שנה ב”ארץ הטובה”
בשנת 1908 נתגלתה תגלית מרעישה באתרה של העיר המקראית גזר, ששכנה ממערב לירושלים לכיוון מישור החוף. היה זה לוח גיר קטן המתוארך למאה העשירית לפה״ס. על גבי הלוח נמצאה כתובת בכתב עברי עתיק הנחשבת כנוסח פשטני של השנה החקלאית (או המחזור החקלאי), כולל העבודות החקלאיות השונות שהיו נהוגות בה. לימים נודע הלוח כלוח גזר.
הלוח נושא עליו חתימה: אביה. אף שלא כל הארכיאולוגים שותפים לדעה זו, רבים גורסים שמדובר בתרגיל של תלמיד בית־ספר הכתוב בסגנון פיוטי.a התרצה לראות את חילופי העונות מבעד לעיניו של נער שחי בימים ההם? אם תעשה כן, אולי יקל עליך הדבר להיזכר בכמה אירועים מקראיים.
שני ירחי אסיף
כותב הלוח הקדום ציין תחילה את האסיף הכללי. אף שהאסיף מופיע בראש הלוח, אתה ודאי מבין מדוע בני ישראל ראו באסיף את שיאו או סופו של החלק האחרון והעיקרי של השנה החקלאית. חודש איתנים (לימים תשרי) מקביל לספטמבר/אוקטובר בלוח השנה הלועזי. מאחר שרוב האסיף כבר הסתיים, היו אלה במיוחד ימים של ששון וגיל אשר בהם היה לאביה הצעיר הרבה מה לעשות. תאר לעצמך עד כמה התרגש כשעזר לאביו לבנות את הסוכה שבה ישבו שבעה ימים והודו ליהוה בלב גדוש שמחה על פרי אדמתם! (דברים ט״ז:13–15).
בערך באותו זמן, היו הזיתים כמעט מוכנים למסיק אשר לביצועו חבטו בני משפחתו של אביה בענפי העצים, מלאכה שוודאי הייתה קשה מדי עבור אביה הצעיר אך נעימה לצפייה (דברים כ״ד:20). אחר כך הם היו מלקטים את הזיתים ונוטלים אותם לבית הבד הקרוב להפקת שמן. היו משפחות שהפיקו שמן בשיטה פשוטה יותר — הן היו משרות זיתים מעוכים או כתושים בתוך מים ודולות את השמן שצף על פניהם. כך או כך, נוזל יקר זה לא נועד רק למאכל. הוא שימש גם כחומר בעירה למנורות ולטיפול בפצעים וחבורות שאולי היו לנערים בגילו של אביה אשר שיחקו ונחבלו.
שני ירחי זריעה
עם תחילת הגשמים ודאי נהנָה אביה לחוש את הממטרים הצוננים על עורו. אביו כנראה הסביר לו עד כמה חשובים הגשמים לאדמה (דברים י״א:14). האדמה שהתקשתה בשמש במשך חודשים ארוכים, התרככה והייתה מוכנה לחריש. בידיים אמונות כיוון האיכר מחרשת עץ שאולי הייתה מצוידת בלהב מתכתי, והמחרשה נגררה על־ידי בהמה. המטרה הייתה ליצור תלמים ישרים באדמה. האדמה נחשבה ליקרת ערך, ולכן האיכרים העברים עיבדו את האדמה בחלקות קטנות ואפילו במדרונות ההרים. במדרונות הם ודאי נעזרו בכלי עבודה ידניים.
לאחר שנחרשה האדמה הרכה, ניתן היה לזרוע בה חיטה ושעורה. מעניין לציין שהערך הבא בלוח גזר עוסק בשני חודשי זריעה כזו. הזורע נשא כנראה את הזרעים בקפל שבבגדו ופיזר אותם בידו בתנועת הנפה רחבה.
שני ירחי זריעה מאוחרת
”הארץ הטובה” מעולם לא חדלה להניב פרי (דברים ג׳:25). בחודש דצמבר הייתה כמות המשקעים בשיאה והארץ לבשה ירוק. הייתה זו עת לזריעת הקיטניות, כמו שעועית, חמצה וגידולים אחרים (עמוס ז׳:1, 2). על גבי הלוח כינה זאת אביה ”ירחו לֶקֶש”, כלומר, שני ירחים של ”מרעה אביב”, או לפי פירוש אחר, של ”זריעה מאוחרת”, עת למאכלים ערֵבים לחיך שהוכנו משפע גידולי העונה.
עם התחממות העונה הקרה, התעטף עץ השקד בתפרחת ורודה ולבנה ובישר על בוא האביב. פריחתו החלה לעתים בעקבות עלייה קלה ביותר בטמפרטורות כבר בחודש ינואר (ירמיהו א׳:11, 12).
ירח קטיף הפשתה
בהמשך הזכיר אביה את הפשתה. אולי הדבר מעלה בזכרונך פרשה שאירעה מאות שנים לפני ימי אביה ממזרח להרי יהודה. היה זה ביריחו. רחב הסתירה שני מרגלים ב”פשתי העץ” שהיו ערוכות על גג ביתה לייבוש (יהושע ב׳:6). הפשתה מילאה תפקיד חשוב בחייהם של בני ישראל. כדי להפריד את סיבי הפשתה, היה צריך קודם להתסיס את גבעולי הצמח. תהליך זה התרחש באיטיות בעזרת אגלי הטל או זורז על־ידי השריית הפשתה במקווה מים או בנחל. לאחר הפרדתם, יצרו מן הסיבים פשתן ששימש לתפירת מפרשים, אוהלים ובגדים וכן גם להכנת פתילים למנורות.
יש הטוענים שלא גידלו פשתה באזור גזר, משום שאין שם מספיק מים. אחרים אומרים כי את הפשתה גידלו מאוחר יותר בשנה. זו הסיבה שכמה גורסים כי המילה ”פשת” המופיעה בלוח גזר הייתה מילה נרדפת לעשבי מספוא.
ירח קציר השעורים
מדי שנה, בסמוך למועד שיווי האביב, הבחין אביה בשיבולים הירוקות של השעורה, וזהו הערך הבא שהוא מזכיר בלוח השנה שלו. החודש המקביל הוא ”אביב” (לימים ניסן), שם שמשמעו ”שיבולים ירוקות”. הכוונה היא כנראה לשלב שבו השיבולים בשלות אך עדיין רכות. יהוה ציווה: ”שמור את חודש האביב, ועשית פסח ליהוה” (דברים ט״ז:1). חודש אביב מקביל למרס/אפריל בימינו. ככל הנראה, זמן הבשלת השעורה סייע מאוד בקביעת ראש חודש זה. אפילו בימינו עוקבים הקראים אחר הבשלת השעורה לקביעת השנה החדשה שלהם. על כל פנים, את ביכורי השעורים צריך היה להניף לפני יהוה ב־ט”ז באביב (ויקרא כ״ג:10, 11).
השעורה מילאה תפקיד חשוב מאוד בחיי היומיום של רוב בני ישראל. היא הייתה זולה יותר מן החיטה ולרוב נחשבה לדגן המועדף לעשיית לחם, בייחוד בקרב העניים (יחזקאל ד׳:12).
ירח קציר ומדידה
אם תחזור בדמיונך לימי אביה תראה שיום אחד עם שחר הוא שם לב שהעננים הכבדים נעלמו — לא יהיו עוד גשמים בעתיד הנראה לעין. בשלב זה היבולים בארץ הטובה תלויים ברסיסי הטל (בראשית כ״ז:28; זכריה ח׳:12). האיכרים העברים ידעו שגידולים רבים הנאספים בחודשים החמים ביותר בשנה, זקוקים לאיזון עדין של רוחות אשר יישמר עד חג השבועות. רוחות צפוניות קרות ולחוֹת הועילו לצמיחת הדגנים, אך הזיקו לעצי פרי לאחר פריחתם. לעומת זאת, רוחות דרומיות חמות ויבשות תרמו לפתיחת הפרחים ולהאבקתם (משלי כ״ה:23; שיר השירים ד׳:16).
יהוה השולט באיתני הטבע, ברא מערכת אקולוגית מכווננת להפליא. בימי אביה הייתה ארץ ישראל ”ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש” (דברים ח׳:8). סבו של אביה אולי סיפר לו על תקופת השפע המיוחדת ששררה בימי מלכות שלמה החכם — עדות ברורה לברכת יהוה (מלכים א׳. ד׳:20).
לאחר המילה ”קציר”, מופיעה בלוח מילה שיש האומרים כי משמעה ”מדידה”. ייתכן שהכוונה היא למדידת הקציר כדי להפריש חלקים ממנו לבעלי השדה ולעובדים, או כדי לשלם מס. לעומת זאת, חוקרים אחרים סבורים שהמילה המופיעה בלוח היא ”גיל”, ורואים בכך רמז לחג השבועות אשר חל בחודש סיוון (מאי/יוני) (שמות ל״ד:22).
שני ירחי זמיר
בהמשך כתב אביה על שני חודשי הטיפול בגפנים. ייתכן שהוא סייע בזמירת עליהן השופעים כדי לאפשר לאור השמש להגיע אל הענבים (ישעיהו י״ח:5). אחר כך הגיעה עת הבציר, ימים מרגשים לבני הנוער בתקופה ההיא. עד כמה טעימים היו הענבים הבשלים הראשונים! קרוב לוודאי שאביה שמע על 12 המרגלים שנשלחו על־ידי משה אל ארץ ההבטחה. הם הלכו בימי ביכורי הענבים כדי לראות עד כמה טובה הארץ. בשובם הביאו עימם אשכול ענבים אחד, שהיה כה גדול עד כי נדרשו שני גברים לשאתו (במדבר י״ג:20, 23).
ירח קיץ
השורה האחרונה בלוח של אביה עוסקת בפירות הקיץ. במזרח התיכון הקדום, נחשב הקיץ בשנה החקלאית לעונת הפירות. לאחר ימי אביה, השתמש יהוה בצירוף ”כלוב קיץ”, כלומר, סל פירות קיץ, כדי להמחיש ש’בא הקץ אל עמו ישראל’. היה כאן משחק מילים בין המילים ”קיץ” ו”קץ” (עמוס ח׳:2). המטרה הייתה להזכיר לעם ישראל הממרה שהוא עומד לבוא אל קיצו ושמשפט יהוה בפתח. אין ספק שתאנים היו מבין פירות הקיץ שאליהם התכוון אביה. את תאני הקיץ היו דוחסים לכדי עיסה ועושים מהן עוגות למאכל או משתמשים בהן לריפוי שחין (מלכים ב׳. כ׳:7).
לוח גזר ואתה
יש להניח שהעבודות החקלאיות שהיו נהוגות בארצו היו חלק משגרת חייו של אביה הצעיר. בימים ההם עסקו מרבית בני ישראל בעבודות אדמה. גם אם עבודות חקלאיות אינן חלק משגרת חייך, הפרטים המופיעים בלוח גזר יכולים להחיות עבורך את מה שאתה קורא במקרא ולהפוך זאת למובן יותר ולמשמעותי יותר.
[הערת שוליים]
a אין תמימות דעים ביחס למתאם בין הרשימה שבלוח גזר לבין החודשים שהיו נהוגים על־פי־רוב במקרא. זאת ועוד, עבודות חקלאיות מסוימות נעשו לעתים במועדים אחרים במקצת באזורים שונים ברחבי ארץ ההבטחה.
[תיבה/תמונה בעמוד 11]
פירוש אפשרי לנוסח של לוח גזר:
”ירחי הבציר והמסיק;
ירחי זריעה;
ירחי מרעה אביב;
ירח קטיף הפשתה;
ירח קציר שעורים;
ירח קציר חיטים ומדידה;
ירחי זמירה;
ירח קיץ”.
[חתימה:] אביהb
[הערת שוליים]
b על־פי מדריך לכתובות שמיות ארמיות (Textbook of Syrian Semitic Inscriptions), כרך א׳, מאת ג׳ון ל. גיבסון, 1971 (אנג׳).
[שלמי תודה]
Archaeological Museum of Istanbul
[תרשים/תמונות בעמוד 9]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
ניסן (אביב)
מרס־אפריל
אייר (זיו)
אפריל־מאי
סיוון
מאי־יוני
תמוז
יוני־יולי
אב
יולי־אוגוסט
אלול
אוגוסט־ספטמבר
תשרי (איתנים)
ספטמבר־אוקטובר
חשוון (בול)
אוקטובר־נובמבר
כסלו
נובמבר־דצמבר
טבת
דצמבר־ינואר
שבט
ינואר־פברואר
אדר
פברואר־מרס
אדר ב׳
מרס
[שלמי תודה]
איכר: Garo Nalbandian
[תמונה בעמוד 8]
חפירות בגזר
[שלמי תודה]
2003 BiblePlaces.com ©
[תמונות בעמוד 10]
עץ שקד
[תמונה בעמוד 10]
פשתה
[שלמי תודה]
Dr. David Darom
[תמונה בעמוד 10]
שעורה
[שלמי תודה]
U.S. Department of Agriculture