”תושבים ארעיים” בעולם מרושע
’בעודם מחזיקים באמונה הודו כל אלה כי זרים וגולים [”תושבים ארעיים”, ע״ח] הם בארץ’ (עב׳ י״א:13).
1. מה אמר ישוע על עמדתם של תלמידיו ביחס לעולם?
”הם בעולם”, אמר ישוע על תלמידיו, אך עם זאת הוסיף: ”[הם] אינם מן העולם, כשם שאני אינני מן העולם” (יוח׳ י״ז:11, 14). במילים אלו הראה ישוע בבירור מה תהיה עמדתם של תלמידיו האמיתיים ביחס ל”עולם הזה”, אשר השטן הוא אלוהיו (קור״ב ד׳:4). הם אומנם יחיו בעולם מרושע זה, אבל לא יהיו חלק ממנו. הם יהיו בו כ”זרים ותושבים ארעיים” (פט״א ב׳:11, ע״ח).
הם חיו כ”תושבים ארעיים”
2, 3. מדוע נכון יהיה לומר שחנוך, נוח ואברהם ושרה חיו כ”זרים ותושבים ארעיים”?
2 מימי קדם בלטו משרתי יהוה הנאמנים כשונים בקרב תושבי העולם המרושע שבו התגוררו. על חנוך ונוח שחיו לפני המבול נאמר כי ’התהלכו עם אלוהים’ (בר׳ ה׳:22–24; ו׳:9). שניהם היו מבשרים אמיצי לב שהכריזו את משפטי יהוה נגד עולמו הרע של השטן. (קרא פטרוס ב׳. ב׳:5; יהודה 14, 15.) הואיל והתהלכו עם אלוהים בעולם מושחת, היה חנוך רצוי בעיניו ונוח נחשב כ’תמים בדורותיו’ (עב׳ י״א:5; בר׳ ו׳:9).
3 בתגובה לקריאתו של אלוהים ויתרו אברהם ושרה על חיי נוחות בעיר אור כשדים וקיבלו על עצמם חיי נדודים קשים בארץ זרה (בר׳ י״א:27, 28; י״ב:1). השליח פאולוס כתב: ”מתוך אמונה ציית אברהם בהיקראו לצאת אל מקום שהיה עתיד לקבל לנחלה, והוא יצא מבלי לדעת לאן ילך. מתוך אמונה התגורר בארץ ההבטחה כגר בארץ זרה, בשבתו באוהלים עם יצחק ויעקב אשר ירשו עימו את אותה ההבטחה” (עב׳ י״א:8, 9). על משרתי יהוה נאמנים אלה ואחרים אמר פאולוס: ”בעודם מחזיקים באמונה מתו כל אלה בלי שהשיגו את הדברים המובטחים, ואולם ראו אותם מרחוק וקידמו אותם בברכה כשהם מודים כי זרים וגולים [”תושבים ארעיים”, ע״ח] הם בארץ” (עב׳ י״א:13).
אזהרה לבני ישראל
4. איזו אזהרה ניתנה לבני ישראל בטרם התיישבו בארצם?
4 צאצאי אברהם, הלוא הם בני ישראל, התרבו עד מאוד והפכו לעם מאורגן בעל קובץ חוקים וארץ משלו (בר׳ מ״ח:4; דב׳ ו׳:1). אסור היה להם לשכוח שארצם שייכת ליהוה (וי׳ כ״ה:23). הם היו כדיירים המחויבים לכבד את רצונו של בעל הבית. בנוסף, היה עליהם לזכור כי ”לא על הלחם לבדו יחיה האדם”; אסור היה להם לתת לשפע החומרי להשכיח מליבם את יהוה (דב׳ ח׳:1–3). בטרם התיישבו בארצם ניתנה להם האזהרה הבאה: ”והיה כי יביאך יהוה אלוהיך אל הארץ אשר נשבע לאבותיך, לאברהם, ליצחק וליעקב, לתת לך — ערים גדולות וטובות אשר לא בנית, ובתים מלאים כל טוב אשר לא מילאת, ובורות חצובים אשר לא חצבת, כרמים וזיתים אשר לא נטעת, ואכלת ושבעת — הישמר לך פן תשכח את יהוה” (דב׳ ו׳:10–12).
5. מדוע מאס יהוה בעם ישראל, ולאיזה עם חדש העביר את חסדו?
5 אזהרה זו הייתה במקומה. בימי נחמיה גוללו בבושת פנים מספר לוויים את אשר אירע לאחר שירש עם ישראל את ארץ ההבטחה. אחרי שהתיישבו בני ישראל בבתים נוחים וצברו שפע מזון ויין, הם ’אכלו ושבעו והשמינו’. בהמשך מרדו באלוהים ואף הרגו את הנביאים ששלח אליהם להזהירם. על כן עזב אותם יהוה ונתן אותם ביד אויביהם (קרא נחמיה ט׳:25–27; הוש׳ י״ג:6–9). מאוחר יותר, תחת השלטון הרומי, הרחיקו היהודים חסרי האמונה לכת עד כדי הריגת המשיח המובטח! יהוה מאס בהם והעביר את חסדו לעם חדש, ישראל הרוחני (מתי כ״א:43; מה״ש ז׳:51, 52; גל׳ ו׳:16).
הם ’אינם מן העולם’
6, 7. (א) הסבר את דברי ישוע על עמדתם של תלמידיו ביחס לעולם. (ב) מדוע אסור היה למשיחיים האמיתיים להיות חלק מעולם השטן?
6 כאמור, ראש הקהילה המשיחית, ישוע המשיח, הבהיר שתלמידיו ייבדלו מן העולם, הסדר העולמי המרושע של השטן. זמן קצר לפני מותו אמר ישוע לתלמידיו: ”אילו הייתם מן העולם, העולם היה אוהב את שלו. אינכם מן העולם, כי אני בחרתי אתכם מן העולם. משום כך העולם שונא אתכם” (יוח׳ ט״ו:19).
7 עם התפשטות דת האמת המשיחית, האם היה על המשיחיים להשתלב בעולם, כלומר, להתאים את עצמם למנהגיו ולהיות חלק ממנו? לא. היה עליהם להיבדל מעולם השטן, וזאת בלי תלות במקום מגוריהם. כ־30 שנה אחרי מות המשיח כתב השליח פטרוס למשיחיים שהתגוררו בחלקים שונים בעולם הרומי: ”אהוביי, שבבחינת זרים וגולים [”תושבים ארעיים”, ע״ח] אתם, מפציר אני בכם להינזר מתאוות בשרים הנלחמות נגד הנפש. היטיבו את דרכיכם בגויים” (פט״א א׳:1; ב׳:11, 12).
8. כיצד תיאר היסטוריון אחד את היחסים ששררו בין המשיחיים הקדומים לבין העולם?
8 כעדות לכך שהמשיחיים הקדומים התנהגו כ”זרים ותושבים ארעיים” בעולם הרומי, כתב ההיסטוריון קנת סקוט לטוּרט: ”אחת העובדות ההיסטוריות הידועות היא שבשלוש המאות הראשונות לקיומה ספגה הנצרות רדיפות בלתי פוסקות שהיו ברובן אכזריות [...]. הוטחו [במשיחיים] האשמות מהאשמות שונות. מחמת סירובם להשתתף בטקסים אליליים, כונו המשיחיים אתיאיסטים. בשל התנזרותם מרוב חיי החברה — החגים הפגאניים ומופעי הבידור הציבוריים אשר בעיני המשיחיים היו שזורים באמונות, במנהגים ובמעשי פריצות פגאניים — לעגו להם כשונאי המין האנושי”.
אין הם מנצלים את העולם עד תום
9. כיצד אנו מוכיחים כמשיחיים אמיתיים שאין אנו ”שונאי המין האנושי”?
9 מה הם פני הדברים בימינו? ביחס ל”עולם הרע הזה” אנו נוקטים את אותה עמדה שהייתה למשיחיים הקדומים (גל׳ א׳:4). בשל כך רבים אינם רואים אותנו באור נכון, ויש שאף שונאים אותנו. אך בשום אופן איננו ”שונאי המין האנושי”. מתוך אהבת הרֵע אנו הולכים מבית לבית ועושים כל מאמץ לבשר לכל דייר ודייר את ’בשורת מלכות’ אלוהים (מתי כ״ב:39; כ״ד:14). אנו עושים כן מפני שאנו משוכנעים כי מלכות יהוה שבידי המשיח תשים בקרוב קץ לשלטונו הקלוקל של האדם ותחליף אותו בסדר עולמי חדש רב צדק (דנ׳ ב׳:44; פט״ב ג׳:13).
10, 11. (א) כיצד אנו מנצלים במידת מה את העולם? (ב) באילו דרכים נמנעים המשיחיים הערניים מלנצל את העולם עד תום?
10 לאור העובדה שקץ הסדר העולמי הזה הולך ומתקרב, אנו מבינים בתור משרתי יהוה שאין זו העת להשתקע בעולם גוסס זה. אנו נשמעים לדבריו של השליח פאולוס: ”זאת אומר לכם, אחיי: הזמן דוחק. על כן יהיו... הקונים כאילו אינם בעלי קניין; והנהנים מן העולם הזה כאילו אינם נהנים ממנו [”המנצלים את העולם הזה כאילו אינם מנצלים אותו עד תום”, ע״ח], כי חלוף תחלוף צורת העולם הזה” (קור״א ז׳:29–31). כיצד מנצלים המשיחיים בני זמננו את העולם? הם נעזרים בטכנולוגיה מודרנית ובאמצעי תקשורת כדי להפיץ בעולם כולו ידע מקראי במאות שפות. הם מנצלים את העולם במידת מה לצורכי פרנסה ורוכשים מוצרים ושירותים נחוצים שמספק העולם. אך הם אינם מנצלים את העולם עד תום במובן זה שהם שומרים את הנכסים והעיסוקים העולמיים במקום הראוי להם (קרא טימותיאוס א׳. ו׳:9, 10).
11 המשיחיים הערניים אינם מנצלים את העולם עד תום בכל הקשור להשכלה גבוהה. רבים בעולם רואים בהשכלה גבוהה אבן מעבר הכרחית ליוקרה ולעושר. לעומת זאת, אנו כמשיחיים חיים בעולם כתושבים ארעיים וחותרים למטרות שונות. איננו ’מתהלכים בגדולות’ (רומ׳ י״ב:16; יר׳ מ״ה:5). בתור תלמידיו של המשיח אנו נשמעים לאזהרתו: ”שימו לב והיזהרו מכל חמדנות, כי חיי האדם אינם תלויים בשפע נכסיו” (לוקס י״ב:15). משום כך הצעירים המשיחיים נקראים לרדוף אחר מטרות רוחניות ולרכוש השכלה אך ורק במידה שתאפשר להם לדאוג לצורכיהם הבסיסיים, ובד בבד להציב לעצמם את היעד לעבוד את יהוה ’בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם ובכל שכלם’ (לוקס י׳:27). בדרך זו יוכלו ’להעשיר למען אלוהים’ (לוקס י״ב:21; קרא מתי ו׳:19–21).
אל יכבד לבבך בדאגות החיים
12, 13. כיצד יישום דבריו של ישוע במתי ו׳:31–33 מבדיל אותנו מאנשי העולם?
12 משרתי יהוה נבדלים מאנשי העולם ביחסם לדברים חומריים. בעניין זה אמר ישוע לתלמידיו: ”אל תדאגו לאמור: מה נאכל? מה נשתה? ומה נלבש? הן את כל אלה מבקשים הגויים, והרי אביכם שבשמיים יודע שצריכים אתם לכל אלה. אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה ייווספו לכם” (מתי ו׳:31–33). רבים מאחינו לאמונה נוכחו מנסיונם האישי שאבינו שבשמיים דואג למחסורם.
13 ”חיי חסידות המלווים הסתפקות עצמית רווח גדול הם” (טימ״א ו׳:6). גישה זו היא ההיפך הגמור מן ההשקפה הרווחת כיום בעולם. לדוגמה, זוגות צעירים רבים מצפים שמייד אחרי החתונה יהיה להם הכול ’כאן ועכשיו’ — בית או דירה מרוהטים לגמרי ומאובזרים במיטב האביזרים, מכונית יפה ומוצרים אלקטרוניים חדישים ביותר. אולם המשיחיים החיים כתושבים ארעיים אינם מניחים למאווייהם לחרוג מגבולות הסביר ומגבולות יכולתם. למעשה, מבשרי מלכות נלהבים רבים מוותרים על תנאי נוחות על מנת להקדיש יותר מזמנם ומכוחם לשירות יהוה, ועל כך ראוי לשבחם. אחרים משרתים כחלוצים, כחברי בית־אל, כמשגיחים נודדים וכשליחים. עד כמה מוקירים אנו את שירותם המסור של אחינו לעבודת יהוה!
14. איזה לקח אנו יכולים ללמוד ממשל הזורע שסיפר ישוע?
14 במשל הזורע אמר ישוע כי ”דאגות העולם הזה ומדוחי העושר” עלולים לחנוק את דבר אלוהים בליבנו ולמנוע מאיתנו לעשות פרי (מתי י״ג:22). חיי הסתפקות עצמית כתושבים ארעיים בסדר העולמי הנוכחי מסייעים לנו להימנע מליפול במלכודת זו. כמו כן, הם מאפשרים לנו לשמור על עין ”פשוטה”, או ממוקדת, כלומר להביט לכיוון אחד, אל מלכות אלוהים, ולהציב את ענייניה במקום הראשון (מתי ו׳:22, ע״ח).
”העולם עובר”
15. אילו מילים שכתב השליח יוחנן משפיעות על ראייתם ויחסם של המשיחיים האמיתיים כלפי העולם הנוכחי?
15 אחת הסיבות הבסיסיות לכך שאנו כמשיחיים אמיתיים רואים בעצמנו ”זרים ותושבים ארעיים” בעולם זה היא האמונה האיתנה שימיו ספורים (פט״א ב׳:11, ע״ח; פט״ב ג׳:7). ראייה זו מכתיבה את בחירותינו בחיים, את מאוויינו ואת שאיפותינו. השליח יוחנן יעץ לאחיו לאמונה שלא לאהוב את העולם או את מה שבעולם, כי ”העולם עובר עם תאוותיו, אך העושה את רצון אלוהים עומד לעד” (יוח״א ב׳:15–17).
16. כיצד נוכל להראות שיוחדנו כעם נבדל?
16 לבני ישראל נאמר שאם ישמעו בקול יהוה, הם יהיו לו ”סגולה [קניין מיוחד] מכל העמים” (שמ׳ י״ט:5). כשהיו נאמנים נבדלו בני ישראל מכל שאר האומות בדתם ובאורח חייהם. כך גם כיום: יהוה ייחד לעצמו עם השונה בתכלית מעולם השטן. המקרא קורא לנו ”להיבדל מרשע ותאוות העולם כדי שנחיה בעולם הזה בצניעות ובצדק ובחסידות, בציפייה למימוש התקווה המבורכה ולהופעת הדר אלוהינו הגדול ומושיענו ישוע המשיח, אשר נתן את עצמו בעדנו כדי לפדות אותנו מכל עוול ולטהר לו עם סגולה שוקד על מעשים טובים” (טיט׳ ב׳:11–14). ”עם” זה מורכב ממשיחיים משוחים וממיליוני חברי ’הצאן האחרות’ של ישוע, אשר מעניקים להם עזרה ותמיכה (יוח׳ י׳:16).
17. מדוע המשוחים ובני לווייתם לעולם לא יתחרטו על כך שחיו כתושבים ארעיים בעולם מרושע זה?
17 ”התקווה המבורכה” של המשוחים היא למלוך עם המשיח בשמיים (ההת׳ ה׳:10). כאשר תתגשם תקוותם של אנשי הצאן האחרות לחיות לנצח עלי אדמות, הם לא יהיו עוד תושבים ארעיים בעולם מרושע. יהיו להם בתים יפים ושפע מזון (תהל׳ ל״ז:10, 11; יש׳ כ״ה:6; ס״ה:21, 22). שלא כמו בני ישראל, הם לעולם לא ישכחו שכל מה שיש להם בא מיהוה, ”אלוהי כל הארץ” (יש׳ נ״ד:5). המשוחים והצאן האחרות לא יתחרטו על כך שחיו כתושבים ארעיים בעולם מרושע זה.
השב על השאלות
• באיזה מובן חיו משרתי יהוה הקדומים כתושבים ארעיים?
• מה היה יחסם של המשיחיים הקדומים כלפי העולם?
• באיזה מובן המשיחיים האמיתיים אינם מנצלים את העולם עד תום?
• מדוע לעולם לא נתחרט על כך שחיינו כתושבים ארעיים בעולם מרושע זה?
[תמונה בעמוד 18]
המשיחיים הקדומים התרחקו מבידור אלים ולא־מוסרי