובנים ושדות, ... ובעולם הבא — חיי עולם” (מרקוס י׳:29, 30). אנו מקבלים הרבה יותר ממה שאנו מקריבים. האין זה נכון שאבותינו, אימהותינו, אחינו, אחיותינו וילדינו הרוחניים יקרים יותר מכל דבר שוויתרנו עליו למען המלכות? למי היו חיים מספקים יותר — לפטרוס או לנכבד הצעיר העשיר?
19. (א) במה תלויה שמחה אמיתית? (ב) במה נדון במאמר הבא?
19 במוצא פיו ובמעשיו הראה ישוע כי השמחה נובעת מנתינה וממתן שירות, ולא מאנוכיות (מתי כ׳:28; מעשי השליחים כ׳:35). כאשר אין אנו חיים עוד למען עצמנו אלא הולכים אחרי המשיח, אנו מוצאים כעת סיפוק רב בחיים עם ציפייה לחיי נצח בעתיד. כאשר אנו מתכחשים לעצמנו, הבעלות עלינו עוברת לידי יהוה. בדרך זו אנו נעשים עבדים לאלוהים. מדוע עבדות זו כדאית? מה יש בה כדי להשפיע על החלטותינו בחיים? בשאלות אלו יעסוק המאמר הבא.
האם אתה זוכר?
• מדוע עלינו לפעול נגד נטיותינו האנוכיות?
• מה משמע הדבר להתכחש לעצמנו, לקחת את עמוד הוקעתנו וללכת אחרי ישוע?
• מה מניע אותנו לא לחיות עוד למען עצמנו?
• מדוע כדאי לחיות חיי הקרבה עצמית?
[תמונה בעמוד 11]
”חס לך, אדוני”
[תמונה בעמוד 13]
מה מנע בעד הנכבד הצעיר מללכת אחרי ישוע?
[תמונות בעמוד 15]
האהבה מניעה את עדי־יהוה לשרת כמכריזי מלכות נלהבים