שנואים בשל אמונתם
”תהיו שנואים על הכל למען שמי” (מתי י׳:22).
1, 2. התוכל לספר כמה מקרים אמיתיים שפקדו את עדי־יהוה בשל קיום דתם?
חנווני הגון באי כרתים נעצר עשרות פעמים והועמד לדין שוב ושוב בבתי משפט יווניים. הוא ריצה יותר משש שנות מאסר הרחק מאשתו ומחמשת ילדיו. נער בן 17 ביפן סולק מבית־ספרו למרות שהתנהג למופת ונחשב למצטיין מבין 42 חבריו לכיתה. אנשים בצרפת פוטרו לאלתר מעבודתם על אף חריצותם ומסירותם. מהו המכנה המשותף בין המקרים האמיתיים האלו?
2 כל הדמויות המעורבות הן עדי־יהוה, וכל ”פשעם” הוא שקיימו את דתם. כדי לשמור את מה שציווה ישוע המשיח נהג החנווני לשתף את הזולת באמונתו (מתי כ״ח:19, 20). הוא הורשע בעיקר בשל חוק יווני מיושן, שלפיו הטפה להמרת דת היא עבירה פלילית. התלמיד סולק מבית־ספרו כי מצפונו המודרך על־פי המקרא לא הרשה לו להשתתף בשיעורי חובה ללימוד קֶנדוֹ (אמנות הסיף היפנית) (ישעיהו ב׳:4). ולמפוטרים בצרפת נמסר שהסיבה היחידה לפיטוריהם היא הזדהותם כעדי־יהוה.
3. מדוע לעתים נדירות יחסית סובלים עדי־יהוה סבל רב בידי אחרים?
3 חוויות קשות כגון אלו עוברות לאחרונה על עדי־יהוה בארצות מסוימות. עם זאת, לעתים נדירות יחסית סובלים עדי־יהוה סבל רב בידי אחרים. משרתי יהוה ידועים בעולם כולו בהתנהגותם הטובה, ושם זה שרכשו לעצמם שולל מכל אדם סיבה של ממש לבקש את רעתם (פטרוס א׳. ב׳:11, 12). אין הם חתרנים ואין בהתנהגותם כדי לפגוע בזולת (פטרוס א׳. ד׳:15). נהפוך הוא, הם מנסים לקיים את עצת המקרא ולהיכנע בראש ובראשונה לאלוהים ואחר כך לרשויות השלטון החילוניות. הם משלמים מסים כחוק ומשתדלים ’לחיות בשלום עם כל אדם’ (רומים י״ב:18; י״ג:6, 7; פטרוס א׳. ב׳:13–17). במסגרת פעילותם החינוכית ללימוד המקרא הם מלמדים שיש לכבד את החוק, את ערכי המשפחה ואת המוסר. ממשלות רבות שיבחו אותם על אזרחות טובה (רומים י״ג:3). אבל, כפי שמראה הסעיף הראשון, הם עומדים לפעמים במוקדן של רדיפות, ובארצות מסוימות אף מוטל עליהם חרם ממשלתי. האם יש בזה כדי להפתיענו?
תלמידי המשיח — המחיר
4. מה, לדברי ישוע, צפוי לאדם שיהיה לתלמידו?
4 ישוע המשיח הבהיר חד משמעית מה צפוי לאדם שיהיה לתלמידו. ”עבד אינו גדול מאדוניו”, אמר לתלמידיו. ”אם אותי רדפו, גם אתכם ירדפו”. את ישוע שנאו ”שנאת חינם” (יוחנן ט״ו:18–20, 25; תהלים ס״ט:5; לוקס כ״ג:22). תלמידיו צריכים לצפות ליחס דומה — רדיפות ללא בסיס מוצדק. לא אחת הזהירם: ”תהיו שנואים” (מתי י׳:22; כ״ד:9).
5, 6. (א) מדוע קרא ישוע לתלמידיו לעתיד ’לחשב את ההוצאות’? (ב) מדוע איננו תמהים בבוא עלינו רדיפות?
5 על כן, קרא ישוע לתלמידיו לעתיד ’לחשב את ההוצאות’ ולדעת מה המחיר שיצטרכו לשלם בעבור היותם תלמידיו (לוקס י״ד:28). מדוע? לא כדי להחליט אם כדאי להיות תלמידיו או לא, אלא כדי לקבל החלטה נחושה לעמוד בכל מה שכרוך בדבר. עלינו להיות מוכנים לעמוד בכל הניסיונות והקשיים הנלווים לזכות זו (לוקס י״ד:27). איש אינו מאלץ אותנו להיות תלמידי המשיח ולשרת את יהוה. זו החלטה מרצון; זו גם החלטה מדעת. ברי לנו מראש כי בנוסף לברכות שיפלו בחלקנו תודות להקדשת חיינו לאלוהים ולקשר ההדוק עימו, נהיה ”שנואים”. לכן, איננו תמהים בבוא עלינו רדיפות. ’חישבנו את ההוצאות’ ואנו מוכנים לגמרי לעמוד בהן (פטרוס א׳. ד׳:12–14).
6 מדוע יש גורמים, וביניהם כמה רשויות ממשלתיות, המתנגדים למשיחיים האמיתיים? כדי להשיב על השאלה כדאי לבחון שתי קבוצות דתיות במאה הראשונה לספירה. שתיהן היו שנואות — אם כי מטעמים שונים לגמרי.
רוויי שנאה ושנואים
7, 8. אילו דעות שיקפו יחס של בוז כלפי הנוכרים, ואיזו גישה התפתחה עקב כך בקרב היהודים?
7 במאה הראשונה לספירה שלטו הרומאים בישראל, והיהדות נתונה היתה ברובה בידי מנהיגים מכת הסופרים ומכת הפרושים שדיכאו את העם (מתי כ״ג:2–4). מנהיגים פנאטים אלו סילפו את מצוות תורת משה בדבר ההיבדלות מן הגויים וטענו שיש לבוז להם. בתוך כך הקימו דת שהולידה שנאה לנוכרים והשניאה את היהודים על הנוכרים.
8 מנהיגי היהודים לא התקשו להטיף לרחישת בוז כלפי הנוכרים, מפני שהיהודים באותה תקופה ראו בנוכרים יצורים משוקצים. מנהיגי הדת לימדו שאל ליהודייה להתייחד [להתבודד] עם גוי ”מפני שחשודין על העריות”. אל ליהודי ’להתייחד עימהן, מפני שחשודין על שפיכות דמים’. חלב שנחלב בידי גוי נאסר לשימוש, אלא אם כן ראהו יהודי חולב את החלב. בהשפעת מנהיגיהם התפתח בקרב היהודים מצב של היבדלות ובלעדיות נוקשה. (השווה יוחנן ד׳:9.)
9. איזו השפעה נודעה לדברים שלימדו מנהיגי היהודים אודות הנוכרים?
9 תורות אלו לא תרמו לשיפור היחסים בין היהודים לנוכרים. הנוכרים ראו ביהודים שונאי המין האנושי. ההיסטוריון הרומי טאקיטוס (נולד ב־56 לספירה בערך) אמר ש”את כל האחרים שונאים [היהודים] שנאת אויבים”. עוד טען טאקיטוס שנוכרים שהתגיירו לומדים להתכחש לארץ מולדתם ולזלזל במשפחתם ובחבריהם. על־פי־רוב, נהגו הרומאים ביהודים בסובלנות כי מספרם היה רב דיו כדי להוות איום. אך המרד היהודי ב־66 לספירה הצית פעולות תגמול אכזריות מצד הרומאים והוביל לחורבן ירושלים ב־70 לספירה.
10, 11. (א) כיצד דרשה התורה לנהוג בבני הנכר? (ב) איזה לקח ניתן ללמוד ממה שקרה ליהדות?
10 מה ההבדל בין השקפה זו על הנוכרים לבין עבודת האלוהים שהוגדרה בתורת משה? התורה כן דרשה להיבדל מן הנוכרים וזאת על מנת להגן על בני ישראל ובייחוד על עבודת אלוהים הטהורה (יהושע כ״ג:6–8). למרות זאת, התורה קבעה שיש לנהוג בצדק ובהגינות עם בני הנכר ולגלות כלפיהם הכנסת אורחים — כל עוד אין בהתנהגותם הפרה בוטה של חוקי ישראל (ויקרא כ״ד:22). בשל התעלמותם מן ההשקפה המאוזנת בנושא הנוכרים, המוגדרת בבירור בתורה, יצרו מנהיגי הדת היהודים בימי ישוע צורת פולחן שהולידה שנאה והשניאה את עצמה. בסופו של דבר איבד העם היהודי את חסד יהוה (מתי כ״ג:38).
11 היש בזה לקח עבורנו? כן. התנשאות צדקנית תוך זלזול במי שאינם בני אמונתנו אינה מייצגת נכונה את עבודת יהוה הטהורה ואינה משביעה את רצונו. תן דעתך למשיחיים הנאמנים במאה הראשונה. הם לא שנאו את הלא־משיחיים ולא מרדו ברומאים. אף־על־פי־כן, היו ”שנואים”. מדוע? מי שנא אותם?
מי שנא את המשיחיים הקדומים?
12. כיצד מבהירים כתבי־הקודש שישוע רצה שתלמידיו יאמצו השקפה מאוזנת כלפי הלא־משיחיים?
12 מן הדברים שלימד ישוע מתברר כי רצונו היה שתלמידיו יאמצו השקפה מאוזנת כלפי הלא־משיחיים. מצד אחד הורה להם להיבדל מן העולם — כלומר, להתרחק מגישות ומדפוסי התנהגות המתנגשים עם דרכי הצדק של יהוה. היה עליהם לנקוט עמדה ניטרלית במלחמות ובעניינים פוליטיים (יוחנן י״ז:14, 16). מצד שני ישוע לא הטיף לרחישת בוז כלפי הלא־משיחיים, אלא אמר לנוהים אחריו ’לאהוב את אויביהם’ (מתי ה׳:44). השליח פאולוס קרא למשיחיים: ”אם־רעב שונאך האכילהו לחם, ואם־צמא השקהו מים” (רומים י״ב:20). עוד אמר למשיחיים ’לגמול טוב לכל אדם’ (גלטים ו׳:10).
13. מדוע התנגדו מנהיגי הדת היהודים נמרצות לתלמידי המשיח?
13 מכל מקום, לא חלף זמן רב ותלמידי המשיח נוכחו כי הם ”שנואים” על שלוש קבוצות. ראשית, מנהיגי הדת היהודים. אין פלא שהמשיחיים משכו את תשומת־לבם! המשיחיים דגלו בעקרונות נעלים של מוסר ויושר ונשאו מסר מפיח תקווה בהתלהבות יוקדת. אלפים פנו עורף ליהדות ואימצו את המשיחיוּת (מעשי־השליחים ב׳:41; ד׳:4; ו׳:7). תלמידיו היהודים של ישוע נחשבו בעיני מנהיגי הדת לכופרים! (השווה מעשי־השליחים י״ג:45.) מנהיגים זועמים אלו סברו שהמשיחיוּת דוחקת את רגלי מסורותיהם. הרי היא אף העזה להתכחש להשקפתם על הנוכרים! מ־36 לספירה ואילך יכלו הנוכרים להיעשות משיחיים ובזאת להחזיק באותה אמונה וליהנות מאותן הזכויות שהוענקו למשיחיים ממוצא יהודי (מעשי־השליחים י׳:34, 35).
14, 15. (א) כיצד עוררו עליהם המשיחיים את שנאת עובדי האלילים? הבא דוגמה. (ב) על איזו קבוצה שלישית היו המשיחיים הקדומים ”שנואים”?
14 שנית, המשיחיים עוררו עליהם את שנאת עובדי האלילים. למשל, הכנת תבניות כסף של היכל ארטמיס נחשבה לעסק מכניס באפסוס העתיקה. אך כאשר בישר שם פאולוס נענו לבשורה המון רב מתושבי אפסוס וחדלו מפולחן ארטמיס. לנוכח ההפסדים הצפויים להם הקימו צורפי הכסף מהומה (מעשי־השליחים י״ט:24–41). דבר דומה אירע אחרי שהמשיחיוּת הגיעה לביתיניה (כיום בצפון מערב טורקיה). זמן קצר לאחר שנחתמו כתבי־הקודש המשיחיים דיווח פליניוס הצעיר, מושל ביתיניה, שבתי המקדש האליליים נזנחו ומכירות המספוא המיועד לחיות הקורבן פחתו במידה ניכרת. המשיחיים הואשמו — ונרדפו — כי דתם אסרה עליהם להקריב קורבנות ולעבוד אלילים (עברים י׳:1–9; יוחנן א׳. ה׳:21). ברור אפוא, שהתפשטות המשיחיוּת פגעה באינטרסים אישיים הנוגעים לפולחן האלים, והיתה לצנינים בעיני מי שאיבדו את משלח ידם וספגו הפסדים כספיים.
15 שלישית, המשיחיים היו ”שנואים” על הרומאים הלאומנים. תחילה הצטיירו המשיחיים בעיני הרומאים כקבוצה דתית קטנה ואולי גם קיצונית. אך עם הזמן מי שהודה כי הוא משיחי עבר עבירה שדינה מוות. מדוע אזרחים הגונים שניהלו חיים משיחיים נמצאו ראויים לרדיפות ולמוות?
מדוע שנא העולם הרומי את המשיחיים הקדומים?
16. באילו דרכים נבדלו המשיחיים מן העולם, ומדוע לא תרם הדבר לפופולריות שלהם בעולם הרומי?
16 המשיחיים היו שנואים על העולם הרומי בעיקר בשל קיום דתם. למשל, הם נבדלו מן העולם (יוחנן ט״ו:19). על כן, לא החזיקו במשרות פוליטיות ולא היו מוכנים לשרת בצבא. משום כך, ”הוצגו כמתים בעיני העולם, וחסרי תועלת בכל ענייני החיים”, מוסר ההיסטוריון אוגוסטוס ניאנדר. בגלל היבדלותם מן העולם רחקו מדרכי הרשע של העולם הרומי המושחת. ”האגודות הנוצריות הקטנות הטרידו את העולם האלילי טרוף־התענוגות בחסידותן והגינותן”, מסביר ההיסטוריון וויל דוראנט (פטרוס א׳. ד׳:3, 4). הרומאים רדפו את המשיחיים והוציאום להורג, אולי כדי להשתיק את קולו המטריד של המצפון.
17. מניין לנו שפעילות ההטפה של המשיחיים בני המאה הראשונה נשאה פרי?
17 המשיחיים בני המאה הראשונה לספירה בישרו את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים במסירות חסרת פשרות (מתי כ״ד:14). ב־60 לספירה בערך אמר פאולוס שהבשורה ”הוכרזה לכל הבריאה מתחת לשמים” (קולוסים א׳:23). עד שלהי המאה הראשונה הספיקו חסידי ישוע לעשות תלמידים בכל רחבי האימפריה הרומית — באסיה, אירופה ואפריקה! אפילו אנשים מ”בית הקיסר” נעשו משיחייםa (פיליפים ד׳:22). הטפה נלהבת זו עוררה תרעומת. ניאנדר מציין: ”המשיחיות מצאה לה מהלכים בקרב בני כל שכבות החברה ואיימה למוטט את דת המדינה, ואת מערכת חיי החברה”.
18. מדוע הענקת מסירות בלעדית ליהוה העכירה את היחסים בין המשיחיים לבין הממשל הרומי?
18 תלמידי ישוע העניקו ליהוה מסירות בלעדית (מתי ד׳:8–10). ייתכן שמרכיב זה בעבודת אלוהים הוא שהעכיר, יותר מכל דבר אחר, את היחסים בינם לבין רומא. הרומאים נהגו בסובלנות כלפי דתות אחרות, כל עוד בני אותן דתות השתתפו גם בפולחן הקיסר. המשיחיים הקדומים פשוט לא יכלו לתת יד לפולחן זה. הם ראו חובה לעצמם לתת דין וחשבון לסמכות גבוהה פי כמה מן האומה הרומית, כלומר ליהוה אלוהים (מעשי־השליחים ה׳:29). הואיל וכך, לא משנה עד כמה מופתית היתה התנהגותו של האזרח המשיחי בכל שאר התחומים, הוא נחשב לאויב המדינה.
19, 20. (א) מי היו אשמים לא מעט בהשמצות הזדוניות שנפוצו על המשיחיים הנאמנים? (ב) אילו האשמות כוזבות טפלו על המשיחיים?
19 היתה סיבה נוספת שבעטיה נעשו המשיחיים הנאמנים ”שנואים” בעולם הרומי: השמצות זדוניות שנפוצו עליהם נתפסו בנקל כאמת, דבר שקרה לא מעט באשמתם של מנהיגי הדת היהודים (מעשי־השליחים י״ז:5–8). ב־60 או 61 לספירה בערך, כשחיכה פאולוס ברומא להישפט אצל הקיסר נירון, אמרו ראשי היהודים על המשיחיים: ”ידוע לנו שבכל מקום מתנגדים לכת הזאת” (מעשי־השליחים כ״ח:22). אין ספק שסיפורי דיבה עליהם הגיעו לאוזניו של נירון. נמסר כי ב־64 לספירה, כשהואשם נירון בהצתת הדליקה שהחריבה את רומא, שימשו לו המשיחיים, שכבר נודעו לשמצה, שעיר לעזאזל. מתוך כך פרץ גל של רדיפות אלימות במגמה להכחיד את המשיחיים.
20 ההאשמות הכוזבות שטפלו על המשיחיים היו ברובן מזיגה בין שקרים גמורים ובין סילוף עיקרי אמונתם. מאחר שהאמינו באל אחד ולא סגדו לקיסר כינו אותם אתיאיסטים. הואיל והיו בני משפחה שהתנגדו לקרוביהם המשיחיים, הואשמו המשיחיים בהריסת משפחות (מתי י׳:21). הדביקו עליהם תווית של קניבלים, ומקורות שונים מציינים שאשמה זו נעוצה בסילוף הדברים שאמר ישוע בסעודת האדון (מתי כ״ו:26–28).
21. מאילו שתי סיבות היו המשיחיים ”שנואים”?
21 אם כן, המשיחיים הנאמנים היו ”שנואים” על הרומאים משתי סיבות מרכזיות: (א) עיקרי אמונתם ומנהגיהם המקראיים, ו־(ב) האשמות כזב שטפלו עליהם. מכל מקום, לנגד עיני המתנגדים עמדה מטרה אחת — דיכוי המשיחיוּת. כמובן, המסיתים האמיתיים שעמדו מאחורי רדיפת המשיחיים היו מתנגדיהם העל־אנושיים, כוחות רוחניים רעים בלתי נראים (אפסים ו׳:12).
22. (א) איזו דוגמה מראה שעדי־יהוה משתדלים ’לגמול טוב לכל אדם’? (ראה מסגרת בעמוד 11.) (ב) מה יידון במאמר הבא?
22 כמו המשיחיים הקדומים גם עדי־יהוה כיום ”שנואים” בארצות שונות. ואולם, אין הם שונאים את הלא־מאמינים; ומעולם לא הסיתו למרד בממשלות. להיפך, הם מוכּרים בעולם כולו באהבתם האמיתית המעפילה על כל המכשולים החברתיים, הגזעיים והאתניים. אם כן, מדוע הם נרדפים? ומה תגובתם? שאלות אלו יידונו במאמר הבא.
[הערת שוליים]
a המונח ”בית הקיסר” אינו מתייחס בהכרח לבני משפחתו הקרובה של נירון, שעמד אז בשלטון. הוא עשוי להתייחס למשרתים ולפקידים משניים שדאגו לענייני הבית, כגון בישול וניקיון, עבור משפחת הקיסר וסגל העובדים.
מהי תשובתך?
◻ מדוע קרא ישוע לתלמידיו לעתיד לחשב את המחיר שיצטרכו לשלם בעבור היותם תלמידיו?
◻ כיצד השפיעה על היהדות ההשקפה הרווחת על הנוכרים, ומה אנו לומדים מכך?
◻ אילו שלוש קבוצות רדפו את המשיחיים הקדומים הנאמנים?
◻ מאילו סיבות מרכזיות היו המשיחיים הקדומים ”שנואים” על הרומאים?
[תיבה בעמוד 11]
’גמוֹל טוב לכל אדם’
עדי־יהוה משתדלים לקיים את הדרישה המקראית ’לגמול טוב לכל אדם’ (גלטים ו׳:10). אהבת הרֵע דוחקת בהם, בעתות מצוקה, להושיט יד גם למי שאינם בני אמונתם. למשל, באסון שפקד את רואנדה ב־1994 התנדבו עדים מאירופה לנסוע לאפריקה ולתרום למאמצי הסיוע. מחנות ומתקני בית־חולים שדה מאורגנים היטב הוקמו מהר ככל האפשר. הוטסו לשם כמויות עצומות של מזון, ביגוד ושמיכות. מספר הפליטים שנהנו מהסיוע היה גדול פי שלושה ממספר העדים באיזור.
[תמונה בעמוד 9]
המשיחיים בני המאה הראשונה בישרו את הבשורה הטובה במסירות חסרת פשרות