אף שחג הפסח לא היווה צל נבואי של ערב הזיכרון, לחלק ממאפייניו יש משמעות עבורנו. למשל, השליח פאולוס כינה את ישוע ”שה הפסח שלנו” (קוא ה׳:7). כפי שדם השה על המשקופים הציל חיים, כך גם דמו של ישוע מציל חיים (שמ י״ב:12, 13). בנוסף, אף עצם של שה הפסח לא נשברה. בדומה לכך, אף לא אחת מעצמותיו של ישוע נשברה, גם אם כך נהגו לעשות בהוצאות להורג מעין אלה (שמ י״ב:46; יוח י״ט:31–33, 36).