דבר יהוה חי
נקודות בולטות מאיגרת יעקב ומאיגרות פטרוס
שלושים שנה בערך לאחר חג השבועות של 33 לספירה, התלמיד יעקב — אחיו למחצה של ישוע — כותב איגרת אל ”שנים עשר השבטים” של עם ישראל הרוחני (יעקב א׳:1). מהי מטרתו? להאיץ בהם להיות איתנים באמונה ולגלות כוח עמידה אל מול נסיונות. כמו כן הוא משיא עצות כדי לפתור בעיות מדאיגות שהתעוררו בקהילות.
זמן קצר לפני מסע הרדיפות שניהל הקיסר הרומי נירון ב־64 לספירה, כותב השליח פטרוס את איגרתו הראשונה אל המשיחיים, ומעודד אותם לעמוד יציבים באמונה. באיגרתו השנייה, שנכתבה זמן קצר לאחר הראשונה, מעודד פטרוס את אחיו לאמונה לשים ליבם לדבר אלוהים ומזהיר אותם מפני בוא יום יהוה. אם נשית ליבנו למסרים הטמונים באיגרות שכתבו יעקב ופטרוס, נפיק תועלת רבה (עב׳ ד׳:12).
אלוהים נותן חוכמה למי ’שמבקש באמונה’
(יעקב א׳:1 עד ה׳:20)
”אשרי האיש המחזיק מעמד בניסיון”, כותב יעקב, ”כי לאחר עומדו בניסיון יקבל את עטרת החיים”. יהוה נותן את החוכמה הנדרשת כדי להחזיק מעמד בנסיונות למי ’שמבקש באמונה’ (יעקב א׳:5–8, 12).
גם ה”מורים” בקהילה זקוקים לאמונה ולחוכמה. יעקב אומר שהלשון ”איבר קטן היא” ומסוגלת ’לטמא את כל הגוף’, ולאחר מכן מזהיר מפני נטיות הרווחות בעולם העלולות לחבל ביחסים שבין הפרט לאלוהים. כמו כן, הוא מסביר אילו צעדים על אדם החולה רוחנית לנקוט על מנת שיבריא (יעקב ג׳:1, 5, 6; ה׳:14, 15).
תשובות לשאלות מקראיות:
ב׳:13 — באיזה מובן ”הרחמים מתנשאים על הדין”? כאשר עלינו לתת דין וחשבון על עצמנו לפני אלוהים, הוא מביא בחשבון את הרחמים שאנו מגלים כלפי הזולת וסולח לנו על בסיס קורבן הכופר של בנו (רומ׳ י״ד:12). האין זו סיבה טובה לאמץ את הרחמים כאחת מתכונותינו הבולטות?
ד׳:5 (ע״ח) — מניין ציטט יעקב את המילים: ”מתוך הנטייה לקנא ממשיכה להשתוקק הרוח השוכנת בקרבנו”? יעקב אינו מצטט פסוק ספציפי. אך ייתכן שמילים אלו, שכתב בהשראת רוח אלוהים, מבוססות על הרעיון הכללי הטמון בפסוקים כגון בראשית ו׳:5; ח׳:21; משלי כ״א:10; וגלטים ה׳:17.
ה׳:20 — נאמר כי ”המשיב את החוטא מסטיית דרכו יושיע את נפשו ממוות”. נפשו של מי נושעת ממוות? משיחי העוזר לחוטא לשוב מדרכו הרעה מושיע את נפשו של המתחרט ממוות רוחני, ואולי אפילו מהשמדה נצחית. משיחי העוזר לחוטא באופן זה גם ’יכסה על פשעיו’ הרבים של החוטא.
לקחים עבורנו:
א׳:14, 15. החטא מתחיל בתאווה פסולה. אם כן, אל לנו לטפח תאוות פסולות בכך שניתן להן דרור במחשבותינו. תחת זאת, עלינו ’להגות’ תמיד בדברים בונים ולהזין בהם את מחשבותינו ואת לבבנו (פיל׳ ד׳:8).
ב׳:8, 9. ”משוא פנים” עומד בניגוד מוחלט ל”תורת המלכות”, שהיא תורת האהבה. לפיכך, המשיחיים האמיתיים אינם נוהגים במשוא פנים.
ב׳:14–26. אנו ’נושעים על־ידי האמונה’. הישועה ’אינה נובעת’ ממעשי התורה או ממעשים שאנו עושים בתור משיחיים. הבה נישמר פן תהיה אמונתנו מן השפה ולחוץ (אפ׳ ב׳:8, 9; יוח׳ ג׳:16). על אמונתנו להיות יותר מכך — עליה להניענו לפעול בדרך הרצויה בעיני אלוהים.
ג׳:13–17. כמובן, ”החוכמה אשר ממעל” נעלה מן החוכמה ’הארצית והנובעת מן היצר והשדים’! עלינו ’לחפש אחר חוכמת אלוהים כמו שמחפשים מטמונים’ (מש׳ ב׳:1–5).
ג׳:18. על זרע בשורת המלכות ’להיזרע בשלום על־ידי עושי שלום’. מן ההכרח שנהיה רודפי שלום ולא אנשים יהירים, משולחי רסן או אנשי ריב ומדון.
’עימדו יציבים באמונה’
(פט״א א׳:1 עד ה׳:14)
פטרוס מזכיר לאחיו לאמונה את ’תקוותם החיה’ באשר לנחלתם השמימית. הוא אומר להם: ”אתם עם נבחר, ממלכת כוהנים וגוי קדוש”. פטרוס נותן הנחיות ספציפיות ביחס לכניעה, ולאחר מכן קורא לכול להיות ”לב אחד, שותפים לצער הזולת, אוהבי האחים, רחמנים וענווים” (פט״א א׳:3, 4; ב׳:9; ג׳:8).
”קץ [העולם היהודי] קרב”, ולכן פטרוס מייעץ לאחים ’להיות מפוכחים, וערים להתפלל’. הוא אומר להם: ”הייו ערים ועימדו על המשמר. ... עימדו נגדו [נגד השטן] יציבים באמונה” (פט״א ד׳:7; ה׳:8, 9).
תשובות לשאלות מקראיות:
ג׳:20–22 — באיזה מובן הטבילה מושיעה אותנו? אחד הדברים הנדרשים ממי שחפץ להיוושע הוא להיטבל. אולם, הטבילה כשלעצמה אינה מושיעה אותנו. למעשה, הישועה אפשרית באמצעות ”תחיית ישוע המשיח”. על המועמד לטבילה להאמין שהישועה אפשרית אך ורק בזכות כך שישוע מת מות קורבן, הוקם לתחייה וכן שהוא יושב ”לימין אלוהים” ולו הסמכות על החיים ועל המתים. טבילה המבוססת על אמונה זו מקבילה לישועת ’שמונה הנפשות שנושעו במים’.
ד׳:6 — מי היו ”המתים” אשר ”התבשרו” אודות הבשורה הטובה? מדובר במי שהיו ’מתים בפשעיהם ובחטאיהם’, כלומר אלה שהיו מתים מבחינה רוחנית, לפני ששמעו את הבשורה הטובה (אפ׳ ב׳:1). אולם לאחר שהאמינו בה החלו ’לחיות’ מבחינה רוחנית.
לקחים עבורנו:
א׳:7. אמונתנו צריכה להיבחן, או להיצרף, כדי שערכה יהיה רב. אמונה עזה מעין זו אכן ’מושיעה את הנפש’ (עב׳ י׳:39). בל ניסוג ונירתע ממבחני אמונה.
א׳:10–12. מלאכים נכספו להשקיף אל אמיתות רוחניות עמוקות, שכתבו נביאי אלוהים מימי קדם באשר לקהילת המשיחיים המשוחה, ולהבינן. אולם, אמיתות אלו התבהרו רק כאשר החל יהוה במגעיו עם הקהילה (אפ׳ ג׳:10). האין עלינו לחקות את דוגמתם של המלאכים ולעשות כל מאמץ לחקור ”את עמוקות האלוהים”? (קור״א ב׳:10).
ב׳:21. כדוגמת ישוע המשיח אשר הציב לנו מופת, עלינו להיות מוכנים לסבול אפילו עד מוות כדי לצדד בריבונות יהוה.
ה׳:6, 7. אם אנו משליכים את דאגותינו על יהוה, הוא עוזר לנו לתת תמיד עדיפות לעבודת אלוהים האמיתית, ולא לדאוג יתר על המידה ליום המחר (מתי ו׳:33, 34).
’יום יהוה יבוא’
(פט״ב א׳:1 עד ג׳:18)
”מעולם לא יצאה נבואה על־פי רצון האדם”, כותב פטרוס, ”אלא רוח הקודש הניעה בני אדם לדבר מטעם אלוהים”. אם נשים לב לדבר הנבואה, זה יגן עלינו מפני ”מורי שקר” ומפני אנשים מתעים אחרים (פט״ב א׳:21; ב׳:1–3).
”באחרית הימים יבואו לצים... ויתלוצצו”, מזהיר פטרוס. אך ”יום יהוה כגנב יבוא”. פטרוס חותם את איגרתו במתן עצות טובות לאלה ’המחכים לבוא יום יהוה ומחישים אותו’ במחשבותיהם (פט״ב ג׳:3, 10–12).
תשובות לשאלות מקראיות:
א׳:19 — מיהו ”כוכב הנוגה”, מתי זרח ומניין לנו שהדבר התרחש? ”כוכב הנוגה” הוא ישוע המשיח כמלך (ההת׳ כ״ב:16). בשנת 1914 זרח ישוע בפני כל הבריאה כמלך המשיח, מה שבישר על שחר של יום חדש. חזון ההשתנות היווה הצצה לתפארתו של ישוע בסמכותו המלכותית והבליט את מהימנותן של נבואות אלוהים. אם נשית ליבנו לדבר הנבואה, יאור ליבנו ובעקבות זאת נהיה מודעים לכך שכוכב הנוגה זרח.
ב׳:4 — מהן ”תחתיות ארץ”, ומתי הושלכו לשם המלאכים המורדים? ניתן לדמות את המושג ”תחתיות ארץ” לכלא אשר לשם נשלחים רק יצורים רוחניים, ולא בני אדם. אלה שנמצאים במצב זה של אפלה מוחלטת אינם מסוגלים לראות את האור הרוחני של אלוהים ואינם יכולים להבין את מטרותיו. אין להם כל תקווה לעתיד. בימי נוח השליך אלוהים את המלאכים המרדניים אל תחתיות ארץ, והם ייוותרו במצב משפיל זה עד להשמדתם.
ג׳:17 — לְמה התכוון פטרוס באומרו: ”אתם יודעים זאת מראש”? פטרוס התכוון שבהשראת רוח אלוהים ידעו הוא וכותבי מקרא אחרים מראש מאורעות שיתרחשו בעתיד. הואיל וידע זה היה מוגבל, נבצר מהמשיחיים הקדומים לדעת את כל הפרטים באשר לבאות. הם יכלו לדעת רק בקווים כלליים מה עתיד לקרות.
לקחים עבורנו:
א׳:2, 5–7. אם נשקיע מאמצים נמרצים לטפח תכונות כגון אמונה, כוח סבל ומסירות לאלוהים, נגדל ’בידיעתנו את אלוהים וישוע’. כמו כן הדבר עשוי לעזור לנו לא להיות בטלים ובלתי פוריים במה שנוגע לידע זה (פט״ב א׳:8).
א׳:12–15. אנו זקוקים לתזכורות חוזרות ונשנות, כגון אלו שאנו מקבלים באמצעות אסיפות הקהילה, הלימוד האישי וקריאת המקרא, וזאת למען נהיה ”יציבים באמת”.
ב׳:2. עלינו לנקוט משנה זהירות באשר לאופן התנהגותנו לבל נמיט חרפה על שם יהוה וארגונו (רומ׳ ב׳:24).
ב׳:4–9. לאור פעליו בעבר, אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים ’שיהוה יודע להציל את חסידיו מניסיון ועם זאת לחשׂוך את הרשעים ליום הדין כדי להענישם’.
ב׳:10–13. אל לנו לגדף את ”נושאי המשרות הנכבדות”, כלומר את זקני־הקהילה, אף־על־פי שיש להם מגרעות ולפעמים הם עלולים לטעות (עב׳ י״ג:7, 17).
ג׳:2–4, 12. אם נשית ליבנו ’לדברים שנאמרו מקדם ביד הנביאים הקדושים, ולמצוות מטעם האדון והמושיע’, יום יהוה הקרב ובא תמיד יעמוד לנגד עינינו.
ג׳:11–14. אנו ’מחכים לבוא יום יהוה ומחישים אותו’, ולכן עלינו: (1) ”לחיות בקדושה” — לשמור על טוהר פיזי, שכלי, מוסרי ורוחני; (2) לשפוע במעשים המשקפים ”חסידות”, כלומר מסירות לאלוהים, כגון מעשים הקשורים להכרזת בשורת המלכות ופעילות עשיית התלמידים; (3) להקפיד שהתנהגותנו ואישיותנו יהיו ’נקיות’ ולא מוכתמות על־ידי העולם; (4) להיות ”בלא דופי” — לעשות הכול מתוך מניעים טהורים, וכן (5) לחיות ”בשלום” עם אלוהים, עם אחינו המשיחיים ועם הזולת.