פרק 102
המלך נכנס לירושלים רכוב על עיר
מתי כ״א:1–11, 14–17 מרקוס י״א:1–11 לוקס י״ט:29–44 יוחנן י״ב:12–19
ישוע נכנס לירושלים כמנצח
חוזה את חורבן ירושלים
למחרת, ביום ראשון ט׳ בניסן, ישוע יוצא מבית עניה עם תלמידיו והולך לירושלים. בהתקרבם אל בית פגי, בהר הזיתים, ישוע אומר לשניים מתלמידיו:
”לכו אל הכפר אשר ממולכם ומייד תמצאו שם אתון קשורה ועַיִר אתה. התירו אותם והביאו אותם אליי. ואם מישהו ישאל אתכם דבר מה, אמרו, ’האדון זקוק להם’, והוא מייד יניח לכם לקחת אותם” (מתי כ״א:2, 3).
התלמידים אינם תופסים שהוראותיו של ישוע קשורות לנבואה מקראית. אך מאוחר יותר הם מבינים את התגשמותה של נבואת זכריה. הוא ניבא שהמלך המובטח אשר נשלח על־ידי אלוהים ייכנס לירושלים ”עני [עניו], ורוכב על חמור ועל עַיִר בן אתונות” (זכריה ט׳:9).
כשמגיעים התלמידים לבית פגי ולוקחים את העַיִר ואת אמו, כמה מן העומדים שם שואלים אותם: ”מדוע אתם מתירים את העיר?” (מרקוס י״א:5) אך כשמעם שהאתון והעיר הם עבור האדון, הם מניחים לתלמידים לקחת אותם אל ישוע. התלמידים מניחים את בגדיהם על האתון ועל העיר, אך ישוע מתיישב על העיר.
בשעה שישוע רוכב אל ירושלים, יותר ויותר אנשים מצטרפים אל ההמון. רבים פורשים את בגדיהם על הדרך. אחרים כורתים ”ענפים בשדות” ומניחים אותם על הדרך. הם קוראים: ”הושע נא! ברוך הבא בשם יהוה! ברוכה מלכות דוד אבינו הבאה!” (מרקוס י״א:8–10) הפרושים שבקהל מתרגזים בשמעם את הקריאות הללו. הם אומרים לישוע: ”מורנו, גער בתלמידיך”. ישוע משיב: ”אומר אני לכם: אם אלה ישתקו, האבנים תזעקנה” (לוקס י״ט:39, 40).
כשרואה ישוע את ירושלים הוא מתחיל לבכות ולומר: ”אילו רק הבחנת היום בַּדרך שתוליך אותך אלי שלום! אלא שעתה נסתרת היא מעינייך”. ירושלים תשלם את המחיר על מרדנותה הזדונית. ישוע חוזה: ”אויבייך יקימו סביבך חומת מצור ויקיפו אותך וילחצו עלייך מכל עבר, ויחריבו אותך עד היסוד ויהרגו את ילדייך, ולא ישאירו בך אבן על אבן” (לוקס י״ט:42–44). בהתאם לדברי ישוע ירושלים אכן נחרבת, והדבר קורה ב־70 לספירה.
כשנכנס ישוע לירושלים, ’כל העיר רוגשת וסוערת, והאנשים שואלים: ”מיהו זה?”’ וההמונים אומרים להם: ”זהו הנביא ישוע מנצרת אשר בגליל!” (מתי כ״א:10, 11) אנשים מתוך ההמון שראו את ישוע מקים את אלעזר לתחייה מספרים לאחרים על הנס הזה. הפרושים מביעים תסכול מכך שמאמציהם כשלו. הם אומרים זה לזה: ”העולם כולו נוהה אחריו” (יוחנן י״ב:18, 19).
כפי שהוא נוהג לעשות בעת ביקוריו בירושלים נכנס ישוע אל בית המקדש כדי ללמד. הוא מרפא שם את העיוורים ואת הפיסחים. כשרואים הכוהנים הראשיים והסופרים את מה שהוא עושה ושומעים את הילדים צועקים במקדש, ”הושע נא את בן דוד!” הם מתמלאים כעס. מנהיגי הדת הללו שואלים את ישוע: ”אתה שומע את מה שהם אומרים?” הוא משיב להם: ”האם מעולם לא קראתם את הכתוב: ’מפי עוללים ויונקים הפקת הלל’?” (מתי כ״א:15, 16).
ישוע מביט סביב על מה שקורה במקדש. השעה כבר מאוחרת, ולכן הוא יוצא משם עם השליחים. לפני תחילת י׳ בניסן הוא חוזר לבית עניה ונשאר ללון שם ביום ראשון בלילה.