הם נולדו לתוך עמו הנבחר של אלוהים
”בך בחר יהוה אלוהיך להיות לו לעם” (דברים ז׳:6).
1, 2. אילו גבורות עשה יהוה למען עמו, ואיזו מערכת יחסים כונן עם בני ישראל?
בשנת 1513 לפה״ס כונן יהוה עם משרתיו עלי אדמות מערכת יחסים חדשה. בשנה ההיא השפיל מעצמת עולם ושחרר את בני ישראל מעבדות. כך הפך למושיעם ולבעלם. לפני כן אמר אלוהים למשה: ”אמור לבני ישראל, ’אני יהוה, והוצאתי אתכם מתחת סִבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוהים’” (שמות ו׳:6, 7; ט״ו:1–7, 11).
2 זמן קצר לאחר יציאת מצרים, באו בני ישראל ביחסי ברית עם יהוה אלוהיהם. מעתה ואילך, במקום לכונן קשרים עם יחידים או משפחות, יהיה ליהוה עם מאורגן, גוי אחד על פני האדמה (שמות י״ט:5, 6; כ״ד:7). הוא נתן לעמו חוקים ליצירת סדר חברתי, ובראש ובראשונה להסדרת ענייני הפולחן. משה אמר להם: ”מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו, כיהוה אלוהינו בכל קָרְאֵנו אליו? ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים, ככל התורה הזאת אשר אנוכי נותן לפניכם היום?” (דברים ד׳:7, 8).
נולדים לתוך אומה של עדים
3, 4. מה הייתה אחת הסיבות החשובות לקיומו של עם ישראל?
3 כעבור מאות שנים הזכיר יהוה לבני ישראל, ביד נביאו ישעיהו, סיבה חשובה לקיומם כאומה. ישעיהו אמר: ”כה אמר יהוה, בוראך, יעקב, ויוצרך, ישראל: ’אל תירא כי גאלתיך, קראתי בשמך. לי אתה. כי אני יהוה אלוהיך, קדוש ישראל מושיעך. ... הביאי בניי מרחוק, ובנותיי מקצה הארץ, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו. אתם עדי’, נאום יהוה, ’ועבדי אשר בחרתי... עם זוּ יצרתי לי, תהילתי יְסַפֵּרו’” (ישעיהו מ״ג:1, 3, 6, 7, 10, 21).
4 כעם הנקרא בשם יהוה, היה על בני ישראל להעיד על ריבונותו לעיני הגויים. היה עליהם להיות עם ’שנברא לכבוד יהוה’. מתפקידם היה ’לספר תהילתו’, לדבר על ישועותיו הנפלאות וכך להאדיר את שמו הקדוש. סיכומו של דבר: נדרש מהם להיות אומה של עדים המעידים על יהוה.
5. באילו מובנים היו בני ישראל עם מוקדש?
5 במאה ה־11 לפה״ס הראה שלמה המלך שיהוה יצר את עם ישראל כאומה נבדלת. בתפילה ליהוה אמר: ”אתה הִבדלתָם לך לנחלה מכל עמי הארץ” (מלכים א׳. ח׳:53). גם כל אחד מבני ישראל נהנה מיחסים מיוחדים עם יהוה. קודם לכן אמר להם משה: ”בנים אתם ליהוה אלוהיכם. ... עם קדוש אתה ליהוה אלוהיך” (דברים י״ד:1, 2). לפיכך, בני ישראל לא נדרשו בצעירותם להקדיש את חייהם ליהוה. הם נולדו כבנים לאומה מוקדשת (תהלים ע״ט:13; צ״ה:7). בני כל דור חדש למדו את חוקי יהוה וחובה היה עליהם לקיימם מתוקף הברית שחיברה בין עם ישראל ליהוה (דברים י״א:18, 19).
בחירה חופשית
6. מה היה על כל אחד מבני ישראל להחליט?
6 בני ישראל אומנם נולדו לתוך אומה מוקדשת, אך כל אחד ואחד מהם היה חייב להחליט באופן אישי אם ברצונו לשרת את אלוהים. לפני שנכנסו לארץ ההבטחה אמר להם משה: ”העידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ, החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. לאהבה את יהוה אלוהיך, לשמוע בקולו ולדבקה בו, כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע יהוה לאבותיך לאברהם, ליצחק וליעקב לתת להם” (דברים ל׳:19, 20). מכאן שכל אחד מבני ישראל היה חייב לבחור אישית לאהוב את יהוה, לשמוע בקולו ולדבוק בו. בני ישראל היו בעלי בחירה חופשית, ועל כן היה עליהם לשאת בתוצאות החלטתם (דברים ל׳:16–18).
7. מה אירע לאחר מות בני דורו של יהושע?
7 תקופת השופטים ממחישה היטב לאן מובילות הנאמנות או האי־נאמנות. זמן קצר בטרם החלה תקופה זו, נהגו בני ישראל על־פי דוגמתו הטובה של יהושע ובורכו. ”ויעבדו העם את יהוה כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושוע אשר ראו את כל מעשה יהוה הגדול אשר עשה לישראל”. ואולם, זמן מה אחרי מות יהושע ’קם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את יהוה וגם את המעשה אשר עשה לישראל. ויעשו בני ישראל את הרע בעיני יהוה’ (שופטים ב׳:7, 10, 11). נראה כי הדור הצעיר יותר וחסר הניסיון לא הוקיר את מורשתו כבן לאומה מוקדשת, אשר למענה חולל יהוה אלוהים גבורות ונפלאות (תהלים ע״ח:3–7, 10, 11).
לחיות על־פי הקדשתם
8, 9. (א) איזה סידור איפשר לבני ישראל להמחיש את הקדשתם ליהוה? (ב) במה בורכו האנשים אשר הקריבו זבחי נדבה?
8 יהוה נתן לעמו הזדמנויות להראות שהם חיים על־פי הקדשתם הלאומית. לדוגמא, התורה הכילה מערכת של זבחים וקורבנות, חלקם קורבנות חובה וחלקם קורבנות נדבה (עברים ח׳:3). ביניהם היו עולות, מנחות וזבחי שלמים שניתנו מתוך התנדבות — מתנות שהוקרבו ליהוה כדי לזכות לחסדו ולהביע תודה (ויקרא ז׳:11–13).
9 זבחי נדבה אלו שימחו את יהוה. העולות והמנחות נחשבו ל”ריח ניחוח ליהוה” (ויקרא א׳:9; ב׳:2). בזבחי שלמים הוקרבו ליהוה הדם והחֵלב (השומן) של החיה, וחלקים שונים מן הבשר נאכלו על־ידי הכוהנים והמקריב. הייתה זו סעודה סמלית לציון יחסי השלום עם יהוה. בתורה נאמר: ”וכי תזבחו זבח שלמים ליהוה, לרצונכם תזבחוהו”, כלומר, שתהיו רצויים לפניו (ויקרא י״ט:5). כל בני ישראל היו מוקדשים ליהוה מלידה, ועם זאת מי שזבחו זבחי נדבה מתוך כוונה ליצוק תוכן להקדשה זו, היו ’רצויים’ לפני יהוה ובורכו עד בלי די (מלאכי ג׳:10).
10. כיצד הביע יהוה את מורת רוחו בימי ישעיהו ובימי מלאכי?
10 אך לא אחת הפר עם ישראל המוקדש את חובת נאמנותו ליהוה. ביד נביאו ישעיהו אמר להם יהוה: ”לא הבאת לי שה עולותיך, וזבחיך לא כִּבַּדְתָנִי. לא הֶעֱבַדְתִיך במנחה”, כלומר, לא כפיתי עליך לתת לי מתנה (ישעיהו מ״ג:23). בנוסף לכך, קורבנות שלא הוקרבו בנפש חפצה ומתוך אהבה, היו לשווא בעיני יהוה. למשל, כ־300 שנה לאחר ישעיהו, בימי הנביא מלאכי, הקריב העם בעלי חיים אשר היה בהם מום. על כן אמר להם מלאכי: ”’אין לי חפץ בכם’, אמר יהוה צבאות, ’ומנחה לא ארצה מיֶדכם. ... הבאתם גָזוּל ואת הפיסח ואת החולה; והבאתם את המנחה. הארצה אותה מיֶדכם?’ אמר יהוה” (מלאכי א׳:10, 13; עמוס ה׳:22).
יהוה מואס בעמו המוקדש
11. איזו זכות ראשונים ניתנה לעם ישראל?
11 בזמן שבני ישראל הפכו לאומה המוקדשת ליהוה, הבטיח להם אלוהים: ”אם שמוע תשמעו בקולי ושְמרתם את בריתי, וִהְיִיתֶם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש” (שמות י״ט:5, 6). המשיח המובטח יופיע בקרבם וייתן להם זכות ראשונים להיות חברים במלכות אלוהים (בראשית כ״ב:17, 18; מ״ט:10; שמואל ב׳. ז׳:12, 16; לוקס א׳:31–33; רומים ט׳:4, 5). אלא שמרבית בני העם לא קיימו את הקדשתם (מתי כ״ב:14). הם מאסו במשיח ובסופו של דבר הרגוהו (מעשי השליחים ז׳:51–53).
12. מה אמר ישוע כדי להראות שיהוה מאס בעם ישראל כאומה המוקדשת אליו?
12 ימים ספורים לפני מותו אמר ישוע למנהיגי הדת היהודים: ”האם לא קראתם בכתובים, ’אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה; מאת יהוה הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו’? על כן אני אומר לכם כי תילקח מכם מלכות האלוהים ותינתן לגוי אשר יפיק את פריה” (מתי כ״א:42, 43). כדי להראות שיהוה מאס בהם כאומה המוקדשת אליו, אמר ישוע: ”ירושלים, ירושלים, ההורגת את הנביאים וסוקלת את השלוחים אליה, כמה פעמים חפצתי לקבץ את בנייך כתרנגולת המקבצת את אפרוחיה תחת כנפיה ולא רציתם. הנה ביתכם יינטש לכם” (מתי כ״ג:37, 38).
עם מוקדש חדש
13. איזו נבואה ניבא יהוה ביד ירמיהו?
13 בימי הנביא ירמיהו ניבא יהוה דבר חדש ביחס לעמו. הכתוב מוסר: ”’הנה ימים באים’, נאום יהוה, ’וכרתּי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה; לא כברית אשר כרתּי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים, ’אשר המה הפרו את בריתי, ואנוכי בעלתי בם’, נאום יהוה. ’כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם’, נאום יהוה. ’נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, והייתי להם לאלוהים, והמה יהיו לי לעם’ ” (ירמיהו ל״א:31–33).
14. מתי ועל איזה בסיס נולד עמו המוקדש החדש של יהוה? מיהו גוי חדש זה?
14 הבסיס לברית החדשה הושת לאחר שישוע מת והציג את ערך דמו השפוך לפני אביו ב־33 לספירה (לוקס כ״ב:20; עברים ט׳:15, 24–26). עם זאת, כשנשפכה רוח הקודש בחג השבועות של אותה שנה ונולדה אומה חדשה, ”ישראל השייכים לאלוהים”, נכנסה הברית החדשה לתוקפה (גלטים ו׳:16; רומים ב׳:28, 29; ט׳:6; י״א:25, 26). אל המשיחיים המשוחים כתב השליח פטרוס: ”אתם עם נבחר, ממלכת כוהנים וגוי קדוש, עם סגולה, למען תספרו תהילותיו של הקורא אתכם מחושך אל אורו הנפלא; אתם אשר לפנים לא עם הייתם, אך כעת עם אלוהים אתם” (פטרוס א׳. ב׳:9, 10). תמו היחסים המיוחדים ששררו בין יהוה לבין עם ישראל הגשמי. ב־33 לספירה עברה ברכת יהוה מעם ישראל הגשמי לישראל הרוחני, הקהילה המשיחית, ’גוי המפיק את פריה’ של מלכות המשיח (מתי כ״א:43).
הקדשה של כל אחד כפרט
15. איזו טבילה האיץ פטרוס במאזיניו להיטבל בחג השבועות שנת 33 לספירה?
15 לאחר חג השבועות שנת 33 לספירה, היה על כל אדם, יהודי או נוכרי, להקדיש אישית את חייו ליהוה ולהיטבל ”לשם האב והבן ורוח הקודש”a (מתי כ״ח:19). בחג השבועות אמר השליח פטרוס ליהודים ולגרים אשר נענו לבשורה: ”שובו בתשובה והיטבלו איש איש מכם בשם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם, ותקבלו את מתנת רוח הקודש” (מעשי השליחים ב׳:38). היהודים והגרים נדרשו להיטבל לא רק כדי להראות שהקדישו את חייהם ליהוה, אלא גם כביטוי לכך שקיבלו את ישוע כאמצעי שדרכו יסלח יהוה על חטאיהם. היה עליהם להכיר בו ככהן הגדול של יהוה וכמנהיגם, ראש הקהילה המשיחית (קולוסים א׳:13, 14, 18).
16. כיצד בימי פאולוס הפכו יהודים וגויים בעלי גישה נכונה לחלק מישראל הרוחני?
16 שנים לאחר מכן אמר השליח פאולוס: ”כי אם היגדתי תחילה לאנשי דמשק, וכן גם בירושלים ובכל ארץ יהודה וגם לגויים — לחזור בתשובה ולפנות אל אלוהים בעשותם מעשים ראויים לתשובה” (מעשי השליחים כ״ו:20). לאחר ששכנע את מאזיניו, יהודים וגויים, שישוע הוא המשיח, עזר להם פאולוס להגיע לשלב ההקדשה והטבילה (מעשי השליחים ט״ז:14, 15, 31–33; י״ז:3, 4; י״ח:8). תלמידים חדשים אלה פנו אל אלוהים ובכך הפכו לחלק מישראל הרוחני.
17. איזו מלאכת חתימה קרבה לסיומה, ואיזו פעילות נוספת מתקדמת במהירות?
17 כיום קרובה חתימתם הסופית של שארית ישראל הרוחני. כשתושלם חתימתם יוּתר ל’ארבעת המלאכים האוחזים את ארבע רוחות הארץ’ לשחרר אותן. עד אז מתקדם במהירות איסוף ’ההמון הרב’ אשר תקוותם היא לחיות לנצח עלי אדמות. הם, השייכים ל’צאן האחרות’, בוחרים להאמין ב”דם השה” ולהיטבל כסמל להקדשת חייהם ליהוה (ההתגלות ז׳:1–4, 9–15; כ״ב:17; יוחנן י׳:16; מתי כ״ח:19, 20). עימם נמנים צעירים רבים הגדלים להורים משיחיים. אם אתה אחד מהם, כדאי שתקרא את המאמר הבא.
[הערת שוליים]
שאלות חזרה
• מדוע לא נדרשו צעירי בני ישראל להקדיש את חייהם אישית ליהוה?
• כיצד יכלו בני ישראל להראות שהם חיים על־פי הקדשתם?
• מדוע מאס יהוה בעם ישראל כעמו המוקדש, ואיזו אומה באה במקומו?
• מה היה על יהודים וגויים לעשות מאז חג השבועות ב־33 לספירה כדי להיות חלק מישראל הרוחני?
[תמונה בעמוד 21]
בני ישראל נולדו כבני העם הנבחר של אלוהים
[תמונה בעמוד 23]
כל אחד מבני ישראל חייב היה להחליט אישית לשרת את אלוהים
[תמונה בעמוד 23]
קורבנות נדבה איפשרו לבני ישראל להמחיש את אהבתם ליהוה
[תמונה בעמוד 25]
לאחר חג השבועות שנת 33 לספירה היה על תלמידי המשיח להקדיש את חייהם באופן אישי לאלוהים ולהיטבל במים כסמל להקדשתם