מתי נחרבה ירושלים הקדומה?‏ — חלק א׳‏

מדוע זה חשוב;‏ על מה מעידות הראיות

מאמר זה,‏ שחלקו השני יתפרסם בהוצאה הבאה של המצפה,‏ דן בשאלות שהעלו למדנים שונים בנוגע לתאריך חורבנה של ירושלים הקדומה.‏ מאמרים אלה הם פרי מחקר מעמיק והם מספקים תשובות מקראיות לשאלות שהעלו תמיהות במוחם של מספר קוראים.‏

‏”‏התאריך המקובל על רוב ההיסטוריונים והארכיאולוגים לחורבנה של ירושלים הוא 586 או 587 לפה״ס.‏a מדוע טוענים עדי־יהוה שהדבר אירע ב־607 לפה״ס?‏ על מה מתבססת קביעתכם?‏”‏

כך כתב אחד מקוראינו.‏ אך מדוע חשוב שנדע את התאריך המדויק שבו החריב המלך נבוכדנאצר השני את ירושלים?‏ ראשית,‏ מאורע זה ציין נקודת מפנה חשובה בתולדות עם אלוהים.‏ היסטוריון אחד אמר שהדבר הוביל ”‏לאסון — למעשה,‏ לאסון האולטימטיבי”‏.‏ תאריך זה סימן את קיצו של בית המקדש,‏ אשר היה לב ליבה של עבודת האל הכול יכול במשך למעלה מ־400 שנה.‏ אחד מכותבי התהלים קונן:‏ ”‏אלוהים,‏ .‏.‏.‏ [‏הם]‏ טימאו את היכל קודשך,‏ שמו את ירושלים לעיים [‏לחורבות]‏”‏ (‏תהלים ע״ט:‏1‏)‏.‏

שנית,‏ אם תדע באיזו שנה החל ה”‏אסון האולטימטיבי”‏ הזה ותבין כיצד שיקום עבודת אלוהים האמיתית בירושלים הגשים נבואה מקראית מדויקת,‏ יתחזק ביטחונך במהימנות דברו של אלוהים.‏ אם כן,‏ מדוע התאריך שמציינים עדי־יהוה חורג ב־20 שנה מהכרונולוגיה המקובלת על רוב החוקרים?‏ אם ננסח זאת בקצרה,‏ עדי־יהוה מסתמכים על ראיות המבוססות על המקרא.‏

למי מתייחסות ’‏שבעים השנה’‏?‏

שנים טרם החורבן סיפק ירמיהו הנביא רמז חיוני לגבי הכרונולוגיה המקראית.‏ הוא הזהיר את ”‏כל יושבי ירושלים”‏ ואמר:‏ ”‏והייתה כל הארץ הזאת לחורבה,‏ לשמה,‏ ועבדו הגויים האלה את מלך בבל שבעים שנה”‏ (‏ירמיהו כ״ה:‏1,‏ 2,‏ 11‏)‏.‏ מאוחר יותר הוסיף הנביא:‏ ”‏כה אמר יהוה,‏ ’‏כי לפי מלֹאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם,‏ והקימותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה’‏”‏ (‏ירמיהו כ״ט:‏10‏)‏.‏ מה המשמעות של תקופה זו בת ”‏שבעים שנה”‏?‏ וכיצד היא מסייעת לנו לקבוע את תאריך חורבנה של ירושלים?‏

יש היסטוריונים הטוענים ש־70 השנה מתייחסות למעצמה הבבלית.‏ לפי הכרונולוגיה החילונית שלטו הבבלים ביהודה ובירושלים כ־70 שנה,‏ מ־609 לפה״ס בערך עד 539 לפה״ס,‏ השנה שבה נכבשה בירתה של בבל.‏

אולם המקרא מראה ש־70 השנה נועדו להיות תקופת ענישה קשה מאת אלוהים — במיוחד נגד תושבי יהודה וירושלים אשר היו מחויבים לציית לו בשל הברית שכרת עימם (‏שמות י״ט:‏3–6‏)‏.‏ כאשר הם סירבו לשוב מדרכם הרעה,‏ אמר אלוהים:‏ ”‏הנני שולח.‏.‏.‏ אל נבוכדראצר מלך בבל.‏.‏.‏ והביאותים על הארץ הזאת ועל יושביה ועל כל הגויים האלה סביב”‏ (‏ירמיהו כ״ה:‏4,‏ 5,‏ 8,‏ 9‏)‏.‏ אומנם גם העמים השכנים היו צפויים לסבול את נחת זרועה של בבל,‏ אך חורבן ירושלים ו־70 שנות הגלות שלאחריו תוארו בפי ירמיהו כעונש על ”‏עוון בת עמי”‏,‏ וזאת כיוון ש”‏חטא חטאה ירושלים”‏ (‏איכה א׳:‏8;‏ ג׳:‏42;‏ ד׳:‏6‏)‏.‏

לכן לפי המקרא היו 70 השנה תקופה של עונש מר ליהודה,‏ ואלוהים השתמש לשם כך בבבלים.‏ עם זאת,‏ אלוהים אמר ליהודים:‏ ’‏לפי מלֹאת שבעים שנה אשיב אתכם אל המקום הזה’‏ — אל יהודה וירושלים (‏ירמיהו כ״ט:‏10‏)‏.‏

מתי החלו ’‏שבעים השנה’‏?‏

עזרא הסופר,‏ היסטוריון שחי לאחר התגשמות נבואת 70 השנה של ירמיהו,‏ כתב בהשראת אלוהים על המלך נבוכדנאצר:‏ ”‏ויגל השארית מן החרב אל בבל,‏ ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס;‏ למלֹאות דבר יהוה בפי ירמיהו,‏ עד רצתה הארץ את שבתותיה.‏ כל ימי השמה [‏היותה שוממה]‏ שָבתה,‏ למלֹאות שבעים שנה”‏ (‏דברי הימים ב׳.‏ ל״ו:‏20,‏ 21‏)‏.‏

מכאן ש־70 השנה נועדו להיות תקופה שבמהלכה ישבתו ארץ יהודה וירושלים ’‏את שבתותיהן’‏.‏ משתמע מכך שהארץ לא תעובד — איש לא יזרע זרע ולא יזמור כרמים (‏ויקרא כ״ה:‏1–5‏)‏.‏ עקב אי־ציותם של עם אלוהים,‏ אשר חטאיהם כללו ככל הנראה אי־שמירה של כל שנות השבתון (‏שנות השמיטה)‏,‏ נגזר עליהם שאדמתם לא תעובד ושהיא תישאר שוממה במשך 70 שנה (‏ויקרא כ״ו:‏27,‏ 32–35,‏ 42,‏ 43‏)‏.‏

מתי חדלו לעבד את אדמת יהודה והיא הפכה לשוממה?‏ לאמיתו של דבר,‏ הבבלים תקפו בהנהגת נבוכדנאצר את ירושלים פעמיים,‏ בהפרש של שנים.‏ מתי החלו 70 השנה?‏ אין ספק שלא היה זה בפעם הראשונה שבה הטיל נבוכדנאצר מצור על ירושלים.‏ מדוע?‏ נבוכדנאצר אומנם לקח באותה עת שבויים רבים מירושלים לבבל,‏ אך הוא השאיר חלק מהעם בארץ.‏ הוא גם הותיר את העיר עומדת על תילה.‏ במשך שנים לאחר גלות ראשונה זו,‏ המשיכו הנותרים ביהודה — ”‏דַלת עם הארץ”‏ — לעבד את אדמת ארצם (‏מלכים ב׳.‏ כ״ד:‏8–17‏)‏.‏ אבל אז התחולל מהפך דרסטי.‏

היהודים מרדו,‏ וכתוצאה מכך חזרו הבבלים לירושלים (‏מלכים ב׳.‏ כ״ד:‏20;‏ כ״ה:‏8–10‏)‏.‏ הם החריבו את העיר ואת מקדשה ולקחו רבים מתושביה בשבי לבבל.‏ תוך חודשיים ’‏קמו כל העם [‏שנותרו בארץ]‏,‏ מקטון ועד גדול,‏ ושרי החיילים ובאו מצרים.‏ כי יראו מפני כשדים [‏בבלים]‏’‏ (‏מלכים ב׳.‏ כ״ה:‏25,‏ 26‏)‏.‏ רק אז,‏ בחודש השביעי,‏ חודש תשרי (‏ספטמבר/‏אוקטובר)‏ של אותה שנה ניתן היה לומר שהארץ — אשר נותרה שוממה ולא־מעובדת — החלה לרצות את שבתותיה.‏ ביד ירמיהו אמר אלוהים ליהודים שנסו למצרים:‏ ”‏אתם ראיתם את כל הרעה אשר הבאתי על ירושלים ועל כל הרי יהודה,‏ והנם חורבה היום הזה,‏ ואין בהם יושב”‏ (‏ירמיהו מ״ד:‏1,‏ 2‏)‏.‏ לפיכך מאורע זה סימן קרוב לוודאי את נקודת ההתחלה של 70 השנה.‏ ובאיזו שנה אירע הדבר?‏ כדי להשיב על כך עלינו לבדוק מתי הסתיימה תקופה זו.‏

מתי הסתיימו ’‏שבעים השנה’‏?‏

הנביא דניאל,‏ אשר חי עד ”‏מלוך מלכות פרס”‏,‏ היה בבבל באותה תקופה,‏ והוא חישב מתי נועדו להסתיים 70 השנה.‏ הוא כתב:‏ ”‏אני,‏ דניאל,‏ בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר יהוה אל ירמיה הנביא,‏ למלֹאות לחורבות ירושלים שבעים שנה”‏ (‏דניאל ט׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏

עזרא התייחס לנבואות ירמיהו וקישר את סיומן של ’‏שבעים השנה’‏ למועד שבו ’‏העיר יהוה את רוח כורש מלך פרס להעביר קול’‏,‏ כלומר להשמיע הכרזה (‏דברי הימים ב׳.‏ ל״ו:‏21,‏ 22‏)‏.‏ מתי שוחררו היהודים?‏ הצו שציין את סוף ימי גלותם יצא ”‏בשנת אחת לכורש מלך פרס”‏.‏ (‏ראה התיבה ‏”‏תאריך היסטורי מוחלט”‏‏.‏)‏ לכן בסתיו של שנת 537 לפה״ס כבר חזרו היהודים לירושלים כדי לשקם את עבודת אלוהים האמיתית (‏עזרא א׳:‏1–5;‏ ב׳:‏1;‏ ג׳:‏1–5‏)‏.‏

אם כן,‏ לפי הכרונולוגיה המקראית,‏ 70 השנה היו תקופה ממשית שהסתיימה ב־537 לפה״ס.‏ אם נמנה 70 שנה אחורה,‏ נגיע לנקודת ההתחלה של תקופה זו — 607 לפה״ס.‏

אך אם הראיות שבכתבי־הקודש,‏ שנכתבו בהשראת אלוהים,‏ מצביעות בבירור על 607 לפה״ס כשנת חורבנה של ירושלים,‏ מדוע טוענים בני סמכא רבים שהעיר נחרבה ב־587 לפה״ס?‏ הם מסתמכים על שני מקורות מידע — כתביהם של היסטוריונים קלאסיים והקאנון של תלמי.‏ האם מקורות אלה אמינים יותר מכתבי־הקודש?‏ הבה נראה.‏

עד כמה אמינים ההיסטוריונים הקלאסיים?‏

היסטוריונים שחיו קרוב לזמן חורבנה של ירושלים מוסרים מידע סותר לגבי המלכים הניאו־בבליים.‏b (‏ראה התיבה ‏”‏המלכים הניאו־בבליים”‏‏.‏)‏ ציר הזמן המבוסס על המידע הכרונולוגי שלהם אינו עולה בקנה אחד עם ציר הזמן המקראי.‏ אך עד כמה אמינים כתביהם?‏

אחד ההיסטוריונים הקרובים ביותר לתקופה הניאו־בבלית היה ברוסוס,‏ בבלי שהיה ”‏כוהן בל”‏.‏ חיבורו המקורי בבילוניה (‏Babyloniaca)‏ שנכתב בערך ב־281 לפה״ס,‏ אבד ורק קטעים ממנו נשתמרו בחיבוריהם של היסטוריונים אחרים.‏ ברוסוס טען שהוא השתמש ב”‏ספרים אשר נשמרו בקפידה בבבל”‏.‏¹ האם ברוסוס באמת היה היסטוריון אמין?‏ תן דעתך לדוגמה אחת.‏

ברוסוס כתב שסנחריב מלך אשור שלט אחרי ”‏מלכות אחיו”‏;‏ ו”‏אחריו [‏שלט]‏ בנו [‏אסרחדון]‏ 8 שנים;‏ ולאחר מכן סמוגס [‏שמש־שום־אוכין]‏ 21 שנה”‏ (‏ספר III,‏ 1.‏2,‏ 4)‏.‏ עם זאת,‏ מסמכים היסטוריים בבליים שנכתבו זמן רב לפני ימי ברוסוס מציינים שסנחריב עלה לכס השלטון אחרי אביו,‏ סרגון השני,‏ ולא אחרי אחיו;‏ אסרחדון שלט 12 שנה ולא 8;‏ ושמש־שום־אוכין שלט 20 שנה ולא 21.‏ החוקר ר.‏ י.‏ ואן דר סְפֶּק הכיר בכך שברוסוס נועץ בכרוניקות הבבליות,‏ אך הוא כתב:‏ ”‏הדבר לא מנע ממנו להוסיף תוספות ופרשנויות משלו”‏.‏²

מה דעתם של חוקרים אחרים על ברוסוס?‏ ”‏בעבר נתפס ברוסוס בעיני רבים כהיסטוריון”‏,‏ מציין ס.‏ מ.‏ בורשטיין,‏ אשר חקר לעומק את כתביו של ברוסוס.‏ אך הוא הסיק:‏ ”‏מאחר שהוא נתפס ככזה,‏ אין מנוס מלקבוע שמלאכתו לוקה בחסר.‏ אפילו בקטעים המעטים של הבבילוניה שנשתמרו עד ימינו יש מספר טעויות תמוהות הנוגעות לעובדות פשוטות.‏ .‏.‏.‏ לא יעלה על הדעת שהיסטוריון יעשה טעויות כאלה,‏ אך יש לזכור שמטרת כתיבתו של ברוסוס לא הייתה היסטורית”‏.‏³

לאור האמור לעיל,‏ מה דעתך?‏ האם באמת יש להתייחס לחישוביו של ברוסוס כמדויקים ועקביים?‏ ומה לגבי שאר ההיסטוריונים הקלאסיים,‏ אשר רובם ביססו את הכרונולוגיות שלהם על כתבי ברוסוס?‏ האם באמת אפשר לייחס אמינות למסקנותיהם ההיסטוריות?‏

הקאנון של תלמי

הקאנון המלכותי של קלאודיוס תלמי,‏ אסטרונום בן המאה השנייה לספירה,‏ משמש גם הוא לביסוס השנה המקובלת 587 לפה״ס.‏ רשימת מלכי תלמי נחשבת לעמוד השדרה של הכרונולוגיה ההיסטורית העתיקה,‏ לרבות הכרונולוגיה של התקופה הניאו־בבלית.‏

תלמי חיבר את רשימתו כ־600 שנה לאחר קיצה של התקופה הניאו־בבלית.‏ אם כן,‏ כיצד קבע את מועד תחילת שלטונו של המלך הראשון שברשימתו?‏ תלמי הסביר שבעזרת חישובים אסטרונומיים המבוססים בחלקם על ליקויי ירח,‏ ”‏עלה בידנו לחשב לאחור עד תחילת שלטונו של נבונאסר”‏,‏ המלך הראשון ברשימתו.‏⁴ לפיכך כריסטופר ווקר מהמוזיאון הבריטי אומר שהקאנון של תלמי היה ”‏תרשים מלאכותי שנועד לספק לאסטרונומים כרונולוגיה עקבית”‏ ו”‏לא נועד לספק להיסטוריונים תיעוד מדויק של מועד עלייתם לשלטון של מלכים ושל מועד מותם”‏.‏⁵

‏”‏זה זמן רב ידוע שהקאנון אמין מבחינה אסטרונומית”‏,‏ כותב ליאו דפויט,‏ מחסידיו הנלהבים ביותר של תלמי,‏ ”‏אך אין זה אומר אוטומטית שהוא מהימן מבחינה היסטורית”‏.‏ באשר לרשימת מלכים זו,‏ פרופסור דפויט מוסיף:‏ ”‏בכל הקשור לשליטים המוקדמים יותר [‏לרבות המלכים הניאו־בבליים]‏,‏ יש צורך להשוות את הקאנון לתיעוד בכתב יתדות כדי לקבוע את מועדי תקופות השלטון של כל מלך ומלך”‏.‏⁶

מהו אותו ”‏תיעוד בכתב יתדות”‏ המאפשר לנו לאמוד את מידת דיוקו ההיסטורי של קאנון תלמי?‏ הוא כולל את הכרוניקות הבבליות,‏ רשימות מלכים ולוחות כלכליים — מסמכים בכתב יתדות אשר כתבו סופרים שחיו בתקופה הניאו־בבלית או קרוב לה.‏⁷

האם יש הבדלים כלשהם בין רשימתו של תלמי ובין התיעוד בכתב היתדות?‏ בתיבה ‏”‏ההבדלים בין קאנון תלמי לבין לוחות עתיקים”‏ (‏ראה למטה)‏ ישנה השוואה של חלק מן הקאנון עם מסמך קדום הכתוב בכתב יתדות.‏ שים לב שתלמי מונה רק ארבעה מלכים בין השליטים הבבלים קנדלאנו ונבונאיד.‏ אך רשימת מלכי אורוק — המהווה חלק מהתיעוד בכתב היתדות — מציינת ששבעה מלכים שלטו בין שליטים אלה.‏ האם שלטונם היה קצר וחסר חשיבות?‏ לפי לוחות כלכליים בכתב יתדות,‏ אחד מהם מלך שבע שנים.‏⁸

מסמכים בכתב יתדות מספקים גם הם ראיות מוצקות לכך שלפני שלטונו של נבופלאסר (‏המלך הראשון בתקופה הניאו־בבלית)‏ שלט מלך אחר (‏אשור־אתל־אלני)‏ במשך ארבע שנים בבבל.‏ כמו כן,‏ במשך למעלה משנה לא שלט אף מלך.‏⁹ אך כל הפרטים הללו אינם מופיעים בקאנון של תלמי.‏

מדוע השמיט תלמי מספר שליטים?‏ הוא ככל הנראה לא ראה בהם שליטים חוקיים של בבל.‏¹⁰ למשל,‏ הוא לא הזכיר את לבשי־מרדוך,‏ מלך ניאו־בבלי.‏ אבל לפי מסמכים בכתב יתדות,‏ המלכים שתלמי השמיט אכן שלטו בבבל.‏

הקאנון של תלמי נחשב למדויק באופן כללי.‏ אך לאור הפרטים החסרים בו,‏ האם באמת ראוי להשתמש בו לקביעת כרונולוגיה היסטורית מוחלטת?‏

המסקנות העולות מן הראיות

לסיכום:‏ המקרא מציין בבירור שגלות בבל נמשכה 70 שנה.‏ ישנן ראיות מוצקות — ורוב החוקרים תמימי דעים בעניין זה — שהגולים היהודים כבר חזרו למולדתם ב־537 לפה״ס.‏ אם נמנה לאחור 70 שנה ממועד זה,‏ נגיע לשנת 607 לפה״ס — השנה שבה נחרבה ירושלים.‏ הכרונולוגיות של ההיסטוריונים הקלאסיים ושל קאנון תלמי אומנם אינן תואמות למועד זה,‏ אך עולים ספקות מהותיים באשר למידת הדיוק של כתביהם.‏ ברור אפוא שלא ניתן להסתמך על שני קווי ראיות אלה כדי לסתור את הכרונולוגיה המקראית.‏

עם זאת,‏ מתעוררות שאלות נוספות.‏ האם באמת אין ראיות היסטוריות התומכות בכרונולוגיה המקראית המצביעה על השנה 607 לפה״ס?‏ אילו ראיות מכילים מסמכי כתב יתדות מתוארכים,‏ אשר רבים מהם נכתבו על־ידי עדי ראייה קדומים?‏ בשאלות אלו נדון בהוצאה הבאה.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 26]‏

תאריך היסטורי מוחלט

השנה שבה כבש כורש השני את בבל,‏ שנת 539 לפה״ס,‏ נקבעה בעזרת עדותם של:‏

▪ מקורות היסטוריים קדומים ולוחות בכתב יתדות:‏ דיודורוס מסיציליה (‏בערך 80–20 לפה״ס)‏ כתב שכורש הפך למלך פרס ב”‏שנת הפתיחה של האולימפיאדה החמישים וחמש”‏ (‏21 ‏,‏Book IX ‏,Historical Library‏)‏. שנה זו הייתה 560 לפה״ס.‏ ההיסטוריון היווני הרודוטוס (‏בערך 485–425 לפה״ס)‏ ציין שכורש נהרג ”‏אחרי אשר מלך בסך הכל עשרים ותשע שנה”‏.‏ מכאן שהוא מת במהלך השנה ה־30 למלכותו,‏ ב־530 לפה״ס (‏כתבי הרודוטוס,‏ ספר ראשון,‏ 214)‏.‏ על־פי לוחות בכתב יתדות שלט כורש בבבל במשך תשע שנים עד מותו.‏ לפיכך אם נמנה לאחור תשע שנים משנת מותו ב־530 לפה״ס נגיע ל־539 לפה״ס — השנה שבה כבש כורש את בבל.‏

תימוכין בלוח בכתב יתדות:‏ לוח חרס בבלי אסטרונומי (‏33066 BM)‏ מאשר שהשנה 530 לפה״ס הייתה שנת מותו של כורש.‏ אף־על־פי שהלוח מכיל מספר טעויות באשר למיקום גרמי השמיים,‏ הוא מתאר שני ליקויי ירח אשר לפי הכתוב בו אירעו בשנה השביעית למלכות כנבוזי השני — בנו ויורשו של כורש.‏ הללו מזוהים עם ליקויי ירח שנראו בבבל ב־16 ביולי 523 לפה״ס וב־10 בינואר 522 לפה״ס,‏ ולפיכך השנה השביעית למלכות כנבוזי החלה באביב 523 לפה״ס.‏ אם כן,‏ השנה הראשונה למלכותו הייתה 529 לפה״ס.‏ מכאן שהשנה האחרונה לשלטון כורש הייתה 530 לפה״ס,‏ והשנה 539 לפה״ס הייתה השנה הראשונה לשלטונו על בבל.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

לוח:‏ The Trustees of the British Museum ©

‏[‏תיבה בעמוד 29]‏

סיכום קצר

▪ רוב ההיסטוריונים החילוניים אומרים שירושלים נחרבה ב־587 לפה״ס.‏

▪ הכרונולוגיה המקראית מראה בבירור שירושלים נחרבה ב־607 לפה״ס.‏

▪ מסקנותיהם של ההיסטוריונים החילוניים נשענות בעיקר על כתביהם של היסטוריונים קלאסיים ועל הקאנון של תלמי.‏

▪ כתביהם של היסטוריונים קלאסיים מכילים טעויות מהותיות ואינם תואמים תמיד לתיעוד המופיע בלוחות חרס שונים.‏

‏[‏תיבה בעמוד 29]‏

הערות

1.‏ 1.1 ,Book One ,(‏Chaldaeorum Historiae‏)‏ Babyloniaca.‏

2.‏ 295 page ,‏Studies in Ancient Near Eastern World View and Society.‏

3.‏ 8 page ,‏The Babyloniaca of Berossus.‏

4.‏ page 166 published 1998, in Ptolemy’‏s Almagest, translated by G. J. Toomer, 7, III, .Almagest, תלמי ידע שאסטרונומים בבלים השתמשו בתרשימים מתמטיים כדי ”‏לחשב”‏ את מועדיהם של ליקויי ירח קודמים ועתידיים,‏ כיוון שהם גילו שליקויי ירח בעלי מאפיינים זהים מתרחשים כל 18 שנה .)‏Almagest, IV, 2(‏

5.‏ 17-18 pages ,‏Mesopotamia and Iran in the Persian Period.‏

6.‏ 106-107 Volume 47, 1995, pages ,‏Journal of Cuneiform Studies.‏

7.‏ כתב יתדות הוא שיטת כתיבה שבה הסופר חרט סימנים שונים על פני לוח חומר רך בעזרת חרט חד בעל חוד בצורת יתד.‏

8.‏ סין־שר־אִשכון מלך שבע שנים,‏ ו־57 לוחות כלכליים של מלך זה מתוארכים החל משנת עלייתו לשלטון ועד שנת מלכותו השביעית.‏ ראה 54-59 Volume 35, 1983, pages ,‏Journal of Cuneiform Studies.‏

9.‏ הלוח הכלכלי 2152 C.B.M מתוארך לשנה הרביעית של אשור־אתל־אלני (‏74 by A.T. Clay, 1908, page ,‏Neo-Babylonian and Persian Periods—Chiefly From Nippur ,‏Legal and Commercial Transactions Dated in the Assyrian‏)‏. גם בכתובות חרן של נבונאיד,‏ (‏H1B)‏ עמודה 1,‏ שורה 30 מופיע מלך זה בדיוק לפני נבופלאסר (‏47 ,35 Vol. VIII, 1958, pages ,‏Anatolian Studies‏)‏. לגבי התקופה שבה לא שלט אף מלך,‏ ראה 87-88 pages ,‏Assyrian and Babylonian Chronicles Chronicle 2, line 14, of.‏

10.‏ ישנם חוקרים הטוענים שמספר מלכים הושמטו על־ידי תלמי — אשר לפי המשוער מנה רק את מלכי בבל — מפני שהללו נשאו את התואר ”‏מלך אשור”‏.‏ עם זאת,‏ כפי שניתן לראות בתיבה שבעמוד 28,‏ מספר מלכים הכלולים בקאנון של תלמי נשאו גם הם את התואר ”‏מלך אשור”‏.‏ לוחות כלכליים,‏ מכתבים בכתב יתדות וכתובות מראים בבירור שהמלכים אשור־אתל־אלני,‏ סין־שום־לישיר וסין־שר־אִשכון שלטו בבבל.‏

‏[‏טבלה/‏תמונה בעמוד 27]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

המלכים הניאו־בבליים

אם היסטוריונים אלה אמינים,‏ מדוע אין ביניהם התאמה?‏

מלכים

נבופלאסר

ברוסוס בערך 350–270 (‏21)‏

פוליהיסטור 105–?‏ לפה״ס (‏20)‏

יוסף בן מתתיהו 37–100?‏ (‏—)‏

תלמי בערך 100–170 (‏21)‏

נבוכדנאצר השני

ברוסוס בערך 350–270 (‏43)‏

פוליהיסטור 105–?‏ לפה״ס (‏43)‏

יוסף בן מתתיהו 37–100?‏ (‏43)‏

תלמי בערך 100–170 (‏43)‏

אמיל־מרדוך

ברוסוס בערך 350–270 (‏2)‏

פוליהיסטור 105–?‏ לפה״ס (‏12)‏

יוסף בן מתתיהו 37–100?‏ (‏18)‏

תלמי בערך 100–170 (‏2)‏

נריגליסר

ברוסוס בערך 350–270 (‏4)‏

פוליהיסטור 105–?‏ לפה״ס (‏4)‏

יוסף בן מתתיהו 37–100?‏ (‏40)‏

תלמי בערך 100–170 (‏4)‏

לבשי־מרדוך

ברוסוס בערך 350–270 (‏9 חודשים)‏

פוליהיסטור 105–?‏ לפה״ס (‏—)‏

יוסף בן מתתיהו 37–100?‏ (‏9 חודשים)‏

תלמי בערך 100–170 (‏—)‏

נבונאיד

ברוסוס בערך 350–270 (‏17)‏

פוליהיסטור 105–?‏ לפה״ס (‏17)‏

יוסף בן מתתיהו 37–100?‏ (‏17)‏

תלמי בערך 100–170 (‏17)‏

‏(‏#)‏ = משך שלטונו של המלך (‏בשנים)‏ לפי היסטוריונים קלאסיים

‏[‏שלמי תודה]‏

Photograph taken by courtesy of the British Museum

‏[‏טבלה/‏תמונה בעמוד 28]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

ההבדלים בין קאנון תלמי לבין לוחות עתיקים

מדוע השמיט תלמי כמה מלכים מרשימתו?‏

קאנון תלמי

נבונאסר

נבו־נדין־זרי (‏נאדינו)‏

מוכּין־זרי ופּוּל

אולוליו (‏שלמנאסר החמישי)‏ ”‏מלך אשור”‏

מרודך־בלאדן

סרגון השני ”‏מלך אשור”‏

תקופה ראשונה ללא מלך

בל איבני

אשור־נדין־שומי

נרגל־אושזיב

מושזיב־מרדוך

תקופה שנייה ללא מלך

אסרחדון ”‏מלך אשור”‏

שמש־שום־אוכין

קנדלאנו

נבופלאסר

נבוכדנאצר

אמיל־מרדוך

נריגליסר

לבשי־מרדוך

נבונאיד

כורש

כנבוזי

רשימת מלכי אורוק לפי לוחות עתיקים

קנדלאנו

סין־שום־לישיר

סין־שר־אִשכון

נבופלאסר

נבוכדנאצר

אמיל־מרדוך

נריגליסר

נבונאיד

‏[‏תמונה]‏

הכרוניקות הבבליות הן חלק מתיעוד בכתב יתדות המסייע לנו לאמוד את מידת הדיוק של קאנון תלמי

‏[‏שלמי תודה]‏

Photograph taken by courtesy of the British Museum

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 29]‏

Photograph taken by courtesy of the British Museum