אלוהים רוצה שנשים יזכו לכבוד
כאשר ישוע חי עלי אדמות הוא שיקף בצורה מושלמת את אישיות אביו ואת דרכי פעולתו. הוא אמר: ”אינני עושה דבר על דעת עצמי, אלא אומר אני את הדברים האלה על־פי מה שלימד אותי האב... תמיד עושה אני את הרצוי בעיניו” (יוחנן ח׳:28, 29; קולוסים א׳:15). לכן אם נשים לב לדרך שבה ישוע נהג בנשים ולגישתו כלפיהן, זה יעזור לנו להבין מה אלוהים חושב על נשים ואיך הוא מצפה שינהגו בהן.
לאור הכתוב בספרי הבשורה, יש למדנים שמחשיבים את גישתו של ישוע כלפי נשים למהפכנית. באיזה מובן? וחשוב מכך, האם תורתו יכולה גם כיום להעניק לנשים חירות רבה יותר?
כיצד נהג ישוע בנשים
ישוע לא ראה בנשים אובייקטים מיניים. היו אנשי דת יהודים שטענו שכל מגע עם בנות המין השני יגרום לגברים לפתח תשוקות פסולות. גברים חששו מכוח הפיתוי של הנשים, ולכן הן לא הורשו לשוחח עם גברים בציבור או לצאת החוצה מבלי להתכסות ברעלה. לעומת זאת, ישוע יעץ לגברים לשלוט בתשוקותיהם ולנהוג בנשים בכבוד במקום לסרב להתרועע איתן (מתי ה׳:28).
ישוע גם אמר: ”כל המגרש את אשתו ונושא אחרת, נואף ובוגד בה” (מרקוס י׳:11, 12). בזאת הוא יצא נגד התפיסה הרבנית הרווחת שהתירה לגברים לגרש את נשיהן ”על כל דבר” (מתי י״ט:3, 9). הדעה שגבר יכול לנאוף ולבגוד באשתו הייתה זרה לרוב היהודים. הרבנים שלהם לימדו שהבעל אף פעם לא יכול להיות אשם בניאוף אם הוא בגד באשתו — רק האישה יכולה להיחשב לבוגדת! בהקשר הזה אחד מפרשני המקרא ציין: ”ישוע, אשר לגביו הבעל היה כפוף למחויבות מוסרית זהה לזו של האישה, רומם את מעמד האישה ואת כבודה”.
איך תורתו של ישוע מיושמת כיום: במסגרת הקהילות של עדי־יהוה, נשים מתרועעות בחופשיות עם גברים באסיפות. למרות זאת, אין להן סיבה לחשוש ממבטים בלתי־הולמים או התנהגות לא־ראויה, מכיוון שגברים משיחיים מקפידים להתייחס ”אל הנשים הזקנות כאל אימהות ואל הצעירות כאל אחיות, במלוא הטוהר” (טימותיאוס א׳. ה׳:2).
ישוע הקדיש מזמנו כדי ללמד נשים. בניגוד לתפיסה הרבנית הרווחת בזמנו, לפיה אין ללמד נשים, ישוע כן לימד נשים ועודד אותן להתבטא בחופשיות. ישוע הרשה למרים להישאר ולהקשיב לו בזמן שלימד, ובכך הראה שמקומה של האישה אינו רק במטבח (לוקס י׳:38–42). גם מרתא, אחותה של מרים, למדה רבות מישוע כפי שניכר מתשובותיה הנבונות לישוע אחרי מותו של אלעזר (יוחנן י״א:21–27).
ישוע העריך נשים גם בשל דעותיהן. באותם ימים רוב הנשים היהודיות חשבו שהסוד לאושר הוא להביא לעולם בן שיוכלו להתגאות בו, ועדיף שיהיה נביא. כאשר אישה אחת קראה בקול מן ההמון ואמרה: ”אשרי הרחם שנשא אותך”, ישוע ניצל את ההזדמנות כדי להדגיש לה שיש דבר טוב יותר (לוקס י״א:27, 28). ישוע ציין שהרוחניות חשובה יותר מללדת בן והראה שהאישה לא צריכה להיות כבולה לתפקיד המסורתי שנקבע לה (יוחנן ח׳:32).
איך תורתו של ישוע מיושמת כיום: המורים בקהילה המשיחית מעריכים מאוד את תשובותיהן של הנשים באסיפות הקהילה. הם מכבדים נשים בוגרות אשר ’מלמדות את הטוב’, הן בפרטיות והן בדוגמתן האישית (טיטוס ב׳:3). הם גם מודעים לעובדה שרוב מי שמבשרים כיום על מלכות אלוהים הן נשים (תהלים ס״ח:11; ראה התיבה ”האם השליח פאולוס אסר על נשים לדבר?”).
ישוע דאג לנשים. בתקופת המקרא בנות נחשבו כפחותות ערך בהשוואה לבנים. הדעה הזאת באה לידי ביטוי בתלמוד, שם נאמר: ”אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקבות”. היו הורים שהחשיבו בת לנטל כבד יותר — הם היו צריכים למצוא לה בעל ולתת לה נדוניה, והם גם לא יכלו לסמוך עליה שתפרנס אותם כשיגיעו לגיל זקנה.
ישוע הראה שחייה של ילדה חשובים באותה מידה כמו חייו של ילד — הוא הקים לתחייה את בתו של יאיר כפי שהקים לתחייה גם את בנה של האלמנה מנעים (מרקוס ה׳:35, 41, 42; לוקס ז׳:11–15). אחרי שישוע ריפא ”אישה חולה שבמשך שמונה־עשרה שנה אחזה בה רוח אשר גרמה למחלתה”, ישוע כינה אותה ”בת אברהם”, כינוי שכמעט ואינו מופיע בכתבים יהודיים (לוקס י״ג:10–16). הכינוי הזה שיקף כבוד והתחשבות מצד ישוע ולא רק הראה שאותה אישה הייתה חשובה כמו כל אדם אחר בעם, אלא גם הבליט את אמונתה הגדולה (לוקס י״ט:9; גלטים ג׳:7).
איך תורתו של ישוע מיושמת כיום: פתגם אסייתי אומר: ”המגדל בת, משקה את גינתו של השכן”. אבות משיחיים שאוהבים את ילדיהם לא ירצו להיות מושפעים מהגישה הזאת, אלא ידאגו היטב לכל ילדיהם הן בנים והן בנות. הורים משיחיים מקפידים להעניק לכל ילדיהם השכלה נאותה וטיפול רפואי הולם.
ישוע בטח בנשים. בבתי הדין היהודיים עדותן של נשים נחשבה שוות ערך לזו של עבד. ההיסטוריון בן המאה הראשונה לספירה יוסף בן מתתיהו טען: ”נשים פסולות לעדות, מחמת קלות דעתן והחוצפה שבמינן”.
בניגוד מוחלט לכך ישוע בחר בנשים להעיד על תחייתו (מתי כ״ח:1, 8–10). אף־על־פי שאותן נשים נאמנות היו עדות ראייה להוצאתו להורג של אדונם ולקבורתו, השליחים מאוד התקשו להאמין לדבריהן (מתי כ״ז:55, 56, 61; לוקס כ״ד:10, 11). ובכל זאת, אחרי תחייתו נגלה ישוע תחילה לנשים ובזאת הוא הראה שהן ראויות בעיניו להעיד עליו בדיוק כמו שאר תלמידיו (מעשי השליחים א׳:8, 14).
איך תורתו של ישוע מיושמת כיום: בקהילותיהם של עדי־יהוה, גברים שנושאים בתפקידי אחריות מגלים התחשבות כלפי נשים ומתייחסים ברצינות לדעותיהן. בדומה לכך בעלים משיחיים ’נותנים כבוד’ לנשיהם כשהם מקשיבים להן בתשומת לב (פטרוס א׳. ג׳:7; בראשית כ״א:12).
עקרונות המקרא תורמים לאושרן של הנשים
כשהגברים מחקים את המשיח, הנשים זוכות לכבוד ולחירות שאלוהים התכוון שיהיו להן מלכתחילה (בראשית א׳:27, 28). גברים משיחיים לא מאמצים גישות שוביניסטיות, אלא הם נוהגים לפי עקרונות המקרא וכך תורמים לאושרן של נשיהן (אפסים ה׳:28, 29).
כאשר ילנה התחילה ללמוד את המקרא, היא סבלה בשקט התעללות מצד בעלה. הוא גדל בסביבה אלימה, שבה חטיפת כלות מאוד מקובלת והתעללות גופנית בנשים מאוד שכיחה. ”מה שלמדתי מהמקרא מאוד חיזק אותי”, אומרת ילנה. ”הבנתי שיש מישהו שאוהב אותי מאוד, ושאני מאוד חשובה ויקרה לו. וגם הבנתי שאם בעלי ילמד את המקרא, זה יעזור לו לשנות את היחס שלו כלפיי”. החלום שלה התגשם כשבעלה הסכים לבסוף ללמוד את המקרא ואז נטבל כאחד מעדי־יהוה. ”עכשיו הוא מגלה איפוק ושליטה עצמית למופת”, אומרת ילנה. ”למדנו לסלוח זה לזה ברוחב לב”. ומסקנתה? ”עקרונות המקרא באמת עזרו לי להרגיש נחוצה ומוגנת בנישואיי” (קולוסים ג׳:13, 18, 19).
סיפורה של ילנה לא יחיד במינו. מיליוני נשים משיחיות מאושרות מכיוון שהן ובעליהן משתדלים ליישם בנישואיהם את עקרונות המקרא. והן זוכות לכבוד, נחמה וחירות בחברת אחיהם לאמונה (יוחנן י״ג:34, 35).
גם נשים וגם גברים משיחיים מכירים בעובדה שבתור אנשים חוטאים ולא מושלמים, הם חלק מבריאת אלוהים ש”הוכנעה להבל”. למרות זאת, הם יכולים להתקרב לאלוהיהם ואביהם האוהב יהוה, ובזכות כך יש להם התקווה ’להשתחרר מן השעבוד לכיליון ולזכות בחירותם המפוארת של ילדי אלוהים’. איזו תקווה נפלאה יש לגברים ונשים שנמצאים תחת השגחתו האוהבת של אלוהים! (רומים ח׳:20, 21).