מהו חטא בל יסולח?
תשובת המקרא
חטא בל יסולח הוא התנהגות, בשילוב גישה מסוימת, אשר עליה החוטא אף פעם לא יוכל לקבל את מחילת אלוהים. כיצד מפתח האדם נטייה כזו?
אלוהים סולח למי שמתחרטים על חטאיהם, מיישמים בחייהם את אמות המידה שלו ומגלים אמונה בישוע המשיח (מעשי השליחים ג׳:19, 20). עם זאת, האדם עלול להיות כל כך מקובע בדרך החטא שהוא לעולם לא ישנה את גישתו או את התנהגותו. המקרא מתאר איש כזה כאדם בעל ”לב מרושע” אשר ’התקשה בתעתועי החטא’ (עברים ג׳:12, 13). בדומה לחימר שעובר שריפה בכבשן ושכבר לא ניתן לעצבו מחדש, כך גם לבו של האדם התקשה לצמיתות נגד אלוהים (ישעיהו מ״ה:9). לא יהיה בסיס לסלוח לאדם זה, ולכן הוא אשם בחטא בל יסולח, חטא שאין עליו מחילה (עברים י׳:26, 27).
היו מנהיגי דת יהודים בימי ישוע שחטאו חטא בל יסולח. הם ידעו שישוע חולל את נסיו בזכות רוח קודשו של אלוהים, אך בזדון אמרו עליו שהוא קיבל את כוחו מן השטן (מרקוס ג׳:22, 28–30).
דוגמאות לחטאים שיש עליהם מחילה
גידוף מתוך בורות. השליח פאולוס היה בעברו מגדף, אך מאוחר יותר אמר: ”רוחמתי כי פעלתי מתוך בורות ובחוסר אמונה” (טימותיאוס א׳. א׳:13).
ניאוף. המקרא מזכיר אנשים שנאפו אך חזרו בהם מדרכם וזכו לסליחתו של אלוהים (קורינתים א׳. ו׳:9–11).
”האם ביצעתי חטא בל יסולח?”
אם אתה באמת שונא את החטאים שביצעת ובכנות רוצה להשתנות, סימן שלא ביצעת חטא בל יסולח. אלוהים יכול לסלוח גם על מעידות חוזרות ונשנות באותו החטא, כל עוד לבך לא התקשה לצמיתות נגדו (ישעיהו א׳:18).
יש הסבורים שהם אולי ביצעו חטא בל יסולח מפני שהם נתקפים ברגשות אשם שאינם מרפים. עם זאת, המקרא מלמד שאיננו יכולים תמיד לסמוך על הרגשות שלנו (ירמיהו י״ז:9). אלוהים לא הסמיך אותנו לשפוט איש — אפילו לא את עצמנו (רומים י״ד:4, 12). הוא יכול לסלוח לנו גם כאשר לבנו ממשיך להרשיע אותנו (יוחנן א׳. ג׳:19, 20).
האם יהודה איש קריות ביצע חטא בל יסולח?
כן. מתוך תאוות בצע הוא גנב כספים שנתרמו למטרה מקודשת. הוא אפילו העמיד פנים שהוא דואג לעניים, בשעה שמה שבאמת עניין אותו היה להשיג יותר כסף שהוא יוכל לגנוב (יוחנן י״ב:4–8). אחרי שלבו של יהודה התקשה לצמיתות בעשיית הרע, הוא בגד בישוע תמורת 30 שקלי כסף. ישוע ידע שיהודה לעולם לא יוכל להתחרט בכנות על מעשיו, והוא כינה אותו ”בן האבדון” (יוחנן י״ז:12). פירוש הדבר שכאשר יהודה מת, הוא הושמד לנצח ללא תקווה לקום לתחייה (מרקוס י״ד:21).
יהודה לא גילה חרטה אמיתית על חטאו. הוא אומנם התוודה, אך לא בפני אלוהים אלא בפני מנהיגי הדת שהיו שותפים למזימתו (מתי כ״ז:3–5; קורינתים ב׳. ז׳:10).