שאלות של קוראים
כאשר ערך ישוע את סעודת האדון, היכן היו 70 התלמידים שהוא שלח קודם לכן להכריז את הבשורה? האם הם נטשו אותו?
אל לנו להסיק ש־70 התלמידים לא היו רצויים בעיני ישוע או שהם נטשו אותו רק משום שלא נכחו בסעודת האדון. למעשה, ישוע רצה להיות רק עם שליחיו במאורע זה.
גם ה־12 וגם ה־70 היו רצויים בעיני ישוע. תחילה הוא בחר מבין תלמידיו הרבים 12 גברים שאותם כינה שליחים (לוקס ו׳:12–16). כשהיה בגליל הוא ”קרא אליו את השנים עשר... ושלח אותם לבשר על מלכות אלוהים ולרפא חולים” (לוקס ט׳:1–6). לאחר מכן, ביהודה ”מינה האדון שבעים אחרים ושלח אותם לפניו, שניים שניים” (לוקס ט׳:51; י׳:1). כתוצאה מכך, היו לישוע תלמידים שהכריזו את המסר שלו באזורים שונים.
היהודים שהפכו לתלמידיו של ישוע עדיין קיימו את חג הפסח, ככל הנראה יחד עם משפחותיהם (שמ׳ י״ב:6–11, 17–20). זמן קצר לפני מותו הגיע ישוע עם שליחיו אל ירושלים. הוא לא התכוון לארגן סעודת פסח גדולה עם כל תלמידיו מיהודה, מהגליל ומפריה. הוא כנראה רצה להיות רק עם שליחיו באותו מאורע. הוא אמר להם: ”השתוקקתי מאוד לאכול את הפסח הזה איתכם לפני שיתחילו סבלותיי” (לוקס כ״ב:15).
הייתה לכך סיבה טובה. ישוע עמד למות בתור ”שה אלוהים המסיר את חטא העולם” (יוח׳ א׳:29). מותו עתיד היה להתרחש בירושלים, המקום שבו הוקרבו קורבנות לאלוהים זה מאות שנים. מותו של ישוע יספק חירות נעלה יותר מהגאולה שהתאפשרה באמצעות שה הפסח שאכלו בני ישראל בלילה שבו יצאו ממצרים (קור״א ה׳:7, 8). באמצעות קורבנו של ישוע, 12 השליחים יהפכו ליסוד הקהילה המשיחית (אפ׳ ב׳:20–22). מעניין לציין כי ל”עיר הקודש... ירושלים” יש ”שתים עשרה אבני יסוד” שעליהן כתובים ”שנים עשר שמותיהם של שנים עשר שליחי השה” (ההת׳ כ״א:10–14). השליחים הנאמנים נועדו למלא חלק נכבד בהתגשמות מטרת אלוהים. לכן הגיוני שישוע רצה להיות איתם בחג הפסח האחרון, שמייד לאחריו הוא כונן את סעודת האדון.
שבעים התלמידים והאחרים שהלכו בעקבות ישוע אומנם לא נכחו באותה הארוחה, אך כל תלמידיו הנאמנים הפיקו בהמשך תועלת מסעודת האדון. כל התלמידים שהפכו למשוחים נכנסו לברית המלכות, אשר אותה הזכיר ישוע בפני שליחיו באותו הערב (לוקס כ״ב:29, 30).