החיים בתקופת המקרא — כסף
”הוא ישב מול תיבת האוצר וראה את העם שמים מטבעות בתיבת האוצר ועשירים רבים שמו הרבה. באה אלמנה ענייה ושמה שתי פרוטות, שהן חצי איסר” (מרקוס י״ב:41, 42).
כסף מוזכר פעמים רבות במקרא. כפי שניתן לראות בספרי הבשורה, למשל, ישוע השתמש בסוגים שונים של מטבעות על מנת ללמד עקרונות חשובים. הוא הזכיר את תרומתה של האלמנה שתרמה ”שתי פרוטות” על מנת ללמד את תלמידיו לקח. במקרה אחר, הוא הצביע על מטבע דינר כדי ללמד אותם מה צריכה להיות גישתם כלפי רשויות השלטוןa (מתי כ״ב:17–21).
מדוע הומצא הכסף? כיצד הוא יוצר בתקופת המקרא? כיצד השתמשו בו? ומה צריך להיות יחסנו לכסף על־פי המקרא?
לפני המצאת הכסף
לפני המצאת הכסף סחרו אנשים ביניהם בשיטה המכונה סחר חליפין. הם החליפו ביניהם סחורות ושירותים שונים בעלי ערך שווה. אך שיטה זו לא תמיד הייתה נוחה. כדי שהשיטה תעבוד, כל אחד מהצדדים צריך היה לרצות את הסחורה שהצד השני הציע לו. בנוסף, נאלצו הסוחרים לסחוב עימם סחורות שהיו כבדות או שדרשו טיפול, כגון בעלי חיים ושקי תבואה.
עם הזמן הבינו הסוחרים שעליהם למצוא אמצעי נוח יותר שישמש אותם כדי לקנות ולמכור סחורות. הפתרון היה להשתמש במתכות יקרות, כגון זהב, כסף ונחושת. בתמונה למטה ניתן לראות סוחר המשתמש במתכות יקרות — תכשיטים ומטילים — כדי לקנות סחורות או שירותים כלשהם. מתכות אלו נשקלו בקפידה במאזניים רגישים לפני שהסחורות החליפו ידיים. לדוגמה, כאשר אברהם קנה חלקת קבר עבור אשתו האהובה, שרה, הוא שקל את כמות הכסף שנדרש לשלם (בראשית כ״ג:14–16).
בתקופה שבה נתן יהוה את התורה לעם ישראל, נהגו סוחרים תאבי בצע להשתמש במאזני מרמה או במאזניים לא־מדויקים על מנת לרמות את לקוחותיהם. אי־יושר הוא דבר מתועב בעיני יהוה אלוהים, ולכן הוא אמר לסוחרים בעם ישראל: ”מאזני צדק, אבני צדק... יהיה לכם” (ויקרא י״ט:36; משלי י״א:1). גם כיום מי שמוכרים סחורה כלשהי צריכים לזכור שהשקפתו של יהוה בנוגע לתאוות בצע ולאי־יושר לא השתנתה (מלאכי ג׳:6; קורינתים א׳. ו׳:9, 10).
כיצד יוצרו המטבעות הראשונים
המטבעות הראשונים יוצרו ככל הנראה בלידיה (טורקיה של ימינו), זמן מה לפני 700 לפה״ס. תוך זמן קצר החלו עובדי מתכת בארצות שונות לייצר מטבעות בכמויות גדולות, ואנשים ברחבי ארצות המקרא החלו להשתמש בהם.
כיצד יוצרו המטבעות? העובד היה מוציא את המתכת המותכת מתוך כבשן (1) ויוצק אותה לתוך תבניות כדי לייצר לוחיות עגולות חלקות (2). לאחר מכן הוא היה מכניס את הלוחיות בין רושמות מתכת שעל גביהן נחקקו סמלים או תמונות (3). ואז הגיעה מכת הפטיש שהטביעה את התמונה או הסמל על גבי הלוחית (4). התהליך היה מהיר מאוד ולכן פעמים רבות התמונה לא הוטבעה במרכז המטבע. העובדים היו ממיינים את המטבעות, שוקלים אותם כדי לוודא שערך כל המטבעות שווה, ובמקרה הצורך היו נפטרים מן המתכת העודפת (5).
חלפני כספים, מוכסים ושולחנים
במאה הראשונה לספירה מצאו את דרכם לארץ ישראל מטבעות מארצות שונות. למשל, עולי רגל שעלו לבית המקדש בירושלים הביאו עימם מטבעות זרים. אולם עובדי המקדש הסכימו לקבל רק סוגי מטבעות מסוימים כתשלום עבור מס המקדש. חלפני כספים התמקמו בבית המקדש ונהגו לגבות סכומי כסף מופרזים עבור המרת המטבעות הזרים למטבעות שהיו בשימוש מקומי. ישוע גינה חלפנים תאבי בצע אלה. מדוע? מפני שהם הפכו את בית יהוה ”לבית מסחר” ו”למערת פריצים” (יוחנן ב׳:13–16; מתי כ״א:12, 13).
תושבי ארץ ישראל גם נאלצו לשלם מסי מדינה שונים. למשל, היה עליהם לשלם מס גולגולת. אל מס זה התייחסו באחד המקרים מתנגדיו של ישוע (מתי כ״ב:17). הונהגו גם מסי מעבר ומסים על ייבוא וייצוא סחורות. המוכסים בארץ ישראל היו ידועים בחוסר היושר שלהם, והעם תיעב אותם (מרקוס ב׳:16). המוכסים גבו סכומים מופקעים ממשלמי המסים ושמרו את יתרת הכסף לעצמם, וכך צברו לעצמם הון. אולם כמה מוכסים, כדוגמת זכי, הגיבו בחיוב למסר של ישוע וזנחו את דרכי המרמה שלהם (לוקס י״ט:1–10). כיום כל מי שרוצים ללכת בעקבות המשיח חייבים לנהוג ביושר בכל דבר — גם בעניינים עסקיים (עברים י״ג:18).
קבוצה נוספת שעסקה בענייני כספים הייתה השולחנים. בנוסף להמרת מטבעות זרים, הם הגו שיטות חיסכון, העניקו הלוואות ושילמו ריבית למי שהשקיעו אצלם את כספם. ישוע התייחס לשולחנים אלה במשל שסיפר על עבדים שקיבלו סכומי כסף שונים כדי לסחור בהם (מתי כ״ה:26, 27).
השקפה נכונה באשר לכסף
במרבית הארצות כיום חייבים אנשים להרוויח כסף על מנת לקנות את מה שהם צריכים. ההצהרה שכתב שלמה המלך בהשראת אלוהים לפני מאות שנים נכונה גם בימינו. הוא אמר: ”בצל הכסף”, כלומר הכסף מעניק מידה מסוימת של הגנה. אך שלמה גם ציין שהחוכמה יקרה יותר מכסף, כיוון שהיא ”תחַיֶה בעליה” (קהלת ז׳:12). חוכמה כזו ניתן למצוא במקרא.
ישוע עזר לתלמידיו לגלות השקפה מאוזנת באשר לכסף, באומרו: ”חיי האדם אינם תלויים בשפע נכסיו” (לוקס י״ב:15). בדומה לתלמידיו של ישוע במאה הראשונה, נוכל להראות שאנו נוהגים בחוכמה אם נשתמש בכסף בצורה אחראית וביושר ונימנע מלפתח אהבה לכסף (טימותיאוס א׳. ו׳:9, 10).
[הערת שוליים]
a ראה תיבה ”מידע בנוגע למטבעות” בעמוד 28.
[תיבה/תמונות בעמוד 28]
מידע בנוגע למטבעות
● אחד המטבעות הקטנים ביותר שהיו בשימוש בארץ ישראל של המאה הראשונה לספירה היה לפטון נחושת, המוכר גם כפרוטה. שני לפטונים היו שכר עבודה של 15 דקות בלבד. שתי הפרוטות שהאלמנה שמה בתיבת האוצר בבית המקדש היו כנראה לפטונים (מרקוס י״ב:42).
● דרכמת כסף הייתה מטבע יווני. פועל נדרש לעבוד כמעט יום עבודה שלם כדי להרוויח סכום זה (לוקס ט״ו:8, 9, דל’). שתי דרכמות (סכום השווה למחצית השקל) היו הסכום שכל הגברים היהודים נדרשו לשלם מדי שנה כמס המקדש (מתי י״ז:24).
● דינר כסף היה מטבע רומי שנשא את דמותו של הקיסר, ולכן היה מתאים להשתמש בו כמטבע ”המכס” שכל גבר יהודי בוגר נדרש לשלם בתקופת השלטון הרומי (רומים י״ג:7). מעסיק שילם לפועל דינר אחד עבור יום עבודה בן 12 שעות (מתי כ׳:2–14).
● מטבע שקל כסף טהור שיוצר בעיר צור היה בשימוש בארץ ישראל בתקופת חייו של ישוע עלי אדמות. ייתכן כי 30 ’שקלי הכסף’ ששילמו ראשי הכוהנים ליהודה איש קריות עבור הסגרתו של ישוע היו שקלי צור (מתי כ״ו:14–16).
המטבעות בגודל אמיתי