עמך נדבות — בטייוואן

עד לפני חמש שנים בערך שירתו צ׳ונג קיון וג׳ולי,‏ זוג נשוי,‏ כיום באמצע שנות השלושים לחייהם,‏ כחלוצים רגילים בסידני שבאוסטרליה.‏ ”‏עבדנו במשרה חלקית וחיינו חיים נוחים”‏,‏ מספר צ׳ונג קיון.‏ ”‏במקום מגורינו הקודם מזג האוויר היה מעולה וסגנון החיים היה רגוע.‏ נהנינו מהקִרבה למשפחה ולחברים”‏.‏ למרות זאת,‏ צ׳ונג קיון וג׳ולי לא הרגישו בנוח עם סגנון חייהם.‏ מדוע?‏ הם ידעו שנסיבותיהם מאפשרות להם לעשות יותר בשירות יהוה,‏ אך היססו לערוך את השינויים הדרושים.‏

ואז,‏ בכינוס מחוזי ב־2009,‏ הם שמעו נאום שהשפיע עליהם עמוקות.‏ הנואם הפנה את דבריו אל מי שיכלו להרחיב את שירותם ואמר:‏ ”‏חשבו על זה:‏ מתי נהג יכול להפנות את המכונית שמאלה או ימינה?‏ רק כשהמכונית בתנועה.‏ באותו אופן,‏ ישוע יכול לכוון אותנו ולעזור לנו לעשות יותר בשירות אבל רק בתנאי שנהיה בתנועה — זאת אומרת,‏ שנעשה מאמצים כנים להגשים את המטרה שלנו”‏.‏a בני הזוג הרגישו שהנואם כביכול מדבר אליהם.‏ באותו כינוס התראיין זוג שליחים המשרתים בטייוואן.‏ הם סיפרו על שמחתם בשירות והדגישו שיש שם עוד צורך רב בעזרה.‏ שוב הרגישו צ׳ונג קיון וג׳ולי כאילו הדברים מופנים אליהם.‏

‏”‏לאחר אותו כינוס”‏,‏ מספרת ג׳ולי,‏ ”‏התפללנו ליהוה שיעניק לנו את האומץ לעבור לטייוואן”‏.‏ היא מוסיפה:‏ ”‏אבל פחדנו.‏ הרגשנו שאנחנו קופצים למים העמוקים בפעם הראשונה בחיים”‏.‏ הפסוק בקהלת י״א:‏4‏:‏ ”‏שומר רוח לא יזרע,‏ ורואה בעבים לא יקצור”‏,‏ עזר להם לבצע את ה”‏קפיצה”‏.‏ צ׳ונג קיון אומר:‏ ”‏החלטנו להפסיק ’‏לשמור ולראות’‏ ולהתחיל ’‏לזרוע ולקצור’‏”‏.‏ הם התפללו שוב ושוב,‏ קראו סיפורי חיים של שליחים,‏ ניהלו התכתבות נמרצת באינטרנט עם אחים שכבר עברו לשרת בטייוואן,‏ מכרו את מכוניותיהם ואת רהיטיהם וכעבור שלושה חודשים הגיעו לטייוואן.‏

מציאת שמחה בבישור

יותר מ־100 אחים ואחיות מארצות שונות משרתים כעת בטייוואן באזורים שקיים בהם צורך רב במבשרי מלכות.‏ ארצות מוצאם הן:‏ אוסטרליה,‏ ארצות הברית,‏ בריטניה,‏ יפן,‏ ספרד,‏ צרפת,‏ קוריאה וקנדה,‏ וטווח גילאיהם נע בין 21 ל־73.‏ ביניהם יש יותר מ־50 אחיות רווקות.‏ מה עוזר לאחים ולאחיות נלהבים אלה לשרת בארץ זרה?‏ הבה נראה.‏

לַאורה,‏ אחות רווקה מקנדה,‏ משרתת כחלוצה במערב טייוואן.‏ אבל עד לפני עשר שנים בערך היא בכלל לא אהבה לבשר.‏ לאורה מסבירה,‏ ”‏יצאתי לשירות אבל לא מספיק בשביל לאהוב את זה”‏.‏ יום אחד הציעו לה חברים מקנדה לנסוע אתם למקסיקו לחודש כדי לבשר שם.‏ ”‏זו הייתה הפעם הראשונה שהקדשתי כל כך הרבה זמן לשירות,‏ ולהפתעתי זה היה נפלא!‏”‏

חוויה נעימה זו הניעה את לאורה לשקול לעבור לקהילה של דוברי שפה זרה בקנדה.‏ היא נרשמה לקורס ללימוד סינית ושירתה בקבוצה דוברת סינית.‏ כמו כן,‏ היא שמה לה למטרה לעבור לטייוואן והגשימה זאת בספטמבר 2008.‏ ”‏רק אחרי שנה בערך התחלתי להרגיש בנוח בסביבתי החדשה”‏,‏ אומרת לאורה,‏ ”‏ועכשיו אני לא יכולה לדמיין את עצמי חוזרת לקנדה”‏.‏ מה היא מרגישה לגבי הטפת הבשורה?‏ ”‏הנאה צרופה”‏,‏ היא אומרת.‏ ”‏אין דבר מספק יותר מלראות כיצד תלמידי מקרא משנים את חייהם אחרי שהם לומדים להכיר את יהוה.‏ השירות בטייוואן מאפשר לי לטעום פעמים רבות מהשמחה הגדולה הזו”‏.‏

התמודדות עם מחסום השפה

בריאן ומישל,‏ זוג נשוי באמצע שנות ה־30 לחייהם מארצות הברית,‏ עברו לטייוואן לפני כשמונה שנים.‏ בהתחלה הרגישו שאין להם תרומה משמעותית בשירות.‏ אך שליח מנוסה אמר להם:‏ ”‏אפילו אם רק תיתנו עלון למישהו,‏ תזכרו שזו כנראה הפעם הראשונה שאותו אדם זכה לשמוע על יהוה.‏ אתם בעצם כבר עושים הרבה בשירות!‏”‏ דברי עידוד אלה עזרו מאוד לבריאן ומישל לא להתייאש.‏ אח אחר אמר להם:‏ ”‏כדי שלא תתייאשו,‏ תמדדו את ההתקדמות שלכם בלימוד סינית לא מיום ליום אלא מכינוס לכינוס”‏.‏ והם אכן התקדמו,‏ וכיום הם חלוצים יעילים.‏

מה יכול להניע אותך לקחת על עצמך את האתגר ללמוד שפה זרה?‏ נסה לבקר בארץ שבה אתה חושב לשרת.‏ נכח באסיפות,‏ התרועע עם האחים והאחיות המקומיים והתלווה אליהם בהטפת הבשורה.‏ בריאן אומר:‏ ”‏אחרי שאתה רואה שכל כך הרבה נענים לבשורת המלכות ומתנסה באהבה ובחמימות של האחים והאחיות,‏ זה גורם לך לרצות להתמודד עם האתגרים הכרוכים בשירות בארץ זרה”‏.‏

מה באשר לפרנסה?‏

מספר אחים שעברו לשרת בטייוואן באזורים שקיים בהם צורך רב יותר מצליחים לשרת כחלוצים ולהתפרנס מהוראת אנגלית.‏ קריסטין ומישל מוכרים דגים.‏ קריסטין מספר:‏ ”‏אף פעם לא עשיתי את זה לפני כן,‏ אבל העבודה הזו עוזרת לי להישאר כאן”‏.‏ עם הזמן צבר קריסטין כמה לקוחות קבועים.‏ משרה חלקית זו מאפשרת לו ולאשתו להתפרנס ומותירה להם מספיק זמן לפעילותם העיקרית — לשרת כחלוצים ו”‏לדוג”‏ אנשים.‏

‏”‏תיהנה מהמסע”‏

ויליאם וג׳ניפר,‏ זוג מארצות הברית,‏ הגיעו לטייוואן לפני שבע שנים בערך.‏ ”‏זה לפעמים מתיש ללמוד את השפה,‏ לשרת כחלוצים,‏ לטפל בקהילה ולדאוג לעניינים כספיים”‏,‏ אומר ויליאם.‏ מה עוזר להם להצליח בשירותם ולשמור על שמחתם?‏ הם מנסים להגדיר לעצמם מטרות סבירות.‏ למשל,‏ כשלמדו סינית לא הציבו לעצמם רף ציפיות גבוה,‏ ולכן לא התייאשו לנוכח התקדמותם האיטית.‏

ויליאם מספר שמשגיח נודד אחד אמר לו פעם,‏ ”‏תיהנה מהמסע,‏ ולא רק מההגעה ליעד”‏.‏ במילים אחרות,‏ לאחר שאנו שמים לנגד עינינו מטרות רוחניות,‏ עלינו ליהנות מהצעדים שמוליכים אל הגשמת המטרה.‏ ויליאם יישם את העצה,‏ והוא אומר שזה עזר לו ולאשתו להיות גמישים,‏ להקשיב לעצותיהם של אחים ממונים מקומיים ולשנות את הרגליהם,‏ וזאת על מנת להצליח בשירותם בארץ החדשה.‏ הוא מוסיף,‏ ”‏זה גם עזר לנו לזכור לעצור מדי פעם וליהנות מהטבע היפהפה באי שבו אנחנו משרתים”‏.‏

בדומה לוויליאם וג׳ניפר,‏ גם מייגן,‏ חלוצה רווקה מארצות הברית,‏ ’‏נהנית ממסעה’‏ בזמן שהיא מנסה להגיע ליעדה לשפר את שליטתה בסינית.‏ כל סוף שבוע היא מצטרפת לקבוצת אחים שמבשרים בשטח מרתק — נמל קאושיונג,‏ הנמל הגדול ביותר בטייוואן.‏ מייגן מבשרת את הבשורה הטובה מאונייה לאונייה ומשוחחת עם דייגים מאינדונזיה,‏ בנגלדש,‏ הודו,‏ הפיליפינים,‏ ונואטו ותאילנד.‏ ”‏הדייגים עוגנים רק לזמן קצר ולכן אנחנו מתחילים מייד ללמד אותם את המקרא.‏ כדי להגיע לכולם אני הרבה פעמים מלמדת קבוצה של ארבעה או חמישה אנשים בבת אחת”‏.‏ ואיך היא מתקדמת בלימוד השפה הסינית?‏ היא אומרת,‏ ”‏הלוואי שיכולתי ללמוד מהר יותר,‏ אבל אני מזכירה לעצמי את מה שאמר לי פעם אח אחד,‏ ’‏עשי ככל האפשר ויהוה כבר ידאג לשאר’‏”‏.‏

חיים בטוחים,‏ פשוטים ומרגשים

לפני שקתי מבריטניה עברה לארץ אחרת,‏ היא בדקה אילו ארצות יהיו בטוחות לאחות רווקה.‏ היא הביעה את חששותיה בתפילה ליהוה וכתבה למספר סניפים כדי לשאול אם יש בארצות שתחת השגחתם סכנות כלשהן לאחות רווקה.‏ לאחר מכן שקלה היטב את התשובות שקיבלה והסיקה שטייוואן היא הארץ שמתאימה לה.‏

בשנת 2004,‏ בגיל 31,‏ עברה קתי לטייוואן,‏ ושם היא מנהלת חיים פשוטים ככל האפשר.‏ היא מספרת:‏ ”‏שאלתי את האחים והאחיות איפה הכי טוב לקנות פירות וירקות זולים.‏ עצותיהם הטובות עזרו לי לנצל טוב יותר את חסכונותיי”‏.‏ מה עוזר לה לשמור על אורח חיים פשוט?‏ היא מסבירה:‏ ”‏אני מתפללת לעיתים קרובות ליהוה שיעזור לי להיות מרוצה מהאוכל הפשוט שאני אוכלת ומהבגדים הלא־יקרים שאני לובשת.‏ אני מרגישה שיהוה עונה לתפילות שלי על ידי כך שהוא מלמד אותי מה הם צרכיי האמיתיים ועוזר לי לוותר בשמחה על רצונותיי”‏.‏ קתי מוסיפה:‏ ”‏אני נהנית מסגנון חיי הפשוט כי זה עוזר לי להיות ממוקדת בדברים רוחניים”‏.‏

חייה של קתי לא רק פשוטים אלא גם מרגשים.‏ היא מסבירה למה:‏ ”‏אני יכולה לבשר באזורים שיש בהם היענות רבה לבשורה הטובה.‏ זו שמחה אמיתית!‏”‏ כאשר הגיעה לטייוואן היו שתי קהילות דוברות סינית בעיר שבה התחילה לשרת כחלוצה,‏ אבל היום יש בה שבע קהילות.‏ היא אומרת:‏ ”‏כשאני רואה במו עיניי את הצמיחה המדהימה הזאת ויודעת שאני שותפה לקציר,‏ זה הופך את החיים שלי לחיים מרגשים מאוד!‏”‏

‏”‏הם היו צריכים אפילו אותי!‏”‏

ומה לגבי צ׳ונג קיון וג׳ולי שהוזכרו בתחילת המאמר?‏ צ׳ונג קיון הרגיש בתחילה שבשל שליטתו המוגבלת בסינית אין לו תרומה משמעותית בקהילה.‏ אבל האחים המקומיים לא היו שותפים להרגשתו.‏ ”‏כשהקהילה שלנו חולקה לשניים הטילו עליי הרבה תפקידי אחריות נוספים כמשרת עוזר”‏,‏ מספר צ׳ונג קיון.‏ ”‏באותו רגע באמת הרגשתי שאני משרת במקום שקיים בו צורך.‏ זה היה נפלא”‏,‏ הוא אומר בחיוך,‏ ”‏הם היו צריכים אפילו אותי!‏”‏ כיום משרת צ׳ונג קיון כזקן־קהילה.‏ ג׳ולי מוסיפה:‏ ”‏אנחנו מרגישים הגשמה עצמית,‏ סיפוק ושמחה שמעולם לא הרגשנו קודם לכן.‏ באנו כדי לעזור אבל אנחנו מרגישים שאנחנו אלה שזכו לעזרה בזכות החוויה המרגשת הזאת.‏ אנחנו מודים ליהוה שמאפשר לנו לשרת כאן!‏”‏

בארצות רבות עדיין קיים צורך בפועלים נוספים בקציר הרוחני.‏ האם אתה עומד לסיים את לימודיך בבית הספר ותוהה מה תעשה בהמשך חייך?‏ האם אתה רווק ורוצה לתרום יותר בארגון יהוה?‏ האם אתה רוצה להעניק למשפחתך מורשת רוחנית עשירה?‏ האם אתה פנסיונר ויש לך ניסיון חיים עשיר שאותו אתה יכול לחלוק עם אחרים?‏ היה סמוך ובטוח שאם תחליט להרחיב את שירותך ולשרת היכן שקיים צורך רב יותר במבשרי מלכות,‏ תזכה לשפע ברכות.‏