מיהו יהוה‏?‏

‏’‏מיהו יהוה?‏’‏ שאלה זו הותרסה לפני כ־500,‏3 שנה על־ידי פרעה הגאה,‏ מלך מצרים.‏ עזות־מצח היא שהניעה אותו,‏ כפי הנראה,‏ להוסיף ולומר:‏ ”‏לא ידעתי את יהוה”‏.‏ באותה עת ניצבו לפני פרעה שני גברים אשר ידעו את יהוה.‏ היו אלה משה ואהרון,‏ אחים בבשר משבט לוי אשר מבני־ישראל.‏ יהוה שלחם לתבוע משליט מצרים לשלח את בני־ישראל ’‏לחוג לו במדבר’‏.‏ — שמות ה׳:‏1,‏ 2‏.‏

פרעה לא חפץ במענה לשאלתו.‏ תחת שלטונו,‏ עודדו כוהני־דת את פולחניהם של מאות אלילי־כזב.‏ יתרה מזו,‏ פרעה עצמו נחשב לאל!‏ לפי המיתולוגיה המצרית,‏ היה הוא בנו של אל השמש,‏ רַע,‏ והתגלמותו של האל הוֹרוּס בעל ראש הבז.‏ פרעה כונה בתארים כגון ”‏האל הגיבור”‏ ו”‏הנצחי”‏.‏ לפיכך,‏ לא היה זה מפתיע שהקשה בשחצנות:‏ ”‏מי יהוה,‏ אשר אשמע בקולו?‏”‏

לא היה כל צורך בכך שמשה ואהרון ישיבו על שאלה זו.‏ פרעה הרי ידע שיהוה היה האלהים אותו עבדו בני־ישראל,‏ שסבלו באותה עת מעבדות במצרים.‏ אולם,‏ עד מהרה למדו פרעה וכל מצרים לדעת,‏ כי יהוה הוא האל האמיתי.‏ בדומה לכך,‏ גם היום יגרום יהוה לכך,‏ ששמו ואלוהותו יוודעו לכל אחד עלי־אדמות.‏ (‏יחזקאל ל״ו:‏23‏)‏ לפיכך,‏ אנו יכולים להפיק תועלת מהרהור בדרך בה פאר יהוה אלהים את שמו במצרים הקדומה.‏

נעלה על אלוהי מצרים

כאשר שאל פרעה ביהירות ”‏מי יהוה”‏,‏ הוא לא שיער בנפשו באילו תוצאות יהיה עליו לשאת.‏ יהוה עצמו השיב על השאלה,‏ בהמיטו על מצרים עשר מכות.‏ מכות אלה לא היו מהלומות שהונחתו על האומה גרידא.‏ היו הן מהלומות שהונחתו על אלוהי מצרים.‏

המכות הפגינו את עליונותו של יהוה על אלילי מצרים.‏ (‏שמות י״ב:‏12;‏ במדבר ל״ג:‏4‏)‏ שווה בנפשך את המהומה שפשטה כאשר הפך יהוה את כל מי היאור [‏הנילוס]‏ ואת כל מימי מצרים לדם!‏ מנס זה,‏ למדו פרעה וכל בני־עמו,‏ שיהוה היה נעלה על אל־היאור,‏ הָאפִּי.‏ מות הדגה ביאור היווה אף הוא מהלומה לדת המצרית,‏ שהרי סוגים מסוימים של דגים היו נערצים עליה.‏ — שמות ז׳:‏19–21‏.‏

אחרי כן,‏ נגף יהוה את כל מצרים בצפרדעים.‏ דבר זה המיט חרפה על האלה־צפרדע המצרית,‏ הֶקְט.‏ (‏שמות ח׳:‏1–10‏)‏ המכה השלישית הביכה את חרטומי מצרים,‏ שלא עלה בידם לחזור על הנס שחולל יהוה בהופכו עפר לכינים.‏ ”‏אצבע אלהים היא!‏”‏,‏ קראו בקול.‏ (‏שמות ח׳:‏12–15‏)‏ האל המצרי תְּחוֹת,‏ שלזכותו נזקפה המצאת אומנות הכישוף,‏ לא היה מסוגל לעזור לאותם מכשפים שרלטנים.‏

פרעה למד לדעת מי היה יהוה.‏ יהוה היה האלהים שבכוחו להכריז על מטרתו דרך משה,‏ ואחרי כן להשיגה בדרך נס באמצעות המכות שהביא על מצרים.‏ ליהוה היתה גם היכולת להתחיל במהלומות ולהפסיקן כל אימת שרצה בכך.‏ מכל מקום,‏ ידיעה זו לא הניעה את פרעה להיכנע ליהוה.‏ תחת זאת,‏ שליטה היהיר של מצרים המשיך בעקשנות להתנגד ליהוה.‏

במהלך המכה הרביעית,‏ השחית הערוב את הארץ,‏ פלש אל תוך הבתים,‏ וכפי הנראה בא בלהקות דרך האוויר,‏ שהיווה כשלעצמו נושא לפולחן,‏ בהתגלמותם של האל שׁוּ,‏ או של האלה אִיסִיס,‏ מלכת השמים.‏ המלה ”‏עָרֹב”‏ מצביעה,‏ כפי הנראה,‏ על ערב רב של יתושים,‏ זבוב־הבקר וזבוב־הכלב.‏ אם מדובר בחיפושית זיבלית־פרעה (‏Scarabaeus sacer‏)‏,‏ הרי שהמצרים הוכו על־ידי חרקים שנחשבו בעיניהם קדושים,‏ ללא יכולת להתהלך מבלי למוחצם תחת רגליהם.‏ בכל מקרה,‏ מכה זו לימדה את פרעה דבר־מה חדש על אודות יהוה.‏ בעוד שאלילי מצרים לא היו מסוגלים להגן על סוגדיהם מפני הערוב,‏ היה בכוחו של יהוה להגן על עמו.‏ מכה זו וכל הבאות אחריה,‏ ייסרה את המצרים אך לא את בני־ישראל.‏ — שמות ח׳:‏16–20‏.‏

המכה החמישית היתה דֶבֶר,‏ אשר פגע בכל מקנה מצרים.‏ אסון כבד זה המיט קלון על חַתְחוֹר,‏ על אַפִּיס ועל אלת השמים,‏ נוּת,‏ המיוצגת בדמות פרה.‏ (‏שמות ט׳:‏1–7‏)‏ המכה השישית הביאה שחין על האדם ועל הבהמה,‏ בהשפילה את האלים תְּחוֹת,‏ אִיסִיס ופְּתַח,‏ שיוחסו להם שלא בצדק סגולות הריפוי.‏ — שמות ט׳:‏8–11‏.‏

המכה השביעית היתה ברד כבד,‏ עם ”‏אש מתלקחת בתוך הברד”‏.‏ מכה זו שמה ללעג את האל רֵשְׁפַח,‏ שנחשב לאדון האור,‏ ואת האל תְחוֹת,‏ שעל־פי הטענה,‏ חלש על הגשם ועל הרעמים.‏ (‏שמות ט׳:‏22–26‏)‏ המכה השמינית,‏ מכת הארבה,‏ הוכיחה את עליונותו של יהוה על אל הפוריות,‏ מִין,‏ שהגן כביכול על היבול.‏ (‏שמות י׳:‏12–15‏)‏ המכה התשיעית,‏ ”‏חושך אפלה בכל ארץ מצרים שלושת ימים”‏,‏ ביזתה את אלילי מצרים כגון אלי־השמש רַע והוֹרוּס.‏ — שמות י׳:‏21–23‏.‏

על אף תשע המכות ההרסניות,‏ פרעה עמד בסירובו לשלח לחופשי את בני־ישראל.‏ קשי־לבבו גבה ממצרים מחיר יקר ביותר,‏ כאשר אלהים הביא עליה את המכה העשירית והאחרונה — מותו של כל בכור ”‏מאדם ועד בהמה”‏.‏ אפילו בנו בכורו של פרעה נספה,‏ על אף שנחשב לאל.‏ בדרך זו,‏ ’‏עשה יהוה שפטים בכל אלוהי מצרים’‏.‏ — שמות י״ב:‏12,‏ 29‏.‏

פרעה הזעיק מייד את משה ואת אהרון ואמר:‏ ”‏קומו,‏ צאו מתוך עמי,‏ גם אתם גם בני־ישראל,‏ ולכו,‏ עיבדו את יהוה כדברכם.‏ גם צאנכם,‏ גם בקרכם,‏ קחו כאשר דברתם,‏ ולכו,‏ וברכתם גם אֹתִי”‏.‏ — שמות י״ב:‏31,‏ 32‏.‏

שומר עמו

בני־ישראל יצאו ממצרים,‏ אולם עד מהרה התחוור לפרעה,‏ כי ”‏נבוכים”‏ הם,‏ תועים ”‏ללא דרך”‏,‏ במדבר.‏ אזי שאלו הוא ועבדיו:‏ ”‏מה זאת עשינו,‏ כי שלחנו את ישראל מֵעָבְדֵנוּ?‏”‏ (‏שמות י״ד:‏3–5‏)‏ אובדנו של עם־עבדים זה עלול היה לגבות ממצרים מחיר כלכלי כבד.‏

פרעה גייס את חילו ורדף אחרי בני־ישראל עד ”‏פי החירות”‏.‏ (‏שמות י״ד:‏6–9‏)‏ מבחינה צבאית,‏ נראה מצבם של המצרים טוב,‏ היות שבני־ישראל היו לכודים בין הים לבין ההרים.‏ אולם,‏ יהוה פעל להגנתם של בני־ישראל בהציבו עמוד־ענן ביניהם לבין המצרים.‏ מצידו הפונה אל המצרים היה ”‏הענן והחושך”‏,‏ במונעו מהם בדרך זו מלפתוח במתקפה.‏ מצידו האחר,‏ היה הענן בוהק,‏ ’‏מאיר את הלילה’‏ לבני־ישראל.‏ — שמות י״ד:‏10–20‏.‏

מנוי וגמור היה עם המצרים לבזוז ולהשמיד,‏ אלא שהענן עמד להם למכשול.‏ (‏שמות ט״ו:‏9‏)‏ והנה בהתרוממו,‏ ראה זה פלא!‏ מימי ים־סוף נבקעו,‏ ובני־ישראל היו עוברים ביבשה אל הצד שמנגד!‏ פרעה וחילותיו דלקו אחריהם אל תוך קרקעית הים החרבה,‏ נחושים ללכוד את עבדיהם לשעבר ולבוזזם.‏ אולם,‏ שליטה היהיר של מצרים לא העריך נכונה את אלוהי העברים.‏ יהוה החל לעורר מהומה במחנה מצרים,‏ בהסירו את האופנים מעל מרכבותיהם.‏ — שמות י״ד:‏21–25‏.‏

‏”‏אנוסה מפני ישראל!‏”‏,‏ זעקו גיבוריה של מצרים,‏ ”‏כי יהוה נלחם להם במצרים”‏.‏ אלא שפרעה ואנשיו איחרו להכיר בכך.‏ בעודו עומד על חוף המבטחים שממול,‏ ’‏היטה משה את ידו על הים,‏ והים שב לאיתנו,‏ בכסותו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה’‏.‏ — שמות י״ד:‏25–28‏.‏

לקחים הנלמדים מניסיון

ובכן,‏ מיהו,‏ איפוא,‏ יהוה?‏ פרעה הגאה קיבל מענה לשאלה זו.‏ המאורעות במצרים הוכיחו,‏ כי יהוה לבדו הוא האל האמיתי,‏ נבדל לחלוטין מ”‏כל אלוהי העמים”‏ שאינם אלא ”‏אלילים”‏.‏ (‏תהלים צ״ו:‏4,‏ 5‏)‏ בכוחו מעורר־היראה,‏ יהוה ’‏עשה את השמים ואת הארץ’‏.‏ הוא אף המושיע הגדול,‏ האחד אשר ’‏הוציא את עמו,‏ את ישראל,‏ מארץ מצרים באותות ובמופתים וביד חזקה וּבְאֶזְרוֹעַ נטויה ובמורא גדול’‏.‏ (‏ירמיהו ל״ב:‏17–21‏)‏ עד כמה הוכיח הדבר,‏ כי בכוחו של יהוה להגן על עמו!‏

פרעה למד על בשרו לקחים אלה מתוך נסיונו המר.‏ למעשה,‏ לקחו האחרון עלה לו בחייו.‏ (‏תהלים קל״ו:‏1,‏ 15‏)‏ היה זה הרבה יותר חכם מצידו,‏ אילו היה מגלה ענווה בעת ששאל:‏ ”‏מי יהוה?‏”‏ אזי,‏ יכול היה אותו שליט לפעול בתואם עם התשובה שקיבל.‏ למרבה השמחה,‏ אנשים ענווים רבים כיום לומדים מיהו יהוה.‏ ומהי אישיותו?‏ מה מבקש הוא מאיתנו?‏ מי יתן והמאמר הבא יגביר את הערכתך לאחד שאין דומה לו,‏ ששמו יהוה.‏ — תהלים פ״ג:‏19‏.‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמודים 3,‏ 4]‏

Pictorial Archive (Near Eastern History) Est.