מאמצים למיגור העוני
העשירים כבר הצליחו לשים קץ לעוני — לפחות עבור עצמם. אולם המאמצים לגאול את האנושות כולה מן העוני כושלים פעם אחר פעם. מדוע? כיוון שהעשירים לרוב אינם רוצים שמישהו או משהו ינגוס בעושרם ויפגע במעמדם. שלמה המלך כתב בהשראת אלוהים: ”הנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם; ומיד עושקיהם כוח” (קהלת ד׳:1).
האם יכולים אנשים בעלי השפעה וכוח לשנות את פני החברה ולמגר את העוני בעולם? שלמה המלך כתב: ”הנה הכול הבל ורעות רוח. מעוות לא יוכל לתקון” (קהלת א׳:14, 15). בחינה של מאמצי האדם לשים קץ לעוני ממחישה זאת היטב.
תיאוריות הדוגלות בשפע לכול
במאה ה־19, בזמן שמספר מדינות הצליחו לצבור לעצמן הון חסר תקדים באמצעות מסחר ותעשייה, החלו כמה אנשים בעלי השפעה להקדיש מחשבה רבה לנושא העוני. האם ניתן היה לחלק את משאבי כדור־הארץ בצורה שווה יותר?
היו שסברו שהסוציאליזם או הקומוניזם יוכלו ליצור בעולם כולו חברה ללא מעמדות שבה ההון יחולק בצורה הוגנת. מובן שהרעיונות הללו בהחלט לא מצאו חן בעיני העשירים. אבל האמרה ”מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו” זכתה לאהדה רבה בעולם. רבים קיוו שכל המדינות יאמצו את התפיסה הסוציאליסטית כדי שהאנושות תהפוך לחברה מושלמת. מספר מדינות עשירות אימצו חלק מהרעיונות הסוציאליסטיים והנהיגו מדיניות רווחה שהבטיחה לדאוג לכל האזרחים ”מן העריסה ועד הקבר”. לטענתן, הן הצליחו למגר את תופעת העוני הקיצוני בקרב תושביהן.
אולם הסוציאליזם מעולם לא הצליח להשיג את מטרתו — ליצור חברה לא־אנוכית. השאיפה שאזרחים יעבדו למען החברה ולא למען עצמם התבררה כבלתי ניתנת להשגה. היו שהתרעמו על כך שעליהם לדאוג לעניים, בטענה שהסיוע הנדיב לעניים גרם לכמה מהם להתחמק מעבודה. הכתוב במקרא הוכח כאמת לאמיתה: ”אדם אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא. ... האלוהים [עשה] את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות [תוכניות] רבים” (קהלת ז׳:20, 29).
תקווה נוספת שהייתה לאנשים היא מה שמכונה החלום האמריקאי — חלום על מקום שבו כל מי שיהיה מוכן לעבוד קשה יוכל להתעשר. מדינות רבות ברחבי העולם אימצו את רעיונות הדמוקרטיה, היוזמה החופשית והסחר החופשי, שנדמה היה שהפכו את ארצות־הברית למדינה עשירה. אך לא כל המדינות יכלו לחקות את החלום האמריקאי, מאחר שהמערכת הפוליטית של צפון אמריקה לא הייתה הגורם היחיד שתרם לעושרה. שפע משאביה הטבעיים ונגישותה לנתיבי סחר בינלאומיים היוו גם הם גורמים חשובים בכך. בנוסף, המערכת הכלכלית העולמית התחרותית מולידה לא רק מנצחים עשירים אלא גם מפסידים אומללים. האם ניתן לעודד את המדינות העשירות לעזור למדינות שנותרו עניות?
תוכנית מרשל — פתרון לעוני?
לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה אירופה הרוסה, והחשש היה שרבים מתושביה יגוועו ברעב. ממשלת ארה״ב הייתה מודאגת מהפופולריות הגואה של הסוציאליזם ברחבי אירופה. לכן במשך ארבע שנים היא הזרימה סכומי עתק לשיקום התעשייה והחקלאות של מדינות שהסכימו לאמץ את מדיניות ארה״ב. תוכנית זו הקרויה ”התוכנית להבראת אירופה”, או ”תוכנית מרשל”, נחשבה להצלחה. השפעתה של ארה״ב במערב אירופה גברה ותופעת העוני הקיצוני הפכה נדירה. האם הייתה זו הדרך למגר את העוני בעולם?
בעקבות הצלחתה של תוכנית מרשל, החליטה ממשלת ארה״ב להושיט עזרה למדינות עניות ברחבי העולם, במטרה לסייע להן לפתח את ענפי החקלאות, הבריאות, החינוך והתחבורה. המניע לכך היה מניע אנוכיי, וארצות־הברית הודתה בכך בפה מלא. גם מדינות אחרות ניסו להרחיב את השפעתן על־ידי כך שהציעו לספק עזרה למדינות נזקקות. שישים שנה מאוחר יותר, לאחר שהושקעו סכומים הגבוהים פי כמה וכמה מהסכומים שהושקעו בתוכנית מרשל, התוצאות היו מאכזבות. אמת, מספר מדינות שהיו עניות בעבר משגשגות מאוד כיום, במיוחד במזרח אסיה. אך חרף העובדה שסיוע החוץ עזר למדינות מסוימות להפחית את שיעור תמותת הילדים ואפשר ליותר ילדים לקבל השכלה, רבות מהן נותרו עניות מאוד.
מדוע סיוע החוץ נכשל?
התברר כי קשה יותר לסייע למדינות עניות להשתחרר מעוני מאשר לסייע למדינות עשירות להתאושש מנזקי מלחמה. באירופה כבר הייתה קיימת תשתית טובה של תעשייה, מסחר ותחבורה. היה רק צורך לשקם את הכלכלה. אך במדינות עניות, גם כאשר סיוע החוץ אפשר לבנות כבישים, בתי־ספר ומרפאות, אנשים עדיין סבלו מעוני קיצוני כיוון שבמדינות הללו לא היו תשתיות עסקיות, משאבים טבעיים וגישה לנתיבי סחר.
מעגלי העוני מורכבים ולא ניתן לפרוץ אותם בקלות. לדוגמה, מחלות גורמות לעוני, ועוני גורם למחלות. לפעמים ילדים הסובלים מתת־תזונה כל כך חלשים מבחינה פיזית ונפשית, שכאשר הם גדלים הם אינם מסוגלים לדאוג לילדיהם. כמו כן, כשמדינות עשירות משליכות עודפי מזון על מדינות עניות, בתור ”סיוע”, גורם הדבר לפשיטת רגל של החקלאים והקמעונאים המקומיים, מה שמחריף את תופעת העוני. הזרמת כספים לממשלות של מדינות עניות עלולה להתחיל מעגל נוסף: קל לגנוב אמצעי סיוע, מכאן שהסיוע עלול ליצור שחיתות, והשחיתות עלולה להגביר את העוני. ביסודו של דבר, סיוע החוץ נכשל כי הוא אינו מטפל בגורם השורשי לעוני.
הגורם לעוני
עוני קיצוני הוא תולדה של אומות, ממשלות ויחידים הפועלים רק כדי לקדם את האינטרסים שלהם ולהגן עליהם. למשל, ממשלות של מדינות עשירות נותנות עדיפות נמוכה למיגור העוני בעולם, מפני שהן נבחרות בצורה דמוקרטית וחייבות לרצות את קהל בוחריהן. לכן הן מונעות מחקלאים במדינות עניות למכור את יבולם במדינות עשירות כדי למנוע פגיעה ברווחי החקלאים במדינות העשירות. בנוסף, המדינות העשירות מעניקות סבסוד משמעותי לחקלאיהן כדי לעזור להם למכור יותר מחקלאים במדינות עניות.
ברור אפוא שהגורם לעוני — נטיית האנשים והממשלות להגן על האינטרסים שלהם — נעוץ באדם. שלמה, אחד מכותבי המקרא, ניסח זאת באופן הבא: ”עת אשר שלט האדם באדם לרע לו” (קהלת ח׳:9).
לכן נשאלת השאלה, היש תקווה שיבוא אי פעם קץ לעוני? האם קיימת ממשלה היכולה לשנות את טבע האדם?
[תיבה בעמוד 6]
חוקים שנועדו למנוע עוני
יהוה אלוהים נתן לעם ישראל הקדום מערכת חוקים שציות להם היה מונע כמעט לחלוטין את תופעת העוני. תחת תורת משה קיבלה כל משפחה נחלה, למעט שבט לוי שהיה שבט הכהונה. נחלת המשפחה הייתה מוגנת, כיוון שלא ניתן היה למכור חלקת אדמה לצמיתות. מדי 50 שנה צריך היה להשיב כל חלקת אדמה לבעליה המקורי או למשפחתו (ויקרא כ״ה:10, 23). אם אדם נאלץ למכור את נחלתו בשל מחלה, אסון או בשל בטלנותו, צריך היה להשיב לו אותה בשנת היובל ללא תמורה. אף משפחה לא הייתה צריכה לסבול חרפת עוני במשך דורות.
סידור רחום נוסף בתורת אלוהים אפשר לאדם שנקלע למצוקה למכור עצמו לעבדות ולקבל מראש את הכסף על מכירתו כדי לשלם את חובותיו. אם עד השנה השביעית לעבדותו לא עלה בידו לפדות את עצמו, אזי היה על מעבידו לשחררו ולספק לו זרעים וצאן על מנת שיוכל לשוב ולעבד את אדמתו. בנוסף, אם אדם עני מבני ישראל נאלץ ללוות כסף מאחד מבני עמו, אסרה התורה על המלווה לגבות ממנו ריבית. התורה גם ציוותה על העם שלא לקצור את פאות השדה אלא להשאירן לעניים. מסיבה זו אף אחד מבני ישראל לא היה צריך לקבץ נדבות (דברים ט״ו:1–14; ויקרא כ״ג:22).
אולם ההיסטוריה מלמדת שהיו מבני ישראל שבכל זאת נפלו לעוני. מדוע? בני ישראל לא צייתו לחוקי יהוה. כתוצאה מכך, כפי שקורה במדינות רבות, היו שהפכו לבעלי אדמות עשירים בעוד שאחרים איבדו את נחלתם והידרדרו לעוני. תופעת העוני הייתה קיימת בקרב עם ישראל כי היו כאלה שהתעלמו מתורת אלוהים ופעלו לקידום האינטרסים שלהם (מתי כ״ב:37–40).