’פעם נושע, תמיד נושע’ — האם תפיסה זו מופיעה במקרא?
תשובת המקרא
לא, התפיסה לפיה האדם ’פעם נושע, תמיד נושע’ אינה מופיעה במקרא. אדם שנושע בזכות אמונתו בישוע המשיח עלול לאבד את האמונה הזאת ואת הישועה המתלווה אליה. במקרא נאמר שהשמירה על האמונה מצריכה מאמץ רב, ’מאבק עז’ (יהודה 3, 5). למשיחיים הקדומים, שכבר קיבלו את ישוע, נאמר: ”המשיכו לפעול למימוש ישועתכם ביראה וברעדה” (פיליפים ב׳:12).
פסוקים מהמקרא שמפריכים את התפיסה ’פעם נושע, תמיד נושע’
המקרא מזהיר מפני ביצוע חטאים חמורים שימנעו מן האדם כניסה למלכות אלוהים (קורינתים א׳. ו׳:9–11; גלטים ה׳:19–21). אם לא היה ניתן לאבד את הישועה, אזהרות אלו היו חסרות משמעות. אך המקרא מראה שאדם שנושע עלול לסטות מהדרך אם ישקע שוב בחטאים חמורים. לדוגמה, בעברים י׳:26 כתוב: ”אם לאחר שרכשנו את הידע המדויק על האמת נתהלך בחטא בזדון, לא יישאר עוד קורבן על חטאים” (עברים י׳:26; ו׳:4–6; פטרוס ב׳. ב׳:20–22).
ישוע הדגיש את החשיבות שבשמירה על האמונה כשסיפר משל שבו השווה את עצמו לגפן ואת תלמידיו לשריגי הגפן. חלקם יגלו בשלב מסוים אמונה בו, אמונה שתתבטא בפירותיהם, כלומר במעשיהם, אך מאוחר יותר יחדלו לעשות זאת ולכן ’יהיו כשריג [עקר] שהושלך’ ויאבדו את ישועתם (יוחנן ט״ו:1–6). השליח פאולוס השתמש בדוגמה דומה כשציין שהמשיחיים שלא ישמרו על אמונתם ’ייכרתו’ (רומים י״א:17–22).
המשיחיים מצווים ’לעמוד על המשמר’ (מתי כ״ד:42; כ״ה:13). מי שנרדמים מבחינה רוחנית — אנשים שעושים את ”מעשי החושך” או שאינם מקיימים בצורה שלמה את מצוותיו של ישוע — מאבדים את ישועתם (רומים י״ג:11–13; ההתגלות ג׳:1–3).
פסוקים רבים מראים שמי שנושעו חייבים להמשיך להחזיק מעמד בנאמנות עד הקץ (מתי כ״ד:13; עברים י׳:36; י״ב:2, 3; ההתגלות ב׳:10). המשיחיים מן המאה הראשונה הביעו שמחה כששמעו שאחיהם לאמונה דבקים באמונתם (תסלוניקים א׳. א׳:2, 3; יוחנן ג׳. 3, 4). האם הגיוני שהמקרא ידגיש את חשיבות העמידה האיתנה והשמירה על הנאמנות אם מי שלא החזיקו מעמד ממילא ייוושעו?
רק זמן קצר לפני מותו הרגיש פאולוס שישועתו ודאית (טימותיאוס ב׳. ד׳:6–8). מוקדם יותר בחייו הוא הכיר בכך שהוא עדיין עלול להחמיץ את הישועה אם ייכנע לתאוות הבשר. הוא כתב: ”מכה אני את גופי ושולט בו כבעבד, שמא לאחר שאבשר לאחרים אני עצמי אֶמָצֵא פסול” (קורינתים א׳. ט׳:27; פיליפים ג׳:12–14).