פרק 104
היהודים שומעים את קול אלוהים — האם יאמינו?
רבים שומעים את קול אלוהים
הבסיס למשפט
ביום שני, י׳ בניסן, ישוע נמצא במקדש ומדבר על מותו המתקרב. מתוך דאגה להשפעה שתהיה לכך על שמו של אלוהים, ישוע אומר: ”אבי, פאר את שמך!” קול אדיר יוצא מן השמיים ואומר: ”פיארתי ושוב אפאר” (יוחנן י״ב:27, 28).
האנשים העומדים בקרבת מקום מבולבלים. כמה סבורים שהם שמעו רעם. אחרים אומרים: ”מלאך דיבר אליו” (יוחנן י״ב:29). אך למעשה הם שמעו את יהוה מדבר! וזו אינה הפעם הראשונה שבני אדם שומעים את קול אלוהים בהקשר לשירותו של ישוע.
שלוש שנים וחצי קודם לכן, כשנטבל ישוע, שמע יוחנן המטביל את אלוהים אומר על ישוע: ”זה בני אהובי, ורצוי הוא בעיניי”. מאוחר יותר, לאחר חג הפסח של שנת 32 לספירה השתנה ישוע לנגד עיניהם של יעקב, יוחנן ופטרוס. שלושתם שמעו את אלוהים מכריז: ”זה בני אהובי ורצוי הוא בעיניי; שמעו בקולו” (מתי ג׳:17; י״ז:5). אך כעת, בפעם השלישית, קולו של יהוה נשמע באוזני רבים!
ישוע אומר: ”לא למעני היה הקול הזה אלא למענכם” (יוחנן י״ב:30). זו הייתה הוכחה שהוא באמת בן אלוהים, המשיח המובטח.
נאמנותו של ישוע ממחישה איזה אורח חיים מן הראוי שבני האדם יאמצו, והיא גם מוכיחה שהשטן, שר העולם, ראוי להשמדה. ישוע אומר: ”כעת נשפט העולם הזה, ושר העולם הזה יגורש”. מותו המתקרב של ישוע לא יהיה תבוסה אלא ניצחון. מדוע? הוא מסביר: ”ואני, לאחר שאוּרם מן הארץ, אמשוך אליי אנשים מכל הסוגים” (יוחנן י״ב:31, 32). באמצעות מותו על עמוד ההוקעה ימשוך אליו ישוע אנשים נוספים ויפתח את הדרך לחיי עולם.
לאחר שאומר ישוע שהוא ’יוּרם’ מגיבים ההמונים ואומרים: ”למדנו מן התורה שהמשיח יישאר לעולם. אם כן, מדוע אתה אומר שבן האדם יוּרם מן הארץ? מיהו בן האדם הזה?” (יוחנן י״ב:34) חרף כל ההוכחות, לרבות שמיעת קולו של אלוהים, רובם אינם מקבלים את ישוע כבן האדם האמיתי, המשיח המובטח.
כפי שעשה בעבר, ישוע מכנה את עצמו ’האור’ (יוחנן ח׳:12; ט׳:5). הוא מפציר בהמון: ”האור יהיה ביניכם עוד זמן קצר בלבד. התהלכו כל עוד האור אתכם, פן יגבר עליכם החושך... כל עוד האור אתכם, גלו אמונה באור כדי שתהיו לבני האור” (יוחנן י״ב:35, 36). אז הולך משם ישוע, שכן י׳ בניסן אינו היום שבו הוא אמור למות; בחג הפסח, ה־י”ד בניסן, הוא צריך להיות ’מורם’ — להיות ממוסמר לעמוד הוקעה (גלטים ג׳:13).
בחינת שירותו של ישוע מראה בבירור שחוסר אמונתם של היהודים בו הגשים נבואה. ישעיהו חזה שעיני האנשים יהיו עיוורות ושלבם יהיה קשה ושהם לא ישובו מדרכם ולא יירפאו (ישעיהו ו׳:10; יוחנן י״ב:40). כן, רוב היהודים דוחים בעקשנות את ההוכחות לכך שישוע הוא הגואל המובטח, הדרך לחיים.
נקדימון, יוסף איש רמתיים ומנהיגים רבים אחרים ’מאמינים’ בישוע. אך האם יגלו אמונה בפועל, או שמא יסתירו את אמונתם — אולי מחשש שיגורשו מבית הכנסת או אולי משום שהם ’אוהבים לקבל כבוד מאת בני אדם’? (יוחנן י״ב:42, 43).
ישוע עצמו מסביר במה כרוכה האמונה בו: ”המאמין בי, לא רק בי הוא מאמין אלא גם בשולחי; והרואה אותי רואה גם את שולחי”. האמיתות שהורה אלוהים לישוע ללמד ושישוע ממשיך להכריז חשובות עד מאוד, ומשום כך ישוע אומר: ”הדוחה אותי ואינו מקבל את דבריי, יש מי שישפוט אותו — הדברים שאמרתי הם שישפטו אותו ביום האחרון” (יוחנן י״ב:44, 45, 48).
אז מסכם ישוע ואומר: ”לא דיברתי על דעת עצמי, אלא האב אשר שלחני הוא שציווה עליי מה לומר ומה לדבר. ואני יודע שמצוותו מובילה לחיי עולם” (יוחנן י״ב:49, 50). ישוע יודע שבקרוב הוא ישפוך את דמו שלו כקורבן עבור בני אדם אשר יגלו בו אמונה (רומים ה׳:8, 9).