קרב אל אלוהים
בורא הראוי לשבח והלל
האם אי פעם שאלת את עצמך, ’מהי משמעות החיים?’ כל הדוגלים באמונה כי החיים הם פרי אבולוציה לא־תבונית, מגששים באפילה ואינם מוצאים את התשובה. אולם, לא כך הם פני הדברים אצל מי שמקבלים את העובדה המבוססת, שיהוה אלוהים הוא מקור חיים (תהלים ל״ו:10). הם יודעים שהוא ברא אותנו לשם מטרה מסוימת. על כך אנו קוראים בההתגלות ד׳:11. הבה נראה כיצד מילים אלו, שנכתבו על־ידי השליח יוחנן, מסבירות מדוע אנו כאן.
יוחנן כותב על מקהלה שמימית המהללת את אלוהים במילים: ”לך יאה, אדוננו ואלוהינו, לקבל את הכבוד והיקר והגבורה, כי אתה בראת הכול וברצונך היו ונבראו”. יהוה לבדו ראוי לכבוד זה. מדוע? כיוון שהוא ’ברא הכול’. אם כן, כיצד צריכה עובדה זו להשפיע על ברואיו התבוניים?
נאמר כי יאה ליהוה ”לקבל” כבוד, יקר וגבורה, כלומר כוח. אין ספק שהוא הדמות המהוללת ביותר, המכובדת ביותר והחזקה ביותר ביקום. אולם, רוב בני האדם אינם מכירים במעמדו כבורא. אף־על־פי־כן, יש הרואים בבירור את ”עצמותו הנעלמת”, כלומר את תכונותיו הסמויות, באמצעות הדברים שברא (רומים א׳:20). בלב גדוש הערכה בוער בהם הרצון להעניק ליהוה כבוד והלל. הם מכריזים באוזני כל שומע את העדות המרשימה כי יהוה הוא אשר עשה הכול בצורה כה נפלאה, ולכן הוא ראוי ליראת כבוד מצידנו (תהלים י״ט:2, 3; קל״ט:14).
אך באיזה מובן מקבל יהוה גבורה, או כוח, ממשרתיו? ברור שאין אף יצור היכול להעניק כוח לבורא הכול יכול (ישעיהו מ׳:25, 26). אולם, היות שנבראנו בצלם אלוהים, אנו ניחנים במידה מסוימת בתכונותיו, ואחת מהן היא כוח (בראשית א׳:27). אם נעריך באמת ובתמים את כל מה שעשה הבורא עבורנו, ייעור בנו הרצון להשתמש בכוחנו ובמרצנו לכבודו ולתהילתו. אז נחוש כי במקום לנצל את כוחנו אך ורק לקידום עניינינו האישיים, ראוי יהיה שנשרת את יהוה אלוהים בכל מאודנו (מרקוס י״ב:30).
אם כן, מדוע אנו כאן? החלק האחרון בההתגלות ד׳:11 משיב: ”ברצונך היו [הכול] ונבראו”. לא הבאנו את עצמנו לידי קיום. אנו קיימים כי זהו רצון אלוהים. מסיבה זו, איש החי את חייו לשם סיפוק אינטרסים אישיים ותו לא, חי חיים ריקים וחסרי משמעות. כדי למצוא שלווה פנימית, שמחה, סיפוק ותחושת הגשמה, עלינו ללמוד מהו רצון אלוהים ולחיות בהתאם לכך. רק אז נמצא את תכלית בריאתנו וקיומנו (תהלים מ׳:9).
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 31]
)NASA, ESA, and A. Nota (STScI