הגשמתי את רצוני לעזור לחירשים

נולדתי בשנת 1941 בעיר ויראט בפינלנד,‏ למשפחה של חירשים.‏ שני הוריי,‏ אחי ואחותי הצעירים ורבים נוספים מקרובי משפחתנו הם חירשים,‏ והתקשורת בינינו התנהלה תמיד בשפת סימנים.‏

לומד מהמקרא דברים נפלאים

למדתי בפנימייה המרוחקת 240 קילומטר מהבית שלי ושם נאסר עלינו להשתמש בשפת סימנים.‏ באותה תקופה דגלו בפינלנד בגישה לפיה על החירשים ללמוד שפה דבורה ולקרוא שפתיים.‏ לכן,‏ כשהמורים תפסו אותנו משתמשים בשפת סימנים הם היכו אותנו עם סרגל על כפות הידיים בעוצמה כזו שהאצבעות שלנו התנפחו ונשארו כך במשך ימים.‏

לאחר שסיימתי את לימודיי בתיכון הלכתי ללמוד חקלאות במכללה כדי שאוכל לעבוד בחווה של הוריי.‏ כשחזרתי הביתה ראיתי את כתבי העת המצפה ועורו!‏ מונחים על השולחן.‏ אבי הסביר לי שבחוברות האלה יש דברים נפלאים מתוך דבר־אלוהים,‏ ושהוא ואימי התחילו לקבל שיעורי מקרא מזוג שומעים.‏ הם תקשרו ביניהם בעזרת עט ונייר.‏

אבי סיפר לי שמלכות אלוהים תהפוך את כדור הארץ לגן עדן ושהמתים יקומו לתחייה.‏ זה היה מנוגד לכל מה שידעתי,‏ כי אותי לימדו שהמתים עולים לשמיים.‏ הייתי בטוח שהוא לא הבין נכון את העדים משום שהם לא דיברו איתו בשפת סימנים.‏

בפעם הבאה שהזוג ביקר את הוריי שאלתי אותם לפשר הדברים שסיפר לי אבי.‏ ”‏אבא שלך צודק”‏ הם אמרו,‏ והראו לי את מה שישוע אמר על תחיית המתים ביוחנן ה׳:‏28,‏ 29‏.‏ הם הסבירו לי שאלוהים ינקה את כדור הארץ מכל שריד של רשע ושאנשים יחיו לנצח בבריאות מושלמת ובשלום ושלווה (‏תהלים ל״ז:‏10,‏ 11;‏ דניאל ב׳:‏44;‏ ההתגלות כ״א:‏1–4‏)‏.‏

זה עורר את סקרנותי ורציתי לדעת יותר,‏ ולכן התחלתי ללמוד את המקרא עם עד־יהוה שומע ששמו אנטרו.‏ בגלל שהוא לא ידע שפת סימנים,‏ את התשובות לשאלות שהופיעו בספר הלימוד כתבתי על דף.‏ אנטרו היה קורא את התשובות שלי וכותב לידן שאלות או הערות נוספות.‏ הוא הקדיש לי,‏ בסבלנות רבה,‏ שעתיים מדי שבוע כדי ללמד אותי בשיטה הזאת.‏

בשנת 1960 נכחתי בכינוס של עדי־יהוה בו התוכנית תורגמה לשפת סימנים.‏ בשישי אחר הצוהריים נמסרה הודעה שלמוחרת תתקיים טבילה.‏ לכן בשבת בבוקר לקחתי איתי בגד ים ומגבת ונטבלתי!‏a כעבור זמן קצר הוריי ואחיי הצעירים נטבלו גם הם.‏

משתף אחרים באמת המקראית

השתוקקתי לשתף חירשים אחרים במה שלמדתי,‏ וידעתי שהדרך הטובה ביותר לגעת לליבם היא באמצעות שפת סימנים.‏ מייד התחלתי לבשר בהתלהבות לחירשים בעיירה שלי.‏

עד מהרה עברתי לטמפרה,‏ עיר תעשייתית גדולה.‏ הייתי עובר מבית לבית ושואל את בעלי הבתים אם הם מכירים אנשים חירשים.‏ בדרך הזאת הצלחתי להתחיל שיעורי מקרא,‏ ותוך כמה שנים היו בטמפרה יותר מעשרה מבשרים חירשים.‏

בשנת 1965 פגשתי אחות מקסימה בשם מיירה,‏ וכעבור שנה התחתנו.‏ היא למדה שפת סימנים במהירות,‏ ובמשך חמשת העשורים ששירתנו את יהוה ביחד,‏ מיירה הייתה שותפה נאמנה וחרוצה.‏

אחרי שהיינו נשואים שנתיים נולד לנו בן,‏ מרקו.‏ הוא שומע,‏ והוא למד בבית פינית,‏ שזו שפת האם שלו,‏ ושפת סימנים פינית.‏ מרקו נטבל בגיל 13.‏

עם הזמן קבוצת שפת הסימנים בטמפרה גדלה עד מאוד.‏ ב־1974 עברנו לעיר אחרת,‏ טורקו,‏ שבה לא היו עדי־יהוה חירשים.‏ שוב התחלנו לחפש חירשים מבית לבית.‏ במשך השנים ששירתנו בטורקו 12 מתלמידי המקרא שלי נטבלו.‏

משרתים במדינות הבלטיות

בשנת 1987 מרקו הוזמן לשרת בבית־אל.‏ קבוצת שפת הסימנים שלנו בטורקו הלכה וצמחה,‏ ומיירה ואני התחלנו שוב לחשוב על מעבר למקום חדש.‏

באותה תקופה מדינות שונות במזרח אירופה ביטלו את האיסורים על פעילותנו.‏ לכן בינואר 1992 נסעתי עם אח חירש לטאלין שבאסטוניה.‏

יצרנו קשר עם עדת­־יהוה שאח שלה חירש.‏ למרות שהוא עצמו לא התעניין במסר המלכות,‏ הוא שמח לעזור לנו להגיע לחירשים רבים באסטוניה.‏ בערב האחרון שלנו במדינה הוא לקח אותנו לאסיפה שארגנה אגודת החירשים האסטונית בעיר טאלין.‏ הגענו מוקדם ומילאנו את אחד השולחנות בחוברות וספרים ברוסית ואסטונית.‏ חילקנו כ־100 ספרים ו־200 כתבי עת,‏ וקיבלנו כ־70 כתובות של חירשים.‏ באותו ערב הונח הבסיס לפעילות הבישור בשפת הסימנים באסטוניה!‏

זמן קצר לאחר מכן מיירה ואני התחלנו לנסוע באופן קבוע לאסטוניה כדי לבשר שם.‏ צמצמנו את העבודה שלנו והתחלנו לשרת כחלוצים רגילים.‏ ב­־1995 עברנו קרוב יותר להלסינקי כדי שיהיה לנו קל יותר להגיע לטאלין במעבורת.‏ אני חייב להגיד ששירותנו באסטוניה עלה על כל ציפיותינו!‏

ידינו היו מלאות עבודה בניהול שיעורי מקרא רבים,‏ ומתוכם 16 התקדמו לשלב הטבילה,‏ כולל שתי אחיות עיוורות וחירשות.‏ איך תקשרתי איתן?‏ במהלך השיעורים הן הניחו את ידיהן על ידיי בזמן שסימנתי — שיטה הנקראת שפת סימנים במגע.‏

לא היה פשוט ללמד חירשים.‏ באותה תקופה לא הייתה לנו ספרות בשפת סימנים,‏ ולכן נהגתי להשתמש בתמונות יפות שגזרתי מתוך הפרסומים שלנו ושמרתי במחברת.‏

האחים במשרד הסניף בפינלנד ביקשו ממני לבקר בלטביה וליטא כדי לבדוק איך אפשר לקדם שם את פעילות הבישור בשפת הסימנים.‏ נסענו למדינות האלה פעמים רבות ועזרנו למבשרים המקומיים לחפש חירשים.‏ בגלל שלכל מדינה יש שפת סימנים משלה,‏ למדתי את שפות הסימנים של אסטוניה,‏ לטביה וליטא.‏ למדתי גם קצת שפת סימנים רוסית,‏ שבה משתמשים חירשים רוסים שגרים במדינות הבלטיות.‏

למרבה הצער,‏ אחרי שמונה שנים של נסיעות לאסטוניה ולמדינות בלטיות אחרות,‏ מיירה אובחנה כחולת פרקינסון,‏ ולא יכולנו להמשיך עוד במשימה הזאת.‏

מאורגנים להעניק עזרה נוספת לחירשים

בשנת 1997 הוקם בסניף פינלנד צוות תרגום לשפת הסימנים.‏ מיירה ואני גרנו די קרוב לסניף,‏ ולכן התאפשר לנו לעזור בהכנת פרסומים בשפת הסימנים,‏ משהו שעד היום אני לוקח בו חלק מדי פעם.‏ לשמחתנו,‏ התאפשר לנו לעבוד עם הבן שלנו,‏ מרקו.‏ בהמשך הוא ואשתו קירסי נשלחו להכשיר צוותי תרגום לשפת סימנים במדינות אחרות.‏

בנוסף,‏ הסניף ארגן קורסים ללימוד שפת סימנים.‏ בזכות הקורסים האלה,‏ מבשרים שומעים רבים הצטרפו לקבוצות ולקהילות שפת סימנים.‏ הם משתתפים רבות בפעילות הבישור ובאסיפות,‏ ומוכנים לקבל על עצמם אחריות בקהילה.‏

עדיין בוער בי הרצון לעזור לחירשים

בשנת 2004 מיירה ואני עזרנו לייסד בהלסינקי את קהילת שפת הסימנים הפינית הראשונה.‏ תוך שלוש שנים היא הפכה לקהילה חזקה ונלהבת עם הרבה חלוצים.‏

שוב,‏ כהרגלנו,‏ התחלנו לתכנן לעבור למקום אחר שיש בו צורך רב יותר.‏ ב­־2008 עברנו לגור בקרבת טמפרה וחזרנו לקבוצת שפת הסימנים שעזבנו 34 שנה קודם לכן.‏ לאחר שנה הקבוצה הפכה לקהילת שפת הסימנים השנייה בפינלנד.‏

לצערי,‏ בריאותה של מיירה הלכה והידרדרה.‏ עשיתי כל שיכולתי כדי לטפל בה במסירות ואהבה עד מותה ב־2016.‏ אני מאוד מתגעגע למיירה,‏ אבל אני מצפה בכיליון עיניים לראות אותה שוב בעולם החדש,‏ שבו לא יהיו עוד מחלות (‏ישעיהו ל״ג:‏24;‏ ההתגלות כ״א:‏4‏)‏.‏

בינתיים אני נחוש להמשיך לשתף חירשים נוספים בבשורה הטובה — פעילות שעמדה במרכז חיי במשך 60 שנה.‏ הרצון לעזור להם עדיין בוער בי!‏