יודע יהוה להציל את עמו
”אכן יודע יהוה להציל את חסידיו מניסיון” (פט״ב ב׳:9).
מניין לנו הביטחון שיהוה:
יודע את מועדי האירועים הקשורים להתגשמות מטרתו?
ישתמש בכוחו כדי להתערב למען עמו?
יודע כיצד ישתלשלו האירועים המכריעים?
1. אילו תנאים ישררו במהלך ’הצרה הגדולה’?
משפט אלוהים על עולם השטן יבוא בפתאומיות גמורה (תסל״א ה׳:2, 3). בבוא ”יום יהוה הגדול” תשקע החברה האנושית בתוהו ובוהו (צפ׳ א׳:14–17). בכל מקום יסבלו הבריות מקשיים וממחסור. תהיה זו עת צרה ”אשר לא הייתה כמוה מראשית העולם ועד עתה” (קרא מתי כ״ד:21, 22).
2, 3. (א) איזו סכנה תאיים על עם אלוהים ב’צרה הגדולה’? (ב) מה יכול לחזק אותנו לקראת הבאות?
2 עם התקדמותה של ’הצרה הגדולה’ אל שיאה, יעמוד עַם אלוהים במוקדה של התקפה כוללת מצד ”גוג ארץ המגוג”. במהלך מתקפה זו יקום ”חיל רב” נגד עם אלוהים ”כענן לכסות הארץ” (יח׳ ל״ח:2, 14–16). שום גורם אנושי לא יתייצב לצד עם יהוה. הישרדותם תהיה תלויה אך ורק באלוהים. כיצד יגיבו אל מול סכנת ההשמדה?
3 אם אתה משרת יהוה, האם אתה מאמין שיהוה מסוגל להגן על עמו במהלך הצרה הגדולה ושהוא אכן יעשה כן? השליח פטרוס כתב: ”אכן יודע יהוה להציל את חסידיו מניסיון ועם זאת לחשוך את הרשעים ליום הדין כדי להענישם” (פט״ב ב׳:9). אם ניתן את דעתנו לישועות שחולל יהוה בעבר, יחזק אותנו הדבר לקראת הבאות. הבה נבחן שלוש דוגמאות אשר ינסכו בנו את הביטחון שיהוה אכן מסוגל להציל את עמו.
הם שרדו את המבול
4. מדוע מילאו העיתים והזמנים תפקיד חשוב בהקשר למבול?
4 נבחן תחילה את סיפור המבול. העיתים והזמנים מילאו תפקיד חשוב בביצוע רצון יהוה. המשימה האדירה של בניית התיבה הייתה צריכה להסתיים והיה צורך להכניס את בעלי החיים לתוך התיבה לפני רדת המבול. על־פי ספר בראשית, יהוה לא חיכה שהתיבה תיבנה ורק אחר כך החליט מתי להוריד את המבול. מועד תחילת המבול לא היה צריך להיות נתון לשינויים במקרה שפרויקט הבנייה יתאחר. למעשה, זמן רב לפני שאמר דבר או חצי דבר לנוח על בניית תיבה, קבע אלוהים מתי בדיוק יֵרד המבול. מניין לנו זאת?
5. מה הצהיר יהוה על־פי בראשית ו׳:3, ומתי פסק פסיקה זו?
5 המקרא מוסר לנו שיהוה פסק פסיקה בנידון בשמיים. על־פי בראשית ו׳:3, אמר אלוהים: ”לא יָדוֹן רוחי באדם לעולם בשַגַם הוא בשר, והיו ימיו מאה ועשרים שנה”. לא הייתה זו אמירה בנוגע לתוחלת החיים של האדם, אלא צו משפטי לפיו הכריז יהוה מתי הוא יפעל לטיהור כדור־הארץ מהרשע ששרר בו.a הואיל והמבול החל בשנת 2370 לפה״ס, אנו מסיקים שאלוהים הצהיר הצהרה זו בשנת 2490 לפה״ס. בעת ההיא היה נוח בן 480 שנה (בר׳ ז׳:6). כעבור 20 שנה בערך, בשנת 2470 לפה״ס, החלו להיוולד בניו של נוח (בר׳ ה׳:32). נותרו כמאה שנה לפני שהחל המבול, אבל יהוה עדיין לא גילה לנוח את התפקיד המיוחד שימלא בהצלת המשפחה האנושית. כמה זמן יחכה אלוהים עד אשר יגלה זאת לנוח?
6. מתי ציווה יהוה על נוח לבנות את התיבה?
6 יהוה חיכה כנראה עשרות שנים עד אשר גילה לנוח את מה שהוא עומד לעשות. על בסיס מה אנו מסיקים זאת? כתבי־הקודש מראים שבניו של נוח היו כבר מבוגרים ונשואים כאשר ציווה עליו אלוהים לבנות תיבה. יהוה אמר לו: ”והקימותי את בריתי איתך, ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך איתך” (בר׳ ו׳:9–18). ייתכן אפוא שנוח הצטווה לבנות את התיבה 40 או 50 שנה בלבד לפני המבול.
7. (א) כיצד גילו נוח ומשפחתו אמונה? (ב) מתי לבסוף גילה אלוהים לנוח את מועד תחילת המבול?
7 עם התקדמות מלאכת בניית התיבה, ודאי תהו נוח ומשפחתו כיצד יגשים אלוהים את מטרתו ומתי יבוא המבול. עם זאת, אי־ידיעת הפרטים הללו לא עצרה בעדם מלהמשיך במלאכת הבנייה. הכתוב אומר: ”ויעש נוח ככל אשר ציווה אותו אלוהים. כן עשה” (בר׳ ו׳:22). לבסוף, שבעה ימים לפני רדת המבול — מספיק זמן מראש כדי שנוח ומשפחתו יוכלו להכניס את החיות לתוך התיבה — אמר יהוה לנוח מתי בדיוק יחל המבול. וכך, כאשר נפתחו ארובות השמיים ”בשנת שש מאות שנה לחיי נוח, בחודש השני, בשבעה עשר יום לחודש”, הכול היה מוכן (בר׳ ז׳:1–5, 11).
8. כיצד סיפור המבול נוסך בנו את הביטחון שיהוה יודע מתי להציל את עמו?
8 סיפור המבול מעיד לא רק על כך שיהוה הוא אל של עיתים וזמנים אלא גם על היותו מושיע. הספירה לאחור עד לקץ הסדר העולמי הנוכחי הולכת ומתקדמת, ואנו סמוכים ובטוחים שכל מה שקבע יהוה יקרה במועדו, בדיוק ’ביום ובשעה’ הנכונים (מתי כ״ד:36; קרא חבקוק ב׳:3).
הם נושעו בים סוף
9, 10. כיצד השתמש יהוה בעמו כדי להוביל את צבא פרעה לתוך מלכודת?
9 עד כה ראינו שיהוה שולט שליטה מלאה במועדי האירועים הקשורים להתגשמות מטרתו. הדוגמה השנייה שנבחן מבליטה עובדה נוספת המקנה לנו את הביטחון שיהוה יושיע את עמו: הוא ישתמש בכוחו הבלתי מוגבל כדי להבטיח שרצונו ייעשה. יהוה יודע בוודאות גמורה שהוא מסוגל להציל את משרתיו, ועל כן השתמש בהם מדי פעם כדי להוביל את אויביו לתוך מלכודת. כך היה כאשר שחרר את בני ישראל מעבדות במצרים.
10 ייתכן שבצאתם ממצרים מנו בני ישראל כשלושה מיליון איש. יהוה הורה למשה להוליך אותם בדרך שגרמה לפרעה לחשוב שהם תועים ומבולבלים. (קרא שמות י״ד:1–4.) בשל אי־יכולתו לעמוד בפיתוי דלק פרעה עם צבאו אחר עבדיו לשעבר וסגר עליהם בים סוף. נדמה היה שאין מוצא (שמ׳ י״ד:5–10). אך למעשה לא נשקפה כל סכנה לבני ישראל. מדוע? כי יהוה עמד להתערב למענם.
11, 12. (א) כיצד התערב יהוה למען עמו? (ב) מה הייתה התוצאה של התערבות אלוהים, ומה אנו למדים מפרשה זו על יהוה?
11 ”עמוד הענן” שהוליך את בני ישראל נע ונעמד מאחוריהם, וכך חסם את צבא פרעה וכיסה אותו בעלטה. עם זאת, בדרך נס האיר עמוד הענן את חשכת הלילה עבור בני ישראל. (קרא שמות י״ד:19, 20.) אז חצה יהוה לשניים את הים באמצעות רוח קדים עזה ’ושם את הים לחָרָבָה’. אין ספק שהדבר ארך לא־מעט זמן, שהרי הכתוב מוסר שהרוח נשבה ”כל הלילה” ושאחר כך ’באו בני ישראל בתוך הים ביבשה’. בהשוואה לצבא פרעה ולרכבי המלחמה שלו, בני ישראל נעו בקצב איטי. אך המצרים לא יכלו בשום אופן לגבור עליהם, שכן יהוה נלחם בעדם. ”וַיָהָם [עורר מהומה] את מחנה מצרים. ויסר את אופן מרכבותיו וינהגהו בכבדות” (שמ׳ י״ד:21–25).
12 לאחר שכל בני ישראל חצו את הים והגיעו בבטחה לצידו השני, הורה יהוה למשה: ”נטה את ידך על הים, וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו”. כאשר ניסו החיילים לנוס מן המים שזרמו לעברם בשצף קצף, ’ניער יהוה את מצרים בתוך הים’. לא ניתן היה להימלט. ”לא נשאר בהם עַד אחד” (שמ׳ י״ד:26–28). כך הראה יהוה שבכוחו להציל את עמו מכל מצב.
הם נמלטו מחורבן ירושלים
13. אילו הוראות נתן ישוע, ומה תהו ודאי תלמידיו?
13 יהוה יודע בדיוק מה יהיה רצף האירועים אשר יוביל להתגשמות מטרתו. חשיבות הדבר מודגשת בדוגמה השלישית שנבחן: המצור על ירושלים במאה הראשונה. באמצעות בנו סיפק יהוה למשיחיים שחיו בירושלים וביהודה לפני חורבן העיר ב־70 לספירה הוראות שיבטיחו את הינצלותם. ישוע אמר: ”כאשר תראו את השיקוץ המשומם, כנאמר בפי דניאל הנביא, עומד במקום קדוש... אזי הנמצאים ביהודה, שינוסו אל ההרים” (מתי כ״ד:15, 16). אך כיצד יֵדעו תלמידי ישוע שהגיע מועד התגשמות הנבואה?
14. כיצד התבהרה משמעות ההוראות שנתן ישוע עם השתלשלות האירועים?
14 עם השתלשלות האירועים התבהרו דבריו של ישוע. בשנת 66 לספירה הגיעו לירושלים צבאות רומא בפיקודו של קסטיוס גלוס כדי לדכא את המרד היהודי. כאשר המורדים היהודים, שנקראו הקנאים, חיפשו מחסה בתוך מצודת המקדש, החלו החיילים הרומים לחתור תחת חומת המקדש. עבור המשיחיים הערנים התמונה הייתה ברורה כשמש: צבא פגאני עם דגלים אליליים (”השיקוץ”) התקדם עד לחומת המקדש (”מקום קדוש”). כעת היה על תלמידי ישוע ’לנוס אל ההרים’. אך כיצד יצאו מעיר הנתונה במצור? עמדה להתחולל תפנית בלתי צפויה.
15, 16. (א) איזו הוראה מפורשת נתן ישוע, ומדוע חיוני היה שתלמידיו יישמעו לה? (ב) במה תלויה ישועתנו?
15 ללא שום סיבה נראית לעין הסירו קסטיוס גלוס וחייליו את המצור מעל ירושלים והחלו בנסיגה. הקנאים פתחו במרדף. הואיל והלוחמים משני הצדדים היו מחוץ לעיר, נפתחה לפתע בפני תלמידי ישוע ההזדמנות לנוס. ישוע הורה להם מפורשות להותיר את נכסיהם החומריים מאחור ולעזוב ללא דיחוי. (קרא מתי כ״ד:17, 18.) האם באמת היה צורך בפעולה מיידית? התשובה התבהרה במהרה. בתוך מספר ימים שבו הקנאים והחלו לאלץ את יושבי ירושלים ויהודה להצטרף למרד. המצב בעיר הידרדר במהירות על רקע מאבקי השליטה בין הפלגים היהודים היריבים. המנוסה מן העיר הפכה למשימה קשה יותר מיום ליום. כששבו הרומאים ב־70 לספירה, כבר לא ניתן היה לנוס מן העיר (לוקס י״ט:43). מי שהתמהמה נלכד, ואילו המשיחיים שנסו אל ההרים ונשמעו להוראותיו של ישוע ניצלו. הם ראו במו עיניהם שיודע יהוה להציל את עמו. איזה לקח יכולים אנו ללמוד מפרשה זו?
16 עם השתלשלות האירועים בצרה הגדולה יהיה על המשיחיים להישמע להוראות המצויות במקרא ולהנחיות שמטעם ארגון אלוהים. לדוגמה, הנחייתו של ישוע ’לנוס אל ההרים’ תקפה גם בימינו. ימים יגידו באיזה מובן יהיה עלינו לנוס.b עם זאת, אנו סמוכים ובטוחים שיהוה יבהיר את ההוראות הללו ביום שבו נצטרך לפעול על־פיהן. הואיל וישועתנו תלויה בציותנו, מוטב שנשאל את עצמנו: ’כיצד אני מגיב להוראות שמספק כיום יהוה לעמו? האם אני ממהר להישמע להן או שמא אני מהסס לציית?’ (יעקב ג׳:17).
מחוזקים לקראת הבאות
17. מה אנו למדים מנבואת חבקוק על המתקפה הקרבה נגד עם אלוהים?
17 נחזור כעת להתקפה הכוללת מצד גוג שהוזכרה בפתיח. בנבואה הקשורה לכך אמר חבקוק: ”שמעתי ותרגז בטני: לקול צָלֲלוּ [רעדו] שפתיי; יבוא רקב בעֲצָמיי; ותחתיי ארגז, אשר אנוח [אחכה במנוחה] ליום צרה, לעלות לעם יְגוּדֶנוּ” (חב׳ ג׳:16). לשמע הדיווחים על המתקפה הקרבה נגד עם אלוהים רגזה בטנו של הנביא, רעדו שפתיו ותש כוחו. תגובתו של חבקוק מראה עד כמה עגום ייראה מצבנו כאשר צבאות גוג יסתערו עלינו. ואולם, הנביא היה מוכן לחכות ברוגע ליום יהוה הגדול בביטחון מלא שיהוה יציל את עמו. אנו יכולים ליהנות מביטחון דומה (חב׳ ג׳:18, 19).
18. (א) מדוע אין אנו צריכים לחשוש מהמתקפה הקרבה? (ב) במה נדון במאמר הבא?
18 שלוש הדוגמאות שעליהן דיברנו ממחישות מעל לכל ספק שיודע יהוה להציל את עמו. מטרתו אינה יכולה להיכשל; הניצחון בטוח. אך כדי ליטול חלק בניצחון מפואר זה עלינו להישאר נאמנים עד הקץ. כיצד עוזר לנו יהוה לשמור על תומתנו כיום? בזאת יעסוק המאמר הבא.
[הערות שוליים]
b ראה המצפה מ־1 במאי 1999, עמוד 19.
[תמונה בעמוד 24]
האם באמת נשקפה סכנה לבני ישראל מצד צבא פרעה?