מה אומר המקרא על חג הפסחא?
תשובת המקרא
חג הפסחא אינו מבוסס על המקרא. אם תבדוק את שורשיו תגלה את משמעותו האמיתית — זוהי מסורת הנשענת על טקסי פוריות עתיקים. תן דעתך לנקודות הבאות.
שם החג: האנציקלופדיה בריטניקה (אנג׳) מציינת: ”מקורו של השם האנגלי Easter אינו ברור דיו; הכומר האנגלו־סקסי בֶּדָה וֶנֶרַבִּילִיס מן המאה ה־8 קשר אותו לאלת האביב האנגלו־סקסית אֵאוֹסְטְרֶה”. אחרים קושרים אותו לעשתורת, או אסטרטה, אלת הפריון הפיניקית, אשר מקבילתה הבבלית הייתה אישתר.
ארנבות, שפנים: סמלי פוריות ”אשר מקורם בטקסים ובסמלים קדומים שאפיינו את חגיגות האביב הפגאניות באירופה ובמזרח התיכון” (האנציקלופדיה בריטניקה [אנג׳]).
ביצים: החיפוש אחר ביצי הפסחא, שאותן לפי האגדה מחלקת ארנבת הפסחא, ”אינו סתם משחק ילדים, אלא שריד של טקס פריון” (Funk & Wagnalls Standard Dictionary of Folklore, Mythology and Legend). בכמה תרבויות רווחה האמונה שבביצת הפסחא המקושטת ”טמונה סגולה מאגית לאושר, שגשוג, בריאות והגנה” (Traditional Festivals).
בגדים חדשים: ”היה זה בגדר חוסר נימוס ולפיכך כגורם למזל רע לא לקבל את פני אאסטרה, אלת האביב הסקנדינבית, במלבושים חדשים” (The Giant Book of Superstitions).
טקסי זריחה: יש הטוענים שטקסים אלה מקורם בטקסים קדומים של פולחן השמש ”אשר נערכו בנקודת השוויון של האביב כדי לקבל את פני השמש ואת כוחה האדיר המחדש את חיי כל הצמחים” (Celebrations—The Complete Book of American Holidays).
ספר המועדים האמריקני (The American Book of Days) מתאר היטב את מקורו של חג הפסחא: ”אין צל של ספק שבראשית דרכה אימצה הכנסייה את המנהגים האליליים הקדומים והדביקה להם משמעות נוצרית”.
המקרא מזהיר אותנו שלא לעבוד את אלוהים לפי מסורות או מנהגים שאינם רצויים בעיניו (מרקוס ז׳:6–8). בקורינתים ב׳. ו׳:17 נאמר, ”’היבדלו’, אומר יהוה, ’ובטמא חידלו לגעת’”. הפסחא הוא חג פגאני, אשר ממנו צריכים להימנע כל הרוצים להשביע את רצון אלוהים.