שאלות של קוראים

מדוע בחוברת המצפה מ־1 באפריל 2002,‏ עמוד 11 סעיף 7‏,‏ נאמר שטבילתם של המאמינים היהודים החדשים בחג השבועות של שנת 33 לספירה היתה סמל ל”‏הקדשתם האישית לאלוהים באמצעות המשיח”‏,‏ בעוד שקודם לכן היה מקובל לחשוב שטבילת היהודים משנת 33 לספירה ועד 36 לספירה לא הצריכה הקדשה אישית כזאת?‏

בשנת 1513 לפה״ס נתן יהוה אלוהים לבני ישראל הזדמנות מיוחדת להיות לו לגוי קדוש בתנאי ש’‏ישמעו בקולו וישמרו את בריתו’‏.‏ העם השיב:‏ ”‏כל אשר דיבר יהוה נעשה”‏ (‏שמות י״ט:‏​3–8;‏ כ״ד:‏​1–8‏)‏.‏

כאשר הסכימו לשמור את ברית תורת משה,‏ נעשו בני ישראל מוקדשים לאלוהים.‏ הדורות הבאים בעם נולדו אל תוך אומה מוקדשת זו.‏ עם זאת,‏ טבילתם של היהודים כתלמידי ישוע המשיח מחג השבועות של שנת 33 לספירה סימלה לא רק את הצגתם לפני אלוהים כבנים לאומה מוקדשת.‏ היא סימלה את הקדשתם לאלוהים במסגרת מערכת יחסים חדשה איתו באמצעות ישוע המשיח.‏ במה דברים אמורים?‏

אחרי שנשפכה רוח הקודש על כ־120 התלמידים שנאספו בעליית גג בירושלים בחג השבועות בשנת 33 לספירה,‏ קם השליח פטרוס ודיבר אל המון היהודים והגֵרים שבאו לראות את המתרחש.‏ הוא נשא עדות יסודית לפני הקהל,‏ ואז אמר ליהודים שחשו ייסורי מצפון:‏ ”‏שובו בתשובה והיטבלו איש איש מכם בשם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם”‏.‏ בתגובה להמשך דבריו של פטרוס,‏ ”‏אלה שקיבלו ברצון את דברו נטבלו,‏ ובאותו יום נוספו כשלושת אלפים נפשות”‏ (‏מעשי השליחים ב׳:‏​1–41‏)‏.‏

האם אותם יהודים שנטבלו בעקבות דברי העידוד של פטרוס לא היו חברים באומה מוקדשת מלכתחילה?‏ האם לא היו להם יחסים מוקדשים עם אלוהים?‏ התשובה היא לא.‏ השליח פאולוס כתב ש’‏אלוהים הסיר את התורה בתקעו אותה’‏ בעמוד ההוקעה (‏קולוסים ב׳:‏14‏)‏.‏ באמצעות מותו של ישוע בשנת 33 לספירה הסיר יהוה אלוהים את ברית התורה,‏ שלמעשה היתה הבסיס ליחסים המוקדשים שהיו לעם ישראל איתו.‏ האומה שדחתה את בן האלוהים נדחתה אז על־ידי אלוהים.‏ בזאת נסתיימה דרכו של ”‏עם ישראל”‏ הגשמי כעם המוקדש לאלוהים (‏קורינתים א׳.‏ י׳:‏18;‏ מתי כ״א:‏43‏)‏.‏

ברית התורה אומנם בוטלה בשנת 33 לספירה,‏ אך ימי החסד שנתן אלוהים ליהודים לא הסתיימו אז.‏a תקופה זו נמשכה עד שנת 36 לספירה,‏ השנה שבה השמיע פטרוס את הבשורה לקורנליוס,‏ איטלקי ירא אלוהים,‏ לבני ביתו ולנוכרים אחרים (‏מעשי השליחים י׳:‏1–48‏)‏.‏ על איזה יסוד ניתנו ימי החסד לעם ישראל?‏

‏”‏והגביר [‏המשיח]‏ ברית לרבים שבוע אחד”‏,‏ נאמר בדניאל ט׳:‏27‏.‏ הברית ש’‏הוגברה’‏ — כלומר,‏ נשארה בתוקף למשך שבע שנים,‏ או ”‏שבוע”‏ החל מטבילת ישוע ותחילת שירותו כמשיח בשנת 29 לספירה — היתה הברית עם אברהם.‏ כדי להיות שותף לאותה ברית,‏ כל מה שאדם היה צריך לעשות הוא להיוולד כאחד מצאצאי אברהם.‏ במסגרת ברית חד־צדדית זו,‏ הפרט לא זכה ליחסים מוקדשים עם יהוה.‏ לפיכך,‏ המאמינים היהודים שנטבלו בעקבות נאומו של פטרוס בחג השבועות של שנת 33 לספירה אומנם נהנו מחסד מיוחד כיהודים מלידה,‏ אך כבר לא היו להם יחסים מוקדשים עם אלוהים אחרי שהוסרה התורה.‏ היה עליהם להקדיש את עצמם לאלוהים באופן אישי.‏

היתה סיבה נוספת לכך שהיהודים והגרים שנטבלו בחג השבועות של שנת 33 לספירה היו צריכים להקדיש את עצמם באופן אישי.‏ השליח פטרוס קרא למאזיניו לשוב בתשובה ולהיטבל בשם ישוע.‏ כדי לעשות זאת,‏ היה עליהם לפנות עורף לדרכי העולם ולהכיר בישוע כאדון ומשיח,‏ ככהן גדול וכמי שיושב לימין אלוהים בשמים.‏ היה עליהם לקרוא בשם יהוה אלוהים למען ייוושעו באמצעות ישוע המשיח,‏ קו פעולה שהצריך אמונה במשיח ובכניעה לו בתור מנהיגם.‏ הבסיס להשגת יחסים עם אלוהים ולקבלת סליחת חטאים השתנה כליל.‏ כל אחד ואחד מן המאמינים היהודים היה צריך לקבל את הסידור החדש.‏ כיצד?‏ באמצעות הקדשה לאלוהים וטבילה בשם ישוע המשיח כעדות פומבית לאותה הקדשה.‏ הטבילה היתה סמל להקדשתם לאלוהים,‏ וכך יכלו לכונן מערכת יחסים חדשה איתו באמצעות ישוע המשיח (‏מעשי השליחים ב׳:‏​21,‏ 33–36;‏ ג׳:‏​19–23‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏