סיפור חיים
ברכותיו של יהוה עלו על כל ציפיותיי
’אני צריך להיות חלוץ. אבל האם חלוציות יכולה להיות כל כך מרגשת?’ תהיתי. אהבתי את העבודה שלי בגרמניה. עסקתי ביצוא מזון למקומות אקזוטיים באפריקה כגון דַאר־אַ־סַלַאם, אליזאבטוויל ואסמרה. לא תיארתי לעצמי שיום אחד אשרת את יהוה בשירות המורחב באותם מקומות ובמקומות רבים נוספים ברחבי אפריקה!
כשסוף סוף התגברתי על הספקות שלי והתחלתי חלוציות, נפתחה בפניי דלת לחיים שעלו על כל ציפיותיי (אפ׳ ג׳:20). אך אולי אתם תוהים כיצד זה קרה. הרשו לי לספר לכם איך הכול התחיל.
נולדתי בברלין שבגרמניה חודשים ספורים לאחר שמלחמת העולם השנייה פרצה ב־1939. בשנת 1945, כשהמלחמה התקרבה לסיומה, ברלין ספגה הפצצות אוויריות כבדות. במהלך אחת ההפצצות נפגע הרחוב שלנו, אך משפחתי ואני ברחנו למקלט. כדי לשמור על ביטחוננו נמלטנו מאוחר יותר לאֶרפורט, מקום הולדתה של אימי.
עם הוריי ואחותי בגרמניה, סביבות 1950
אימי חיפשה בלהיטות את האמת. היא קראה כתבים של פילוסופים ובחנה דתות שונות, אך לא הייתה מסופקת. בסביבות שנת 1948 שתי עדות־יהוה ביקרו בביתנו. אימי הזמינה אותן להיכנס ושאלה אותן שאלות רבות. כעבור פחות משעה היא אמרה לאחותי הקטנה ולי: ”מצאתי את האמת!” תוך זמן קצר התחלנו אימי, אחותי ואני לנכוח באסיפות בארפורט.
בשנת 1950 חזרנו לגור בברלין, שם התרועענו עם קהילת ברלין־קרויצברג. לאחר שעברנו למקום אחר בתוך ברלין, התחלנו להתרועע עם קהילת ברלין־טמפלהוף. עם הזמן אימי נטבלה, אך אני היססתי. מדוע?
מתגבר על ביישנות והססנות
ההתקדמות שלי הייתה איטית מפני שהייתי מאוד ביישן. אומנם יצאתי לשירות, אך במשך שנתיים כלל לא דיברתי עם אנשים. המצב השתנה כאשר ביליתי בחברת אחים ואחיות שהוכיחו את אומץ ליבם ואת מסירותם ליהוה. חלקם סבלו במחנות הריכוז הנאציים או בבתי הכלא במזרח גרמניה. אחרים סיכנו את חירותם כשהבריחו ספרות אל תוך מזרח גרמניה. התרשמתי עמוקות מדוגמתם. חשבתי לעצמי שאם הם סיכנו את חייהם ואת חירותם למען יהוה ואחיהם, אני צריך לפחות להתאמץ להיות פחות ביישן.
התחלתי להתגבר על ביישנותי כשהשתתפתי במבצע בישור מיוחד בשנת 1955. במכתב שהתפרסם בגיליון המודיע,a אח נתן נור הודיע שהמבצע יהיה אחד הגדולים ביותר שתכנן הארגון אי פעם. הוא אמר שאם כל המבשרים ישתתפו בו, ”יהיה זה חודש הבישור הנפלא ביותר שאי פעם היה עלי אדמות”. עד כמה נכון היה הדבר! זמן קצר לאחר מכן הקדשתי את חיי ליהוה, וב־1956 נטבלתי יחד עם אבי ועם אחותי. אך לא חלף זמן רב וניצבתי מול החלטה חשובה נוספת.
במשך שנים ידעתי שחלוציות תהיה בסופו של דבר הקריירה הנכונה לרדוף אחריה, אך שוב ושוב דחיתי את ההחלטה. קודם כול, החלטתי לעבור הכשרה בסיטונאות ובשוק היצוא והיבוא בברלין. לאחר מכן, רציתי לעבוד זמן מה במקצוע שלי כדי לרכוש ניסיון ולהתמקצע. לכן בשנת 1961 התחלתי לעבוד בהמבורג, עיר הנמל הגדולה ביותר בגרמניה. ככל ששקעתי יותר בעבודה, כך גבר בי הרצון לדחות את ההחלטה לשרת בשירות המורחב. מה אעשה?
אני אסיר תודה שיהוה השתמש באחים אוהבים כדי לעזור לי לקבוע סדר עדיפויות רוחני. כמה מחבריי כבר התחילו חלוציות והציבו לי דוגמה טובה. כמו כן, אח אריך מוּנדט, אחד הניצולים של מחנות הריכוז, עודד אותי לבטוח ביהוה. הוא אמר שבמחנה הריכוז אחים שנשענו על עצמם הפכו בהמשך לחלשים. אך מי שבטחו לגמרי ביהוה נותרו נאמנים והפכו לעמודי תווך בקהילה.
כשהתחלתי חלוציות, 1963
בנוסף, אח מרטין פוצינגר, שלימים שירת בגוף המנהל, תמיד עודד את האחים באמרו: ”אומץ הוא הנכס הטוב ביותר שיכול להיות לך!” הרהרתי במילים הללו, והתפטרתי סוף סוף מעבודתי החילונית. ביוני 1963 התחלתי לשרת כחלוץ. זו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שאי פעם קיבלתי! כעבור חודשיים, אפילו לפני שהתחלתי לחפש עבודה חדשה, הוזמנתי לשרת כחלוץ מיוחד. שנים ספורות אחר־כך בירך אותי יהוה מעבר לכל ציפיותיי — הוזמנתי לכיתה ה־44 של בית־ספר גלעד.
לומד לקח יקר בגלעד
”אל תוותר בקלות על משימתך” היה אחד הלקחים החשובים ביותר שלמדתי, במיוחד מאח נתן נור ואח ליַימן סווינגל. הם האיצו בנו להשקיע את מיטב מאמצינו כדי להצליח במשימתנו. אח נור אמר: ”במה תתמקד? בלכלוך, בחרקים ובדלות? או האם תשים לב לעצים, לפרחים ולפנים המאושרות? למד לאהוב את האנשים!” יום אחד, כשאח סווינגל הסביר מדוע כמה אחים ויתרו בקלות, הוא נאבק ברגשותיו ודמעות זלגו מעיניו. הוא היה צריך לעצור את נאומו כדי להירגע. זה נגע מאוד לליבי והייתי נחוש שלא לאכזב את המשיח או את אחיו הנאמנים (מתי כ״ה:40).
היינריך, קלוד ואני במשימתנו כשליחים בלובומבאשי שבקונגו, 1967
כשקיבלנו את משימותינו, מספר חברי בית־אל שאלו כמה מאיתנו בסקרנות לאן אנחנו נשלחים. הם אמרו משהו טוב בתגובה לכל אחת מהמשימות, עד שאמרתי: ”קונגו (קינשסה)”. הם השתהו ורק אמרו: ”או, קונגו! שיהוה יהיה איתך!” באותם ימים קונגו (קינשסה) הייתה בכותרות בשל מלחמה, שכירי חרב ורציחות. אבל זכרתי את הלקחים שלמדתי. זמן קצר לאחר סיום הלימודים בספטמבר 1967, היינריך דנבוסטאל, קלוד לינדסי ואני יצאנו לדרכנו לבירת קונגו, קינשסה.
מסגרת הכשרה מצוינת עבור שליחים
לאחר שהגענו לקינשסה, למדנו צרפתית במשך שלושה חודשים. לאחר מכן טסנו ללוּבוּמבאשי, לשעבר אליזאבטוויל, הממוקמת עמוק בדרום קונגו בקרבת הגבול עם זמביה. עברנו להתגורר בבית שליחים במרכז העיר.
כיוון שברוב המקומות בלובומבאשי עדיין לא בישרו, התרגשנו להיות הראשונים לחלוק את האמת עם רבים מהתושבים. תוך זמן קצר היו לנו יותר תוכניות שיעורי מקרא מכפי שיכולנו לנהל. כמו כן, נתנו עדות לפקידים שעבדו עבור הממשלה או המשטרה. רבים כיבדו מאוד את דבר־אלוהים ואת פעילות הבישור שלנו. האנשים דיברו בעיקר סווהילית, לכן קלוד לינדסי ואני למדנו גם שפה זו. זמן קצר לאחר מכן התמנינו לשרת בקהילת דוברי סווהילית.
אף־על־פי שנהנינו מחוויות נפלאות רבות, נתקלנו גם בקשיים. נאלצנו לא אחת להתמודד עם חיילים שיכורים חמושים באקדחים או עם שוטרים אגרסיביים שהטיחו בנו האשמות כוזבות. באחד המקרים קבוצה של שוטרים חמושים פשטה על אחת מאסיפותינו בבית השליחים ולקחה אותנו לתחנת המשטרה המרכזית, שם הורו לנו השוטרים לשבת על הקרקע עד סביבות השעה עשר בלילה, ורק אז שחררו אותנו.
בשנת 1969 התמניתי לשירות הנפתי. בנפה זו טעמתי מערבות אפריקה — הליכות מרובות בין עשבים גבוהים בשבילים בוציים. באחד הכפרים תרנגולת ואפרוחיה ישנו תחת מיטתי בלילה. לעולם לא אשכח איך היא החלה את היום בהתלהבות בקריאת בוקר רמה לפני עלות השחר. יש לי זיכרונות נעימים של שיחות עם אחים על אמיתות מקראיות סביב המדורה בשעות הערב.
אחד הקשיים הגדולים ביותר היה להתמודד עם אחי שקר שתמכו בתנועת הקִיטָוואלה.b כמה מהם הסתננו לקהילות והחזיקו בתפקידי אחריות. רבים מאותם ’סלעים חבויים’ נחשפו על־ידי אחים ואחיות נאמנים (יהד׳ 12). בסופו של דבר יהוה טיהר את הקהילות והניח את היסוד לגידול יוצא מגדר הרגיל.
בשנת 1971 התמניתי לשרת במשרד הסניף בקינשסה, שם מילאתי תפקידים שונים כגון טיפול בתכתובות, הזמנות ספרות ועניינים הנוגעים לשירות. בבית־אל למדתי לארגן את הפעילות במדינה ענקית בעלת תשתיות מוגבלות. לעיתים חלפו חודשים עד שדואר האוויר שלנו הגיע לקהילות. את הדואר פרקו ממטוס לסירות, אשר לאחר מכן היו תקועות במשך שבועות במרבד צפוף של יקינטון המים. אולם המלאכה התבצעה חרף קשיים אלה וקשיים אחרים.
נדהמתי לראות כיצד האחים ארגנו כינוסים גדולים כשלרשותם משאבים מצומצמים. הם גילפו במות מתלוליות טרמיטים, השתמשו בגבעולים ארוכים של סוף הקרין כדי ליצור קירות, וגלגלו חלק מהם כך שישמשו כמושבים. הם הפכו במבוק לשלד בנייה ומחצלות לגגות או לשולחנות. הם גם חתכו קליפות עצים לחתיכות כדי שישמשו כמסמרים. לא יכולתי שלא להתפעל מאחים ואחיות גמישים ומתוחכמים אלה. הם הפכו ליקרים מאוד לליבי. עד כמה התגעגעתי אליהם כשהייתי צריך לעזוב כדי לשרת במשימה חדשה!
משרת בקניה
בשנת 1974 העבירו אותי למשרד הסניף בניירובי שבקניה. היה לנו שם הרבה מה לעשות, שהרי הסניף בקניה השגיח על פעילות הבישור בעשר מדינות שכנות, שבכמה מהן הוטל איסור על פעילותנו. שוב ושוב נשלחתי לבקר את האחים בארצות הללו, בייחוד באתיופיה, היכן שאחינו נרדפו והתמודדו עם ניסיונות קשים. רבים מהם קיבלו יחס אכזרי או הוכנסו לבתי סוהר; חלקם אף נרצחו. אך הם החזיקו מעמד בנאמנות מפני שהיו להם יחסים טובים עם יהוה ואיש עם רעהו.
בשנת 1980 חיי קיבלו תפנית נפלאה כשהתחתנתי עם גֵייל מת’סון, במקור מקנדה. גייל למדה איתי באותה הכיתה בגלעד. שמרנו על קשר בהתכתבות. היא שירתה כשליחה בבוליביה. לאחר 12 שנה נפגשנו שוב בניו יורק. זמן קצר לאחר מכן התחתנו בקניה. אני אסיר תודה לגייל על השקפתה הרוחנית ועל כך שתמיד הייתה מרוצה מאוד ממה שהיה לה. היא ממשיכה לתמוך בי ולהיות שותפתי האוהבת.
בשנת 1986 התמניתי לשרת כמשגיח נודד, ובמקביל שירתי בוועד הסניף. השירות כמשגיח נודד כלל שירות ברבות מהמדינות שהיו תחת השגחת סניף קניה.
נואם בכינוס באסמרה, 1992
אני זוכר לטובה את ההכנות לכינוס באסמרה (באריתריאה) בשנת 1992. באותו זמן לא היו הגבלות על פעילותנו באותו אזור. למרבה הצער, יכולנו למצוא רק אסם לא־מושך אחד שנראה אפילו יותר גרוע מבפנים מאשר מבחוץ. ביום הכינוס נדהמתי לראות כיצד אחינו הפכו את חלל הפנים למקום הראוי לעבודת יהוה. משפחות רבות הביאו אריגים דקורטיביים וכיסו במיומנות כל אזור שלא היה נעים לעין. נהנינו מכינוס משמח ומרגש שבו נכחו 279,1 איש.
השירות כמשגיח נודד היה שינוי גדול עבורנו, שהרי בכל פעם תנאי הלינה היו שונים לגמרי. במקרה אחד התארחנו באגף אורחים יוקרתי בווילה על שפת הים; במקרה אחר לנו בצריף מתכת במחנה עובדים שבו השירותים היו מרוחקים יותר מ־100 מטר. אך ללא תלות במקום שבו שירתנו, הזיכרונות שאנו מוקירים יותר מכול הם ימי השירות העמוסים עם חלוצים ומבשרים נלהבים. כשקיבלנו את משימתנו הבאה, הותרנו מאחור ידידים יקרים רבים שהתגעגענו אליהם מאוד.
קוצר ברכות באתיופיה
במהלך סוף שנות ה־80 ותחילת שנות ה־90 פעילותנו עוגנה בחוק בכמה מהמדינות שהיו תחת השגחת סניף קניה. כתוצאה מכך, הוקמו סניפים ומשרדים ארציים נפרדים. בשנת 1993 התמנינו לשרת במשרד באדיס אבבה שבאתיופיה, היכן שפעילותנו זכתה כעת להכרה חוקית לאחר שבמשך עשרות שנים התבצעה במחתרת.
כמשגיח נודד באזור כפרי באתיופיה, 1996
יהוה בירך את הפעילות באתיופיה. אחים ואחיות רבים הצטרפו לשורות החלוצים. מאז 2012 מדי שנה למעלה מ־20 אחוז מכלל המבשרים משרתים כחלוצים רגילים. בנוסף, בתי־ספר תיאוקרטיים סיפקו הכשרה נחוצה, ולמעלה מ־120 אולמי מלכות נבנו. בשנת 2004 עברה משפחת בית־אל למבנה חדש, ואולם הכינוסים שנבנה על אותו שטח הוכח גם הוא כברכה.
לאורך השנים גייל ואני הוקרנו את קשרי הידידות ההדוקים שרקמנו עם אחינו ואחיותינו באתיופיה. אנחנו אוהבים עד מאוד את חמימותם ואת טוב ליבם. לאחרונה אנו מתמודדים עם בעיות בריאותיות, ולכן התעורר הצורך להעביר אותנו לסניף מרכז אירופה. כאן מטפלים בנו באהבה, אך אנו מתגעגעים מאוד לאחינו היקרים באתיופיה.
יהוה הצמיח
ראינו במו עינינו כיצד יהוה הצמיח את פעילותו (קור״א ג׳:6, 9). לדוגמה, כאשר בישרתי לראשונה בקופרבלט שבקונגו לכורים מרואנדה, לא דווח על מבשרים שפעלו ברואנדה. כיום יש למעלה מ־000,30 אחים ואחיות במדינה זו. בשנת 1967 היו בקונגו (קינשסה) בסביבות 000,6 מבשרים. כיום יש כ־000,230 מבשרים, ויותר ממיליון איש נכחו בערב הזיכרון בשנת 2018. בכל המדינות שהיו בעבר בהשגחת סניף קניה, מספר המבשרים גדל והגיע ליותר מ־000,100.
לפני יותר מ־50 שנה השתמש יהוה באחים שונים כדי לעזור לי להצטרף לשירות המורחב. אף־על־פי שאני עדיין נלחם בביישנות שלי, למדתי לבטוח לגמרי ביהוה. חוויותיי מאפריקה סייעו לי לטפח סבלנות ושביעות רצון. גייל ואני מוקירים את האחים והאחיות היקרים המציבים מופת בגילוי הכנסת אורחים, גמישות וביטחון ביהוה. אני מוקיר עד מאוד את חסדו של יהוה. ברכותיו של יהוה אכן עלו על כל ציפיותיי (תהל׳ ל״ז:4).
a לימים שונה שמו לשירות המלכות, וכיום הוחלף באורח חיינו ושירותנו המשיחיים — גיליון פעילות לאסיפה.
b המילה ”קיטוואלה” מקורה במונח סווהילי שמשמעו ”לשלוט, להדריך או למשול”. מטרתה של תנועה זו הייתה פוליטית — לזכות לעצמאות מבלגיה. קבוצות המשתייכות לתנועת קיטוואלה השיגו, למדו והפיצו פרסומים של עדי־יהוה. הן סילפו תורות מקראיות כך שיתמכו בהשקפותיהן הפוליטיות, במנהגיהן המבוססים על אמונות תפלות ובסגנון חייהן הלא־מוסרי.