קוראים שואלים
באיזה מובן ישוע ואביו אחד הם?
”אני והאב אחד אנחנו”, אמר ישוע (יוחנן י׳:30). יש המצטטים פסוק זה כדי להוכיח שישוע ואביו הם שתי ישויות המהוות חלק מאלוהות משולשת. האם לזאת התכוון ישוע בדבריו?
הבה נבחן את ההקשר. בפסוק 25 אמר ישוע שהוא עשה מעשים בשם אביו. מפסוק 27 עד פסוק 29 הוא דיבר על הצאן הסמליות, שאביו נתן לו. שתי ההצהרות הללו לא היו נושאות כל משמעות עבור מאזיניו אילו הוא ואביו היו אותה ישות. תחת זאת, ישוע בעצם אמר: ’אבי ואני מאוחדים בקשר כל כך הדוק, שאיש אינו יכול לחטוף את הצאן ממני, כפי שאיש אינו יכול לחטוף אותן מאבי’. דומה הדבר למה שבן אומר לאויבו של אביו: ’אם אתה תוקף את אבי, אתה תוקף אותי’. איש לא יסיק מאמירה זו שהבן ואביו הם אותו האיש. אבל מילים אלה מעידות בבירור על קשר האחדות החזק השורר ביניהם.
גם ישוע ואביו יהוה אלוהים הם ”אחד” במובן זה שהם תמימי דעים מבחינת מטרות, אמות מידה וערכים. להבדיל מהשטן ומהזוג הראשון אדם וחוה, ישוע מעולם לא ביקש להתנער מתלותו באלוהים. ”הבן איננו יכול לעשות דבר מליבו זולתי מה שהוא רואה את האב עושה”, הסביר ישוע. ”כל מה שעושה האב — זאת גם הבן עושה כמוהו” (יוחנן ה׳:19; י״ד:10; י״ז:8).
אולם עבותות אחדות אלה אינן הופכות את אלוהים ואת בנו ישוע לשתי ישויות זהות. הם נבדלים זה מזה. לכל אחד מהם אישיות משלו. ישוע הוא בעל רגשות, מחשבות, תחושות ובחירה חופשית משל עצמו. אף־על־פי־כן, הוא בחר להכפיף את רצונו לרצון אביו. לפי לוקס כ״ב:42 אמר ישוע: ”אל יהא כרצוני כי אם כרצונך”. לאמירה זו לא הייתה שום משמעות אם לא הייתה לו האפשרות לקבל החלטות שונות מאלה של אביו. אם ישוע ואביו באמת היו ישות אחת, מדוע התפלל ישוע לאלוהים ומדוע הודה בענווה שהיו דברים שהיו ידועים רק לאביו? (מתי כ״ד:36).
בדתות רבות סוגדים לאלים המתוארים כמי שמתקוטטים ביניהם ורבים עם בני משפחתם. למשל, לפי המיתולוגיה היוונית האל קרוֹנוֹס שם קץ לשלטון אביו אוּרַנוֹס ובלע את ילדיו שלו. איזה הבדל של שמיים וארץ לעומת האחדות הנשענת על אהבה אמיתית בין יהוה אלוהים ובנו ישוע! ועד כמה יקרים הם לליבנו בזכות אחדות זו! לאמיתו של דבר, יש לנו הזכות היקרה לאין שיעור להיות מאוחדים עם שתי הישויות הנעלות ביותר ביקום כולו. ישוע נשא תפילה למען תלמידיו ואמר: ”אני מבקש... יהיו נא כולם אחד; כמו שאתה, אבי, בי ואני בך, שיהיו גם הם בנו” (יוחנן י״ז:20, 21).
לפיכך, כשישוע אמר ”אני והאב אחד אנחנו”, הוא לא דיבר על שילוש אפוף מסתורין, אלא על אחדות נפלאה — הקשר הקרוב ביותר שיכול להתקיים בין שתי ישויות.