הגנה על אמונתנו
”את האדון המשיח הקדישו בלבבכם, ותמיד הייו מוכנים להשיב... לכל מי שמבקש מכם דין וחשבון בדבר התקווה שבלבכם” (פטרוס א׳. ג׳:15).
1, 2. מדוע אין עדי־יהוה תמהים בבוא עליהם רדיפות, ומה הם רוצים?
עדי־יהוה ידועים ברוב הארצות כאנשים הגונים ומוסריים. רבים רואים בהם שכנים טובים שאינם מפריעים לאיש. אך למרבה האירוניה נרדפים משיחיים שוחרי שלום אלו על לא עוול בכפם — הן בעתות מלחמה והן בעתות שלום. אין הם תמהים על כך. למעשה, הם מצפים לרדיפות. הם יודעים שמשיחיים נאמנים במאה הראשונה לספירה היו ”שנואים”. ולכן, מי שמשתדלים כיום להיות תלמידיו האמיתיים של המשיח — היוכלו לצפות ליחס שונה? (מתי י׳:22) יתרה מזו, המקרא מציין: ”כל הרוצים לחיות חיי חסידות במשיח ישוע, יירדפו” (טימותיאוס ב׳. ג׳:12).
2 עדי־יהוה אינם מבקשים להירדף, ואין הם נהנים מן הקשיים — קנסות, מאסרים ויחס מחפיר — המתלווים לרדיפות. הם רוצים לחיות ”חיי שלווה והשקט” למען יוכלו לבשר את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים באין מפריע (טימותיאוס א׳. ב׳:1, 2). הם מוקירים את החופש שיש להם ברוב הארצות לקיים את דתם, ועושים בתום לב כל שביכולתם לחיות ”בשלום עם כל אדם”, כולל אנשי רשויות השלטון (רומים י״ב:18; י״ג:1–7). אם כן, מדוע הם ”שנואים”?
3. מהי אחת הסיבות שעדי־יהוה שנואים שלא בצדק?
3 ביסודו של דבר, עדי־יהוה שנואים שלא בצדק מאותן הסיבות שבגללן נרדפו המשיחיים הקדומים. ראשית כל, הם חיים על־פי דתם, דבר שאינו מוצא חן בעיני כמה. למשל, הם מבשרים בהתלהבות את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים, ויש שאינם רואים את התלהבותם באור הנכון וטוענים שפעילותם היא ”עשיית נפשות אגרסיבית”. (השווה מעשי־השליחים ד׳:19, 20.) הם גם ניטרליים בעניינים פוליטיים ובמלחמות, ועמדה זו מתפרשת לפעמים, בטעות, כסימן לכך שהעדים אינם אזרחים נאמנים (מיכה ד׳:3, 4).
4, 5. (א) באילו האשמות כוזבות מואשמים עדי־יהוה? (ב) מי עומדים במקרים רבים בראש המסיתים לרדיפת משרתי יהוה?
4 שנית, עדי־יהוה מואשמים בהאשמות כוזבות בדמות שקרים גמורים או סילוף עיקרי אמונתם. כתוצאה מכך, יש ארצות שבהן מתקיפים אותם על לא עוול בכפם. יתרה מזו, כדי לקיים את הצו המקראי ’להימנע מן הדם’ מעוניינים העדים בטיפולים רפואיים ללא דם. בשל כך, יש המכנים אותם שלא כדין ”רוצחי ילדים” ו”כת של מתאבדים” (מעשי־השליחים ט״ו:29). אלא שעדי־יהוה רואים בחיים ערך עליון וחפצים בטיפול הרפואי הטוב ביותר עבורם ועבור ילדיהם. האשמה שילדים רבים של עדי־יהוה מתים מדי שנה מאי קבלת עירוי דם משוללת כל יסוד. והנה דוגמה נוספת: הואיל והאמת המקראית אינה משפיעה באותה מידה על כל בני המשפחה, מואשמים העדים גם בהריסת משפחות. אך מי שמכיר את עדי־יהוה יודע שחיי משפחה יקרים להם עד מאוד וחשוב להם לקיים את מצווֹת המקרא, שהבעל והאשה יאהבו ויכבדו איש את רעהו ושהילדים ישמעו בקול הוריהם, גם אם אין ההורים מאמינים (אפסים ה׳:21 עד ו׳:3).
5 במקרים רבים מתברר, שבראש המסיתים לרדיפת משרתי יהוה עומדים אנשי דת מתנגדים, המנצלים את השפעתם הפוליטית ואת התקשורת לדיכוי פעילותם של העדים. כיצד עלינו, עדי־יהוה, להגיב לנוכח הרדיפות הניחתות עלינו אם בשל עיקרי אמונה ומנהגים ואם בשל האשמות כוזבות?
”נועם התנהגותכם ייוודע נא לכל אדם”
6. מדוע חשוב להחזיק בדעה מאוזנת על מי שאינם חברי הקהילה המשיחית?
6 בראש ובראשונה, עלינו לאמץ את ההשקפה הנכונה — השקפתו של יהוה — על מי שאינם בני אמונתנו, שאם לא כן, נהפוך מוקד לאיבה ולהאשמות מיותרות. ”נועם התנהגותכם ייוודע נא לכל אדם”, כתב השליח פאולוס (פיליפים ד׳:5). אם כן, המקרא מעודדנו להחזיק בדעה מאוזנת על מי שאינם חברי הקהילה המשיחית.
7. מה עלינו לעשות כדי ’להישמר נקיים מטומאת העולם’?
7 מצד שני, כתבי־הקודש קוראים לנו מפורשות ’להישמר נקיים מטומאת העולם’ (יעקב א׳:27; ד׳:4). המונח ”עולם” כאן, כמו גם במקומות רבים במקרא, מתייחס להמוני בני אדם שאינם משיחיים אמיתיים. אנו חיים בקרבם ובאים עימם במגע בעבודה, בבית־הספר ובשכונה (יוחנן י״ז:11, 15; קורינתים א׳. ה׳:9, 10). אך כדי להישמר נקיים מטומאת העולם לא נסגל לעצמנו את הגישות, הדיבור ודפוסי ההתנהגות המתנגשים עם דרכי הצדק של אלוהים. כמו כן, חשוב להכיר בסכנה הטמונה ביצירת קשרים הדוקים עם העולם, ובייחוד עם מי שמפגינים זלזול מוחלט בדרישותיו של יהוה (משלי י״ג:20).
8. מדוע העצה להישמר נקיים מטומאת העולם אינה מתירה לנו לזלזל באחרים?
8 ואולם, העצה להישמר נקיים מטומאת העולם אינה מתירה לנו לזלזל במי שאינם עדי־יהוה (משלי ח׳:13). היזכר במנהיגי הדת היהודים שהוזכרו במאמר הקודם. הדת שפיתחו לא נשאה חן בעיני יהוה ולא תרמה לשיפור היחסים עם הנוכרים (מתי כ״א:43, 45). עקב התנשאותם הצדקנית, בזו קיצונים אלו לנוכרים. איננו מאמצים גישה צרת אופקים ומתייחסים בבוז אל הלא־מאמינים. אנו תקווה, כמו השליח פאולוס, שכל השומעים את בשורת האמת המקראית ישאו חן בעיני אלוהים (מעשי־השליחים כ״ו:29; טימותיאוס א׳. ב׳:3, 4).
9. איזו השפעה צריכה להיות להשקפה מקראית מאוזנת על אופן הדיבור שלנו על הלא־מאמינים?
9 השקפה מקראית מאוזנת צריכה להתבטא באופן הדיבור שלנו על הלא־מאמינים. פאולוס ציווה על טיטוס להזכיר למשיחיים באי כרתים ”שלא לגדף איש, לחדול ממריבות, להיות נוחים לבריות ולהתנהג בענווה עם כל אדם” (טיטוס ג׳:2). שים לב שהמשיחיים נדרשו שלא לגדף ”איש” — גם לא את הלא־מאמינים בכרתים, אשר חלקם נודעו כשקרנים, זללנים ועצלנים (טיטוס א׳:12). על כן, יהא זה לא־מקראי מצדנו לדבר בבוז על מי שאינם בני אמונתנו. גישה מתנשאת לא תמשוך אחרים אל עבודת יהוה. אם אנו נוהגים באחרים ומתייחסים אליהם על־פי העקרונות המאוזנים שבדבר־יהוה, הרינו ’מרבים פאר לתורת האלוהים’ (טיטוס ב׳:10).
מתי לחשות ומתי לדבר
10, 11. כיצד הראה ישוע שהוא יודע (א) מתי ”לחשות”? (ב) מתי ”לדבר”?
10 בקהלת ג׳:7 כתוב: ”עת לחשות ועת לדבר”. הבעיה היא להחליט מתי להתעלם מן המתנגדים ומתי לשאת את קולנו להגנת האמונה. ניתן ללמוד רבות מדוגמתו של ישוע, אשר תמיד נהג בתבונה (פטרוס א׳. ב׳:21). הוא ידע מתי ”לחשות”. לדוגמה, ישוע ”לא ענה דבר” כאשר האשימוהו ראשי הכוהנים והזקנים האשמות שווא בנוכחות פילטוס (מתי כ״ז:11–14). הוא לא רצה לומר דבר שעלול היה להפריע למימוש רצון אלוהים לגביו. במקום זאת, החליט לתת למעשיו לדבר בשמו. הוא ידע שאפילו האמת לא תוכל לשנות את שכלם ולבם הגאים. לכן התעלם מן ההאשמות ולא הפר את שתיקתו המכוּונת (ישעיהו נ״ג:7).
11 ישוע גם ידע מתי ”לדבר”. מדי פעם התעמת עם מבקריו באופן גלוי ולעיני כל, והזים האשמות כוזבות. למשל, כאשר ניסו הסופרים והפרושים לפגוע בשמו הטוב לעיני המון עם והאשימוהו בגירוש שדים בעזרת בעל־זבול, החליט ישוע שלא לעבור על כך בשתיקה. בהיגיון חותך ובמשל רב־עוצמה הפריך את השקר (מרקוס ג׳:20–30; ראה גם מתי ט״ו:1–11; כ״ב:17–21; יוחנן י״ח:37). כמו כן, לאחר שהוסגר ונעצר הובא ישוע לפני הסנהדרין ושם שאל אותו קַיָפָא הכהן הגדול: ”אני משביע אותך באלוהים חיים שתאמר לנו אם אתה המשיח בן־האלוהים?” זו היתה ”עת לדבר” כי שתיקה עלולה היתה לתת את הרושם שהוא מכחיש כי הוא המשיח. על כן השיב ישוע: ”אני הוא” (מתי כ״ו:63, 64; מרקוס י״ד:61, 62).
12. מה היו הנסיבות שבגללן החליטו פאולוס ובר־נבא לדבר באומץ לב באיקוניון?
12 הנה גם דוגמתם של פאולוס ובר־נבא. במעשי־השליחים י״ד:1, 2 נמסר: ”באיקוניון נכנסו יחדיו לבית הכנסת ודיברו באופן כזה שעם רב מן היהודים ומן היוונים האמינו. אבל אלה מן היהודים שסירבו להאמין עוררו שנאה בלב הגויים נגד האחים”. בתרגום גינצבורג כתוב: ”היהודים אשר לא היו מאמינים מסכו רוגז וכעס בלב הגויים על האחים”. המתנגדים היהודים לא הסתפקו בדחיית הבשורה, אלא גם פתחו במסע השמצות וניסו להפיץ דעות קדומות על המשיחיים בקרב הנוכרים.a איזו שנאה עמוקה רחשו למשיחיוּת! (השווה מעשי־השליחים י׳:28.) מחשש שתיפול רוחם של התלמידים החדשים בגלל החרפה שהומטה עליהם בציבור, החליטו פאולוס ובר־נבא שזו ה”עת לדבר”. ”השניים [פאולוס ובר־נבא] ישבו שם זמן רב ודיברו באומץ לב על האדון [יהוה]”, ויהוה הביע את תמיכתו בתיתו להם כוח לעשות אותות ומופתים. אז התפלגו השומעים; ”אלה אחרי קבוצת היהודים ואלה אחרי השליחים” (מעשי־השליחים י״ד:3, 4).
13. מתי מוטב ”לחשות” לנוכח השמצות?
13 אם כן, כיצד עלינו להגיב לנוכח האשמות זדוניות? תלוי בנסיבות. במצבים מסוימים מוטב ”לחשות”, בייחוד כאשר מתנגדים מושבעים מנסים לגרור אותנו לוויכוחים חסרי טעם. אל לנו לשכוח שיש אנשים שפשוט אינם רוצים לדעת את האמת (תסלוניקים ב׳. ב׳:9–12). תהא זו מלאכה לבטלה לנסות לפנות אל ההיגיון של אלה אשר מתעקשים בגאווה שלא להאמין. יתרה מזו, אם נתווכח עם כל מי שתוקף אותנו בהאשמות שווא, עלול הדבר להסיח את דעתנו מפעילות חשובה ועתירת גמול שבעתיים — לעזור לישרי לב המעוניינים במלוא הכנות ללמוד את האמת המקראית. לכן, בהיתקלנו במתנגדים, ששמו להם למטרה לטפול עלינו שקרים, העצה שנכתבה בהשראת אלוהים היא: ”התרחקו מהם” (רומים ט״ז:17, 18; מתי ז׳:6).
14. באילו דרכים יכולים אנו להגן על אמונתנו בפני אחרים?
14 אין להבין מכך, כמובן, שאיננו מגינים על אמונתנו. הרי ”עת לדבר”. יש לנו סיבות מוצדקות לדאוג מכך שאנשים כנים נחשפים לביקורת שלילית כלפינו. אנו מוכנים להבהיר את אמונתנו הכנה לזולת, ומברכים על הזדמנות כזו. פטרוס כתב: ”את האדון המשיח הקדישו בלבבכם, ותמיד הייו מוכנים להשיב בענווה ויראה לכל מי שמבקש מכם דין וחשבון בדבר התקווה שבלבכם” (פטרוס א׳. ג׳:15). כאשר אנשים כנים חפצים בהוכחות לביסוס עיקרי האמונה היקרים ללבנו או שואלים בדבר ההאשמות הכוזבות שמעלים המתנגדים, מוטלת עלינו האחריות להגן על אמונתנו ולתת תשובות מקראיות מבוססות. גם התנהגותנו המופתית יכולה להעיד כאלף עדים. אנשים רחבי אופקים, שיבחינו כי אנו באמת מנסים לחיות בהתאם לעקרונות הצדק של אלוהים, יסיקו בנקל כי ההאשמות נגדנו בשקר יסודן (פטרוס א׳. ב׳:12–15).
מה בעניין השמצות בפומבי?
15. הבא דוגמה למידע מסולף שהתפרסם באמצעי התקשורת על עדי־יהוה.
15 לעתים נמסר באמצעי התקשורת מידע מסולף על עדי־יהוה. למשל, ב־1 באוגוסט 1997 התפרסם בעיתון רוסי מאמר רווי ארס ובו נטען, בין היתר, שהעדים תובעים מפורשות מן המאמינים ’להתכחש לנשיהם, לבעליהן ולהוריהם שאינם מבינים ומקבלים את אמונתם’. מי שמכיר היטב את עדי־יהוה יודע שזו האשמה שקרית. המקרא מורה למשיחיים לנהוג בבני משפחה לא־מאמינים באהבה ובכבוד, והעדים משתדלים לעשות כן (קורינתים א׳. ז׳:12–16; פטרוס א׳. ג׳:1–4). למרות זאת, המאמר יצא לאור, וקוראים רבים ניזונו ממידע מוטעה. כיצד נוכל להגן על אמונתנו לנוכח האשמות כזב?
16, 17, ומסגרת בעמוד 16. (א) מה נכתב בחוברת המצפה בעניין התגובה על מידע כוזב המתפרסם בתקשורת? (ב) באילו נסיבות עשויים עדי־יהוה להגיב על דיווחים שליליים באמצעי התקשורת?
16 גם כאן ”עת לחשות ועת לדבר”. בעניין זה נכתב בחוברת המצפה: ”בשאלה אם להתעלם מן המידע הכוזב המובא באמצעי התקשורת או להגן על האמת באמצעים המתאימים, יש להתחשב בנסיבות, במקור הביקורת ובמטרתו”. יש מקרים שעדיף לא להגיב על דיווחים שליליים ובזאת לא לתת פרסום נוסף לשקרים.
17 במקרים אחרים כדאי ”לדבר”. עיתונאי ישר או כתב מהימן אולי קיבלו מידע מסולף על עדי־יהוה וישמחו לשמוע מידע מדויק עלינו. (ראה מסגרת ”העמדת דברים על דיוקם”.) אם דיווחים שליליים באמצעי התקשורת מולידים דעות קדומות המפריעות לנו בפעילות ההטפה, נציגים ממשרד הסניף של חברת המצפה עשויים לפעול להגנת האמת באמצעים מתאימים מסוימים.b למשל, זקני־קהילה כשירים אולי יתבקשו להציג את העובדות לאשורן בתוכנית טלוויזיה, במקרים שהימנעות מכך תיתן את הרושם שאין לעדי־יהוה תשובות. כל אחד מן העדים ינהג בחוכמה אם יפעל בהתאם להוראות של חברת המצפה ושל נציגיה בעניינים אלו (עברים י״ג:17).
הגנה משפטית על הבשורה הטובה
18. (א) מדוע אין אנו זקוקים לרשותן של ממשלות אנוש כדי לבשר? (ב) איזה קו פעולה אנו נוקטים בהעדר הרשות לבשר?
18 הסמכות שבידינו לבשר את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים מקורה בשמים. לישוע, שהטיל עלינו את המשימה הזו, ניתנה ”כל סמכות בשמים ובארץ” (מתי כ״ח:18–20; פיליפים ב׳:9–11). לכן, אין אנו זקוקים לרשותן של ממשלות אנוש כדי לבשר. למרות זאת, ברור לנו שחופש דת יתרום להפצת בשורת המלכות. בארצות שבהן אנו חופשיים לקיים את דתנו, נגן על חירות זו בעזרת המערכת המשפטית. במקומות שבהם נשלל מאיתנו חופש זה, נפעל נמרצות, במסגרת החוק, להשגתו. אין מטרתנו להנהיג תיקונים חברתיים, אלא לפעול ”להגנת הבשורה הטובה ולעיגונה בחוק”c (פיליפים א׳:7, ע״ח).
19. (א) מה עשוי לקרות אם ’ניתן לאלוהים את אשר לאלוהים’? (ב) מה אנו נחושים בדעתנו לעשות?
19 אנו, בתור עדי־יהוה, מכירים ביהוה כריבון היקום. חוקיו נעלים. אנו מצייתים בתום לב לממשלות אנוש ו’נותנים לקיסר את אשר לקיסר’. אך מאומה לא ימנע בעדנו מלעמוד באחריות חשובה פי כמה וכמה — ’לתת לאלוהים את אשר לאלוהים’ (מתי כ״ב:21). ברי לנו שבעשותנו כן נהיה ”שנואים” על העמים, אך אנו רואים בזה חלק ממחיר היותנו תלמידי המשיח. ההיסטוריה המשפטית של עדי־יהוה במאה ה־20 מעידה על נחישותנו להגן על אמונתנו. בעזרת יהוה ובתמיכתו ’לא נחדל ללמד ולבשר’ (מעשי־השליחים ה׳:42).
[הערות שוליים]
a הספר פרשנות על המקרא כולו מאת מתיו הנרי (Matthew Henry’s Commentary on the Whole Bible) מבהיר, כי המתנגדים היהודים ”שמו להם למטרה ללכת בכוונה תחילה אל [הנוכרים], גם אם ההיכרות ביניהם היתה שטחית, ולומר להם את כל מה שיכלו לבדות ממוחם הנבזי כדי שיבוזו למשיחיוּת ויחשבו עליה רעות”.
b לאחר שפורסם המאמר רווי הארס בעיתון הרוסי (מוזכר בסעיף 15), עתרו עדי־יהוה ללשכה הנשיאותית המשפטית של חבר העמים לענייני תקשורת, וביקשו לבחון מחדש את ההאשמות הכוזבות שהועלו במאמר. לא מזמן מתח בית המשפט ביקורת חריפה על העיתון בעוון הדפסת המאמר המשמיץ. (ראה עורו! מ־8 בדצמבר 1998.)
c ראה המאמר ”הגנה משפטית על הבשורה הטובה” בעמודים 19–22.
האם אתה זוכר?
◻ מדוע עדי־יהוה ”שנואים”?
◻ מה צריכה להיות השקפתנו על מי שאינם בני אמונתנו?
◻ איזו דוגמה מאוזנת הציב ישוע במגעיו עם מתנגדים?
◻ כיצד נוכל לקיים את העיקרון שלפיו ”עת לדבר ועת לחשות” לנוכח השמצות?
[תיבה בעמוד 16]
העמדת דברים על דיוקם
ביַקוּיְבָּה שבבוליביה, מסרה קבוצה אוונגליסטית מקומית לתחנת טלוויזיה סרט, שככל הנראה הופק בידי כופרים. לנוכח ההשלכות השליליות של הסרט החליטו זקני־הקהילה לבקש משתי תחנות טלוויזיה להקרין בתשלום שתי קלטות וידיאו. האחת עדי־יהוה — הארגון שמאחורי השם, והשנייה המקרא — ספר של עובדות ונבואות. בעל תחנת רדיו שצפה בקלטות של החברה רתח מזעם על הסילופים שהובאו בסרטם של הכופרים, ואמר שהוא מוכן לשדר בחינם תשדירי פרסומת על הכינוס המחוזי הקרוב של עדי־יהוה. הנוכחות בכינוס היתה גבוהה מהרגיל, וישרי לב רבים החלו לשאול את העדים שבישרו להם שאלות כנות (ספר השנה של עדי־יהוה ל־1997 עמודים 61, 62 [אנג׳]).
[תמונה בעמוד 17]
מדי פעם התעמת ישוע עם מבקריו באופן גלוי, והזים האשמות שווא