קרב אל אלוהים
הוא מחפש את הטוב בכל אדם
”כל לבבות דורש יהוה וכל יצר מחשבות מבין” (דברי הימים א׳. כ״ח:9). מילים אלו שנכתבו ברוח אלוהים נועדו לעזור לנו להעריך את דאגתו העמוקה של יהוה כלפינו. יהוה מחפש את הטוב בליבנו אף־על־פי שאנו רחוקים משלמות. הדבר ניכר בבירור בדברים שאמר על אֲבִיָה במלכים א׳. י״ד:13.
אביה גדל במשפחה מרושעת. אביו, ירבעם, עמד בראש שושלת של כופרים.a יהוה קבע שיש להשמיד לגמרי את בית ירבעם, כפי ש’מבערים גללים’ (מלכים א׳. י״ד:10). אבל יהוה ציווה שרק אחד מבני משפחת ירבעם, אביה — שהיה חולה אנושות — יזכה לקבורה מכובדת.b אלוהים הסביר שהסיבה לכך הייתה ש”נמצא בו דבר טוב אל יהוה אלוהי ישראל בבית ירבעם” (מלכים א׳. י״ד:1, 12, 13). מה אנו למדים על אביה מדברים אלה?
במקרא לא נאמר שאביה היה משרת נאמן של אלוהים. אולם נמצאה בו מידה מסוימת של טוּב. טוּב זה הופנה ”אל יהוה”, ואולי היה קשור לעבודת אלוהים. בכתבים רבניים מועלת ההשערה שאביה עלה לרגל לבית־המקדש שבירושלים או שהוא הסיר את השומרים שהציב אביו כדי למנוע מבני ישראל לעלות לירושלים.
אומנם איננו יודעים בוודאות כיצד טובו של אביה בא לידי ביטוי, אך הוא בהחלט היה ראוי לציון. ראשית, הוא היה אמיתי. טוּב זה היה ”בו”, כלומר בליבו. שנית, הוא היה יוצא דופן. אביה הראה טוּב זה אף־על־פי שגדל ”בבית ירבעם”. חוקר אחד אומר: ”אנשים החיים במקומות מושחתים או גדלים בקרב משפחות רעות ובכל זאת ממשיכים לנהוג בטוב לב, ראויים להערכה רבה”. חוקר נוסף אומר שטובו של אביה היה ”בולט... כמו שהכוכבים זוהרים יותר בחשכת הליל, והארזים מרשימים במיוחד כאשר הם מוקפים בעצים ערומים מעלים”.
החשוב מכול הוא שהכתוב במלכים א׳. י״ד:13 מלמד אותנו דבר יפה על יהוה ועל מה שהוא מחפש בנו. כאמור משהו טוב ”נמצא” באביה. נראה כי יהוה בחן את ליבו של אביה עד שמצא בו שמץ של טוּב. בהשוואה למשפחתו היה אביה, כפי שמתאר זאת מחבר אחד, פנינה בודדת ”בערימה של חלוקי אבן”. יהוה העריך את הטוּב שגילה אביה ואף גמל לו על כך. הוא נהג במידת הרחמים עם אדם זה שגדל במשפחה מרושעת.
עד כמה מעודד לדעת שיהוה מחפש ומעריך את הטוב שבנו למרות אי־שלמותנו (תהלים ק״ל:3). ידיעה זו צריכה להניע אותנו לקרוב עוד יותר ליהוה, האל הבוחן לעומק את ליבנו כדי למצוא בנו אפילו שמץ של טוּב.
[הערות שוליים]
a ירבעם כונן את פולחן העגל בממלכת ישראל הצפונית בת עשרת השבטים כדי למנוע מהעם לעלות לבית־המקדש שבירושלים על מנת לעבוד שם את יהוה.
b בימי המקרא, אדם שלא זכה לקבורה הולמת נחשב לאדם שהתנהגותו הייתה למורת רוחו של אלוהים (ירמיהו כ״ה:32, 33).