התרגום של בדל — צעד קטן להבנה מעמיקה יותר של המקרא

בשנת 1627 הגיע לאירלנד כומר אנגלי ששמו ויליאם בֶּדֶל.‏ שרר במדינה מצב יוצא דופן.‏ אירלנד,‏ ארץ שמרבית תושביה קתולים,‏ נשלטה על־ידי בריטניה הפרוטסטנטית.‏ הרפורמאטורים הפרוטסטנטים כבר תרגמו את המקרא לשפות שונות המדוברות ברחבי אירופה.‏ אך נראה היה שאיש אינו מעוניין לתרגמו לאירית.‏

בדל האמין בכל מאודו ”‏שאין לקפח [‏את האירים]‏ רק מפני שהם אינם יודעים אנגלית”‏.‏ לכן הוא החל לתרגם את המקרא לאירית.‏ אולם הוא נתקל בהתנגדות חריפה,‏ בייחוד מצד גורמים פרוטסטנטיים.‏ מדוע התנגדו לו?‏

התנגדות לשימוש בשפה האירית

בדל נטל על עצמו את המשימה ללמוד אירית.‏ לאחר שהפך לראש מכללת טריניטי קולג’‏ בדבלין,‏ הוא עודד את תלמידיו להשתמש באירית,‏ והוא המשיך לעשות כן גם לאחר שנתמנה לבישוף קילמור.‏ לאמיתו של דבר,‏ המטרה שלשמה ייסדה מלכת אנגליה אליזבת הראשונה את טריניטי קולג’‏ היא להסמיך כמרים שיעזרו לנתיניה ללמוד את המסר המקראי בשפת אמם.‏ בדל ניסה לממש מטרה זו.‏

הרוב המכריע של מי שהשתייכו למחוז הבישוף של קילמור היו דוברי אירית.‏ לכן בדל עמד על כך שיכהנו באזור כמרים דוברי אירית.‏ הוא ביסס את דרישתו על דבריו של השליח פאולוס בקורינתים א׳.‏ י״ד:‏19‏:‏ ”‏בקהילה אני מעדיף לומר חמש מילים באמצעות שכלי כדי ללמד אחרים מאשר לומר עשרת אלפים מילים בלשון אחרת”‏,‏ כלומר בשפה שאנשים מתקשים להבין.‏

אולם גורמים סמכותיים בעלי השפעה עשו כל מאמץ לעצור בעדו.‏ לדברי מספר היסטוריונים,‏ היו שטענו שהשימוש בשפה האירית ”‏מסוכן למדינה”‏,‏ ואחרים אמרו שהדבר ”‏מנוגד לאינטרסים של הממשלה”‏.‏ היו שסברו שעדיף להותיר את העם האירי בבורותו למען תועלתה של אנגליה.‏ למעשה,‏ נחקקו חוקים שדרשו מן האירים לנטוש את שפתם ואת מנהגיהם כדי ללמוד אנגלית ולאמץ את הגינונים והמנהגים של האנגלים.‏

פרויקט המקרא של בדל

המדיניות הדכאנית הזו לא הרתיעה את בדל.‏ בשנות ה־30 המוקדמות של המאה ה־17 הוא החל לתרגם לאירית תרגום מקרא לאנגלית שראה אור בתקופתו (‏מהדורת 1611 של תרגום המלך ג׳יימס‏)‏.‏ הוא רצה להפיק תרגום שיהיה מובן לאנשים רבים ככל האפשר.‏ הוא היה משוכנע שפשוטי העם לא יוכלו למצוא בכתבי־הקודש את הדרך לחיי עולם כל עוד המקרא נותר עבורם ספר סתום (‏יוחנן י״ז:‏3‏)‏.‏

בדל לא היה הראשון שדגל בתפיסה זו.‏ כ־30 שנה קודם לכן ציין בישוף אחר ששמו ויליאם דניאל עד כמה קשה להבין מה מלמד המקרא כשהוא ”‏עטוף במעטה של שפה לא־ידועה”‏.‏ דניאל תרגם לאירית את כתבי־הקודש היווניים (‏הברית החדשה)‏.‏ בהמשך נרתם בדל לתרגום התנ״ך.‏ המקרא של בדל מכיל את תרגומו שלו ואת תרגומו של ויליאם דניאל.‏ במשך 300 השנים הבאות היה המקרא של בדל — המקרא השלם הראשון באירית — התרגום היחיד לאירית.‏

בדל,‏ שהיה בקי מאוד בשפה העברית,‏ גייס את עזרתם של שני דוברי אירית מלידה לתרגום המקרא מאנגלית לאירית.‏ עם התקדמות מלאכת התרגום שלהם בדק בדל כל פסוק בקפדנות וערך תיקונים יחד עם עוזר מהימן אחד או שניים.‏ בעבודתם הם גם נעזרו בתרגום האיטלקי של התיאולוג השוויצרי ג׳ובאני דיוֹדַטי,‏ וכן בתרגום השבעים ליוונית ובכתב יד עתיק ונדיר בעברית.‏

בדומה למתרגמי תרגום המלך ג׳יימס (‏שבדל הכיר רבים מהם באופן אישי)‏,‏ גם הצוות של בדל כלל את שם אלוהים במספר מקומות בתרגום.‏ לדוגמה,‏ הם רשמו את שם אלוהים יהוה (‏Iehovah)‏ בשמות ו׳:‏3‏.‏ תרגומו המקורי של בדל מצוי בספריית מארש בדבלין,‏ אירלנד (‏ראה התיבה ”‏בדל זוכה להכרה והערכה”‏)‏.‏

הוצאת התרגום לאור

בדל השלים את הפרויקט שלו בסביבות 1640.‏ אולם לא התאפשר לו לפרסם אותו מייד.‏ מדוע?‏ אחת הסיבות לכך הייתה שהוא עדיין ספג התנגדות חריפה.‏ מתנגדיו השמיצו את מתרגמו הראשי של בדל בתקווה שהדבר יפגום באמינותה של מלאכתו,‏ וברוע לבם אף הביאו למעצרו ולכליאתו.‏ ואם לא די בכך,‏ בדל מצא עצמו בלב מרד חריף באנגלים,‏ מרד עקוב מדם שפרץ ב־1641.‏ למשך תקופה מסוימת הגנו האירים המקומיים על בדל חרף מוצאו האנגלי מאחר שידעו שטובתם חשובה לו.‏ אולם בסופו של דבר השליכו אותו החיילים המורדים למאסר בתנאים קשים ביותר.‏ אין ספק שהדבר החיש את מותו,‏ והוא נפטר ב־1642.‏ הוא מעולם לא זכה לראות את תרגומו יוצא לאור.‏

עבודתו של בדל כמעט הושמדה כאשר נבזז ביתו ונהרס.‏ למרבה השמחה,‏ אחד מידידיו הקרובים הצליח לחלץ את כל מסמכיו המתורגמים.‏ לימים הצליח להשיג אותם נרסיסוס מארש,‏ שבהמשך הפך לארכיבישוף של ארמאג ולארכיבישוף הראשי של כנסיית אירלנד.‏ הוא קיבל תמיכה כספית מהמדען רוברט בויל ואזר את האומץ להוציא לאור את המקרא של בדל בשנת 1685.‏

צעד קטן אך משמעותי

המקרא של בדל לא זכה להכרה בינלאומית.‏ אולם הוצאתו לאור הייתה צעד קטן אך משמעותי להבנה מעמיקה יותר של המקרא,‏ בייחוד עבור דוברי האירית — לא רק באירלנד,‏ אלא גם בסקוטלנד ובמקומות רבים אחרים.‏ תודות לכך הם יכלו לקרוא את דבר־אלוהים בשפת אמם ולספק את צורכיהם הרוחניים (‏מתי ה׳:‏3,‏ 6‏)‏.‏

גם כיום המקרא של בדל מסייע לאוהבי האמת למלא את צורכיהם הרוחניים בשפת אמם.‏ דובר אירית שלמד לפני מספר שנים את האמת המקראית,‏ מספר:‏ ”‏כשקראנו את המקרא של בדל,‏ שמענו את דברי המקרא בשפת אמנו.‏ זה מה שסלל עבורי ועבור בני משפחתי את הדרך ללמוד את האמיתות הנפלאות המצויות בכתבי־הקודש”‏.‏