למה עדי־יהוה אינם משיבים לכל ההאשמות המועלות נגדם?
עדי־יהוה פועלים על־פי העצה המקראית שלא להשיב לכל האשמה ולעג המופנים כלפיהם. לדוגמה, במשל מקראי אחד כתוב: ”יוֹסֵר לֵץ לוקח לו קלון”, כלומר מי שמתקן את הלץ מזמין לעצמו קלון (משלי ט׳:7, 8; כ״ו:4). במקום להיגרר לוויכוח מתוך דאגה יתרה באשר להאשמות כוזבות אנו מתמקדים בלהשביע את רצון אלוהים (תהלים קי״ט:69).
כמובן, יש ”עת לחשות ועת לדבר” (קהלת ג׳:7). אנו משיבים לאנשים כנים שמעוניינים למצוא את האמת, אך אנו נמנעים מלהיכנס לוויכוחים מיותרים. כך אנו פועלים בהתאם למה שלימדו ישוע והמשיחיים הקדומים ואנו מחקים את דוגמתם.
ישוע לא ענה כשהואשם על לא עוול בכפו בפני פילטוס (מתי כ״ז:11–14; פטרוס א׳. ב׳:21–23). כמו כן, ישוע לא השיב כאשר האשימו אותו בשתיינות ובזללנות. במקום זאת, הוא אפשר למעשיו לדבר בעד עצמם, בהתאם לעיקרון: ”החוכמה נצדקת על־ידי מעשיה” (מתי י״א:19). אך בנסיבות המתאימות הוא ענה למשמיציו באומץ (מתי ט״ו:1–3; מרקוס ג׳:22–30).
ישוע לימד את תלמידיו לא להתייאש כתוצאה מהאשמות כוזבות. הוא אמר: ”אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם ויעלילו עליכם כל מיני עלילות שקר מרושעות בגללי” (מתי ה׳:11, 12). אולם ישוע גם אמר שכאשר האשמות כאלה יעניקו לתלמידיו הזדמנות לתת עדות, הוא יגשים את הבטחתו: ”אתן לכם מילים וחוכמה, אשר כל מתנגדיכם גם יחד לא יוכלו לעמוד נגדן או לסתור אותן” (לוקס כ״א:12–15).
השליח פאולוס יעץ למשרתי אלוהים להימנע מוויכוחים מיותרים עם מתנגדים, כאשר ציין בנוגע לוויכוחים אלה ש”אין בהם מועיל והבל הם” (טיטוס ג׳:9; רומים ט״ז:17, 18).
השליח פטרוס עודד את משרתי אלוהים להגן על אמונתם כשהדבר אפשרי (פטרוס א׳. ג׳:15). אך הוא הבין שבדרך כלל עדיף לעשות זאת במעשים מאשר במילים. הוא כתב: ”בעשותכם את הטוב תשתיקו את דברי הבערות של אנשים אווילים” (פטרוס א׳. ב׳:12–15).