שאלות של קוראים
• כיצד ניתן להעציב את רוח הקודש בהתחשב בעובדה שאין היא ישות כלשהי?
השליח פאולוס כתב: ”אל תעציבו את רוח הקודש” (אפסים ד׳:30). יש הרואים במילים אלו עדות לכך שרוח הקודש היא ישות. אולם, פרסומים רבים מטעם ”הסוכן הנאמן” מספקים ראיות מקראיות והיסטוריות שהמשיחיים הקדומים לא החשיבו את רוח הקודש לישות ולא לאל השווה לריבון היקום כחלק משילושa (לוקס י״ב:42). לפיכך, פאולוס לא התייחס לרוח הקודש כדמות.
רוח קודשו של אלוהים היא כוחו הפעיל הסמוי מן העין (בראשית א׳:2). ישוע נועד להטביל ”ברוח הקודש” כפי שיוחנן הטביל במים (לוקס ג׳:16). בחג השבועות 33 לספירה נמלאו כ־120 תלמידים ב”רוח הקודש”. ברור שהם לא התמלאו בדמות כלשהי (מעשי השליחים א׳:5, 8; ב׳:4, 33). משוחים אלה זכו לתקווה שמימית, ורוח אלוהים הדריכה אותם לחיות חיי נאמנות (רומים ח׳:14–17; קורינתים ב׳. א׳:22). הרוח הניבה בהם פרי אלוהי וסייעה להם להימנע מ”מעשי הבשר” המעוררים את מורת רוחו של אלוהים (גלטים ה׳:19–25).
אם אנו משרתי אלוהים בעלי תקווה ארצית, לא נמשחנו ברוח הקודש. למרות זאת, אנו יכולים לקבל את רוח הקודש באותה המידה כמו בעלי התקווה השמימית. לפיכך, גם אנו עלולים להעציב את הרוח. כיצד?
אם נתעלם מעצות מקראיות שנכתבו בהכוונת רוח הקודש, אנו עלולים לטפח תכונות שיובילו אותנו לעשיית חטאים בזדון נגד הרוח, לאובדן חסד יהוה ובסופו של דבר להשמדה (מתי י״ב:31, 32). אולי עדיין לא חטאנו חטאים חמורים, אך אנו עלולים להתחיל בדרך פסולה שתוביל אותנו לכיוון המנוגד להדרכת הרוח. כך נעציב את רוח הקודש.
אם כן, כיצד נימנע מלהעציב את רוח אלוהים? עלינו לשלוט במחשבותינו ובמעשינו. באיגרתו אל האפסים, פרק ד׳, דיבר השליח פאולוס על הימנעות מן הנטיות לשקר, לנטור טינה, להתעצל ולנבל את הפה. אם אנו לובשים את ”האדם החדש” ובד בבד מרשים לעצמנו להיגרר חזרה אל הדברים הללו, מה אנו עושים? אנו פועלים בניגוד לעצותיו של דבר־אלוהים, המקרא, שנכתבו בהשראת הרוח. בדרך זו אנו מעציבים את רוח הקודש.
באפסים פרק ה׳ פאולוס מייעץ לנו להימנע מגילוי עניין מזיק בזנות, ממעשים בזויים ומהתלוצצות גסה. כדי לא להעציב את רוח קודשו של אלוהים, עלינו לזכור זאת בבחירת בידור. מדוע שנגלה עניין בדברים כאלה ונשוחח עליהם, נקרא עליהם או נצפה בהם בטלוויזיה ובאמצעים אחרים?
אנו עלולים להעציב את הרוח בדרכים נוספות. רוח אלוהים תורמת לאחדות בקהילה. אבל נניח שאנו מפיצים רכילות זדונית או מעודדים יצירת קליקות בקהילה. האם קו פעולה כזה לא יתנגש בהדרכתה של הרוח אלי אחדות? בזאת נעציב את רוח הקודש בדומה לאנשים שזרעו פילוגים בקהילת קורינתוס (קורינתים א׳. א׳:10; ג׳:1–4, 16, 17). דרך נוספת להעציב את רוח הקודש היא לערער את הכבוד כלפי האחים האחראים בקהילה שהתמנו לתפקידם ברוח הקודש (מעשי השליחים כ׳:28; יהודה 8).
ברור אפוא, שמן החוכמה לבחון את גישתנו ומעשינו לפי הדרכתה של רוח הקודש, הדרכה הבאה לידי ביטוי במקרא ובקהילה המשיחית. כמו כן, הבה ’נתפלל ברוח הקודש’, ניכנע להשפעתה ונפעל בכל עת על־פי הכתוב בדבר־אלוהים שנכתב בהשראת הרוח (יהודה 20). יהא נא מנוי וגמור עימנו לא להעציב לעולם את הרוח אלא לנהוג תמיד בהתאם להכוונתה לתפארת שמו הקדוש של יהוה.
• ישוע דימה את הקושי של עשיר להיכנס אל מלכות אלוהים לגמל המנסה לעבור דרך נקב מחט. האם התכוון ישוע לגמל ולמחט תפירה של ממש?
שתיים מבין שלוש הציטטות המקראיות של הצהרה זו די זהות. בספר הבשורה על־פי מתי אמר ישוע: ”נקל לגמל לעבור דרך נקב מחט מהיכנס עשיר אל מלכות האלוהים” (מתי י״ט:24). בלשון דומה, נאמר במרקוס י׳:25 (דל׳): ”נקל לגמל לעבור בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלוהים”.
ספרי עיון מסוימים מעלים את האפשרות שבמילים ”נקב מחט” התכוון ישוע לשער קטן באחד משעריה הגדולים של ירושלים. אם השער הגדול היה סגור בלילה, ניתן היה לפתוח את השער הקטן, ומעריכים כי גמל יכול היה לעבור דרכו. האם לזה התכוון ישוע?
נראה שלא. ישוע התכוון למחט תפירה. מאחר שנמצאו באזור זה מחטים עתיקות עשויות עצם או מתכת, קרוב לוודאי שמדובר היה במוצר ביתי מצוי. הכתוב בלוקס י״ח:25 מסיר כל סימן שאלה לגבי דברי ישוע, שכן הוא מצטט אותו כמי שאמר: ”נקל לגמל לעבור דרך נקב מחט [”תפירה”, ע״ח] מהיכנס עשיר אל מלכות האלוהים”.
מילונאים שונים תמימי דעים עם התרגום ”מחט תפירה” כמנוסח בתרגום עולם חדש. המילה היוונית המתורגמת ל’מחט’ במתי י״ט:24 ובמרקוס י׳:25 (רַאפִיס) נגזרת מן הפועל שמשמעו ”לתפור”. והמונח היווני המופיע בלוקס י״ח:25 (וֶלוֹנִי) פירושו מחט המשמשת בניתוחים. המילון הפרשני למילים בתנ״ך ובברית החדשה מאת ווין (אנגלית) מציין: ”נראה כי ייחוס ’נקב המחט’ לשער קטן בחומת העיר הוא מושג בן זמננו; אין כל ראיות קדומות לכך. מטרת האדון באמירה זו היא להביע את אי־יכולתו של האדם, ואין כל צורך לייחס למחט הפשוטה משמעות אחרת בניסיון לרכך את הקושי” (1981, כרך ג׳, עמוד 106).
יש הגורסים שבפסוקים הללו המילה ”גמל” צריכה להיתרגם ל”חבל”. המילים היווניות שהוראתן חבל (κάμιλος) וגמל (κάμηλος) דומות. עם זאת, המילה היוונית שמשמעה ”גמל” היא שמופיעה במתי י״ט:24 בכתבי היד הקדומים ביותר שבידינו (סינַאִיטיקוּס, וַטיקַנוּס מס׳ 1209 וכתב יד אַלֶכּסַנדרינוּס). נמסר כי מתי כתב את ספרו תחילה בעברית וייתכן שתרגם אותו במו ידיו ליוונית. הוא ידע בדיוק מה אמר ישוע ועל כן השתמש במילה הנכונה.
אם כן, ישוע התכוון למחט תפירה ולגמל של ממש. מטרתו היתה להדגיש שדבר מסוים אינו אפשרי. אך האם רצה ישוע לומר בזאת ששום אדם עשיר לא יוכל אי פעם להיכנס למלכות? לא, שהרי אין להבין הצהרה זו מפי ישוע ככתבה וכלשונה. ישוע דיבר בלשון הפרזה על מנת להמחיש שכפי שגמל ממשי אינו מסוגל לעבור דרך נקב מחט של ממש, אין זה אפשרי לעשיר להיכנס אל מלכות אלוהים כל עוד הוא דבק בעושרו ואינו מציב את יהוה במקום הראשון בחייו (לוקס י״ג:24; טימותיאוס א׳. ו׳:17–19).
ישוע אמר זאת מייד לאחר שנכבד צעיר עשיר דחה את הזכות הנאדרת ללכת אחריו (לוקס י״ח:18–24). עשיר האוהב את נכסיו יותר מאשר דברים רוחניים אינו יכול לצפות לרשת חיי נצח במלכות אלוהים. ובכל זאת היו עשירים שנעשו לתלמידי ישוע (מתי כ״ז:57; לוקס י״ט:2, 9). עשיר המודע לצורכו הרוחני והמבקש את עזרת אלוהים יכול להיוושע בידי אלוהים (מתי ה׳:3, ע״ח; י״ט:16–26).
[הערת שוליים]
a ראה החוברת האם עליך להאמין בשילוש? (אנג׳), שיצאה לאור מטעם עדי־יהוה.