מה גרם לכומר לעזוב את הכנסייה?‏

ספר לנו על הילדות שלך.‏

נולדתי באיטליה ב־1943 וגדלתי במשפחה מרובת ילדים.‏ משפחתנו התגוררה בכפר קטן,‏ ואבי היה איכר ונגר.‏ הוריי חינכו אותנו להיות קתולים טובים.‏

מדוע רצית להיות כומר?‏

בילדותי אהבתי להקשיב לכמרים בכנסייה.‏ קולם של הכמרים הותיר בי רושם עמוק,‏ והטקסים המפוארים ריתקו אותי.‏ זה עורר בי את הרצון להפוך לכומר.‏ כשהגעתי לגיל 13 אמי רשמה אותי לפנימייה המכינה בנים ללימודי כמורה מתקדמים.‏

האם למדת את המקרא כחלק מההכשרה שקיבלת?‏

לא ממש.‏ כשהייתי בן 15 נתן לי אחד המורים עותק של ספרי הבשורה — המהווים תיעוד היסטורי של חייו של ישוע ושירותו — וקראתי אותו כמה פעמים.‏ בגיל 18 נסעתי לרומא ולמדתי במספר אוניברסיטאות אפיפיוריות הכפופות ישירות לסמכות האפיפיור.‏ למדתי לטינית,‏ יוונית,‏ היסטוריה,‏ פילוסופיה,‏ פסיכולוגיה ותיאולוגיה.‏ אומנם נדרשנו לשנן פסוקים,‏ ובטקסים בימי ראשון הקריאו לנו קטעים מהמקרא,‏ אבל אי־אפשר לומר שבאמת למדנו אותו.‏

לימים הפכת לרקטור.‏ האם משרה זו הייתה כרוכה בהוראה?‏

התפקיד שלי היה בעיקר ניהולי.‏ אבל גם העברתי שיעורים על החלטות ועידת הוותיקן השנייה.‏

מדוע התחלת להטיל ספק בדת הקתולית?‏

שלושה דברים הטרידו אותי.‏ ראשית,‏ הכנסייה הייתה מעורבת בפוליטיקה;‏ שנית,‏ נהוג היה להעלים עין מהתנהגות פסולה בקרב הכמורה והמאמינים;‏ שלישית,‏ חלק מהתורות הקתוליות לא נראו לי הגיוניות.‏ למשל,‏ איך יכול להיות שאל אוהב מעניש אנשים בייסורים נצחיים לאחר מותם?‏ האם אלוהים באמת רוצה שנדקלם תפילות מאות פעמים בעזרת מחרוזת תפילה?‏a

מה עשית בעקבות זאת?‏

התפללתי לאלוהים בדמעות שייתן לי הדרכה.‏ גם רכשתי תרגום מקרא קתולי שיצא לאור באיטלקית באותה התקופה (‏Bibbia di Gerusalemme)‏ והתחלתי לקרוא בו.‏ כעבור זמן מה,‏ בבוקר של יום ראשון אחד,‏ הגיעו לסמינר שני גברים בשעה שתליתי את הגלימות שלי אחרי טקס המיסה.‏ הם הציגו את עצמם כעדי־יהוה.‏ שוחחנו למעלה משעה על המקרא ועל מה שנאמר בו לגבי סימני הזיהוי של דת האמת.‏

מה הייתה התרשמותך מהם?‏

התרשמתי מאוד מהאמונה החזקה שלהם ומכך שהם ידעו למצוא בקלות פסוקים במהדורה הקתולית של המקרא.‏ בהמשך החל לבקר אותי עד־יהוה אחר ששמו מריו.‏ הוא היה סבלן וביקר אותי בהתמדה — כל יום שבת בתשע בבוקר,‏ בגשם ובשמש,‏ הוא צלצל בפעמון הסמינר.‏

מה חשבו הכמרים האחרים על המפגשים שלכם?‏

הזמנתי אותם להצטרף לדיונים שלנו,‏ אבל אף אחד מהם לא התייחס ברצינות ללימוד המקרא.‏ לעומת זאת,‏ אני נהניתי מכך מאוד.‏ למדתי דברים נפלאים.‏ לדוגמה,‏ הבנתי למה אלוהים מרשה לרוע ולסבל להתקיים,‏ שאלה שהטרידה אותי שנים.‏

האם הממונים עליך ניסו לשכנע אותך להפסיק ללמוד את המקרא?‏

בשנת 1975 נסעתי מספר פעמים לרומא כדי להסביר את השקפותיי.‏ הממונים עליי ניסו לגרום לי לשנות את דעתי,‏ אבל איש מהם לא השתמש במקרא.‏ לבסוף,‏ ב־9 בינואר 1976,‏ כתבתי להם מכתב וציינתי שאני כבר לא מחשיב את עצמי כקתולי.‏ כעבור יומיים עזבתי את הסמינר ועליתי על רכבת כדי לנכוח בפעם הראשונה באסיפה של עדי־יהוה.‏ כשהגעתי התברר לי שזה בעצם כינוס של כמה קהילות.‏ הכול היה כל כך שונה מהדברים שהייתי רגיל אליהם!‏ לכל עד־יהוה היה מקרא,‏ וכולם פתחו את הפסוקים ביחד עם הנואמים שדנו בנושאים שונים.‏

מה חשבה משפחתך על השינוי שחל בך?‏

רוב בני המשפחה שלי התנגדו לי נחרצות.‏ אבל נודע לי שאחד מאחיי התחיל ללמוד את המקרא בעזרת עדי־יהוה בלומברדיה,‏ אזור בצפון איטליה.‏ נסעתי אליו,‏ ועדי־יהוה באזור עזרו לי למצוא עבודה ומקום מגורים.‏ מאוחר יותר באותה השנה נטבלתי כאחד מעדי־יהוה.‏

האם יש לך חרטות?‏

אין לי שום חרטות!‏ סוף סוף אני מרגיש באמת קרוב לאלוהים,‏ מכיוון שכל מה שאני יודע לגביו מבוסס על המקרא ולא על פילוסופיות או מסורות של הכנסייה.‏ כיום אני יכול ללמד אחרים בביטחון ובלב שלם.‏