מנקודת המבט המקראית
האם היה יהוה אל שבטי של עם ישראל?
במדינות רבות כיום, אנשים מקשרים אוטומטית את השם ”יהוה” לארגון בן זמננו, עדי־יהוה. ברם, שם זה מופיע גם בכמה תרגומי מקרא של דתות אחרות. למען האמת, השם יהוה נמצא בשימוש זה אלפי שנים.
יהוה נקרא לפעמים ”אלוהי ישראל” (דברי הימים א׳. י״ז:24). ביטוי זה הוביל מספר אנשים למסקנה שהוא היה בסך הכל אל שבטי מקומי שהעברים אימצו מתרבות אחרת או שהמציאו בעצמם. ”[יהוה] נחשב בהתחלה לאלוהות שבטית תוקפנית מאוד של בני ישראל”, אומרת קרן ארמסטרונג, מחברת הספר היסטוריה של אלוהים (A History of God). ”מאוחר יותר, נביאי ישראל ... במאות השביעית והשישית לפה״ס בקירוב, הפכו אל שבטי זה לסמל של ישות נשגבת לחלוטין מבינת האדם”.
מספר היסטוריונים דתיים ניסו לקשר את מקור השם יהוה עם מקורות כנעניים או מצריים. אחרים טוענים שזהו ”שם שבטי עתיק” שאינו מזוהה עם האלוהים המתואר ב”ברית החדשה”. היש אמת בדבר? מה ניתן ללמוד מקריאה יסודית של המקרא?
יהוה — אלוהי כל העמים
המקרא מכיר בקשר ההדוק שבין יהוה לעם ישראל. אולם אין להסיק מכך שהוא אל שבטי ותו לא. השליח המשיחי פאולוס שאל: ”שמא הוא אלוהי היהודים בלבד? האין הוא גם אלוהי הגויים?” ותשובתו החד־משמעית היתה: ”כן, גם אלוהי הגויים הוא” (רומים ג׳:29). מיהו האלוהים שאליו התייחס פאולוס? ובכן, באותה איגרת אל הרומים מופיע השם יהוה 19 פעם. השליח ציטט את הנביא העברי הקדום יואל וציין שלא רק היהודים, אלא ”כל אשר־יקרא בשם יהוה יימלט” (רומים י׳:13; יואל ג׳:5).
בני ישראל לא בחרו ביהוה להיות אלוהיהם, אלא יהוה הוא שבחר בהם להגשמת מטרתו והיא לסלול את הדרך לביאת המשיח. מלבד זאת, גורלו של אל שבטי קשור קשר בל יינתק לזה של עמו. כשהעם נחל מפלה, הובס גם אלוהיו. אך לא כך היה בנוגע ליהוה.
הברית שכרת יהוה עם אברהם, ברית שנכנסה לתוקף מאות שנים לפני העידן המשיחי, הבטיחה ברכות לאנשים בני כל העמים והעידה על כך שאלוהים מתעניין באנושות כולה (בראשית י״ב:1–3; מעשי השליחים י׳:34, 35; י״א:18). דוד מלך ישראל ציין שלא רק ארץ ישראל היא בבעלות יהוה, אלא ”ליהוה הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה” (תהלים כ״ד:1).
מאוחר יותר, כאשר חנך שלמה בן־דוד את המקדש לעבודת יהוה, הוא הראה שקיימת דרך עבור ענווים מבני כל עם לפנות אל יהוה. בתפילתו בחנוכת המקדש אמר שלמה: ”וגם אל הנוכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה ... והתפלל אל הבית הזה. אתה תשמע השמים מכון שבתך, ועשית ככל אשר יקרא אליך הנוכרי, למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליִראה אותך כעמך ישראל” (מלכים א׳. ח׳:41–43).
עם ישראל נדחה
בנוגע לקשר שבין עם ישראל ויהוה, כתב פרופסור ק. ג׳. לבסקחני: ”במשך ההיסטוריה שלו חזה עם ישראל מבשרו שוב ושוב שהאלוהים ה’לאומי’ שלו התנהג לא אחת בצורה מאוד בלתי לאומית ואפילו אנטי־לאומית”. כאשר דחה עם ישראל את המשיח במאה הראשונה לספירה, דחה יהוה את העם.
אף על פי כן, השם יהוה המשיך להיות בשימוש אצל המשיחיים. עם גדילת הקהילה המשיחית, התווספו אליה בני כל העמים. התלמיד המשיחי יעקב, שכיהן כיושב־ראש במועצת הזקנים בירושלים, אמר ש”פקד אלוהים את הגויים לקחת מקרבם עם לשמו”. כהוכחה לכך שהדבר נחזה מראש, ציטט יעקב נבואה מספר עמוס שבה מוזכר השם יהוה (מעשי השליחים ט״ו:2, 12–18; עמוס ט׳:11, 12).
דואג לכולם, מברך את כולם
פאולוס נתן משנה תוקף לכך שיהוה הוא אלוהות אוניברסלית, באומרו: ”אין הבדל בזה בין יהודי ללא־יהודי, כי אדון אחד לכולם ורב חסד הוא לכל הקוראים אליו” (רומים י׳:12). נובע מכך שכל עושי רצון יהוה יזכו לברכתו.
יהוה מבטיח עתיד נפלא לכל ילדיו בני האדם הנאמנים והצייתנים, מכל לאום או גזע. בדברו מתוארים האנשים הללו כ”חמדת כל הגויים” (חגי ב׳:7). קבוצת אנשים זו לומדת להכיר את יהוה ולאהוב אותו. הספר החותם את המקרא מציין לגביהם: ”כל הגויים יבואו וישתחוו לפניך [יהוה]; כי נגלו משפטי צדקך” (ההתגלות ט״ו:4).
[תמונה בעמוד 12]
משה אוחז בעשרת הדיברות