”נחתור נא אל דברים שמביאים לידי שלום”
דרך חדשה שאך נסללה נראית כמקשה אחת וכחסינה מפני נזקים. אולם בחלוף הזמן עלולים להיווצר בה סדקים ומהמורות. לצורכי בטיחות ולשמירת תקינותה של הדרך, יש צורך בעבודות תחזוקה.
באופן דומה, יחסינו עם הזולת עלולים להיות מתוחים לפעמים ואפילו להיסדק. השליח פאולוס הודה שנתגלעו חילוקי דעות בין המשיחיים ברומא. הוא יעץ לאחיו המשיחיים: ”נחתור נא אל דברים שמביאים לידי שלום, ואל דברים שבאמצעותם יבנה איש את רעהו” (רומ׳ י״ד:13, 19). מדוע הכרחי ’לחתור אל דברים שמביאים לידי שלום’? כיצד נוכל לרדוף שלום באומץ וביעילות?
מדוע לרדוף שלום?
בהיעדר תחזוקה עלולים סדקים קטנים בדרך להפוך למהמורות מסוכנות. באותו אופן, חיכוכים אישיים שאינם מיושבים עלולים להוביל לאסון. השליח יוחנן כתב: ”איש אם יאמר ’אוהב אני את אלוהים’ והוא שונא את אחיו, שקרן הוא; כי מי שאיננו אוהב את אחיו אשר הוא רואה אותו לא יוכל לאהוב את האלוהים אשר הוא איננו רואה אותו” (יוח״א ד׳:20). חילוקי דעות אישיים לא־פתורים עלולים לגרום בסופו של דבר למשיחי לשנוא את אחיו.
ישוע המשיח הראה שיהוה לא יקבל את עבודתנו אותו אם לא ניישר את ההדורים בינינו לבין הזולת. ישוע הורה לתלמידיו: ”לכן אם תביא את קורבנך אל המזבח ושם תיזכר כי לאחיך דבר נגדך, עזוב את קורבנך שם לפני המזבח ולך תחילה להתרצות לאחיך ואחר כך בוא והקרב את קורבנך” (מתי ה׳:23, 24). כן, אנחנו רוצים לרדוף שלום בעיקר מפני שאנו חפצים לשמח את ליבו של יהוה אלוהים.a
מקרה שאירע בקהילה בפיליפי מדגיש סיבה נוספת שצריכה להניע אותנו לרדוף שלום. בעיה כלשהי התגלעה בין שתי אחיות משיחיות, אבהודיה וסינטיכי, ואיימה ככל הנראה על השלום בקהילה כולה (פיל׳ ד׳:2, 3). חילוקי דעות על רקע אישי אשר אינם מיושבים עלולים להפוך עד מהרה לדבר ידוע לכול. מתוך רצון עז לשמר את האהבה והאחדות בקהילה אנו חותרים לידי שלום עם אחינו לאמונה.
”אשרי רודפי שלום”, אמר ישוע (מתי ה׳:9). רדיפת שלום מביאה לידי שמחה וסיפוק. מעבר לכך, השלום תורם לבריאות, שהרי ”חיי בשרים לב מרפא”, כלומר לב שקט ורגוע מביא חיים לאדם (מש׳ י״ד:30). מנגד, נטירת טינה עלולה להגביר את הסיכון לחלות.
אף־על־פי שרוב המשיחיים מאוחדים בדעה שרדיפת שלום היא דבר הכרחי, אולי אתה תוהה כיצד ניתן ליישב חילוקי דעות אישיים. הבה נבחן מספר עקרונות מקראיים היכולים להנחות את צעדינו.
לשון מרגוע משיבה את השלום
סדקים קטנים על פני הדרך מטופלים לרוב על־ידי כיסוים בחומר כלשהו. האם אנו יכולים לסלוח ולכסות על מעידות קטנות מצד אחינו? סביר להניח שגישה זו תסייע לנו ליישב את רוב החיכוכים האישיים, כשם שאמר השליח פטרוס: ”על רוב פשעים תכסה אהבה” (פט״א ד׳:8).
אולם, יש לפעמים בעיות הנראות כה רציניות עד כי איננו יכולים פשוט לכסות עליהן. ראה מה אירע לבני ישראל מייד לאחר שכבשו את הארץ המובטחת. לפני שחצו ”בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה” את הירדן, הם בנו ”מזבח גדול למראה”. יתר שבטי ישראל חשבו שהמזבח נועד לעבודה זרה ולא יכלו להעלים מכך עין. על כן התכוננו לצאת לפעולה צבאית (יהו׳ כ״ב:9–12).
חלקם אולי חשבו כי המזבח מהווה ראיה מספקת לביצוע חטא ושאם יצאו להתקפת פתע, ייפלו מעטים מכוחותיהם. אולם, במקום לנהוג בחופזה, שלחו השבטים שממערב לירדן נציגים שידונו עם אחיהם בבעיה שהתעוררה. הנציגים שאלו: ”מה המעל הזה אשר מעלתם באלוהי ישראל לשוב היום מאחרי יהוה?” למעשה, השבטים שבנו את המזבח לא מעלו באלוהים. אך מה תהיה תגובתם להאשמה שכזאת? האם ישתלחו במאשימיהם או יסרבו לדבר עימם? השבטים שהואשמו השיבו בלשון רכה וברורה, ואמרו כי הם פעלו מתוך רצון לעבוד את יהוה. תגובתם הביאה לשמירת יחסיהם התקינים עם אלוהים והצילה חיים. לשון מרגוע תרמה לסילוק אי־הבנות ולהשבת השלום (יהו׳ כ״ב:13–34).
לפני שנקטו צעד חריף, פעלו עשרת השבטים בחוכמה ושוחחו על הבעיה עם השבטים ראובן, גד וחצי שבט המנשה. ”אל תבהל ברוחך [אל תמהר] לכעוס”, אומר דבר־אלוהים, ”כי כעס בחיק כסילים ינוח” (קהל׳ ז׳:9). הדרך המקראית לטפל בחיכוכים אישיים חמורים היא באמצעות שיחה רגועה וגלויה בין הצדדים המעורבים. האם באמת נוכל לצפות מיהוה שיברכנו אם ננטור טינה ולא ניגש אל האדם אשר מנקודת מבטנו פגע בנו?
מצד שני, מה אם אח משיחי פונה אלינו וטוען שפגענו בו או אולי אף מאשים אותנו בדבר שלא עשינו? ”מענה רך ישיב חֵמה [זעם]”, נאמר במקרא (מש׳ ט״ו:1). שבטי ישראל שהיוו את הצד הפוגע הסבירו את עמדתם ברכוּת ובבהירות, ובכך נטרלו את המתח שללא ספק שרר בפגישה שקיימו עם אחיהם. בין אם אנו ניגשים ביוזמתנו אל אחִינו כדי לשוחח עימו על משהו שקרה ובין אם הוא עושה כן, רצוי שנשאל את עצמנו, ’אילו מילים, איזה טון דיבור ואיזו התנהגות יקדמו קרוב לוודאי את השלום?’
השתמש בלשונך בחוכמה
יהוה מבין שנטוע בנו הצורך להביע באוזני אחרים את מה שמטריד אותנו. אולם, אם לא ניישב חילוקי דעות שנתגלעו בינינו לבין רענו, סביר להניח שנתפתה לדבר על כך עם אדם אחר. תרעומת עלולה בקלות להוביל לדיבור ביקורתי. משלי י״א:11 מדבר על השימוש הלא־הולם של הלשון: ”בפי רשעים תיהרס [עיר]”. באופן דומה, אם איננו נוצרים את לשוננו בעת שאנו מדברים על אח לאמונה, עלול הדבר להפר את שלומה של הקהילה, שאותה ניתן להמשיל לעיר.
ואולם, רדיפת שלום אין משמעה לא לדבר כלל על אחינו ואחיותינו. השליח פאולוס יעץ לאחים: ”אל יצא מפיכם כל דבר ניבול”, אך יחד עם זאת ציין שעליהם לומר כל ’דבר שהוא טוב בעיתו ויש בו כדי לבנות, להיות טובים איש לרעהו ומלאי רחמים ולסלוח איש לרעהו’ (אפ׳ ד׳:29–32). אם ייגש אליך אח ויטען שהוא נפגע ממשהו שאמרת או עשית, האם לא יהיה לך קל יותר להתנצל בפניו ולהתפייס עימו אם תדע שהוא דיבר עליך טובות באוזני אחרים? לכן, אם נעשה לנו לשגרה לדבר בצורה בונה על אחינו לאמונה, יקל לנו להשיב את השלום במקרה שיתעוררו חילוקי דעות (לוקס ו׳:31).
לעבוד את אלוהים ”שכם אחד”
כבני אדם חוטאים, הנטייה שלנו היא להתרחק ממי שפגעו בנו ולהימנע מחברתם, אבל אין זה קו פעולה חכם (מש׳ י״ח:1). כעם מאוחד הקורא בשם יהוה, אנחנו נחושים ”לעובדו שכם אחד” (צפ׳ ג׳:9).
בל נרשה למילים או להתנהגות שאינן במקומן להחליש את קנאותנו לעבודת אלוהים הטהורה. כמה ימים בלבד לפני שהוחלפה הקרבת הקורבנות בבית המקדש בקורבנו של ישוע, ומייד לאחר שגינה בחריפות את הסופרים, הבחין ישוע באלמנה ענייה אשר שמה ”את כל אשר היה לה למחיה” בתיבת האוצר של המקדש. האם ניסה ישוע לעצור בעדה? להיפך, הוא דיבר בשבחה על שום תמיכתה הנאמנה בקהל יהוה דאז (לוקס כ״א:1–4). מעשיהם הפסולים של אחרים לא פטרו אותה מחובתה לתמוך בעבודת יהוה.
גם אם נחוש שאח או אחות לאמונה נהגו באופן לא־הולם ואפילו עשו לנו עוול, כיצד נגיב? האם נרשה לזה להשפיע על עבודתנו את יהוה בלב ונפש? או שמא נפעל באומץ ליישב כל מחלוקת אישית, וזאת כדי לשמור על השלום יקר הערך של קהילת אלוהים כיום?
”עד כמה שהדבר בידכם”, מייעץ לנו המקרא, ”חיו בשלום עם כל אדם” (רומ׳ י״ב:18). נהיה נא נחושים לעשות כן, למען נמשיך להתהלך בבטחה בדרך המוליכה לחיים!
[הערת שוליים]
a בעניין הדרכותיו של ישוע ממתי י״ח:15–17, ראה המצפה מ־15 באוקטובר 1999, עמודים 17–22.
[תמונה בעמוד 17]
אבהודיה וסינטיכי נדרשו לרדוף שלום
[תמונה בעמוד 18]
אילו מילים, איזה טון דיבור ואיזו התנהגות יתרמו קרוב לוודאי לקידום השלום?