קרב אל אלוהים

יהוה מוקיר ענווה

במדבר י״ב:‏1–15

גאוותנות,‏ קנאה ושאפתנות הן תכונות שכיחות בקרב מי שמטפסים בסולם ההצלחה.‏ אבל האם קווי אופי כאלה מקרבים אותנו ליהוה אלוהים?‏ ההיפך הוא הנכון:‏ יהוה מוקיר את תכונת הענווה במשרתיו,‏ עובדה הניכרת בפרשה שמגולל בפנינו פרק י״ב בספר במדבר‏.‏ סיפור המעשה מתרחש במדבר סיני,‏ אחרי יציאת מצרים.‏

מרים ואהרון החלו ’‏לדבר במשה’‏,‏ אחיהם הצעיר (‏פסוק 1‏)‏.‏ אין הכוונה שהם דיברו אל משה,‏ אלא נגדו,‏ וככל הנראה הפיצו את תלונותיהם במחנה.‏ מרים,‏ המוזכרת ראשונה,‏ הייתה ככל הנראה המתלוננת הראשית.‏ הטעם הראשון להתאוננות היה האישה הכושית שנשא משה.‏ האם מרים קנאה בה וחששה שמא אישה זו,‏ שבכלל לא הייתה מבני ישראל,‏ תדחק את רגליה?‏

שורשי הרטינה היו נעוצים עמוק יותר.‏ מרים ואהרון חזרו ואמרו:‏ ”‏הרק אך במשה דיבר יהוה?‏ הלוא גם בנו דיבר?‏”‏ (‏פסוק 2‏)‏ האם המניע האמיתי מאחורי ההתלוננות היה שאיפה ליותר כוח והכרה?‏

לפי הכתוב,‏ משה לא השיב בעצמו לקובלנות.‏ נראה כי הוא הבליג בשקט על דברי הגנאי.‏ תגובתו הסבלנית רק אישרה את תיאורו במקרא בתור איש ”‏עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה”‏ (‏פסוק 3‏)‏.‏a משה לא היה צריך להגן על עצמו.‏ יהוה שמע והתייצב להגנתו של משה.‏

יהוה התייחס לתלונות כאילו הופנו נגדו אישית,‏ שהרי הוא זה שמינה את משה.‏ אלוהים גער במתלוננים והזכיר להם את הקשר המיוחד שהיה לו עם משה:‏ ”‏פה אל פה אדבר בו”‏.‏ יהוה שאל אז את מרים ואהרון:‏ ”‏מדוע לא יראתם לדבר.‏.‏.‏ במשה?‏”‏ (‏פסוק 8‏)‏ הדיבור בגנותו של משה היה שקול לדיבור נגד אלוהים.‏ זלזול משווע זה הביא עליהם את חמת זעמו של יהוה.‏

מרים,‏ שככל הנראה עמדה מאחורי נגע ההתלוננות,‏ הוכתה בצרעת.‏ אהרון מייד התחנן בפני משה שיפגיע בעדה.‏ צא וחשוב:‏ בריאותה של מרים הייתה תלויה כעת בהתערבותו של האיש שעליו הם רטנו!‏ תוך ענווה פעל משה כפי שנתבקש.‏ הוא מצוטט בפרשה לראשונה כשהוא מעתיר בכנות ליהוה למען אחותו.‏ מרים אומנם נרפאה,‏ אך במשך שבוע נאלצה להיכלם בהסגר.‏

המקרה הזה עוזר לנו להבין אילו תכונות יהוה מוקיר ומאילו תכונות הוא סולד.‏ כדי לקרוב לאלוהים חובה עלינו לשרש מתוכנו כל שמץ של גאוותנות,‏ קנאה ושאפתנות.‏ יהוה אוהב את הענווים.‏ הוא מבטיח:‏ ”‏ענווים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום”‏ (‏תהלים ל״ז:‏11;‏ יעקב ד׳:‏6‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏