קרב אל אלוהים
אבי היתומים
”אבי יתומים... אלוהים בִּמְעון קודשו” (תהלים ס״ח:6). ממילים אלה שנכתבו ברוח הקודש אנו למדים דבר נוגע ללב אודות יהוה אלוהים — הוא רגיש לצורכי האנשים אשר לא שפר חלקם בחיים. דאגתו לילדים שאיבדו הורה נראית בבירור בתורה שנתן לעם ישראל. הבה נבחן את הכתוב בשמות כ״ב:21–23, הקטע הראשון במקרא שבו מופיעה המילה ”יתום”.a
אלוהים קורא: ”כל... יתום לא תענון” (פסוק 21). לא הייתה זו קריאה לגילוי יחס הומניטארי; היה זה צו אלוהים. ילד שהתייתם מאביו — וכתוצאה מכך איבד גם את מקור ההגנה והתמיכה שלו — היה חסר ישע. אסור היה לאף אחד ’לענות’ אותו בשום דרך שהיא. הפועל ’לענות’ משמעו להתעלל, לפגוע ולעשוק. פגיעה ביתום הייתה חמורה בעיני אלוהים. עד כמה רציני היה הדבר?
בהמשך נאמר בתורה: ”אם ענה תענה אותו, כי אם צעוק יצעק אלי, שמוע אשמע צעקתו” (פסוק 22). הכתוב עובר מלשון רבים בפסוק 21 ללשון יחיד בפסוק 22. על כל אחד כפרט ועל האומה כולה הוטלה באופן שווה האחריות לציית למצוות אלוהים זו. יהוה צפה בהם; הוא היטה את אוזנו ליתומים, והיה ערוך ומוכן בכל רגע להיענות לשוועתם (תהלים י׳:14; משלי כ״ג:10, 11).
אם כן, מה יקרה לאדם שיפגע ביתום ויגרום לו לשווע לאלוהים? ”וחרה [בער] אפי”, אומר יהוה, ”והרגתי אתכם בחרב” (פסוק 23). ספר עיון מקראי אחד אומר שהביטוי ”חרה אפי” הוא ”צירוף המבטא כעס עז”. שים לב שיהוה לא השאיר את העניין בידי השופטים מקרב בני ישראל, ולא התיר בידיהם את אכיפת הצו. אלוהים עצמו יעניש את כל מי שיפגע בילד חסר הגנה (דברים י׳:17, 18).
יהוה אינו משתנה (מלאכי ג׳:6). ליבו יוצא אל ילדים שאיבדו את אחד מהוריהם או את שניהם (יעקב א׳:27). דע לך כי התעללות בילדים תמימים מעוררת בצדק את זעמו של אבי היתומים. אנשים המנסים לנצל ילדים חסרי ישע לא יימלטו מ”חרון אף יהוה” (צפניה ב׳:2). רשעים אלה ילמדו על בשרם ש”נורא לנפול ביד אלוהים חיים” (עברים י׳:31).
[הערת שוליים]
a המילה ”יתום” מופיעה כ־40 פעמים במקרא. אף־על־פי שהיא כתובה בגוף זכר, בל נחשוב שהעקרונות המונחים ביסוד הכתוב בפסוקים אלה אינם מתייחסים גם לבנות שאיבדו את אביהן. תורת משה הגנה גם על זכויותיהן (במדבר כ״ז:1–8).