הידעת?‏

כיצד נראו חייהם של עבדים בעולם הרומי?‏

בימי האימפריה הרומית המונים הפכו לעבדים כתוצאה מכיבושי שטחים ומחטיפות.‏ השבויים נמכרו,‏ ורובם לא זכו לראות שוב את ביתם או את משפחתם.‏

עבדים רבים הועבדו בפרך עד מוות במכרות.‏ לעומתם העבדים שעבדו בשדות או ביצעו עבודות משק בית נהנו מתנאים טובים יותר.‏ חלק מן העבדים אולצו לענוד קולר ברזל עם תליון שבו צוין הפרס המובטח למי שישיב את העבד לבעליו במקרה שיימלט.‏ אם עבד ניסה לברוח מספר פעמים,‏ נהוג היה להטביע על מצחו את האות F כקיצור של המילה הלטינית fugitivus (‏נמלט)‏.‏

באיגרת אל פילימון במקרא מסופר על אוניסימוס,‏ עבד נמלט שהשליח פאולוס שלח בחזרה אל אדונו,‏ פילימון.‏ פאולוס פנה אל פילימון על בסיס ידידותם וביקש ממנו לנהוג בעבדו באהבה ו’‏לקבל את פניו בחום’‏ אף שהייתה לו הזכות החוקית להענישו בחומרה (‏פילימון 10,‏ 11,‏ 15–18‏)‏.‏

מדוע נודעה פניקיה הקדומה בייצור ארגמן?‏

בפניקיה,‏ ששכנה בתחומי לבנון של ימינו,‏ הופק צבע הארגמן הצורי,‏ אשר נקרא כך על שם העיר צור.‏ שלמה המלך עיטר את בית המקדש באריגי צמר בצבע ארגמן שיוצרו על־ידי איש מלאכה מצור (‏דברי הימים ב׳.‏ ב׳:‏​12,‏ 13‏)‏.‏

ארגמן צורי היה הצבע היקר ביותר בימי קדם בעיקר מפני שהפקתו הייתה תהליך ארוך ומורכב.‏ ראשית,‏ הדייגים לכדו כמויות גדולות של חלזונות ארגמוןa החיים במים מלוחים.‏ נדרשו כ־000,‏12 חלזונות לצביעת בגד אחד.‏ לאחר מכן שלפו את החלזונות מקונכיותיהם והסירו את בלוטות הצבע שלהם.‏ יצרני הארגמן ערבבו את הבלוטות עם מלח והשאירו אותן לייבוש בשמש לשלושה ימים.‏ לבסוף הם הניחו אותן בסיר גדול,‏ הוסיפו מי ים,‏ כיסו את הסיר במכסה ובישלו את התערובת בחום נמוך במשך כמה ימים נוספים.‏

הודות לקשרי המסחר שלהם ולמושבות שהקימו התאפשר לפניקים לייצר ארגמן צורי ולסחור בו במשך מאות שנים.‏ נמצאו שרידים ארכיאולוגיים המעידים על ייצור ארגמן ברחבי אגן הים התיכון,‏ לרבות בעיר קדיס שבספרד הרחוקה.‏