הידעת?
מדוע השתמשו בתקופת המקרא בביטומן כחומר טיוח?
▪ באשר לבוני מגדל בבל נאמר במקרא: ”ותהי להם הלבנה לאבן, והחֵמר היה להם לחומר” (בראשית י״א:3).
החמר המוזכר בפסוק זה הוא למעשה ביטומן. הביטומן קיים בטבע והוא תוצר של נפט. חומר זה מצוי בכמויות גדולות באזור מסופוטמיה, שם הוא בוקע מהאדמה ומתקרש. בימי המקרא הכירו ביעילותו כחומר מלכד. הביטומן ”התאים למבנים שנבנו מלבנים שרופות”, נאמר בספר עיון אחד.
מאמר בכתב העת ארכיאולוג׳י (אנג׳) מתאר ביקור שנערך לאחרונה בשרידי זיגורט (מגדל דמוי פירמידה) בעיר הקדומה אוּר שבמסופוטמיה. ”הביטומן היה אחד החומרים הראשונים שהופקו בשדות הנפט הנרחבים שבדרום עיראק, וגם כיום ניתן להבחין בו במרווחים שבין הלבנים השרופות”, מציין המחבר. ”החומר השחור הדביק, שכיום הוא אחד הגורמים לאי־יציבות ולאלימות באזור, ליכד פעם, פשוטו כמשמעו, ציביליזציה זו. הביטומן, ששימש לטיוח וריצוף, אטם מפני מים את לבני הבוץ השוּמֵרִיות, שאלמלא חומר זה היו מתפוררות, והבטיח שהמבנים יעמדו על תילם אלפי שנים”.
איזה סוג ”נייר” היה קיים בתקופת המקרא?
▪ שאלה זו עולה בעקבות דבריו של יוחנן, אחד מכותבי המקרא: ”דברים רבים יש לי לומר לכם, אך אינני רוצה לומר אותם בנייר ובדיו” (יוחנן ב׳. 12).
המילה היוונית חרטס, המתורגמת כאן ל”נייר”, עניינה בנייר העשוי מגומא הפפירוס, שהינו צמח מים. ספר עיון אחד מתאר כך את הטכניקה להכנת יריעות כתיבה מגבעולי צמח זה: ”הגבעולים, שגובהם היה לעיתים שלושה מטרים, קולפו ונחתכו לרצועות דקות אשר הונחו זו לצד זו, בשכבות אורך ורוחב לסירוגין, והודבקו זו לזו; לאחר מכן נחבטו גליונות אלו בפטיש עץ ולבסוף הוחלקו בעזרת מגרדת”.
ארכיאולוגים מצאו מסמכי פפירוס עתיקים רבים במצרים ובאזור ים המלח. באזורים אלה נמצאו מספר פפירוסים המכילים קטעים מן המקרא, וחלקם מתוארכים לימי ישוע ואף לתקופה מוקדמת יותר. יכול מאוד להיות שהאיגרות שבמקרא, כגון האיגרות שכתבו השליחים, נכתבו במקור על גבי חומר זה.
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 11]
Spectrumphotofile/photographersdirect.com
FLPA/David Hosking/age fotostock ©