עץ אשר ”עלהו לא ייבול”
האם הזדמן לך לראות אזור כפרי מכוסה עצים ירוקים ופוריים? ודאי תסכים כי זהו מראה שובה עין. אם תראה הרבה עצים גדולי ממדים ושופעי עלווה, האם תסיק שהאזור מוכה בצורת? ההיפך, אתה תדע שיש במקום שפע של מים המשמרים את חייהם ובריאותם של העצים.
לא בכדי מדמה המקרא את האיש הניחן בבריאות רוחנית לעץ גדול ורענן. שים לב, לדוגמה, לקטע היפה שבתהלים א׳:1–3:
”אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לֵצים לא ישב. כי אם בתורת יהוה חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה. והיה כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו ייתן בעיתו ועלהו לא ייבול, וכל אשר יעשה יצליח”.
בקטע דומה בירמיהו י״ז:7, 8 אנו קוראים: ”ברוך הגבר אשר יבטח ביהוה, והיה יהוה מבטחו. והיה כעץ שתול על מים, ועל יובל ישלח שורשיו; ולא יראה כי יבוא חום, והיה עלהו רענן. ובשנת בצורת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי”.
בשני הקטעים מהווים העצים משל למה שקורה לאדם אשר הולך בדרך הישר, מתענג על חוקי אלוהים ושם בו את מלוא מבטחו. מכאן עולה השאלה: באילו מובנים דומה אדם כזה לעץ פורה? הבה נבחן יותר לעומק את הפסוקים האלה.
”שתול על פלגי מים”
עצים אלה מתוארים כשתולים ”על פלגי מים” ולא רק בסמוך לנהר או פלג בודד. תיאור ציורי דומה מופיע בישעיהו מ״ד:3, 4, שם דיבר יהוה אלוהים על האופן שבו ידאג ליהודים המתחרטים שישובו מבבל. ביד הנביא ישעיהו אמר יהוה: ”אצוק מים על צמא, ונוזלים [מעיינות שוטפים] על יבשה. ... וצמחו בבין חציר, כערבים על יִבְלֵי [תעלות] מים”. כאן נאמר ש”נוזלים” ו”יבלי מים” מאפשרים לברוכי יהוה לצמוח כעצי ערבה עתירי עלים.
גם כיום ניתן לראות באזורים כפריים תעלות מים ופלגים הנובעים ממקור מים גדול, כגון באר עמוקה, נהר, אגם או סכר. בדרך כלל הם חלק ממערכת ההשקיה של שדות או מטעים. לעיתים מנותבות תעלות המים ישירות למטע עצי פרי. לעיתים משקים הפלגים שדות הפרושים מן העבר האחד ושורת עצים שופעי עלווה מן העבר השני, וכך אולי מסמנים את גבולה של החלקה.
מה ניתן לומר על עצים השתולים על פלגי מים? בתהלים א׳:3 אנו קוראים על עץ ”אשר פריו ייתן בעיתו”. בארצות המקרא גדלים עצי תאנה, רימון ותפוח וכן עצי דקל וזית. עץ התאנה יכול לצמוח לגובה של 9 מטרים ולהצמיח ענפים המתפרשים לרוחב, אולם רוב עצי הפרי האחרים אינם צומחים לגובה רב. למרות זאת, הם יכולים להיות שופעים ובריאים ולהפיק פרי רב בעת המתאימה.
בימי קדם צמחו עצי ערבה בארם ובישראל על גדות נהרות ונחלים. עצי הערבה מוזכרים במקרא לרוב בהקשר לאפיקי מים או נחלים (ויקרא כ״ג:40). עצי הצפצפה, השייכים לאותה משפחה כעצי הערבה, גדלים אף הם במקומות שופעי מים (יחזקאל י״ז:5). עצים גדולים ורעננים אלה ממחישים היטב את המסר שרצו משורר התהלים וירמיהו להעביר: כל החפץ לדבוק בחוקי אלוהים ושם בו את מלוא מבטחו יישאר בריא מבחינה רוחנית, ו”כל אשר יעשה יצליח”. והרי כולנו רוצים להצליח בחיים, הלוא כן?
לחפוץ בתורת יהוה
בני אדם חותרים כיום להצלחה בדרכים רבות. הם שוקעים ראשם ורובם בעיסוקים שאולי יביאו להם הון ותהילה, אך פעמים רבות מובילים עיסוקים אלה לאכזבה ולמפח נפש. אם כן, מה יכול להביא סיפוק אמיתי ואושר בר־קיימא? ישוע השיב על כך בדרשת ההר. הוא אמר: ”אשרי עניי הרוח [”המודעים לצורכּם הרוחני”, ע״ח], כי להם מלכות השמיים” (מתי ה׳:3). אכן, אושר אמיתי אינו נובע מריבוי נכסים, אלא ממודעות לצורך הרוחני ומסיפוקו. כך נהיה בריאים מבחינה רוחנית כעצים רעננים המניבים פרי בעיתו. מה עלינו לעשות כדי לפרוח מבחינה רוחנית?
לדברי מחבר התהלים, קודם כול עלינו להימנע ממספר דברים. הוא דיבר על ”עצת רשעים”, ”דרך חטאים” ו”מושב לצים”. כדי להיות מאושרים, עלינו להתרחק ממי שלועגים ובזים לחוקי אלוהים או מתעלמים מהם.
שנית, עלינו לחפוץ בתורת יהוה, כלומר למצוא בה הנאה. כאשר דבר מה או פעילות כלשהי מסבים לנו הנאה, אנו מחפשים כל הזדמנות לעסוק בהם. לכן איש החפץ בחוקי אלוהים מעריך לעומק את דבר־אלוהים ומשתוקק להוסיף ללומדו, ולהבינו טוב יותר.
שלישית, עלינו ’להגות בתורתו יומם ולילה’, כלומר לקרוא במקרא דרך קבע ולהרהר בכתוב. עלינו לחוש כלפי דבר־אלוהים כפי שחש משורר התהלים ששר: ”מה אהבתי תורתך! כל היום היא שיחתי” (תהלים קי״ט:97).
אם נרכוש ידע והבנה מדויקים אודות יהוה אלוהים ונפתח ביטחון מלא בו ובהבטחותיו, נהיה ללא ספק בריאים מבחינה רוחנית. כך נהיה דומים לאיש המאושר שעליו אומר משורר התהלים — ”כל אשר יעשה יצליח”.