אסיפה היסטורית
”בתום אסיפה זו ודאי תאמרו: ’זו באמת הייתה אסיפה שנתית היסטורית מבחינה תיאוקרטית!’” הדברים הללו שאמר סטיבן לט, חבר בגוף המנהל של עדי־יהוה, הגבירו את תחושת הציפייה בקרב הנוכחים הרבים בקהל. הם התכנסו כדי לנכוח באסיפה השנתית ה־126 של חברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים של פנסילבניה, שנערכה ב־2 באוקטובר 2010 באולם הכינוסים של עדי־יהוה בג׳רזי סיטי שבניו ג׳רזי, ארצות־הברית. מה הן כמה מהנקודות המרכזיות שהוזכרו במאורע היסטורי זה?
אח לט פתח את התוכנית בנאום נלהב על אודות מרכבתו השמימית של יהוה המתוארת בספר יחזקאל. כלי רכב עצום ומפואר זה מסמל את ארגונו של יהוה הנמצא בשליטתו המלאה. אח לט הסביר שחלקו השמימי של ארגון אלוהים, המורכב מיצורים רוחניים, נע במהירות הבזק — מהירות מחשבותיו של יהוה. באופן דומה, גם חלקו הארצי של ארגון אלוהים נמצא בתנועה. אח לט ציין מספר התפתחויות מרגשות שחלו בשנים האחרונות בחלקו הגלוי לעין של ארגון אלוהים.
לדוגמה, מספר סניפים עוברים תהליך של מיזוג, דבר שיאפשר לרבים ששירתו בעבר בבתי־אל במדינות הללו להתמקד בפעילות הבישור. אח לט עודד את הנוכחים להמשיך להתפלל שהגוף המנהל, בתור נציגה של כיתת העבד, ימשיך להיות לא רק נאמן אלא גם נבון (מתי כ״ד:45–47).
דיווחים מעודדים וראיונות מרגשים
טאב הנסברגר, המשרת בוועד הסניף של האיטי, מסר דיווח נוגע ללב לגבי מה שאירע בעקבות רעידת האדמה שפקדה את המדינה ב־12 בינואר 2010 וגבתה על־פי הערכות את חייהם של כ־000,300 איש. הוא ציין שאנשי הכמורה אמרו לתושבים שאלוהים העניש את הקורבנות על כך שגילו חוסר אמונה והגן על האנשים הטובים. ואולם אלפי פושעים מורשעים ברחו כאשר קרסו חומותיו של בית כלא ברעש האדמה. על כל פנים, ישרי לב רבים בהאיטי זוכים לנחמה לאחר שהם לומדים מהי הסיבה האמיתית לכך שימים אלה כה קשים. אח הנסברגר ציטט את דבריו של אח נאמן מהאיטי שאיבד את אשתו באסון: ”אני עדיין בוכה על מות אשתי. אינני יודע כמה זמן עוד אמשיך להתאבל, אך אני חש את האהבה של ארגון יהוה, וזה משמח את ליבי. יש לי תקווה, ואני נחוש לחלוק אותה עם אחרים”.
מרק סנדרסון, אשר שירת בעבר בוועד הסניף של הפיליפינים ומשרת כיום בבית־אל בברוקלין, מסר דיווח על איי הפיליפינים. הוא קרן משמחה כאשר מסר שבמדינה הושגו 32 שיאים רצופים במספר מבשרי המלכות ושמספר תלמידי המקרא עולה בהרבה על מספר המבשרים. הוא סיפר על אח ששמו מיגל אשר נכדו נרצח. מיגל פעל נמרצות כדי שהרוצח יועמד לדין ויישלח לכלא. מאוחר יותר, כאשר בישר בבית הכלא, פגש מיגל את הרוצח. מיגל אומנם היה מתוח, אך הוא דיבר אליו ברכות ובאדיבות. בסופו של דבר, החל מיגל ללמד את האסיר, והוא הגיב בחיוב למסר ולמד לאהוב את יהוה. כיום הוא אח טבול. השניים הפכו להיות חברים קרובים, ומיגל פועל לשחרורו המוקדם מהכלא של אחיו החדש.a
בחלק הבא בתוכנית ראיין מרק נוּמֶר, אחד המורים במחלקה לבתי־ספר תיאוקרטיים, שלושה זוגות — אלכס ושרה ריינמולר, דיוויד וקריסטה שייפר ורוברט וקטרה סירנקו. אלכס ריינמולר, עוזר בוועדת ההוצאה לאור, סיפר כיצד אימץ את האמת לליבו כאשר שירת כחלוץ בקנדה בהיותו בן 15 בלבד ואיך לעיתים קרובות בישר לבדו. כשנשאל מי בבית־אל השפיעו עליו במיוחד, ציין אח ריינמולר שלושה אחים נאמנים והסביר כיצד כל אחד מהם עזר לו לגדול מבחינה רוחנית. רעייתו שרה סיפרה על ידידותה עם אחות אשר סבלה במשך עשרות שנים בבתי כלא בסין בשל אמונתה. שרה סיפרה שהיא למדה להישען על יהוה בעזרת תפילות אישיות.
דיוויד שייפר, עוזר בוועדת ההוראה, שיבח את אימו על אמונתה האיתנה וסיפר על אחים שעבדו כחוטבי עצים ושעזרו לו לשרת כחלוץ עוזר בצעירותו. אשתו קריסטה דיברה בחיבה על השפעתם החיובית של חברי בית־אל מבוגרים יותר אשר היו ’נאמנים במעט מזער’, כפי שלימד ישוע (לוקס ט״ז:10).
רוברט סירנקו, עוזר בוועדת הכתיבה, סיפר על ארבעת הורי הוריו שהיגרו מהונגריה ושהיו משיחיים משוחי רוח. בתור ילד הותירה בו הנוכחות בכינוסים גדולים שנערכו בשנות ה־50 רושם עז, מפני שכך למד שארגון יהוה הוא הרבה יותר גדול מהקהילה שלו. אשתו קטרה סיפרה שכאשר שירתה כחלוצה בקהילה שהייתה נגועה בכפירה ובבעיות אחרות, היא למדה עד כמה חשובה הנאמנות. היא החזיקה מעמד ובסופו של דבר התמנתה לשרת כחלוצה מיוחדת בקהילה אחרת. האחדות שאפיינה את קהילתה החדשה נגעה עמוקות לליבה.
לאחר מכן מסר מנפרד טונאק דיווח על אתיופיה. ארץ זו, שימיה כימי המקרא, מתברכת כיום בלמעלה מ־000,9 מבשרי הבשורה הטובה. רובם מתגוררים בעיר הבירה אדיס אבבה או בקרבתה, ומכאן שקיים צורך במבשרי מלכות באזורים הנידחים של המדינה. משום כך הוזמנו לאתיופיה עדי־יהוה ממוצא אתיופי ממדינות אחרות כדי לבשר באזורים הנידחים, ורבים נענו להזמנה. הם עודדו את האחים המקומיים ומצאו אנשים שגילו עניין במסר שבפיהם.
אחת הנקודות הבולטות בתוכנית הייתה סימפוזיון על עדי־יהוה ברוסיה ועל מאבקיהם המשפטיים. אוליס ברגדל, חבר בוועד הסניף של רוסיה, סקר את מסכת הרדיפות כנגד עדי־יהוה ברוסיה, בייחוד בעיר מוסקבה. פיליפ ברמלי, מהמחלקה המשפטית בסניף של ארצות־הברית, סיפר על ההתפתחויות המרגשות שחלו בחודשים האחרונים. בית הדין האירופי לזכויות האדם בחן את תשעת האישומים שהוגשו כנגד העדים ברוסיה ופסק פה אחד שאף אחד מהאישומים האלה אינו מוצדק. בכמה מן התיקים אף הפריך בית הדין בעזרת טיעונים הגיוניים את ההאשמות שהועלו. ימים יגידו אילו השלכות יהיו לדבר. עם זאת, אח ברמלי הביע תקווה שפסיקת בית הדין תשפיע לחיוב על תיקים המתנהלים בארצות אחרות.
לאחר דיווח מרגש זה הודיע אח לט שבית הדין האירופי לזכויות האדם הסכים לדון בתיק המס המתנהל זה שנים רבות בין ממשלת צרפת ובין עדי־יהוה. בית דין מכובד זה מסכים לדון במעט מאוד מהתיקים המוגשים בפניו. עד היום דן בית הדין ב־39 תיקים שבהם היו מעורבים עדי־יהוה ופסק לטובתנו ב־37 מהמקרים הללו. אח לט עודד את כל משרתי אלוהים להמשיך להתפלל ליהוה בנושא.
הדיווח האחרון ניתן על־ידי ריצ׳רד מורלן, אחד ממורי החוץ בבית־הספר לזקני־קהילה. הוא דיבר בהתלהבות על בית־הספר ועל רגשי ההערכה שהביעו זקני־הקהילה שלמדו בו.
נאומים אחרים מפי חברי הגוף המנהל
גיא פירס, חבר בגוף המנהל, הגיש נאום מרגש שהתמקד בפסוק השנתי לשנת 2011: ”חסו בשם יהוה” (צפ׳ ג׳:12). הוא ציין שבמובנים רבים אלו זמנים משמחים עבור משרתי יהוה, אך יחד עם זאת אלו גם זמנים קשים ורציניים. יום יהוה הגדול קרוב, אולם יש המעדיפים לחפש מחסה בדתות כזב, במוסדות פוליטיים, בעושר חומרי, באסקפיזם וכדומה. כדי למצוא מחסה אמיתי עלינו לקרוא בשם יהוה. משמעות הדבר להכיר את יהוה, את האישיות העומדת מאחורי שם זה, לכבד אותו עמוקות, לבטוח בו ולאהוב אותו בכל ליבנו.
בהמשך הגיש דיוויד ספליין, חבר בגוף המנהל, נאום רציני ומעורר מחשבה בנושא ”האם נכנסת למנוחת אלוהים?” הוא הסביר שמנוחת אלוהים אין משמעה חוסר פעילות, כיוון שיהוה ובנו ממשיכים ’לפעול’ במהלך יום מנוחה סמלי זה על מנת להגשים את מטרתו של אלוהים לגבי כדור־הארץ (יוח׳ ה׳:17). אם כן, כיצד נוכל להיכנס למנוחת אלוהים? עלינו לחדול מחטאים וממעשים של הצדקה עצמית. אך לא די בכך. עלינו גם לגלות אמונה ותמיד להציב את מטרת אלוהים לנגד עינינו ולתרום לקידומה בכל דרך אפשרית. לעיתים אולי יהיה לנו קשה מאוד לעשות זאת, אך עלינו להיענות לעצות ולהדרכה מטעם ארגון יהוה ולפעול לפיהן. אח ספליין עודד את הנוכחים בקהל לעשות כל שביכולתם כדי להיכנס למנוחת אלוהים.
הנושא של הנאום האחרון, שהוגש על־ידי אנטוני מוריס מהגוף המנהל, היה ”לְמה אנו מחכים?” אח מוריס דיבר בחמימות ובתחושת דחיפות והזכיר לנוכחים התפתחויות נבואיות שעוד לפנינו, ואשר כל משרתי אלוהים הנאמנים מצפים להן בכליון עיניים. הדבר כולל את הקריאה ”שלום וביטחון!” ואת השמדת דתות הכזב (תסל״א ה׳:2, 3; ההת׳ י״ז:15–17). אח מוריס הזהיר שלא לומר ”זה בטח הר מגידון” בתגובה לאירועים חדשותיים שאינם מהווים התגשמות של נבואות אלה. הוא עודד את האחים להיות שמחים וסבלניים ולהוחיל ליהוה ככתוב במיכה ז׳:7. הוא גם האיץ בכול ”להדק את השורות” עם הגוף המנהל, בדומה לחיילים המתקרבים זה לזה כאשר הם בעיצומו של קרב. ”יאמץ לבבכם”, הוא אמר, ”כל המייחלים ליהוה” (תהל׳ ל״א:25).
לסיום נמסרו כמה הודעות היסטוריות מרגשות. ג׳פרי ג׳קסון מהגוף המנהל הודיע על תוכניות להוציא לאור מהדורה נסיונית מפושטת של המצפה הלימודי עבור אנשים בעלי יכולת קריאה מוגבלת באנגלית. אחרי כן הודיע סטיבן לט שהגוף המנהל יארגן ביקורי רעייה עבור משגיחי מחוז ונשיהם המתגוררים בארצות־הברית. הוא גם אמר שמעתה ואילך ייקרא בית־הספר להכשרת משרתים ”בית־ספר למקרא לאחים רווקים”. בנוסף, יוקם בית־ספר חדש שייקרא ”בית־ספר למקרא לזוגות נשואים”. בית־ספר זה יעניק לזוגות נשואים הכשרה נוספת על מנת שיוכלו להיות כלים מועילים יותר ביד ארגון יהוה. אח לט גם הודיע שבית־הספר לחברי ועדי־סניף ונשיהם ובית־הספר למשגיחים נודדים ונשיהם יורחבו ויתקיימו מעתה פעמיים בשנה בפטרסון. כמו כן, מי שהשתתפו בבתי־ספר אלה בעבר יוכלו להשתתף בהם בשנית.
התוכנית הסתיימה בצורה מרגשת כאשר אח ג׳ון א. בר בן ה־97, אשר שירת שנים רבות כחבר בגוף המנהל, נשא מעומק ליבו תפילה כנה.b כל הנוכחים עזבו את המקום בתחושה שזה אכן היה יום היסטורי.
[הערות שוליים]
a ראה ספר השנה של עדי־יהוה 2011, עמודים 62, 63 (אנג׳).
b אח בר סיים את חייו הארציים ב־4 בדצמבר 2010.
[קטע מוגדל בעמוד 19]
כל הנוכחים בקהל נהנו לשמוע את הראיונות
[קטע מוגדל בעמוד 20]
יהוה מברך את פעילות הבישור באתיופיה