דבר יהוה חי

נקודות בולטות מספר במדבר

לאחר יציאת מצרים אורגנו בני ישראל לאומה.‏ כעבור זמן קצר היתה להם ההזדמנות להיכנס לארץ ההבטחה,‏ אך הם לא השכילו לנצלה.‏ תחת זאת,‏ היה עליהם לנדוד בסביבות ארבעים שנה ב’‏מדבר גדול ונורא’‏ (‏דברים ח׳:‏15‏)‏.‏ מדוע?‏ הסיפור ההיסטורי בספר במדבר מגולל בפנינו את השתלשלות האירועים.‏ הדבר מדגיש לנו את הצורך לציית ליהוה אלוהים ולכבד את נציגיו.‏

ספר במדבר,‏ שנכתב בידי משה חלקו במדבר וחלקו בערבות מואב,‏ מסקר תקופה של 38 שנים ו־9 חודשים — החל מ־1512 לפה״ס ועד 1473 לפה״ס (‏במדבר א׳:‏1;‏ דברים א׳:‏3‏)‏.‏ הסיפור מחולק לשלושה חלקים.‏ החלק הראשון מתאר את מה שהתרחש למרגלות הר סיני.‏ החלק השני מתאר את נדודי בני ישראל במדבר והחלק האחרון עוסק במאורעות שאירעו בערבות מואב.‏ במהלך קריאת הספר כדאי שתשאל את עצמך,‏ ’‏מה אני לומד מן המקרים הללו?‏ האם יש בספר עקרונות שיכולים לשמש אותי גם היום?‏’‏

למרגלות הר סיני

‏(‏במדבר א׳:‏1 עד י׳:‏10‏)‏

הראשון מבין שני מפקדי האוכלוסין נערך בשעה שבני ישראל עדיין חונים לרגלי הר סיני.‏ כל הגברים בני 20 ומעלה,‏ פרט ללוויים,‏ מנו 550,‏603 איש.‏ המפקד נערך ככל הנראה מטעמים צבאיים.‏ המחנה בכללותו,‏ לרבות נשים,‏ ילדים ולוויים מנה יותר משלושה מיליון איש.‏

לאחר המפקד,‏ מקבל עם ישראל הנחיות בדבר סדר המסע במדבר,‏ פרטים ביחס לתפקידי הלוויים והשירות במשכן,‏ מצוות העוסקות בבידוד הטמאים,‏ חוקים הקשורים לגילויי קנאה ונדרי נזירים.‏ פרק ז׳‏ מכיל מידע על קורבנות שהעלו נשיאי השבטים בעת חנוכת המזבח ופרק ט׳ דן בקיום חג הפסח.‏ כמו כן,‏ ניתנות הוראות בדבר הקמת המחנה ופירוקו.‏

תשובות לשאלות מקראיות:‏

ב׳:‏1,‏ 2 ‏— מה היו ה”‏אותות”‏ שמסביבם נצטווה העם להקים את הדגלים [‏דגל=חטיבה בת שלושה שבטים]‏ במדבר?‏ המקרא אינו מתאר מה היו אותם אותות.‏ אולם,‏ הם לא נחשבו לסמלים קדושים ולא יוחסו להם סגולות דתיות.‏ האותות שימשו למטרה מעשית — לעזור לפרט למצוא את מקום מושבו בתוך המחנה.‏

ה׳:‏27 ‏— באיזה מובן ”‏נפלה ירכהּ”‏ של אישה שנאשמה בניאוף?‏ המילה ”‏ירכהּ”‏ מסמלת כאן את איברי הרבִייה (‏בראשית מ״ו:‏26‏)‏.‏ המילים ”‏נפלה ירכהּ”‏ מרמזות על התנוונותם של איברים אלה,‏ כך שאין היא יכולה להתעבר.‏

לקחים עבורנו:‏

ו׳:‏1–7‏.‏ על הנזירים היה להינזר מתוצר הגפן ומכל משקה משכר,‏ דבר שתבע מהם התכחשות עצמית.‏ היה עליהם להניח לשיערם לגדול פֶּרַע — כאות לכניעה ליהוה,‏ כשם שנשים נצטוו להיכנע לבעליהן או לאביהן.‏ הנזירים נדרשו להישמר טהורים ולא להימצא בקרבת גופה,‏ אפילו לא של קרוב משפחה.‏ המשרתים בשירות מלא בימינו מגלים אותה רוח של הקרבה עצמית בכל הנוגע להתכחשות עצמית וכניעה לרצונו של יהוה ולסידורים שקבע.‏ הם עשויים במסגרת תפקידיהם לנסוע ליעדים רחוקים,‏ וקשה להם מאוד ואולי גם בלתי אפשרי לחזור הביתה ללוויה של קרוב משפחה שנפטר.‏

ח׳:‏25,‏ 26‏.‏ כדי שיבצעו את תפקידם כהלכה,‏ ומתוך התחשבות בגילם,‏ הצטוו לוויים מבוגרים יותר לפרוש משירות חובה.‏ אולם,‏ הם יכלו להתנדב כדי לעזור ללוויים אחרים.‏ הגם שכיום אין גיל פרישה מתפקיד מכריז מלכות,‏ העיקרון שבחוקים אלה מלמדנו לקח חשוב.‏ אם המשיחי אינו עומד במחויבויות מסוימות בשל גילו המתקדם,‏ הוא עדיין יכול ליטול חלק במסגרת שירות אחרת שתתאים ליכולותיו.‏

הנדודים במדבר

‏(‏במדבר י׳:‏11 עד כ״א:‏35‏)‏

כאשר הענן עולה לבסוף מעל למשכן,‏ מתחילים בני ישראל במסע שיסתיים רק כעבור 38 שנה וחודש או חודשיים בערבות מואב.‏ יהיה לך לעזר אם תעקוב אחר מסלולם כפי שהוא מופיע במפה בעמוד 9 בחוברת ‏”‏ראה את הארץ הטובה”‏,‏ שיצאה לאור מטעם עדי־יהוה.‏

בדרכם לקָדֵש,‏ שבמדבר פָּארָן,‏ נשמעות תלונות לפחות שלוש פעמים.‏ בפעם הראשונה שולח יהוה אש שאוכלת חלק מהעם וכך שם קץ להתלוננות.‏ לאחר מכן,‏ מלין העם שאין לו בשר,‏ לכן יהוה מספק להם את השליו.‏ בהמשך מרים מעלה קובלנות יחד עם אהרון כנגד משה ומוכה בצרעת באופן זמני.‏

שעה שהעם חונה בקדש,‏ שולח משה 12 גברים לרגל בארץ המובטחת.‏ הם שבים כעבור 40 יום.‏ העם מאמין לדיבה הרעה שמוציאים עשרת המרגלים ומבקש לסקול את משה,‏ את אהרון ואת המרגלים הנאמנים יהושע וכלב.‏ יהוה מתכוון להכות את העם בדֶבֶר,‏ אולם משה מפגיע בעדם ואלוהים מכריז כי הם ינדדו במדבר 40 שנה — עד שכל מי שנכללו במפקד ימצאו את מותם.‏

בפי יהוה חוקים נוספים.‏ קורח ואחרים מורדים במשה ובאהרון,‏ אולם אש מכלה חלק מהם והאדמה פוצה פיה ובולעת את היתר.‏ חולף יום וכל עדת ישראל באה בטרוּניה על משה ואהרון.‏ כתוצאה מכך,‏ 700,‏14 איש מקפדים את חייהם במגפה ששולח בהם יהוה.‏ כדי שהכול ידעו במי בחר ככוהן הגדול,‏ יהוה גורם למטה אהרון לפרוח.‏ יהוה נותן חוקים נוספים הנוגעים למחויבויות הלוויים ולטוהר העם.‏ השימוש באפר של פרה אדומה מסמל את הטיהור המתאפשר תודות לקורבנו של ישוע (‏עברים ט׳:‏13,‏ 14‏)‏.‏

בני ישראל חוזרים לקדש,‏ שם מתה מרים.‏ עדת ישראל שוב מתאוננת בפני משה ואהרון.‏ הסיבה הפעם:‏ מחסור במים.‏ הואיל ומשה ואהרון אינם מקדשים את שם יהוה כאשר הוא מספק מים בדרך נס,‏ מאבדים השניים את הזכות להיכנס לארץ המובטחת.‏ בני ישראל עוזבים את קדש ואהרון מת בהוֹר ההר.‏ בזמן שהעם סובב סביב אדום,‏ הוא מותש מהדרך ומדבר סרה באלוהים ובמשה.‏ יהוה שולח נחשים ארסיים כדי להעניש אותם.‏ משה מתפלל פעם נוספת בעד העם ואלוהים מורה לו ליצור נחש נחושת ולהרים אותו על מוט נישא,‏ כדי שמי שהוכש יביט בנחש ויירפא.‏ הנחש היווה צל נבואי להוקעת ישוע המשיח שנועדה לטובתנו הנצחית (‏יוחנן ג׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏ עם ישראל מביס בקרב את מלכי האמורים,‏ סיחון ועוג,‏ ומשתלט על ארצם.‏

תשובות לשאלות מקראיות:‏

י״ב:‏1 ‏— על שום מה ולמה רגנו מרים ואהרון על משה?‏ דומה כי הסיבה העיקרית לכך היתה תאוותה של מרים לכוח והשפעה רבים יותר.‏ ייתכן שמרים חששה שמא תאבד את מעמדה כגברת הראשונה של מחנה ישראל כאשר אשתו של משה,‏ ציפורה,‏ הצטרפה אליו שוב במדבר (‏שמות י״ח:‏1–5‏)‏.‏

י״ב:‏9–11 ‏— מדוע רק מרים הוכתה בצרעת?‏ סביר להניח שהיתה זו היא שיזמה את ההתלוננות ולחצה על אהרון להצטרף אליה.‏ מה גם שאהרון פעל בתבונה והתוודה על טעותו.‏

כ״א:‏14,‏ 15 ‏— מהו הספר שמוזכר כאן?‏ בכתבי־הקודש מופיעים אזכורים של ספרים שונים ששימשו ביד מחברי המקרא כמקורות עזר (‏יהושע י׳:‏12,‏ 13;‏ מלכים א׳.‏ י״א:‏41;‏ י״ד:‏19,‏ 29‏)‏.‏ ”‏ספר מלחמות יהוה”‏ היה ספר מסוג זה.‏ הוא הכיל תיאורים היסטוריים של מלחמות עַם יהוה.‏

לקחים עבורנו:‏

י״א:‏27–29‏.‏ משה הציב לנו מופת נעלה כיצד להגיב כשאחרים מקבלים זכויות בשירות יהוה.‏ במקום לזקוף בקנאות את כל הכבוד והיקר לעצמו,‏ שמח משה שגם אלדד ומידד החלו להתנבא.‏

י״ב:‏2,‏ 9,‏ 10;‏ ט״ז:‏1–3,‏ 12–14,‏ 31–35;‏ י״ז:‏6,‏ 11–15‏.‏ יהוה מצפה מיראיו לרחוש כבוד לסמכות שמטעם אלוהים.‏

י״ד:‏24‏.‏ אחד האמצעים החיוניים להדיפת הלחצים העולמיים שעלולים להדיחנו לעשיית הרע הוא פיתוח ”‏רוח אחרת”‏,‏ או הלוך רוח אחר.‏ הלוך הרוח שלנו חייב להיות שונה מזה של העולם.‏

ט״ו:‏37–41‏.‏ הציצית המיוחדת שהיתה על כנפי בגדיהם של בני ישראל נועדה להזכיר להם כי הם נבדלים מיתר העמים במטרה לעבוד את אלוהים ולציית למצוותיו.‏ גם אנו צריכים לחיות לפי אמות המידה של אלוהים ולהיבדל מן העולם באופן ניכר וגלוי לעין.‏

בערבות מואב

‏(‏במדבר כ‏״‏ב:‏1 עד ל‏״‏ו:‏13‏)‏

עם ישראל חונה בערבות מואב,‏ והמואבים חשים מגור מפניהם.‏ לכן,‏ מלך מואב,‏ בָּלָק,‏ שוכר את שירותיו של בלעם כדי שיטיל קללה על עם ישראל.‏ אולם יהוה מאלץ אותו לברך אותם.‏ לאחר מכן,‏ בנות מואב ומדיין מדיחות גברים רבים מהעם לאי־מוסריות ולעבודת אלילים.‏ בעקבות כך,‏ יהוה מנחית מגפה שתובעת את חייהם של 000,‏24 איש.‏ המגפה באה לסיומה עם הפעולה שנוקט פנחס המוכיחה כי מקנא הוא ליהוה.‏

ממפקד האוכלוסין השני מתברר כי לא נותר בין החיים אף לא אחד מהמפקד הראשון,‏ להוציא את כלב ויהושע.‏ יהושע מתמנה להיות ממשיך דרכו של משה.‏ עם ישראל מקבל הוראות להקרבת קורבנות והנחיות לנדירת נדרים.‏ כמו כן,‏ עם ישראל נוקם את נקמתו במדיינים.‏ בני ראובן,‏ גד וחצי שבט מנשה מתנחלים בעבר הירדן המזרחי.‏ עוד מקבל העם הדרכות לחציית נהר הירדן ולהתיישבות בארץ,‏ וגבולותיה של הארץ נמסרים בפרוטרוט.‏ חלוקת הנחלות נעשית לפי הטלת גורל.‏ את הלוויים משכנים ב־48 ערים,‏ כאשר 6 מתוכן משמשות כערי מקלט.‏

תשובות לשאלות מקראיות:‏

כ״ב:‏20–22 ‏— מדוע חרה אף יהוה בבלעם?‏ יהוה הורה לנביא בלעם לא לקלל את עם ישראל (‏במדבר כ״ב:‏12‏)‏.‏ אלא שהנביא התלווה לאנשי בלק כשבלבו לעשות את ההיפך.‏ בלעם ביקש לרצות את מלך המואבים ולקבל ממנו ’‏שכר טרחה’‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏15,‏ 16;‏ יהודה 11‏)‏.‏ גם לאחר שנכפה עליו לברך את בני ישראל במקום לקללם,‏ הוא מציע שנשים עובדות הבעל יפתו את גברי ישראל,‏ רק כדי לזכות בחסדו של המלך (‏במדבר ל״א:‏15,‏ 16‏)‏.‏ מכאן שאף יהוה חרה בבלעם מפאת חמדנותו חסרת העכבות.‏

ל׳:‏7–9 ‏— האם יכול המשיחי לפטור את אשתו מנדריה או לבטלם?‏ בכל הנוגע לנדרים,‏ יהוה מטפל בכל אחד מיראיו באופן יחידני.‏ לדוגמה,‏ ההקדשה ליהוה היא עניין של נדר אישי (‏גלטים ו׳:‏5‏)‏.‏ לבעל אין כל סמכות לפטור את אישתו מנדריה או לבטלם.‏ אך מצד שני,‏ על האישה להימנע מנדירת נדרים שנוגדים את דבר־אלוהים או את חובותיה כלפי בעלה.‏

לקחים עבורנו:‏

כ״ה:‏11‏.‏ מה נפלא המופת שהציב לנו פנחס בקנאותו ליהוה!‏ האם רצוננו העז לשמור על טוהר הקהילה מניע אותנו לדווח לזקני־הקהילה במידה שידוע לנו על מקרה של אי־מוסריות מבישה?‏

ל״ה:‏9–29‏.‏ העובדה שרוצח בשגגה נאלץ לעזוב את ביתו ולנוס לעיר מקלט למשך תקופה מסוימת יש בה כדי ללמדנו כי החיים קדושים ושעלינו להוקירם.‏

ל״ה:‏33‏.‏ כדי לכפר על אדמה שנטמאה בדם השפוך של אדם חף מפשע יש לשפוך את דם הרוצח.‏ עד כמה הולם שיהוה ישמיד את הרשעים בטרם יהפוך כדור־הארץ לגן עדן (‏משלי ב׳:‏21,‏ 22;‏ דניאל ב׳:‏44‏)‏.‏

דבר־אלוהים חי ופועל

עלינו לרחוש כבוד ליהוה ולמי שהתמנו לתפקידים נושאי אחריות בקרב עמו.‏ וזה מה שספר במדבר מבליט יותר מכול.‏ עד כמה חשוב הלקח הזה לשמירת השלום והאחדות בקהילה כיום!‏

האירועים המתוארים בספר במדבר מראים באיזו קלות עלולים אלה המזניחים את רוחניותם ליפול למלכודת של עשיית הרע כגון התלוננות,‏ אי־מוסריות ועבודת אלילים.‏ חלק מהדוגמאות בספר יכולות לשמש כבסיס לנאומים של צורכי קהילה במסגרת אסיפת השירות בקהילות של עדי־יהוה.‏ אכן,‏ ”‏דבר האלוהים חי ופועל”‏ בחיינו (‏עברים ד׳:‏12‏)‏.‏

‏[‏תמונה בעמודים 24,‏ 52]‏

באמצעות ענן פלאי שניצב מעל למשכן,‏ הורה יהוה מתי להקים ולפרק את מחנה ישראל

‏[‏תמונות בעמוד 26]‏

יהוה ראוי לצייתנותנו ומצפה מאיתנו לרחוש כבוד לנציגיו