ענוותו של יהוה ומשמעותה עבורנו
דוד היה אדם למוד סבל. הוא ספג יחס מחפיר מצד שאול המלך, חותנו הקנאי. שלוש פעמים ניסה שאול להתנקש בחייו בחנית ושנים רבות ערך אחריו מצוד ללא ליאות, כשהוא מאלץ את דוד לחיות כפליט (שמואל א׳. י״ח:11; י״ט:10; כ״ו:20). בכל זאת, הוכיח יהוה כי הוא מצדד בדוד. הוא הצילו לא רק מידי שאול אלא גם מידי אויבים אחרים. אין פלא אפוא שדוד אמר את המילים הבאות במזמור: ”יהוה סלעי ומצודתי ומפַלטי לי. ותיתן לי [יהוה] מגן ישעך, וענוותך תַרבני” (שמואל ב׳. כ״ב:2, 36). דוד זכה לגדוּלה בישראל. ואולם, מה לזה ולענוותו של יהוה?
כאשר הכתובים דנים בענוותו של יהוה, אין כוונתם שידיו כבולות בדרך כלשהי או שהוא כפוף לאחרים. נהפוך הוא, תכונה יפה זו מצביעה על חמלתו הרבה כלפי מי שעושים מאמצים כנים לזכות בשביעות רצונו וברחמיו הרבים. בתהלים קי״ג:6, 7 אנו קוראים על יהוה: ”המשפילי לראות בשמים ובארץ. מקימי מעפר דל”. לפי פרשני מקרא, המילה ”משפיל” הוראתה ”שהוא רוכן מטה כדי לראות” או ”משפיל מבטו כדי לראות”. יהוה בכבודו ובעצמו ’רכן מטה’ ממרומים או ’השפיל מבטו לראות’ כדי לשים לב אל דוד, איש לא־מושלם אך עניו שחפץ לשרת את אלוהים. לפיכך, דוד מחזק אותנו: ”רם יהוה, ושפל יראה” (תהלים קל״ח:6). יהוה נהג בדוד ברחמים, בסבלנות ובחמלה, ויש בזה כדי לחזק את ידיהם של עושי רצונו.
למרות העובדה שיהוה כריבון נושא בתפקיד הרם ביותר ביקום כולו, הוא נכון להתייחס לכל אחד ואחד מאיתנו. הדבר משרה עלינו ביטחון שביכולתנו לסמוך על עזרתו המהימנה, אפילו במצבים הקשים ביותר. אין שום סיבה לחשוש שהוא ישכח אותנו. בקשר לעמו, בני ישראל, מתואר יהוה כמי ש’בשִפלם זכר להם: כי לעולם חסדו’ (תהלים קל״ו:23).
כמשרתי יהוה, בדומה לדוד, גם אנו עשויים לסבול קשיים ובעיות. אולי מי שאינם מכירים את אלוהים לועגים לנו או ייתכן שאנו מתמודדים עם חולי או עם שכול. יהא מצבנו אשר יהא, אם לבנו שלם נוכל לקרוב ליהוה בתפילה ולבקש את חמלתו. יהוה ’ישפיל מבטו’ כדי לראות אותנו ולהקשיב לתפילותינו. מחבר התהלים כתב ברוח אלוהים: ”עיני יהוה אל צדיקים, ואוזניו אל שוועתם” (תהלים ל״ד:16). האינך נרגש לעצם המחשבה על ענוותו של יהוה?
[תמונות בעמוד 30]
יהוה שמע את תפילותיו של דוד, ונכון להקשיב גם לתפילותינו