היא נהגה בחוכמה,‏ באומץ ובחוסר אנוכיות

אסתר ניגשה אל כס המלך בצעדים איטיים,‏ כשליבה פועם בחוזקה.‏ דמיין לעצמך את הדממה שהשתררה לפתע בחצר האדירה בארמונו של מלך פרס בשושן.‏ הדממה הייתה כה חרישית שאסתר יכלה לשמוע את פסיעותיה הרכות ואת רשרוש בגדיה המלכותיים.‏ היה עליה להיות ממוקדת ולא לתת לחצר המלוכה המפוארת,‏ לעמודים המהודרים ולתקרה המגולפת בפאר,‏ תקרה העשויה עצי ארזים שיובאו מלבנון הרחוקה,‏ להסיח את דעתה.‏ כל תשומת ליבה הייתה ממוקדת באיש היושב על הכיסא,‏ האיש שחייה היו נתונים בידיו.‏

המלך התבונן בה בעודה מתקרבת אליו והושיט לעברה את שרביט הזהב שלו.‏ הייתה זו מחווה פשוטה,‏ אבל בזכותה אסתר לא איבדה את חייה,‏ כיוון שבמחווה זו הראה המלך שהוא מוחל לה על העבירה שזה עתה ביצעה — היא הופיעה לפני המלך מבלי שנקראה אליו.‏ כשהגיעה אל כס המלך היא הושיטה את ידה ונגעה בראש השרביט בלב מלא הערכה (‏אסתר ה׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏a

כל דבר בנוגע למלך אחשוורוש הצביע על עושרו וכוחו העצומים.‏ על־פי הערכות,‏ שווי לבושם המלכותי של שליטי פרס באותם ימים נאמד כיום במאות מיליוני דולרים.‏ אך אסתר יכלה לראות מעט חמימות בעיני בעלה;‏ המלך אהב אותה בדרכו שלו.‏ הוא אמר:‏ ”‏מה לך,‏ אסתר המלכה,‏ ומה בקשתך?‏ עד חצי המלכות ויינתן לך”‏ (‏אסתר ה׳:‏3‏)‏.‏

אסתר כבר גילתה אמונה ואומץ לב בלתי רגילים,‏ שכן היא באה לפני המלך כדי להציל את עמה מהמזימה להשמידם.‏ עד כה היא נחלה הצלחה,‏ אך עוד נכונו לה קשיים גדולים מכך.‏ היה עליה לשכנע את המלך היהיר שהיועץ שבו בטח יותר מכול היה אדם מרושע שהוליך אותו שולל וגרם לו לחרוץ גזר דין מוות על עמה.‏ כיצד תוכל אסתר לשכנע אותו בכך,‏ ומה נוכל ללמוד מאמונתה?‏

בתבונתה ידעה מתי ה”‏עת לדבר”‏

האם היה על אסתר לשתף את המלך בבעיה בנוכחות אנשי חצרו?‏ מעשה זה עשוי היה להשפיל אותו ולתת ליועצו המן זמן להפריך את האשמותיה.‏ אם כן,‏ כיצד נהגה אסתר?‏ מאות שנים קודם לכן כתב המלך החכם שלמה בהשראת אלוהים:‏ ”‏לכול זמן,‏ .‏.‏.‏ עת לחשות ועת לדבר”‏ (‏קהלת ג׳:‏1,‏ 7‏)‏.‏ נוכל לדמיין את אביה המאמץ של אסתר,‏ מרדכי הנאמן,‏ מנחיל עקרונות אלו לנערה הצעירה אשר גדלה תחת חסותו.‏ אין ספק שאסתר הבינה עד כמה חשוב לבחור בתבונה את ה”‏עת [‏המתאימה]‏ לדבר”‏.‏

אסתר אמרה:‏ ”‏אם על המלך טוב,‏ יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו”‏ (‏אסתר ה׳:‏4‏)‏.‏ המלך נענה לבקשתה והורה להמן להצטרף.‏ התוכל לראות כיצד שיקפו דבריה חוכמה?‏ היא שמרה על כבודו של בעלה ויצרה הזדמנות מתאימה יותר לשפוך בפניו את דאגותיה.‏

אסתר ללא ספק הכינה את המשתה בקפידה ודאגה לכך שכל פרט ופרט בו יהיה לשביעות רצונו של בעלה.‏ במשתה הוגש יין משובח שתרם לאווירה העליזה (‏תהלים ק״ד:‏15‏)‏.‏ אחשוורוש שבילה בנעימים שאל שוב את אסתר מה בקשתה.‏ האם עכשיו הייתה זו העת המתאימה לדבר?‏

אסתר סברה שעת זו עדיין לא הגיעה.‏ היא הזמינה את המלך ואת המן לבוא למחרת למשתה נוסף (‏אסתר ה׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏ מדוע חיכתה?‏ כאמור,‏ על־פי גזירת המלך,‏ נידונו כל בני עמה למוות.‏ כשכל כך הרבה מונח על כף המאזניים,‏ אסתר הייתה חייבת להיות בטוחה שהיא בוחרת ברגע המתאים לדבר.‏ לכן היא המתינה ויצרה בזאת הזדמנות נוספת להראות לבעלה עד כמה היא מכבדת אותו.‏

סבלנות היא תכונה נדירה ויקרה.‏ למרות שהייתה מוטרדת ורצתה לומר את אשר על ליבה,‏ אסתר המתינה בסבלנות לרגע המתאים.‏ נוכל ללמוד רבות מדוגמתה,‏ שהרי אין ספק שכולנו עדים לעוולות שיש לתקן.‏ נוכל לחקות את דוגמתה ולגלות סבלנות כאשר ברצוננו לשכנע אדם בעל סמכות לטפל בבעיה כלשהי.‏ במשלי כ״ה:‏15 נאמר:‏ ”‏באורך אפיים יפותה קצין,‏ ולשון רכה תשבור גרם [‏עצם]‏”‏.‏ אם נחכה בסבלנות לרגע המתאים ונדבר בנועם,‏ כפי שעשתה אסתר,‏ אולי יעלה בידנו לשבור התנגדות קשה כעצם.‏ האם אלוהיה של אסתר,‏ יהוה,‏ בירך את סבלנותה ותבונתה?‏

הסבלנות סוללת את הדרך לעשיית צדק

תודות לסבלנותה של אסתר נסללה הדרך להתרחשותה של שרשרת אירועים מדהימה.‏ המן עזב את המשתה הראשון במצב רוח מרומם,‏ כשהוא ”‏שמח וטוב לב”‏ על כך שהמלך והמלכה העניקו לו כבוד כה גדול.‏ אולם כאשר עבר המן דרך שער הארמון נפל מבטו על מרדכי,‏ אותו יהודי שעדיין סירב לחלוק לו כבוד מיוחד.‏ מרדכי לא פעל מתוך זלזול,‏ אלא נהג כך בשל צו מצפונו ובשל יחסיו עם יהוה אלוהים.‏ למרות זאת המן מייד ’‏נמלא חמה’‏ (‏אסתר ה׳:‏9‏)‏.‏

כאשר סיפר המן לאשתו ולחבריו על העלבון,‏ הם דחקו בו להכין עמוד עץ שגובהו למעלה מ־22 מטר ואז לבקש את רשות המלך לתלות עליו את מרדכי.‏ הרעיון שלהם מצא חן בעיני המן והוא מייד ניגש למלאכה (‏אסתר ה׳:‏12–14‏)‏.‏

לילה לא־רגיל עבר על המלך אחשוורוש.‏ המקרא מספר לנו ש’‏שנת המלך נדדה’‏,‏ ולכן הוא ביקש שיקראו לו מספר דברי הימים של הממלכה.‏ במסמכים היה אזכור למזימה להתנקש בחייו.‏ הוא נזכר בפרשה;‏ קושרי הקשר נתפסו והוצאו להורג.‏ אך מה לגבי האדם שחשף את המזימה — מרדכי?‏ המלך נדרך לפתע וביקש לדעת כיצד גמלו למרדכי על כך.‏ אולם נאמר לו שלא נעשה דבר למען האיש (‏אסתר ו׳:‏1–3‏)‏.‏

הדבר הטריד את המלך,‏ והוא שאל מי מבין שרי החצר נמצאים שם כדי לעזור לו לתקן עוולה זו.‏ מכל השרים דווקא המן היה בחצר המלך.‏ הוא ככל הנראה הגיע מוקדם כיוון שהשתוקק לקבל רשות להוציא להורג את מרדכי.‏ אבל לפני שהספיק להציג את בקשתו,‏ הקדים אותו המלך ושאל מהי לדעתו הדרך הטובה ביותר לחלוק כבוד לאיש שהמלך חפץ ביקרו.‏ המן,‏ שסבר שהמלך מתכוון אליו,‏ הציע לחלוק לו כבוד ברוב פאר והדר:‏ להלביש את האיש בלבוש מלכות,‏ להרכיבו על סוס המלך ולמנות שר בכיר שיצעיד אותו ברחבי שושן ויהלל אותו באוזני כול.‏ תאר לעצמך את הבעת פניו של המן כשנודע לו שהאיש שזכה לכבוד זה הוא מרדכי.‏ ומי נבחר על־ידי המלך להלל ולשבח את מרדכי?‏ המן!‏ (‏אסתר ו׳:‏4–10‏)‏.‏

המן מילא את המשימה שהייתה מתועבת בעיניו בחוסר רצון ואז מיהר לביתו כשהוא נסער מאוד.‏ אשתו וחבריו אמרו לו שתפנית זו במאורעות יכולה רק לבשר רעות,‏ ומאבקו במרדכי היהודי נידון לכישלון (‏אסתר ו׳:‏12,‏ 13‏)‏.‏

כיוון שאסתר גילתה סבלנות והמתינה יום נוסף לפני שהציגה את בקשתה בפני המלך,‏ היה להמן זמן לפעול בדרך שהביאה בסופו של דבר למפלתו שלו.‏ ייתכן גם שיהוה אלוהים הוא שגרם לשנתו של המלך לנדוד (‏משלי כ״א:‏1‏)‏.‏ אין פלא אפוא שדבר־אלוהים מעודד אותנו ’‏להוחיל’‏ לאלוהים בסבלנות (‏מיכה ז׳:‏7‏)‏.‏ אם נעשה זאת,‏ אנו עשויים לגלות שהדרך שלו לפתור את בעיותינו טובה בהרבה מכל פתרון שהיינו יכולים להעלות על דעתנו.‏

היא דיברה באומץ לב

אסתר לא העזה להמשיך לבחון את סבלנותו של המלך;‏ במשתה השני שערכה היה עליה לספר הכול.‏ אך כיצד תעשה זאת?‏ המלך עצמו נתן לה הזדמנות לדבר כאשר שאל שוב מה בקשתה (‏אסתר ז׳:‏2‏)‏.‏ כעת הגיע זמנה לדבר.‏

נוכל לדמיין את אסתר נושאת תפילה חרישית לאלוהיה לפני שהיא אומרת את המילים הבאות:‏ ”‏אם מצאתי חן בעיניך המלך,‏ ואם על המלך טוב,‏ תינתן לי נפשי בשאלתי ועַמי בבקשתי”‏ (‏אסתר ז׳:‏3‏)‏.‏ שים לב שהיא ציינה בפני המלך שהיא מכבדת את שיקול דעתו בעניין.‏ עד כמה הייתה שונה התנהגותה של אסתר מזו של ושתי,‏ אשתו הקודמת,‏ שהשפילה אותו בכוונה תחילה (‏אסתר א׳:‏10–12‏)‏.‏ כמו כן,‏ אסתר לא מתחה ביקורת על חוסר התבונה שגילה בבוטחו בהמן.‏ תחת זאת,‏ היא התחננה בפניו שיגן עליה מפני סכנת המוות שריחפה מעל ראשה.‏

אין ספק שבקשתה נגעה לליבו והדהימה אותו.‏ מי מעז לאיים על המלכה?‏ אסתר המשיכה בדבריה:‏ ”‏נמכרנו אני ועמי להשמיד,‏ להרוג ולאבד.‏ ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו,‏ החרשתי.‏ כי אין הצר שווה בנזק המלך”‏ (‏אסתר ז׳:‏4‏)‏.‏ שים לב שאסתר חשפה בכנות את הבעיה והוסיפה שהיא הייתה מחרישה אילו היה האיום רק מכירה לעבדות.‏ אולם רצח העם היה גובה מן המלך מחיר כבד מדי,‏ ולכן היא לא יכלה שלא לגלות את אוזנו בדבר.‏

דוגמתה של אסתר מלמדת אותנו רבות על אומנות השכנוע.‏ אם אי פעם יהיה עליך לחשוף בעיה רצינית בפני אדם אהוב או אף בפני אדם בעמדה בכירה,‏ שילוב של סבלנות,‏ כבוד וכנות יוכל לסייע לך רבות (‏משלי ט״ז:‏21,‏ 23‏)‏.‏

אחשוורוש דרש לדעת:‏ ”‏מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו ליבו לעשות כן?‏”‏ תאר לעצמך את אסתר מפנה אצבע כלפי האיש ואומרת:‏ ”‏איש צר ואויב,‏ המן הרע הזה”‏.‏ האשמה זו נזרקה אל האוויר.‏ פחד מילא את ליבו של המן.‏ תוכל לדמיין את פניו של המלך ההפכפך מאדימות מכעס כאשר הוא מבין שאיש אמונו הסית אותו לחתום על צו שהיה מביא למותה של אשתו האהובה.‏ המלך יצא בסערה אל הגן כדי להירגע (‏אסתר ז׳:‏5–7‏)‏.‏

המן,‏ שנחשף כאיש ערמומי ומוג לב,‏ השתטח לרגליה של המלכה.‏ כאשר שב המלך לחדר וראה את המן נופל על מיטתה של אסתר ומתחנן על חייו,‏ הוא נמלא זעם והאשים אותו בניסיון לאנוס את המלכה בביתו הוא.‏ ברגע זה נגזר דינו של המן.‏ הוא נלקח משם כשפניו מכוסות.‏ באותו רגע סיפר אחד השרים למלך על עמוד העץ הגבוה שעליו התכוון המן לתלות את מרדכי.‏ מייד הורה אחשוורוש לתלות את המן על אותו עמוד (‏אסתר ז׳:‏8–10‏)‏.‏

בעולם חסר צדק זה,‏ קל לחשוב שאף פעם לא נהיה עדים לעשיית הצדק.‏ האם אי פעם חשת כך?‏ אסתר מעולם לא אמרה נואש,‏ לא הפכה צינית ולא איבדה את אמונתה.‏ בהגיע העת המתאימה היא פתחה את פיה באומץ וצידדה במה שנכון,‏ כשהיא בוטחת בכך שיהוה ידאג לכל השאר.‏ הבה נחקה את דוגמתה.‏ יהוה לא השתנה מאז ימיה של אסתר.‏ עדיין יש בכוחו להפיל את הרשעים והערמומיים אל תוך הבור שהם עצמם כרו,‏ כפי שממחיש המקרה של המן (‏תהלים ז׳:‏12–17‏)‏.‏

היא נהגה בחוסר אנוכיות למען יהוה ועמו

סוף סוף נודע למלך מי הוא באמת מרדכי.‏ הוא לא היה רק האדם הנאמן שהגן עליו מפני התנקשות,‏ אלא גם אביה המאמץ של אסתר.‏ אחשוורוש מינה את מרדכי לראש השרים תחת המן.‏ הוא העניק לאסתר את ביתו של המן,‏ לרבות הונו העצום,‏ והיא מינתה את מרדכי לפקח על כל נכסיו (‏אסתר ח׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏

האם עכשיו כשחייה וחיי מרדכי ניצלו,‏ יכלה המלכה לנוח על זרי הדפנה?‏ כן,‏ אילו הייתה אנוכית.‏ אולם ברגעים אלה ממש,‏ הצו של המן שהורה על השמדת היהודים עשה דרכו לכל פינה בממלכה.‏ המן הפיל גורל,‏ או פור — מעשה שהיה ככל הנראה מנהג ספיריטיסטי — כדי להחליט מתי הזמן המתאים ביותר להוציא אל הפועל את התקפתו המרושעת (‏אסתר ט׳:‏24–26‏)‏.‏ אומנם נותרו עדיין מספר חודשים עד למועד זה,‏ אבל יום זה הלך והתקרב בצעדי ענק.‏ האם עדיין ניתן היה למנוע את האסון?‏

שוב נהגה אסתר בחוסר אנוכיות וסיכנה את חייה בכך שניגשה פעם נוספת למלך ללא הזמנה רשמית.‏ הפעם בכתה על עמה והתחננה בפני בעלה לבטל את הצו הנוראי.‏ אבל לא ניתן היה לבטל צווים שיצאו בשם מלך פרס (‏דניאל ו׳:‏13,‏ 16‏)‏.‏ לכן המלך נתן ביד אסתר ומרדכי את הסמכות לחוקק חוקים חדשים.‏ הם הוציאו צו חדש אשר התיר ליהודים להגן על עצמם.‏ שליחים רכבו בחיפזון לכל פינה בממלכה והביאו את החדשות הטובות ליהודים.‏ בליבות רבים הוצתה שוב תקווה (‏אסתר ח׳:‏3–16‏)‏.‏ נוכל לדמיין את היהודים ברחבי הממלכה הגדולה מתחמשים ומתכוננים לקרב,‏ דבר שלא היו יכולים לעשות אילולא הצו החדש.‏ אך חשוב מכך,‏ האם יעמוד ”‏יהוה צבאות”‏ לצד עמו?‏ (‏שמואל א׳.‏ י״ז:‏45‏)‏.‏

כאשר הגיע היום הגורלי,‏ היה עמו של אלוהים ערוך ומוכן.‏ החדשות על מינויו של ראש השרים החדש,‏ מרדכי היהודי,‏ התפשטו ברחבי הממלכה,‏ ובשל כך אפילו שרים פרסיים רבים עמדו כעת לצידם של היהודים.‏ יהוה הנחיל לעמו ניצחון אדיר.‏ אין ספק שהוא דאג לכך שאויביהם ינחלו תבוסה מוחצת על מנת למנוע פעולות תגמול קשות נגד עמו (‏אסתר ט׳:‏1–6‏)‏.‏b

כמו כן,‏ כל עוד היו עשרת בניו של איש מרושע זה בחיים,‏ הדבר סיכן את מרדכי,‏ והוא לא יכול היה לנהל את בית המן בבטחה.‏ משום כך גם הם הוצאו להורג (‏אסתר ט׳:‏7–10‏)‏.‏ הייתה זו התגשמות של נבואה מקראית,‏ שכן עוד קודם לכן חזה אלוהים את השמדתם המוחלטת של העמלקים שהתבררו כאויביו המרושעים של עמו (‏דברים כ״ה:‏17–19‏)‏.‏ ייתכן שבני המן היו מבין האחרונים שעוד נותרו מעם זה שנידון לכליה.‏

היה על אסתר לשאת על כתפיה הצעירות מעמסות כבדות מאוד כגון הוצאת צווים מלכותיים שנגעו למלחמות ולהוצאות להורג.‏ לא היה זה דבר קל.‏ אבל רצון יהוה היה שעמו לא יושמד כיוון שמעם ישראל עתיד היה לבוא המשיח המובטח,‏ מקור התקווה היחיד לאנושות כולה (‏בראשית כ״ב:‏18‏)‏.‏ כאשר בא ישוע המשיח לכדור־הארץ הוא אסר מאז ואילך על תלמידיו לקחת חלק במלחמות גשמיות.‏ ידיעה זו משמחת את משרתי אלוהים כיום (‏מתי כ״ו:‏52‏)‏.‏

עם זאת,‏ המשיחיים נוטלים חלק במלחמה רוחנית,‏ שכן השטן נחוש כיום יותר מתמיד להרוס את אמונתנו ביהוה אלוהים (‏קורינתים ב׳.‏ י׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ דוגמתה של אסתר היא ברכה של ממש עבורנו.‏ הבה נלך בעקבותיה ונגלה אמונה על־ידי כך שנשתמש בחוכמה ובסבלנות בכושר השכנוע שלנו,‏ נפעל באומץ לב ונראה שאנו מוכנים לעמוד לצד עם אלוהים בחוסר אנוכיות.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 16]‏

שאלות בנוגע לספר אסתר

מדוע התיר מרדכי לאסתר להינשא לעובד אלילים?‏

אין כל בסיס לטענתם של מספר חוקרים שמרדכי היה אופורטוניסט שרצה שאסתר תינשא למלך בשביל לזכות במעמד רם.‏ בתור יהודי נאמן הוא לא היה מעודד נישואין כאלה (‏דברים ז׳:‏3‏)‏.‏ על־פי המסורת היהודית,‏ מרדכי ניסה למנוע נישואין אלו.‏ כך או כך,‏ אין זה סביר להניח שלמרדכי או לאסתר,‏ שהיו נוכרים בממלכה שבראשה עמד שליט יחיד שמעמדו היה כמעמד אל,‏ הייתה אפשרות בחירה בנידון.‏ עם הזמן התברר שנישואיה של אסתר שימשו ביד יהוה כלי להצלת עמו (‏אסתר ד׳:‏14‏)‏.‏

מדוע שמו הפרטי של אלוהים,‏ יהוה,‏ אינו מוזכר בספר אסתר?‏

מרדכי הוא ככל הנראה זה שכתב את הספר בהשראת אלוהים.‏ ייתכן שהספר הוחזק תחילה יחד עם המסמכים הרשמיים של פרס לפני שנלקח חזרה לירושלים.‏ אזכור שם יהוה עשוי היה לגרום לעובדי אלי פרס להשמיד את הספר.‏ בכל מקרה,‏ מעורבותו של יהוה בסיפור ברורה.‏ מעניין לציין ששמו הפרטי של אלוהים מוצפן בארבעה מקומות בספר אסתר בצורת אקרוסטיכון.‏ נראה שהכותב כתב בכוונה תחילה באופן כזה שהאותיות הראשונות או האחרונות ברצף של מספר מילים יצרו את שם אלוהים.‏ דוגמה לכך אנו מוצאים באסתר א׳:‏20 ברצף המילים ‏”‏היא וכל הנשים ייתנו”‏,‏ שבו כל אות ראשונה יוצרת את שם יהוה בסדר הפוך.‏

האם ספר אסתר אינו מדויק מבחינה היסטורית?‏

המבקרים מעלים טענה זו כלפי הספר.‏ אולם מספר חוקרים מציינים שמחבר הספר גילה בקיאות רבה בכל הנוגע לבית המלוכה הפרסי,‏ לארכיטקטורה ולמנהגים.‏ אומנם שמה של המלכה אסתר אינו מוזכר באף מסמך חילוני ששרד מאותה תקופה,‏ אבל היא אינה הדמות היחידה מבית המלוכה ששמה נעדר ממסמכים רשמיים.‏ יתר על כן,‏ במסמכים חילוניים ניתן למצוא את השם Mardukâ המקביל בשפה הפרסית לשם מרדכי.‏ על־פי מסמכים אלה,‏ אדם שנשא שם זה שימש כפקיד בכיר בשושן בתקופה המתוארת בספר.‏

‏[‏תיבה בעמוד 17]‏

התגשמות נבואה

במאבקם למען עם אלוהים הגשימו אסתר ומרדכי נבואה מקראית נוספת.‏ למעלה מ־200,‏1 שנה מראש ניבא יעקב בהשראת יהוה באשר לאחד מבניו:‏ ”‏בנימין [‏כ]‏זאב יטרוף,‏ בבוקר יאכל עַד [‏טרף]‏,‏ ולערב יחלק שלל”‏ (‏בראשית מ״ט:‏27‏)‏.‏ ”‏בבוקר”‏ של ממלכת ישראל,‏ כללו צאצאיו של בנימין את שאול המלך ולוחמים חזקים נוספים שלחמו למען עם יהוה.‏ ב”‏ערב”‏ של ממלכה זו,‏ לאחר ששקעה השמש על שושלת מלכי ישראל,‏ אסתר ומרדכי,‏ שהיו שניהם מצאצאי שבט בנימין,‏ לחמו בהצלחה נגד אויבי יהוה.‏ במובן מסוים הם חילקו שלל כיוון שנכסיו הרבים של המן הועברו לחזקתם.‏

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

אסתר הודתה בענווה למלך על רחמיו

‏[‏תמונה בעמודים 14,‏ 15]‏

אסתר הצביעה באומץ על המן הרשע

‏[‏תמונה בעמודים 16,‏ 17]‏

אסתר ומרדכי שלחו כרוזים ליהודים בממלכת פרס