יהוה עזר לנו ”‏לפרוח היכן ששתלו”‏ אותנו

בשנת 1979 בני הזוג קאסהולם למדו בבית הספר גלעד,‏ ובמהלך השנים הם ”‏נשתלו”‏ במקומות שונים:‏ באוגנדה,‏ איראן,‏ זאיר,‏ טנזניה,‏ מאוריציוס ומיאנמר.‏ אח בשם ג׳ק רדפורד,‏ שהיה מורה בבית הספר,‏ נתן להם עצה שעזרה להם בכל פעם שהם ”‏נשתלו”‏,‏ ”‏נעקרו”‏ ו”‏נשתלו מחדש”‏.‏ נשמע כעת את סיפורם.‏

מאטס,‏ ספר לנו קודם כול איך מצאת את האמת.‏

מאטס:‏ אבי חי בפולין במהלך מלחמת העולם השנייה ושם לב לצביעות שאפיינה את הכנסייה הקתולית.‏ בכל זאת,‏ הוא נהג לומר:‏ ”‏האמת חייבת להיות איפשהו!‏”‏ בסופו של דבר,‏ הבנתי שהוא צדק.‏ קניתי הרבה ספרי יד שנייה,‏ ואחד מהם היה ספר כחול שנקרא האמת המובילה לחיי־נצח.‏ הכותרת הזו משכה את תשומת ליבי,‏ וסיימתי לקרוא את הספר כולו בלילה שבו קניתי אותו.‏ כשהגיע הבוקר,‏ ידעתי שמצאתי את האמת!‏

באפריל 1972 קראתי פרסומים נוספים של עדי־יהוה וקיבלתי תשובות לשאלות שהיו לי.‏ הרגשתי כמו הסוחר במשלו של ישוע,‏ שאחרי שמצא פנינה יקרה אחת,‏ הוא מכר את כל מה שהיה לו כדי לקנות אותה.‏ גם אני מכרתי כביכול את התוכניות שהיו לי — ללמוד באוניברסיטה ולהפוך לרופא — כדי לקנות את פנינת האמת שמצאתי (‏מתי י״ג:‏45,‏ 46‏)‏.‏ נטבלתי ב־10 לדצמבר 1972.‏

תוך שנה גם הוריי ואחי הצעיר קיבלו את האמת ונטבלו.‏ ביולי 1973 הצטרפתי לשירות המורחב.‏ בין כל החלוצים הנלהבים ששירתו בקהילה שלנו הייתה אחות יפה ורוחנית ששמה אן־קתרין.‏ התאהבנו אחד בשני והתחתנו בשנת 1975.‏ במהלך ארבע השנים הבאות שירתנו בסטרומסונד,‏ עיירה יפהפייה בשוודיה,‏ שרבים בה רצו ללמוד את האמת.‏

אן־קתרין:‏ אבא שלי למד את האמת לקראת סיום לימודיו באוניברסיטה בסטוקהולם.‏ באותו זמן הייתי רק בת שלושה חודשים,‏ אבל הוא לקח אותי לאסיפות ולשירות.‏ אימא לא אהבה את הרעיון וניסתה להוכיח שמה שעדי־יהוה מלמדים לא נכון.‏ אבל היא לא הצליחה,‏ ובסופו של דבר גם היא נטבלה.‏ אני נטבלתי בגיל 13 והתחלתי חלוציות בגיל 16.‏ אחרי ששירתי באוּמֵאוֹ,‏ היכן שהיה צורך רב יותר במבשרים,‏ התמניתי לחלוצה מיוחדת.‏

לאחר שמאטס ואני התחתנו,‏ הייתה לנו הזכות לעזור למספר אנשים ללמוד את האמת.‏ ביניהם הייתה מאייבור,‏ נערה שוויתרה על הקריירה שלה כספורטאית והפכה להיות השותפה לחלוציות של אחותי הקטנה.‏ בשנת 1984 הן למדו בגלעד,‏ וכעת הן משרתות כשליחות באקוודור.‏

איך יישמתם את העצה ”‏לפרוח היכן ששתלו אתכם”‏ במשימות הרבות שלכם כשליחים?‏

מאטס:‏ לעיתים קרובות ”‏נשתלנו”‏ מחדש והתבקשנו לעבור למקומות אחרים.‏ אבל ניסינו להישאר ’‏מושרשים באמונה’‏ בכך שהתאמצנו לחקות את דוגמתו של ישוע,‏ ובמיוחד את ענוותו (‏קול׳ ב׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏ לדוגמה,‏ במקום לצפות שהאחים המקומיים יתאימו את עצמם אלינו,‏ ניסינו להבין איך הם חושבים,‏ למה הם בוחרים לעשות דברים בדרך מסוימת ולהכיר לעומק את התרבות שלהם.‏ ככל שחיקינו את ישוע,‏ כך הרגשנו שאנו ’‏שתולים ליד פלגי מים’‏ ופורחים בכל מקום שאליו נשלחנו (‏תהל׳ א׳:‏2,‏ 3‏)‏.‏

אן־קתרין:‏ כדי שעץ ימשיך לגדול לאחר שנשתל מחדש הוא זקוק לקרני השמש החמימות.‏ יהוה תמיד היה שמש עבורנו (‏תהל׳ פ״ד:‏11‏)‏.‏ הוא העניק לנו אגודת אחים חמה ואוהבת.‏ לדוגמה,‏ בקהילה הקטנה שלנו בטהרן,‏ איראן,‏ האחים והאחיות גילו הכנסת אורחים ממש כמו בימי המקרא.‏ היינו רוצים להישאר באיראן,‏ אבל ביולי 1980,‏ פעילותם של עדי־יהוה נאסרה באופן רשמי ואמרו לנו לעזוב את המדינה תוך 48 שעות.‏ נשלחנו לזאיר שבאפריקה (‏שכעת ידועה בתור קונגו)‏.‏

כששמעתי שאנחנו נשלחים לאפריקה,‏ פרצתי בבכי.‏ סיפרו לי על הנחשים והמחלות שיש שם וזה הפחיד אותי.‏ אבל זוג חברים שאהבנו,‏ ששירתו שם כבר הרבה זמן,‏ אמרו לנו:‏ ”‏עדיין לא הגעתם לשם!‏ תנו לזה הזדמנות.‏ אתם תראו שלאט לאט אפריקה תיכנס לכם ללב”‏.‏ וזה אכן מה שקרה!‏ האחים והאחיות שם כל כך חמים ואוהבים.‏ למעשה,‏ כשהיינו צריכים לעזוב את זאיר שש שנים מאוחר יותר בגלל שפעילותנו נאסרה,‏ חייכתי לעצמי כי הבנתי שעכשיו אני מתפללת ליהוה שנישאר שם.‏

לאילו ברכות זכיתם לאורך השנים?‏

מאטס:‏ אני חייב לציין את קשרי הידידות הקרובים שיצרנו עם שליחים ממקומות ורקעים שונים.‏ בנוסף,‏ זכינו לחוות את השמחה הנובעת מהדרכת שיעורי מקרא רבים — לפעמים לכל אחד מאיתנו היו בערך 20 תלמידי מקרא!‏ בנוסף,‏ אני לעולם לא אשכח את האהבה ואת הכנסת האורחים החמה של האחים והאחיות באפריקה.‏ במהלך ביקורינו בקהילות בטנזניה,‏ רבים מהאחים גילו הכנסת אורחים ”‏מעבר ליכולתם”‏ כשחנינו את ”‏חדר השינה”‏ הנייד שלנו — ואן הפולקסווגן — ליד בתיהם (‏קור״ב ח׳:‏3‏)‏.‏ מה שהכי אהבתי היה שעת הסיפור היומית שלנו.‏ בסוף כל יום,‏ אשתי ואני נהגנו לשבת ולדבר על מה שקרה לנו באותו יום ולהודות ליהוה שהיה איתנו.‏

אן־קתרין:‏ אחד הדברים שמשמחים אותי באופן אישי הוא הזכות להכיר אחים ואחיות ממקומות שונים בעולם.‏ למדנו כל מיני שפות וביניהן פרסית,‏ צרפתית,‏ לוגנדה וסווהילי.‏ בנוסף,‏ נחשפנו למגוון תרבויות מעניינות.‏ עזרנו לתלמידים חדשים לגדול,‏ מצאנו חברים אמיתיים ושירתנו איתם ”‏שכם אחד”‏ את יהוה (‏צפ׳ ג׳:‏9‏)‏.‏

ראינו גם היבטים שונים בבריאה המדהימה של יהוה.‏ בכל פעם שקיבלנו משימה חדשה בשירות יהוה,‏ הרגשנו שאנחנו נמצאים במסע ושיהוה הוא המדריך שלנו.‏ בזכותו אספנו חוויות שלא היינו זוכים לחוות בדרך אחרת.‏

אילו קשיים היו לכם,‏ ומה עזר לכם להתמודד איתם?‏

מאטס:‏ חלינו בכמה מחלות טרופיות במהלך השנים,‏ ביניהן מלריה.‏ אן־קתרין עברה גם כמה ניתוחי חירום.‏ בנוסף,‏ דאגנו להורינו המזדקנים;‏ זו הסיבה שאנחנו אסירי תודה לאחים ולאחיות שלנו שטיפלו בהם בסבלנות,‏ בשמחה ובאהבה לאורך השנים (‏טימ״א ה׳:‏4‏)‏.‏ אבל למרות העזרה של משפחתנו,‏ לפעמים נאבקנו ברגשות שליליים,‏ משום שהיינו רוצים לעשות יותר עבור הורינו ולא רק לתמוך בהם מרחוק.‏

אן־קתרין:‏ בשנת 1983,‏ בזמן ששירתנו בזאיר,‏ חליתי במחלת הכולרה.‏ הרופא אמר למאטס:‏ ”‏תוציא אותה מהמדינה הזאת היום!‏”‏ ולמוחרת,‏ כבר היינו על מטוס תובלה בדרך לשוודיה כי זו הייתה הטיסה היחידה שהייתה זמינה.‏

מאטס:‏ חשבנו שמשימתנו כשליחים הסתיימה,‏ לכן מיררנו בבכי.‏ אך בניגוד לתחזית הרופא,‏ אן־קתרין התאוששה,‏ ושנה לאחר מכן חזרנו לזאיר.‏ הפעם שירתנו בקהילה קטנה של דוברי סווהילי בלובומבאשי.‏

אן־קתרין:‏ בזמן ששירתנו בלובומבאשי,‏ עברתי הפלה טבעית.‏ אומנם לא תכננו להביא ילדים,‏ אבל כשאיבדתי את התינוק שלי זה היה רגע קשה מנשוא.‏ באותה תקופה קשה,‏ קיבלנו מתנה בלתי צפויה מיהוה.‏ התחלנו יותר שיעורי מקרא מאי פעם.‏ תוך פחות משנה,‏ הקהילה גדלה מ־35 ל־70 מבשרים,‏ והנוכחות באסיפות זינקה מ־40 ל־220.‏ היינו כל כך עסוקים בשירות,‏ והברכות של יהוה היו לי לנחמה גדולה.‏ בכל זאת,‏ פעמים רבות אנחנו חושבים על התינוק הקטן שאיבדנו,‏ ומחכים לראות איך יהוה ירפא לגמרי את הלבבות שלנו.‏

מאטס:‏ בשלב מסוים אן־קתרין החלה להרגיש מאוד חלשה,‏ ואני אובחנתי בסרטן המעי הגס שלב 4 והייתי צריך לעבור ניתוח מסובך.‏ אבל היום כבר החלמתי,‏ ואן־קתרין ממשיכה לשרת את יהוה כמיטב יכולתה.‏

עם הזמן הבנו שאנו לא היחידים שמתמודדים עם קשיים.‏ לאחר רצח העם ברואנדה ב־1994,‏ ביקרנו אחים ואחיות רבים ששהו במחנות פליטים.‏ כשראינו את האמונה שלהם,‏ כוח עמידתם והכנסת האורחים שהם גילו למרות התנאים הקשים שהם חיו בהם,‏ למדנו שליהוה יש את הכוח לדאוג למשרתיו בכל קושי (‏תהל׳ נ״ה:‏22‏)‏.‏

אן־קתרין:‏ אתגר נוסף שהיינו צריכים להתמודד איתו קרה בזמן חנוכת סניף אוגנדה ב־2007.‏ אחרי התוכנית,‏ נסענו עם עוד כ־25 שליחים וחברי בית־אל לניירובי שבקניה.‏ לפתע לפני הגבול עם קניה,‏ משאית התנגשה בנו חזיתית ובעוצמה רבה.‏ הנהג וחמישה מאחינו ואחיותינו מתו במקום;‏ ואחת מהאחיות מתה מאוחר יותר מפצעיה בבית החולים.‏ אנחנו מצפים ליום שבו נפגוש אותם שוב (‏איוב י״ד:‏13–15‏)‏.‏

בסופו של דבר החלמתי מהפציעות הפיזיות שלי.‏ אבל גם אני וגם מאטס היינו בין הנוסעים שסבלו מהפרעת דחק פוסט־טראומטית.‏ במקרה שלי התקפי החרדה קרו בלילה,‏ והתעוררתי עם סימפטומים שמדמים התקף לב.‏ זה היה מאוד מלחיץ.‏ אבל תפילות עזות ליהוה וקריאה של פסוקים שאנחנו אוהבים עזרו לנו להתמודד עם המצב.‏ פנינו גם לעזרה מקצועית,‏ שהועילה לנו מאוד.‏ היום קל לנו יותר להתמודד עם הסימפטומים,‏ ואנחנו מתפללים ליהוה שיעזור לנו לנחם את מי שנאבקים במצבים דומים.‏

כשסיפרתם איך התמודדתם עם מצבים קשים,‏ אמרתם שיהוה החזיק אתכם כמו שמחזיקים ”‏ביצים לא מבושלות”‏.‏ למה התכוונתם?‏

מאטס:‏ זהו פתגם סווהילי.‏ ממש כמו שמחזיקים ביצים לא מבושלות בזהירות כדי שהן לא יישברו,‏ כך יהוה תמך בנו בעדינות בכל אחת מהמשימות שלנו.‏ תמיד היה לנו כל מה שאנו זקוקים לו,‏ ואפילו יותר.‏ אחת הדרכים שבהן הרגשנו את אהבתו ותמיכתו של יהוה היא האמפתיה שהגוף המנהל גילה כלפינו.‏

אן־קתרין:‏ אני רוצה לספר לכם על דוגמה שמראה איך יהוה תמך בנו בעדינות.‏ יום אחד קיבלתי שיחת טלפון שבה הודיעו לי שאבא שלי,‏ שנמצא בשוודיה,‏ נכנס לטיפול נמרץ.‏ מאטס רק הבריא ממלריה ועדיין היה חלש.‏ לא יכולנו להרשות לעצמנו לקנות כרטיסים כדי לטוס הביתה,‏ לכן החלטנו שאנחנו צריכים למכור את הרכב שלנו.‏ ואז קיבלנו עוד שתי שיחות טלפון;‏ אחת הייתה מזוג ששמע על המצב שלנו ורצה לשלם על אחד מהכרטיסים.‏ והשנייה הייתה מאחות מבוגרת שחסכה כסף בקופסה שהיא כתבה עליה:‏ ”‏למישהו שנמצא בצרה”‏.‏ תוך דקות ספורות יהוה נחלץ לעזרתנו!‏ (‏עב׳ י״ג:‏6‏)‏.‏

במבט לאחור על 50 שנה בשירות המורחב,‏ מה למדתם?‏

אן־קתרין:‏ הגעתי למסקנה שכוחנו נובע מ’‏שמירה על רוגע ומגילוי ביטחון’‏.‏ כשאנחנו בוטחים ביהוה,‏ הוא נלחם את המלחמות שלנו (‏יש׳ ל׳:‏15;‏ דה״ב כ׳:‏15,‏ 17‏)‏.‏ כשאנחנו עושים את המיטב שלנו בכל משימה בשירות יהוה,‏ אנחנו מקבלים יותר ברכות משהיינו יכולים לקבל בכל דרך אחרת.‏

מאטס:‏ הלקח המרכזי שלמדתי הוא להישען על יהוה בכל מצב ולראות כיצד הוא יפעל למעני (‏תהל׳ ל״ז:‏5‏)‏.‏ ראיתי שהוא אף פעם לא מפר את הבטחתו לעשות זאת,‏ וזה תקף גם עכשיו כשאנו משרתים בבית־אל במיאנמר.‏

אנו מקווים שכל הצעירים שרוצים להרחיב את שירותם יטעמו מהחסד שיהוה גילה כלפינו.‏ ואנחנו בטוחים שזה יקרה אם הם ייתנו ליהוה לעזור להם לפרוח היכן שהוא שתל אותם.‏