האם אני עושה מספיק?
1. אילו חששות עלולים להתעורר בליבו של משיחי נאמן?
1 האם אי פעם שאלת את עצמך את השאלה הזו? אולי בשל גיל מתקדם, בעיות בריאות או התחייבויות משפחתיות רבות אינך משתתף בפעילות ההטפה כבעבר, ואתה חש רפיון ידיים. אחות אחת, אֵם לשלושה, כתבה שלפעמים היא חשה נקיפות מצפון כיוון שהיא צריכה להקדיש זמן וכוחות רבים כדי לדאוג למשפחתה, והדבר אינו מאפשר לה לתרום רבות בשירות. מה יעזור לנו לראות את הדברים בצורה מאוזנת?
2. מה יהוה מצפה מאיתנו?
2 מה יהוה מצפה מאיתנו: אין ספק שכולנו היינו רוצים לתרום יותר בשירות. אבל לרוב קיים הבדל גדול בין מה שהיינו רוצים לעשות ובין מה שאנו יכולים לעשות באופן מציאותי. העובדה שאנו רוצים לעשות יותר מראה שאיננו שאננים. חשוב שנזכור שיהוה יודע היטב מה הן מגבלותינו, ושהוא אינו דורש מאיתנו לעשות משהו מעבר למה שאנחנו יכולים לעשות בגבולות הסביר (תהל׳ ק״ג:13, 14). מה הוא מצפה מאיתנו? הוא רוצה שנשרתו בלב שלם ושניתן לו את מיטבנו (קול׳ ג׳:23).
3. כיצד נוכל לבחון את שירותנו?
3 כיצד נוכל לדעת מה סביר שנדרוש מעצמנו? נוכל לבקש מיהוה שיעזור לנו לראות את המצב שלנו בצורה אובייקטיבית (תהל׳ כ״ו:2). אפשר גם לבקש עזרה מחבר משיחי בוגר ומהימן שמכיר אותנו היטב, חבר שלא יחשוש לומר לנו באילו תחומים עלינו להשתפר (מש׳ כ״ז:9). בנוסף, זכור שנסיבות משתנות, לכן יהיה זה מועיל לבחון את המצב שלנו דרך קבע (אפ׳ ה׳:10).
4. כיצד עלינו להתייחס לתזכורות מקראיות בנוגע לשירות?
4 כיצד עלינו להתייחס לתזכורות: במהלך מירוץ בדרך כלל ישנם צופים מן הצד המעודדים את הרצים. מטרתם היא לעזור להם להגיע ליעדם ולא לרפות את ידיהם. בדומה לכך העידוד והתזכורות המקראיים הניתנים באסיפות ובפרסומים שלנו ’להכריז את הדבר’ בדחיפות הם לתועלתנו ואין בכוונתם לרמוז שאנו לא מתאמצים מספיק (טימ״ב ד׳:2). כל עוד נשתדל לעשות את מיטבנו, נוכל להיות סמוכים ובטוחים שיהוה יזכור לטובה את ’האהבה שלנו ואת פועלנו’ (עב׳ ו׳:10).