מתי העת לדבר?‏

1.‏ מה מלמד אותנו הכתוב בקהלת ג׳:‏1,‏ 7‏?‏

חלקנו אוהבים לדבר הרבה.‏ אחרים נוטים להיות שקטים.‏ כפי שמבליט פסוק הנושא של המאמר,‏ יש עת לדבר ועת לחשות.‏ ‏(‏קרא קהלת ג׳:‏1,‏ 7‏.‏)‏ אולי היינו רוצים שחלק מאחינו ואחיותינו ידברו יותר,‏ או שחלק מהם ידברו פחות.‏

2.‏ למי שמורה הזכות לקבוע סטנדרטים באשר לעת והאופן שבהם עלינו לדבר?‏

² הדיבור הוא מתנה מיהוה (‏שמ׳ ד׳:‏10,‏ 11;‏ ההת׳ ד׳:‏11‏)‏.‏ בדברו הוא עוזר לנו להבין כיצד להשתמש במתנה זו בצורה נכונה.‏ במאמר זה נבחן דוגמאות מקראיות שיעזרו לנו לדעת מתי לדבר ומתי לחשות.‏ נראה גם מה יהוה מרגיש לגבי מה שאנו אומרים לאחרים.‏ ראשית,‏ הבה נבחן מתי עלינו לדבר.‏

מתי עלינו לדבר?‏

3.‏ על־פי הכתוב ברומים י׳:‏14‏,‏ מתי עלינו לדבר?‏

³ עלינו תמיד להיות מוכנים לדבר על יהוה ועל המלכות.‏ (‏מתי כ״ד:‏14‏;‏ קרא רומים י׳:‏14‏.‏)‏ בעשותנו כן אנו מחקים את ישוע.‏ אחת הסיבות העיקריות לכך שישוע בא לכדור הארץ היא לספר לאחרים את האמת על אביו (‏יוח׳ י״ח:‏37‏)‏.‏ אולם עלינו לזכור שהאופן שבו אנו מדברים חשוב גם הוא.‏ לכן כאשר אנו מדברים עם אחרים על יהוה,‏ עלינו לעשות זאת ”‏בענווה ובכבוד עמוק”‏.‏ כמו כן,‏ עלינו להתחשב ברגשותיהם ובאמונותיהם (‏פט״א ג׳:‏15‏)‏.‏ כך נעשה יותר מאשר רק לדבר;‏ נוכל ללמדם ואולי נצליח לגעת לליבם.‏

4.‏ בהתאם לכתוב במשלי ט׳:‏9‏,‏ כיצד דיבורנו יכול לעזור לאחרים?‏

⁴ זקני־הקהילה אינם צריכים להסס לדבר אם הם שמים לב שאח או אחות זקוקים לעצה.‏ הם יבחרו,‏ כמובן,‏ את הזמן הנכון לדבר כדי לא להביך את הפרט שלא לצורך,‏ ויחכו לזמן שבו יוכלו לתקן אותו בפרטיות.‏ הזקנים תמיד משתדלים לשמור על כבוד האדם שאיתו הם מדברים.‏ אך אין הם נמנעים מלחלוק עקרונות מקראיים היכולים לעזור לאחרים לנהוג בחוכמה.‏ ‏(‏קרא משלי ט׳:‏9‏.‏)‏ מדוע כה חשוב שיהיה לנו האומץ לדבר בעת הצורך?‏ חשוב על שתי דוגמאות מנוגדות:‏ במקרה אחד היה צריך אדם כלשהו לתקן את בניו,‏ ובמקרה אחר אישה מסוימת הייתה צריכה להתעמת עם מלך עתידי.‏

5.‏ באיזה מצב הכוהן הגדול עלי שתק במקום לדבר?‏

⁵ לכוהן הגדול עלי היו שני בנים שאהב עד מאוד.‏ אולם לאותם בנים כלל לא היה כבוד כלפי יהוה.‏ הם מילאו תפקידי אחריות כבדי משקל ככוהנים במשכן,‏ אך ניצלו את סמכותם לרעה,‏ זלזלו לגמרי בקורבנות שהוקרבו ליהוה ובעזות מצח ביצעו אי־מוסריות מינית (‏שמ״א ב׳:‏12–17,‏ 22‏)‏.‏ על־פי תורת משה בניו של עלי היו ראויים למוות,‏ אך עלי נהג בהם במתירנות.‏ הוא הסתפק בנזיפה קלה ואפשר להם להמשיך לשרת במשכן (‏דב׳ כ״א:‏18–21‏)‏.‏ מה חשב יהוה על האופן שבו טיפל עלי במצב?‏ הוא אמר לעלי:‏ ”‏למה.‏.‏.‏ תכבד את בניך ממני?‏”‏ לאחר מכן קבע יהוה ששני גברים רשעים אלה יומתו (‏שמ״א ב׳:‏29,‏ 34‏)‏.‏

6.‏ מה אנו לומדים מהמקרה של עלי?‏

⁶ אנחנו מפיקים לקח חשוב מהמקרה של עלי.‏ אם אנו מגלים שחבר או קרוב משפחה הפר את חוקי אלוהים,‏ אנו חייבים לדבר ולהזכיר לו מה הן אמות המידה של יהוה.‏ בהמשך עלינו לוודא שהוא מקבל מנציגיו של יהוה את העזרה שהוא זקוק לה (‏יעקב ה׳:‏14‏)‏.‏ לעולם לא נרצה להיות כמו עלי ולכבד חבר או קרוב משפחה יותר מאשר את יהוה.‏ דרוש אומץ כדי להתעמת עם מישהו הזקוק לתיקון,‏ אך המאמץ כדאִי.‏ שים לב לניגוד בין דוגמתו של עלי לבין זו של אישה מקרב בני ישראל ששמה אביגיל.‏

7.‏ מדוע אביגיל דיברה עם דוד?‏

⁷ אביגיל הייתה אשתו של בעל אדמות עשיר בשם נבל.‏ כאשר דוד ואנשיו נמלטו משאול המלך הם בילו זמן מה עם רועיו של נבל והגנו על עדריו מפני שודדים.‏ האם נבל היה אסיר תודה על עזרתם?‏ לא.‏ כאשר דוד ביקש ממנו לספק לאנשיו מעט מזון ומים,‏ נבל התמלא כעס והטיח בהם עלבונות (‏שמ״א כ״ה:‏5–8,‏ 10–12,‏ 14‏)‏.‏ כתוצאה מכך החליט דוד להרוג כל זכר בבית נבל (‏שמ״א כ״ה:‏13,‏ 22‏)‏.‏ כיצד נמנע אסון זה?‏ אביגיל הבינה שזו העת לדבר,‏ ולכן הלכה באומץ לפגוש את 400 הגברים הרעבים,‏ הכועסים והחמושים ולדבר עם דוד.‏

8.‏ מה אנו לומדים מדוגמתה של אביגיל?‏

⁸ כאשר פגשה אביגיל את דוד היא דיברה באומץ לב,‏ בכבוד ובצורה משכנעת.‏ אף־על־פי שאביגיל לא הייתה אשמה במצב הקשה,‏ היא התנצלה בפני דוד.‏ היא הזכירה את תכונותיו הטובות ונשענה על עזרת יהוה (‏שמ״א כ״ה:‏24,‏ 26,‏ 28,‏ 33,‏ 34‏)‏.‏ בדומה לאביגיל אנחנו זקוקים לאומץ כדי לדבר עם אדם ששמנו לב שסטה מדרך הישר (‏תהל׳ קמ״א:‏5‏)‏.‏ עלינו לדבר בכבוד,‏ אך גם להיות אמיצים.‏ כאשר מתוך אהבה אנו מייעצים למישהו עצה נחוצה,‏ אנו מוכיחים שאנו חברים אמיתיים (‏מש׳ כ״ז:‏17‏)‏.‏

9,‏ 10.‏ מה צריכים זקני־קהילה לזכור כאשר הם מייעצים לאחרים?‏

⁹ חשוב במיוחד שלזקנים יהיה האומץ לדבר עם אחים בקהילה הנוקטים צעד מוטעה (‏גל׳ ו׳:‏1‏)‏.‏ הזקנים מבינים מתוך ענווה שגם הם לא־מושלמים ואולי יזדקקו לעצה ביום מן הימים.‏ אך אין הם מאפשרים לכך לעצור אותם מלהוכיח את מי שזקוקים למוסר (‏טימ״ב ד׳:‏2;‏ טיט׳ א׳:‏9‏)‏.‏ כאשר הם מייעצים למישהו,‏ הם מנסים להשתמש במתת הדיבור שלהם כדי ללמד אותו במיומנות ובסבלנות.‏ הם אוהבים את אחיהם,‏ ואהבה זו מניעה אותם לפעולה (‏מש׳ י״ג:‏24‏)‏.‏ אולם הדבר החשוב ביותר עבורם הוא להסב כבוד ליהוה — לצדד באמות המידה שלו ולהגן על הקהילה מפני כל נזק (‏מה״ש כ׳:‏28‏)‏.‏

¹⁰ עד כה למדנו מתי העת לדבר.‏ אולם יש זמנים שבהם מוטב שלא נאמר דבר.‏ עם אילו קשיים אנו עלולים להתמודד באותם מצבים?‏

מתי עלינו לחשות?‏

11.‏ באיזה דימוי השתמש יעקב,‏ ומדוע הוא מתאים?‏

¹¹ יכול להיות שקשה לנו לשלוט בדיבורנו.‏ יעקב,‏ אחד מכותבי המקרא,‏ השתמש בדימוי מתאים כדי לתאר קושי זה.‏ הוא אמר:‏ ”‏מי שאינו נכשל בדיבור אדם מושלם הוא,‏ המסוגל לרסן גם את כל גופו”‏ (‏יעקב ג׳:‏2,‏ 3‏)‏.‏ על ראשו של הסוס שמים רסן ובפיו מתג.‏ כאשר הרוכב מושך במושכות,‏ הוא יכול להוביל את החיה או לגרום לה לעצור.‏ אם הוא מאבד שליטה על המושכות,‏ הסוס עלול להתפרע ולפצוע את עצמו ואת מי שרוכב עליו.‏ באופן דומה,‏ אם איננו שולטים בדיבורנו,‏ אנו עלולים לגרום נזק רב.‏ הבה נבחן כמה מקרים שבהם עלינו ”‏למשוך במושכות”‏ ולהימנע מלדבר.‏

12.‏ מתי עלינו ”‏למשוך במושכות”‏ ולהימנע מלדבר?‏

¹² כיצד תגיב אם לאח או לאחות יש מידע שיש להתייחס אליו כאל מידע סודי?‏ לדוגמה,‏ אם תפגוש מישהו המתגורר במדינה שבה פעילותנו אסורה,‏ האם תתפתה לבקש שיספק לך פרטים לגבי האופן שבו פעילותנו מתבצעת באותה מדינה?‏ אין ספק שיש לך מניעים טובים.‏ אנחנו אוהבים את אחינו ואכפת לנו ממה שעובר עליהם.‏ אנו גם רוצים להיות ספציפיים כשאנו מתפללים למענם.‏ אולם זו העת שבה עלינו ”‏למשוך במושכות”‏ ולהימנע מלדבר.‏ אם אנו לוחצים על אדם שיש לו מידע סודי לדבר,‏ אנו מגלים חוסר אהבה — הן כלפי אותו אדם והן כלפי האחים והאחיות הסומכים עליו שלא יחשוף פרטים באשר לפעילותם.‏ אין ספק שאיש מאיתנו אינו רוצה להוסיף לקשיים שחווים אחינו ואחיותינו המתגוררים במדינות שבהן פעילותנו אסורה.‏ באותו אופן,‏ אף אח או אחות המשרתים במדינה כזו לא ירצו לחשוף פרטים באשר לאופן שבו עדי־יהוה חיים ומבצעים את שירותם או את פעילויותיהם המשיחיות.‏

13.‏ כפי שעולה מהכתוב במשלי י״א:‏13‏,‏ מה על הזקנים לעשות,‏ ומדוע?‏

¹³ חשוב במיוחד שזקני־הקהילה יישמו את העיקרון המקראי המצוי במשלי י״א:‏13 וישמרו על סודיות.‏ ‏(‏קרא.‏)‏ זה יכול להיות קשה,‏ במיוחד אם זקן־הקהילה נשוי.‏ זוגות נשואים שומרים על יחסים הדוקים וחולקים זה עם זה באופן קבוע את מחשבותיהם,‏ תחושותיהם ודאגותיהם הכמוסות ביותר.‏ אך זקן־קהילה יודע שאל לו לחשוף את ’‏סודותיהם’‏ של האחים בקהילה.‏ אם יעשה כן,‏ יאבד את אמונם ויפגע במוניטין שלו.‏ מי שמתמנים לתפקידי אחריות בקהילה אינם יכולים להיות ”‏דו־פרצופיים”‏,‏ או רמאים (‏טימ״א ג׳:‏8‏)‏.‏ כלומר,‏ אל להם להיות ערמומיים או בעלי נטייה לרכל.‏ אם זקן־קהילה אוהב את אשתו,‏ הוא לא יעמיס עליה מידע שהיא לא צריכה לדעת.‏

14.‏ כיצד אשת זקן־קהילה יכולה לעזור לו לשמור על המוניטין שלו?‏

¹⁴ אישה יכולה לעזור לבעלה לשמור על המוניטין שלו אם לא תלחץ עליו לדבר על עניינים שצריכים להישמר בסוד.‏ כאשר האישה מיישמת עצה זו היא לא רק תומכת בבעלה,‏ אלא גם מכבדת את מי שבוטחים בו.‏ חשוב מכול,‏ היא משמחת את יהוה מפני שהיא תורמת לשלום ולאחדות בקהילה (‏רומ׳ י״ד:‏19‏)‏.‏

מה מרגיש יהוה לגבי מה שאנו אומרים?‏

15.‏ מה הרגיש יהוה באשר לשלושה מרעיו של איוב,‏ ומדוע?‏

¹⁵ נוכל ללמוד רבות מספר איוב על האופן ועל העת שבהם עלינו לדבר.‏ לאחר שסבל איוב מסדרה של אסונות קורעי לב,‏ הגיעו ארבעה גברים לנחמו ולייעץ לו.‏ אותם גברים החרישו במשך זמן רב.‏ אך מהדברים שאמרו בהמשך שלושה מהם — אליפז,‏ בלדד וצופר — עולה בבירור שהם לא הקדישו זמן זה למחשבה על הדרך שבה יוכלו לעזור לאיוב.‏ במקום זאת,‏ הם חשבו כיצד יוכלו להוכיח שאיוב עשה משהו פסול.‏ כמה מדבריהם היו מדויקים,‏ אך מה שאמרו על איוב ועל יהוה לא היה אוהב או נכון.‏ הם שפטו את איוב בחומרה (‏איוב ל״ב:‏1–3‏)‏.‏ כיצד הגיב יהוה?‏ הוא כעס על אותם שלושה גברים עד מאוד.‏ הוא כינה אותם אווילים וביקש מאיוב להתפלל עבורם (‏איוב מ״ב:‏7–9‏)‏.‏

16.‏ מה נוכל ללמוד מדוגמאותיהם השליליות של אליפז,‏ בלדד וצופר?‏

¹⁶ מדוגמאותיהם השליליות של אליפז,‏ בלדד וצופר אנו מפיקים כמה לקחים.‏ ראשית,‏ אל לנו לשפוט את אחינו (‏מתי ז׳:‏1–5‏)‏.‏ במקום זאת,‏ עלינו להקשיב בתשומת לב לפני שאנו מדברים.‏ רק כך נוכל להבין את מצבם (‏פט״א ג׳:‏8‏)‏.‏ שנית,‏ כאשר אנו מדברים,‏ עלינו לוודא שמילותינו אדיבות ושדברינו מדויקים (‏אפ׳ ד׳:‏25‏)‏.‏ ושלישית,‏ יהוה מתעניין בכנות במה שאנחנו אומרים זה לזה.‏

17.‏ מה נוכל ללמוד מדוגמתו של אליהוא?‏

¹⁷ האיש הרביעי שביקר את איוב היה אליהוא,‏ קרוב משפחה של אברהם.‏ הוא הקשיב בשעה שאיוב ושלושת הגברים האחרים דיברו.‏ הוא ודאי הקשיב בתשומת לב רבה למה שנאמר,‏ שהרי היה מסוגל לתת כמה עצות מנחמות,‏ אך ישירות,‏ אשר עזרו לאיוב לתקן את חשיבתו (‏איוב ל״ג:‏1,‏ 6,‏ 17‏)‏.‏ מה שעמד בראש מעייניו של אליהוא היה לרומם את יהוה,‏ ולא את עצמו או כל אדם אחר (‏איוב ל״ב:‏21,‏ 22;‏ ל״ז:‏23,‏ 24‏)‏.‏ מדוגמתו של אליהוא אנו לומדים שיש עת שבה עלינו לחשות ולהקשיב (‏יעקב א׳:‏19‏)‏.‏ עוד אנו לומדים שכאשר מזדמן לנו לתת עצות,‏ מה שצריך להיות הדבר החשוב ביותר עבורנו הוא להסב כבוד ליהוה,‏ לא לעצמנו.‏

18.‏ כיצד נוכל להראות שאנו מוקירים את מתת הדיבור?‏

¹⁸ נוכל להראות שאנו מוקירים את מתת הדיבור אם ניישם את עצות המקרא באשר לעת ולאופן שבהם אנו מדברים.‏ המלך החכם שלמה כתב בהשראת אלוהים:‏ ”‏תפוחי זהב במשכיות כסף,‏ דבר דבוּר על אופניו [‏בעיתו]‏”‏ (‏מש׳ כ״ה:‏11‏)‏.‏ כאשר אנו מקשיבים בתשומת לב למה שאחרים אומרים,‏ וחושבים לפני שאנו מדברים,‏ מילותינו יכולות להיות כמו אותם תפוחי זהב — יקרות ערך ויפהפיות.‏ כך בין שאנו מדברים מעט ובין שאנו מרבים בדיבור נוכל לבנות אחרים,‏ ויהוה יהיה גאה בנו (‏מש׳ כ״ג:‏15;‏ אפ׳ ד׳:‏29‏)‏.‏ אין ספק שזו הדרך הטובה ביותר שבה נוכל להביע את הערכתנו כלפי מתנה זו מאת אלוהים.‏