חיי רק הלכו והידרדרו

רקע:‏

גדלתי בלוס אנג׳לס,‏ קליפורניה,‏ ארה״ב,‏ במספר שכונות ידועות לשמצה בשל כנופיות הרחוב שלהן וריבוי הסמים.‏ הוריי הביאו לעולם שישה ילדים,‏ ואני הייתי השני מביניהם.‏

אמי גידלה אותנו על־פי האמונה האוונגליסטית.‏ אולם בנעוריי ניהלתי חיים כפולים.‏ בימי ראשון שרתי במקהלת הכנסייה,‏ ובשאר ימות השבוע ביליתי במסיבות,‏ צרכתי סמים וניהלתי אורח חיים מתירני מבחינה מינית.‏

היה לי מזג חם ואלים.‏ השתמשתי בכל דבר כנשק כדי להביס את יריביי.‏ מה שלמדתי בכנסייה לא עזר לי.‏ נהגתי לומר:‏ ”‏לאדון הנקם — ואני הכלי בידיו!‏”‏ בסוף שנות ה־60 כשהייתי בתיכון הושפעתי מהפנתרים השחורים,‏ תנועה פוליטית שפעלה נגד פגיעה בזכויות האזרח בשיטות לוחמניות.‏ הצטרפתי לאגודת תלמידים לקידום זכויות האזרח.‏ במספר מקרים ערכנו הפגנות שהביאו להשבתת הלימודים בבית־הספר לזמן מה.‏

אולם פעולות המחאה לא סיפקו את יצר האלימות שלי.‏ לכן התחלתי לבצע פשעי שנאה.‏ לדוגמה,‏ לפעמים אני וחבריי צפינו בסרטים המתארים את הסבל שחוו העבדים האפריקנים בארצות הברית.‏ היחס הלא־הוגן שהם קיבלו עורר בנו זעם,‏ וכתוצאה מכך תקפנו צעירים לבנים באולם הקולנוע.‏ לאחר מכן הלכנו לשכונות של לבנים וחיפשנו עוד אנשים להרביץ להם.‏

כשהייתי בשנות העשרה המאוחרות לחיי,‏ אחיי ואני כבר היינו פושעים אלימים מוכרים ולא אחת הסתבכנו עם הרשויות.‏ אחד מאחיי הקטנים היה חבר בכנופיה ידועה לשמצה,‏ ונהגתי לבלות בחברתם.‏ חיי רק הלכו והידרדרו.‏

כיצד שינה המקרא את חיי:‏

הוריו של אחד מחבריי היו עדי־יהוה.‏ הם הזמינו אותי לאסיפות הקהילה שלהם,‏ והסכמתי לבוא.‏ כבר בהתחלה שמתי לב עד כמה עדי־יהוה שונים.‏ לכל אחד מהנוכחים היה מקרא,‏ והם השתמשו בו במהלך האסיפה.‏ אפילו צעירים נתנו נאומים בתוכנית.‏ כשלמדתי שלאלוהים יש שם,‏ יהוה,‏ וכששמעתי את חברי הקהילה הוגים אותו,‏ התרשמתי מכך עמוקות (‏תהלים פ״ג:‏19‏)‏.‏ הקהילה הייתה מורכבת מלאומים רבים,‏ אך היה ברור שאין שם פילוגים על רקע הבדלי גזע.‏

בהתחלה לא רציתי ללמוד את המקרא עם עדי־יהוה,‏ אבל אהבתי ללכת לאסיפות שלהם.‏ ערב אחד,‏ בזמן שהייתי באסיפה של עדי־יהוה,‏ כמה מחבריי הלכו להופעה.‏ שם הם הכו נער למוות כי הוא לא הסכים לתת להם את מעיל העור שלו.‏ למחרת הם התרברבו במעשה הרצח.‏ גם בזמן שעמדו למשפט,‏ הם התייחסו בקלות ראש לעבירה שביצעו.‏ על רובם נגזר מאסר עולם.‏ כל כך שמחתי שלא הייתי אתם באותו הלילה.‏ החלטתי לשנות את חיי ולהתחיל ללמוד את המקרא‏.‏

מאחר שנחשפתי לכל כך הרבה גזענות,‏ נדהמתי ממה שראיתי אצל עדי־יהוה.‏ לדוגמה,‏ במקרה אחד כשעד־יהוה לבן היה צריך לנסוע לחוץ לארץ,‏ הוא השאיר את ילדיו בהשגחתה של משפחה שחורה.‏ במקרה אחר משפחה לבנה פתחה את ביתה בפני בחור שחור שנזקק למקום מגורים.‏ השתכנעתי שדבריו של ישוע ביוחנן י״ג:‏35 נכונים לגבי עדי־יהוה:‏ ”‏בזאת יֵדעו הכול שתלמידיי אתם,‏ אם תהיה אהבה ביניכם”‏.‏ הבנתי שמצאתי אגודת אחים אמיתית.‏

במהלך לימוד המקרא הבנתי שעליי לשנות לגמרי את צורת החשיבה שלי — לא רק לנהוג בדרכי שלום,‏ אלא גם להיות משוכנע שזו דרך החיים הטובה ביותר (‏רומים י״ב:‏2‏)‏.‏ התקדמתי בהדרגה,‏ ובינואר 1974 נטבלתי כאחד מעדי־יהוה.‏

אולם גם לאחר טבילתי הייתי צריך להמשיך ללמוד איך לשלוט במזג שלי.‏ לדוגמה,‏ פעם אחת כשעברתי מבית לבית במסגרת פעילותנו להוראת המקרא,‏ מישהו גנב את הרדיו מהרכב שלי.‏ התחלתי לרדוף אחריו,‏ וכשהתקרבתי אליו הוא השליך את הרדיו ונמלט.‏ כשסיפרתי לאחרים איך הצלחתי להשיג חזרה את הרדיו,‏ אחד מזקני־הקהילה שאל אותי:‏ ”‏סטיבן,‏ מה היית עושה אם היית תופס אותו?‏”‏ זו הייתה שאלה מעוררת מחשבה שהניעה אותי להמשיך להתאמץ כדי להיות אדם שוחר שלום.‏

באוקטובר 1974 החלטתי להגביר את השתתפותי בפעילות הוראת המקרא ולהקדיש לכך 100 שעות מדי חודש.‏ בהמשך נפלה בחלקי הזכות להתנדב במשרדים הראשיים של עדי־יהוה בברוקלין,‏ ניו יורק.‏ ב־1978 חזרתי ללוס אנג׳לס כדי לטפל באמי החולה.‏ שנתיים לאחר מכן נישאתי לארונדה.‏ אשתי היקרה תמכה בי מאוד ועזרה לי לטפל באמי עד מותה.‏ לימים ארונדה ואני הוזמנו לגלעד — בית־ספר למקרא מייסודה של חברת המצפה — ונשלחנו לפנמה,‏ שם אנו משרתים כשליחים עד היום.‏

מאז טבילתי התמודדתי עם מספר מצבים שהיו עלולים לגרום לי לאבד שליטה.‏ אך למדתי להתרחק מאנשים שמנסים להתגרות בי ולנטרל מצבים טעונים בדרכים אחרות.‏ אנשים רבים,‏ וביניהם אשתי,‏ שיבחו אותי על הדרך שבה התמודדתי עם המצבים האלה.‏ אפילו אני הופתעתי מעצמי!‏ אני לא זוקף לזכותי את השינויים שעשיתי באישיות שלי.‏ אני מאמין שהם מהווים הוכחה לכוחו של המקרא לחולל שינויים מהפכניים בחיי האדם (‏עברים ד׳:‏12‏)‏.‏

התועלת שצמחה לי מהשינוי:‏

בזכות המקרא יש לחיי מטרה ולמדתי להיות אדם אוהב שלום.‏ אני כבר לא מכה אנשים,‏ אלא עוזר להם למצוא מרפא רוחני.‏ אפילו נתתי שיעורי מקרא לאחד מאויביי לשעבר מתקופת התיכון.‏ לאחר טבילתו גרנו יחד לזמן מה,‏ ועד היום אנחנו חברים קרובים.‏ עד כה אשתי ואני עזרנו ליותר מ־80 אנשים ללמוד את המקרא ולהפוך לעדי־יהוה.‏

מעומק לבי אני אסיר תודה ליהוה על כך שנתן לי חיים מאושרים ומלאי משמעות ועל כך שאני חלק מאגודת אחים אמיתית.‏