מנקודת המבט המקראית
האם אלוהים באמת דואג לילדים?
מדי שנה, מנצלים מאות מיליוני ילדים, מתעללים בהם ונוהגים בהם באלימות. רבים משמשים על תקן עבדים בתנאים מסוכנים. אחרים נחטפים ונאלצים לשרת כחיילים או לעסוק בזנות. אמונם של ילדים רבים מתערער עוד יותר כתוצאה מגילוי עריות והתעללויות מזוויעות אחרות.
לכן, אנשים כנים ובעלי כוונות טובות מוטרדים, ובצדק, ממצבם העגום של הילדים. למרות שהם מכירים בכך שתאוות הבצע והשחיתות האנושית נושאות במידה רבה באחריות להתעללות זו, יש שעדיין מתקשים לקבל שאלוהי אהבה מרשה עיוות צדק מעין זה. הם בדעה שאלוהים נטש ילדים אלה ואינו דואג להם באמת. האומנם? האם העובדה הטרגית שילדים מנוצלים ולעתים קרובות נופלים קורבן להתעללות פירושה שאין אלוהים דואג להם? מה אומר על כך המקרא?
אלוהים מגנה את המתעללים
ליהוה אלוהים מעולם לא היתה כוונה כי ילדים קטנים ינוצלו על־ידי מבוגרים חסרי רחמים. התעללות בילדים היא אחת מהשלכותיו הטרגיות ביותר של מרד האדם בגן עדן. דחיית ריבונותו של אלוהים הובילה לניצול אכזרי של אדם את רעהו (בראשית ג׳:11–13, 16; קהלת ח׳:9).
אלוהים מתעב את מי שמנצלים לרעה את החלשים וחסרי ההגנה. עמים קדומים רבים שלא שירתו את יהוה נהגו להקריב ילדים, אולם יהוה אמר כי ”לא ציוויתי ולא עלתה על לבי” כדבר הזה (ירמיהו ז׳:31). יהוה הזהיר את עמו הקדום: ”אם ענה תענה אותו [את היתום], כי אם צעוק יצעק אלי, שמוע אשמע צעקתו; וחרה אפי” (שמות כ״ב:21–23).
יהוה אוהב ילדים
דאגתו של יהוה כלפי ילדים ניכרת בהדרכות הנבונות שסיפק להורים. סביר להניח שילדים שגדלו בבית חם יהפכו לאנשים בוגרים יותר נפשית ויציבים. לכן, בוראנו כונן את מוסד הנישואין, מסגרת שנועדה להימשך לאורך כל החיים לפיה ”יעזוב איש את אביו ואת אמו ודָבַק באשתו והיו לבשר אחד” (בראשית ב׳:24). המקרא מורה כי יחסי מין שמורים רק למסגרת הנישואין, כך שאם יוולדו ילדים הם יזכו להשגחה ולטיפול בסביבה יציבה (עברים י״ג:4).
כמו כן, כתבי־הקודש מדגישים את חשיבות החינוך שנותנים ההורים. ”נחלת יהוה בנים”, אומר המקרא, ”שכר פרי הבטן. כחיצים ביד גיבור, כן בני הנעורים” (תהלים קכ״ז:3, 4). ילדים הם מתת אלוהים, והוא מעוניין שהם יעלו ויצליחו. אלוהים מאיץ בהורים לתת לילדיהם הדרכה טובה לחיים, בדיוק כשם שקַשָת מכוון היטב לפני שהוא יורה את חיציו. ”האבות”, מורה דבר־אלוהים, ”אל תכעיסו את בניכם, אלא גדלו אותם במוסר יהוה ובתוכחתו” (אפסים ו׳:4).
דרך נוספת בה יהוה מגלה את אהבתו כלפי ילדים היא בכך שהוא מורה להורים להגן על ילדיהם מפני פושעים. אפילו ”הטף” בעם ישראל הקדום נצטווה לציית לתורה, שהגדירה מהי התנהגות מינית הולמת ולא־הולמת (דברים ל״א:12; ויקרא י״ח:6–24). אלוהים חפץ שההורים יעשו כל שביכולתם כדי להגן על ילדיהם מפני כל מי שעלול לנצל אותם או להתעלל בהם.
תקווה לילדים
ישוע המשיח, אשר שיקף בשלמות את אישיותו של אביו, המחיש בדרך נפלאה את האהבה הבלתי משתנה שיהוה רוחש לילדים (יוחנן ה׳:19). כשתלמידיו, שסברו בטעות שכך הם יעזרו לישוע, סירבו לאפשר להורים להביא אליו את ילדיהם הקטנים, הוא גער בהם והעמיד אותם על טעותם. ”הניחו לילדים לבוא אלי”, אמר ישוע. אחר כך, ”הוא חיבק אותם וברכם” (מרקוס י׳:13–16). יהוה אלוהים ובנו ישוע אינם מתייחסים אל הילדים כדבר חסר חשיבות.
למעשה, באמצעות מלכו הנבחר, ישוע המשיח, ינקוט אלוהים בקרוב צעדים שישחררו לעד את הילדים מהתעללויות. הנצלנים החמדנים וחסרי הרחמים של עולם זה יושמדו אחת ולתמיד (תהלים ל״ז:10, 11). באשר לענווים שדורשים את יהוה, המקרא אומר: ”וימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו” (ההתגלות כ״א:3, 4).
עד בוא יום זה, אלוהים מוכיח את אהבתו כבר עתה ומציע עזרה רוחנית ורגשית לכל מי שנוצלו או חוו התעללות. ”את האובדת אבקש”, הוא מבטיח, ”ואת הנידחת אשיב, ולנשברת אחבוש, ואת החולה אחזק” (יחזקאל ל״ד:16). בעזרת דברו, רוח קודשו והקהילה המשיחית, יהוה מנחם את הילדים הנדכאים והחלשים. עד כמה משמח לדעת שכבר כעת, כפי שיעשה גם בעתיד, ”אב הרחמים ואלוהי כל נחמה, ... מנחם אותנו בכל צרותינו” (קורינתים ב׳. א׳:3, 4).
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 16]
Mikkel Ostergaard/Panos Pictures ©