שיעור מספר 5 — הנוסח העברי של התנ״ך

כיצד התנ״ך,‏ כחלק מדברו של אלוהים שנכתב ברוח הקודש,‏ הועתק,‏ נשמר מבחינת הנאמנות הטקסטואלית ונמסר עד לימינו אנו.‏

את ’‏דברי יהוה’‏ הכתובים ניתן להמשיל למֵי אמת האצורים במאגר יוצא דופן של תעודות שנכתבו ברוח אלוהים.‏ עד כמה אנו אסירי תודה על כך שבמהלך תקופה זו של התגלויות שמימיות,‏ דאג יהוה ש”‏מים”‏ אלה ייאספו ויהפכו למקור בלתי נדלה של מידע מכלכל חיים!‏ אוצרות קדומים אחרים,‏ כגון כתרי מלכות,‏ נכסים משפחתיים ואנדרטאות בדמות בני אדם נשחקו או התמוטטו וסר חינם עם חלוף הזמן,‏ ואילו אוצרות אִמרי אלוהינו יקומו לעולם (‏יש׳ מ׳:‏8‏)‏.‏ ואולם,‏ ראוי לברר אם מֵי האמת זוהמו לאחר שהוכנסו למאגר.‏ האם הם נותרו טהורים וזכים?‏ האם נמסרו בנאמנות מן הנוסחים בשפות המקוריות,‏ כך שהחומר המצוי כיום בידי בני כל העמים והלשונות עלי אדמות הוא מידע מהימן?‏ להלן שיעור מרתק הבוחן את הנוסח העברי ב”‏מאגר”‏ וממחיש את מידת תשומת הלב שהושקעה בשימור דיוקו,‏ לצד הצעדים הנפלאים שננקטו למסירתו ולהבאתו לכל עמי האדם דרך נוסחים ותרגומים חדשים.‏

² את התעודות המקוריות בעברית ובארמית כתבו בני אדם ששימשו כמזכירים בידי אלוהים.‏ כתיבתן החלה בידי משה בשנת 1513 לפה״ס ונשלמה מעט אחרי 443 לפה״ס.‏ ככל הידוע כיום,‏ שום תעודה מן הכתבים המקוריים אינה עוד בנמצא.‏ ואולם,‏ שימורם של הכתבים הקדושים ושל העתקיהם המאושרים נעשה למן ההתחלה בהקפדה רבה.‏ בערך בשנת 642 לפה״ס,‏ בימי המלך יאשיהו,‏ מצאו בבית יהוה את ’‏ספר תורת’‏ משה,‏ שהיה ללא ספק העותק המקורי.‏ הוא נשמר בנאמנות עד אז במשך 871 שנה.‏ כותב המקרא ירמיהו גילה עניין רב בתגלית,‏ ותיעד אותה במלכים ב׳.‏ כ״ב:‏8–10‏.‏ בערך בשנת 460 לפה״ס נרשמה התייחסות נוספת לפרשה זו,‏ הפעם על־ידי עזרא (‏דה״ב ל״ד:‏14–18‏)‏.‏ נושאים אלה היו קרובים ללבו,‏ משום שהיה ”‏סופר [‏מעתיק]‏ מהיר [‏מיומן]‏ בתורת משה,‏ אשר נתן יהוה אלוהי ישראל”‏ (‏עז׳ ז׳:‏6‏)‏.‏ אין ספק שהייתה לעזרא נגישות למגילות אחרות של התנ״ך שהיו בנמצא בימיו,‏ כולל אולי נוסחים מקוריים של כמה מן הכתבים שנכתבו ברוח אלוהים.‏ דומה כי בזמנו הופקד עזרא על כתבי אלוהים (‏נחמ׳ ח׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏

עידן של העתקת כתבי־יד

³ מימי עזרא ואילך נוצר ביקוש גובר לעותקים של התנ״ך.‏ לא כל היהודים שבו לירושלים ולארץ ישראל בשיבת ציון בשנת 537 לפה״ס ובשנים שלאחר מכן.‏ אלפים נותרו בבבל,‏ ואילו אחרים נדדו למקומות אחרים מטעמים עסקיים או מסיבות אחרות,‏ ובסופו של דבר תקעו יתד במרבית מרכזי הסחר הגדולים של העולם העתיק.‏ יהודים רבים עלו שנה בשנה לירושלים לרגל החגים שנחוגו בבית המקדש,‏ ושם נטלו חלק בפולחן שהתנהל בעברית מקראית.‏ בימי עזרא נהגו היהודים תושבי התפוצות להתאסף בבתי כנסת ובהם קראו ולמדו את התנ״ך.‏a בשל ריבוי בתי התפילה הפזורים,‏ היה על המעתיקים להעתיק עוד ועוד כתבי־יד.‏

⁴ ברוב בתי הכנסת היה מחסן הידוע בשם גניזה.‏ ברבות הימים הטמינו היהודים בגניזה כתבי־יד קרועים או בלויים,‏ והחליפו אותם בחדשים לשימוש שוטף בבית הכנסת.‏ מעת לעת היו קוברים ברוב טקס את תכולת הגניזה באדמה כדי שהטקסטים — המכילים את השם הקדוש יהוה — לא יחוללו.‏ במרוצת השנים אבדו בדרך זו אלפי כתבי־יד עבריים קדומים של המקרא.‏ ואולם תכולת הגניזה העשירה בבית הכנסת שבקהיר העתיקה לא נקברה,‏ אולי משום שנאטמה ונשכחה עד למחצית המאה ה־19.‏ בשנת 1890,‏ עם שיפוץ בית הכנסת,‏ נבחנה תכולת הגניזה מחדש ואוצרותיה אט אט נמכרו או נתרמו.‏ כתבי־יד שלמים למדי ואלפי קטעים (‏חלקם מתוארכים למאה השישית לספירה)‏ הגיעו לספריית אוניברסיטת קיימברידג׳ ולספריות אחרות באירופה ובאמריקה.‏

⁵ כיום,‏ בספריות שונות בעולם,‏ קיימים אולי 000,‏6 כתבי־יד ממוספרים ומקוטלגים של התנ״ך או של חלקים ממנו.‏ עד לאחרונה לא היו בנמצא כתבי־יד רבים (‏מלבד קטעים ספורים)‏ מן התקופה שקדמה למאה העשירית לספירה.‏ אך בשנת 1947,‏ באזור ים המלח,‏ נמצאה מגילה של ספר ישעיהו,‏ ובשנים שלאחר מכן נתגלו במהלך חיפושים במערות באזור אוצרות עשירים של כתבי־יד אשר היו חבויים קרוב ל־900,‏1 שנה.‏ במהלך החיפושים נמצאו מגילות מקראיות נוספות יקרות לאין ערוך.‏ המומחים כיום מתארכים חלק מכתבי־היד למאות האחרונות לפני הספירה.‏ המחקר ההשוואתי של קרוב ל־000,‏6 כתבי־יד של התנ״ך מקנה בסיס מוצק לקביעת הנוסח העברי ומעיד על נאמנות מסירת הטקסט.‏

השפה העברית

⁶ השפה המכונה כיום עברית הייתה בצורתה המקורית השפה שאותה דיבר אדם הראשון בגן עדן.‏ משום כך,‏ ניתן לכנותה שפת האדם.‏ זו השפה שהייתה מדוברת בימי נוח,‏ אם כי באוצר מילים שהלך והתפתח.‏ בצורתה המורחבת יותר הייתה זו השפה הבסיסית ששרדה לאחר שאלוהים בלבל את שפתם של בני האדם במגדל בבל (‏בר׳ י״א:‏1,‏ 7–9‏)‏.‏ העברית שייכת למשפחת השפות השמיות,‏ ונחשבת ל”‏אם”‏ המשפחה.‏ דומה כי היא קשורה לשפת עמי כנען שדוברה בימי אברהם,‏ ומענפם העברי יצרו הכנענים ניבים שונים.‏ בישעיהו י״ט:‏18 מוגדרת העברית כ”‏שפת כנען”‏.‏ משה,‏ שנחשב בימיו ללמדן,‏ שלט לא רק בחוכמת מצרים אלא גם בשפה העברית,‏ שפת אבותיו.‏ משום כך היה בכוחו לקרוא תעודות קדומות שהגיעו לידיו,‏ והן ככל הנראה שימשו בסיס לחלק מן המידע המתועד בספר בראשית.‏

⁷ לימים,‏ בימי מלכי ישראל,‏ נודעה העברית כ”‏יהודית”‏ (‏מל״ב י״ח:‏26,‏ 28‏)‏.‏ בימי ישוע דיברו היהודים בניב עברי חדש יותר או מורחב,‏ אשר הפך עם הזמן לעברית רבנית (‏לשון חכמים)‏.‏ אך ראוי לציין כי בכתבי־הקודש המשיחיים,‏ השפה עדיין מכונה ”‏עברית”‏ ולא ארמית (‏יוח׳ ה׳:‏2‏,‏ דל׳;‏ מה״ש כ״ב:‏2;‏ ההת׳ ט׳:‏11‏)‏.‏ מימים ימימה הייתה העברית המקראית לשפת התקשורת המחייבת,‏ והייתה שגורה בפי מרבית עדיו הטרום־משיחיים של יהוה ובפי העדים המשיחיים בני המאה הראשונה לספירה.‏

⁸ התנ״ך שימש כמאגר של מֵי אמת צלולים,‏ אשר הועברו ונאספו בהשראת אלוהים.‏ אך רק קוראי עברית יכולים היו להפיק תועלת במישרין ממים אלה שסיפק אלוהים.‏ כיצד יכלו בני עמים דוברי שפות שונות לשתות את מֵי האמת ולזכות להדרכת אלוהים ולמרגוע לנפשותיהם?‏ (‏ההת׳ כ״ב:‏17‏)‏ הדרך היחידה הייתה לתרגם את התנ״ך מעברית ללשונות אחרות וכך להרחיב את זרימת מֵי האמת האלוהית להמוני בני אדם.‏ עלינו להודות מעומק לבנו ליהוה אלוהים על כך שבערך מן המאה הרביעית או השלישית לפה״ס ועד לימינו אנו,‏ תורגמו חלקים מן המקרא ליותר מ־900,‏1 שפות.‏ איזו ברכה היווה הדבר לכל שוחרי הצדק,‏ שנפתחה בפניהם האפשרות ’‏להתענג’‏ על מים יקרים אלו!‏ (‏תהל׳ א׳:‏2;‏ ל״ז:‏3,‏ 4‏)‏.‏

⁹ האם המקרא עצמו נותן את הרשות או את ההכשר לתרגמו לשפות אחרות?‏ אכן כן!‏ המילים שאמר אלוהים לעם ישראל,‏ ”‏הרנינו,‏ גויים,‏ [‏עם]‏ עמו”‏,‏ ומצוותו הנבואית שנתן ישוע למשיחיים,‏ ”‏ובשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים”‏,‏ חייבות להתקיים.‏ לשם כך,‏ יש צורך בתרגום כתבי־הקודש.‏ במבט לאחור,‏ אחרי כ־400,‏2 שנה של תרגום המקרא,‏ ברור כי ברכת יהוה שרתה על מלאכה זו.‏ יתרה מכך,‏ תרגומי מקרא עתיקים ששרדו עד ימינו בכתבי־יד,‏ משמשים כתימוכין לנאמנות הטקסטואלית הגבוהה של מאגר האמת בשפה העברית (‏דב׳ ל״ב:‏43;‏ מתי כ״ד:‏14‏)‏.‏

תרגומים עתיקים

¹⁰ החומש השומרוני.‏ קיים נוסח עתיק ביותר הידוע בכינוי החומש השומרוני,‏ והוא מקפל בתוכו אך ורק את חמשת הספרים הראשונים של התנ״ך.‏ זהו למעשה תעתיק של הנוסח העברי בכתב שומרוני,‏ אשר התפתח מן הכתב העברי הקדום.‏ דרכו ניתן ללמוד משהו על הנוסח העברי בימים ההם.‏ את התעתיק הכינו השומרונים — צאצאיהם של בני ישראל שנותרו בשומרון אחרי כיבוש ממלכת ישראל בת עשרת השבטים בשנת 740 לפה״ס ושל בני עמים אחרים שהוגלו לשומרון בעת ההיא בידי האשורים.‏ השומרונים מיזגו בין הפולחן שהיה נהוג בישראל לבין פולחן אליליהם,‏ והכירו בחמישה חומשי תורה.‏ מעריכים כי תעתיק החומש השומרוני נעשה בערך במאה הרביעית לפה״ס,‏ אם כי חוקרים מסוימים סבורים שהיה זה מאוחר יותר,‏ במאה השנייה לפה״ס.‏ בקריאת הטקסט הם למעשה ביטאו מילים עבריות.‏ אף שבנוסח קיימים 000,‏6 הבדלי גירסה בהשוואה לנוסח העברי,‏ רובם פרטים שוליים.‏ חלק מן ההעתקים הקיימים כיום הם מלפני המאה ה־13 לספירה.‏ מספר הפניות לחומש השומרוני מצויות בהערות שוליים בתרגום עולם חדש.‏b

¹¹ התרגומים הארמיים.‏ המילה תרגום היא מילה ארמית שמשמעה ”‏הסבר”‏ או ”‏פירוש”‏.‏ מימי נחמיה ואילך הפכה הארמית לשפה המדוברת בפי יהודים רבים שהתגוררו בשטחה של פרס,‏ ומשום כך היה צורך ללוות את קריאת התנ״ך בתרגומים לארמית.‏ סביר להניח שמתכונתם הסופית הנוכחית התגבשה לא לפני המאה החמישית לספירה.‏ גם אם מדובר בתרגומים חופשיים של התנ״ך,‏ ולא בתרגום מדויק,‏ הם מספקים רקע עשיר לטקסט ומסייעים בהבנת קטעים קשים.‏ הפניות רבות לתרגומים הארמיים מצויות בהערות שוליים בתרגום עולם חדש.‏c

¹² תרגום השבעים היווני.‏ החשוב מבין תרגומי התנ״ך העתיקים,‏ והתרגום הכתוב הראשון מן העברית הוא תרגום השבעים היווני.‏ תרגומו החל,‏ על־פי המסורת,‏ בערך בשנת 280 לפה״ס בידי 72 חכמים יהודים באלכסנדרייה שבמצרים.‏ לימים,‏ נפוצה הסברה שמספרם היה 70,‏ וכך זכה התרגום לכינוי תרגום השבעים.‏ התרגום הושלם ככל הנראה במאה השנייה לפה״ס.‏ הוא נחשב לכתבי־הקודש עבור יהודים דוברי יוונית ונעשה בו שימוש נרחב בימי ישוע ושליחיו.‏ בכתבי־הקודש המשיחיים,‏ רוב 320 הציטטות הישירות מן התנ״ך וסך כל הציטטות התנ״כיות וההתייחסויות לתנ״ך,‏ 890 בערך,‏ מבוססות על תרגום השבעים.‏

¹³ כיום יש בנמצא לצורכי מחקר מספר לא־מבוטל של קטעי פפירוס מתרגום השבעים.‏ ערכם לא יסולא בפז משום שהם מתוארכים לימי המשיחיים הקדומים,‏ וגם אם לרוב מדובר רק בפסוקים או בפרקים ספורים,‏ יש בהם כדי לסייע בהערכת נוסח תרגום השבעים.‏ פפירוס פואד 266 נתגלה במצרים והתברר שהוא מן המאה הראשונה לפה״ס.‏ יש בו חלקים מן הספרים בראשית ודברים.‏ בקטעים מבראשית השם המפורש אינו מופיע משום שהם לא נשמרו במלואם.‏ ואולם,‏ בספר דברים מופיע השם במספר מקומות באותיות עבריות מרובעות בתוך הטקסט היווני.‏d פפירוסים אחרים מתוארכים בערך עד למאה הרביעית לספירה,‏ בתקופה שבה החלו לכתוב על גבי קלף עמיד יותר,‏ על יריעות מעובדות וחלקות שהיו עשויות על־פי־רוב מעורו של עגל,‏ שה או עז.‏

¹⁴ מעניין לציין ששם אלוהים,‏ יהוה,‏ מופיע בעברית גם בתרגום השבעים בהֶכְּסַפֶּלה,‏ חיבור בשישה טורים שערך אוריגֶנֶס ושהושלם בערך ב־245 לספירה.‏ בהתייחסו לתהלים ב׳:‏2 כתב אוריגנס על תרגום השבעים:‏ ”‏בכתבי־היד המדויקים ביותר מופיע השם באותיות עבריות,‏ אך לא ב[‏אותיות]‏ העבריות של ימינו,‏ אלא באותיות העתיקות”‏.‏e הראיות מוכיחות באופן חד־משמעי כי תרגום השבעים שובש בשלב מוקדם,‏ והמונחים קיריוס (‏אדון)‏ ותֵאוֹס (‏אלוהים)‏ תפסו את מקומו של השם המפורש.‏ מאחר שהמשיחיים הקדומים השתמשו בכתבי־יד המכילים את השם המפורש,‏ אין להניח שהם נהגו על־פי המסורת היהודית ונמנעו מלהגות את ‏”‏השם”‏ במסגרת שירותם.‏ ודאי עלה בידם להעיד על שם יהוה ישירות מתוך תרגום השבעים היווני.‏

¹⁵ קיימים כיום מאות כתבי־יד מקלף ומעור של תרגום השבעים היווני.‏ חלקם נכתבו בין המאה הרביעית למאה התשיעית לספירה וחשיבותם נעוצה בעובדה שהם מכילים חלקים גדולים מן התנ״ך.‏ הם ידועים כאוּנקיאַלים וכתובים כל כולם באותיות גדולות ונפרדות.‏ היתר מכונים מִינוּסקוּלים וכתובים באותיות קטנות ומחוברות.‏ כתבי־יד מִינוּסקוּלים היו מקובלים ביותר מן המאה התשיעית ועד להמצאת הדפוס.‏ כתבי־היד האונקיאלים הבולטים מן המאה הרביעית והחמישית:‏ וַטיקַנוּס 1209,‏ סינַאִיטיקוּס ואלכסנדרינוּס,‏ מכילים כולם את תרגום השבעים היווני עם הבדלי גירסה קלים.‏ הפניות רבות לתרגום השבעים מצויות בהערות שוליים בתרגום עולם חדש.‏f

¹⁶ הוולגטה הלטינית.‏ תרגום זה היה הבסיס עבור המוני מתרגמים קתולים בעריכת תרגומים אחרים לשפות הרבות המדוברות בנצרות המערבית.‏ כיצד בא תרגום הוולגטה אל העולם?‏ המילה הלטינית וולגטוס משמעה ”‏מקובל,‏ נפוץ”‏.‏ הוולגטה נכתבה בלטינית המקובלת או הנפוצה דאז,‏ וכך הייתה קלה להבנה עבור פשוטי העם בקיסרות הרומאית המערבית.‏ המלומד הִייֶרוֹנִימוּס,‏ שתרגום זה יצא תחת ידו,‏ ערך קודם לכן שני עיבודים של ספרי תהלים בלטינית עתיקה על־פי השוואה עם תרגום השבעים היווני.‏ עם זאת,‏ הוולגטה בעריכתו היא תרגום ישיר מן היוונית והעברית המקוריות,‏ ולפיכך אינה תרגום של תרגום.‏ עבודתו על התרגום הלטיני מן העברית נמשכה מ־390 לספירה בקירוב ועד 405 לספירה.‏ התוצר המוגמר אומנם כלל ספרים חיצוניים,‏ אשר כבר הוכנסו לעותקים של תרגום השבעים,‏ אך היירונימוס הבחין הבחנה ברורה בין הספרים הקאנוניים ללא־קאנוניים.‏ הפניות רבות לוולגטה של היירונימוס מצויות בהערות שוליים בתרגום עולם חדש.‏g

הטקסטים העבריים

¹⁷ הסופרים.‏ מי שעשו במלאכת העתקת התנ״ך מימי עזרא ועד לימי ישוע נקראו סופרים.‏ ברבות הימים הרשו לעצמם להכניס שינויי טקסט.‏ למעשה,‏ ישוע עצמו גינה בחריפות את אותם אנשים אשר התיימרו להיות מופקדים על התורה וחרגו מסמכותם (‏מתי כ״ג:‏2,‏ 13‏)‏.‏

¹⁸ המסורה חושפת שינויים.‏ ממשיכי דרכם של הסופרים במאות שאחרי המשיח נודעו כבעלי המסורה.‏ הם בחנו את השינויים שביצעו הסופרים שקדמו להם וציינו אותם בשולי הטקסט העברי.‏ הערות שוליים אלה נקראות מסורה.‏ במסורה נמנות 15 נקודות מיוחדות שהוסיפו הסופרים,‏ כלומר,‏ 15 מילים או משפטים בנוסח העברי שסומנו בנקודות.‏ חלקן אינן משפיעות על תרגום התנ״ך לאנגלית או על ביאור הטקסט,‏ אך חלקן משפיעות על הכתוב ונודעת להן חשיבות.‏h הפחד להגות את השם יהוה,‏ פחד הנעוץ באמונות תפלות,‏ היה לסופרים לרועץ;‏ ב־134 מקומות החליפו את השם המפורש בכינוי אדני ובמקומות אחרים בכינוי אלוהים.‏ שינויים אלה נמנים במסורה.‏i הסופרים הקדומים אחראים גם,‏ על־פי הערה כלשהי במסורה,‏ להכנסת 18 תיקוני טקסט לפחות,‏ אם כי היו כנראה תיקונים נוספים.‏j קרוב לוודאי שתיקונים אלה נעשו מתוך כוונה טובה כאשר נדמה היה שהנוסח המקורי פוגע בכבוד אלוהים או בכבוד נציגיו עלי אדמות.‏

¹⁹ הטקסט העיצורי.‏ האלף־בית העברי מורכב מ־22 עיצורים ללא סימני תנועות.‏ במקור היה על הקורא להוסיף את התנועות מתוך ידיעתו את השפה.‏ הכתב העברי נראה ככתב מקוצר.‏ אם כך,‏ במונח ”‏הטקסט העיצורי”‏ הכוונה היא לנוסח העברי ללא סימני תנועות.‏ הטקסט העיצורי של כתבי־היד העבריים התקבע בצורתו בין המאה הראשונה והשנייה לספירה,‏ אם כי עוד היו בשימוש לזמן מה כתבי־יד המציגים הבדלי גירסה.‏ מני אז ואילך חדלו לעשות שינויים,‏ שלא כמו בתקופת הסופרים הקודמת.‏

²⁰ נוסח המסורה.‏ במחצית השנייה של האלף הראשון לספירה,‏ יצרו בעלי המסורה מערכת של נקודות לציון תנועה ושל סימני טעמים.‏ תפקידם היה לשמש ככלי עזר לקריאת צלילי התנועה ולהגייתם,‏ שהרי קודם לכן הועברה ההגייה מדור לדור בעל פה.‏ בעלי המסורה לא ביצעו שום שינוי בנוסחים שמסרו הלאה,‏ אך ציינו הערות שוליים במסורה כפי שראו לנכון.‏ הם הקפידו הקפדה רבה שלא ליטול לעצמם חירויות בטקסט עצמו,‏ ובנוסף לכך הצביעו במסורה על מקרים יוצאי דופן בטקסט והציגו גירסאות מתוקנות שנחשבו בעיניהם להכרחיות.‏

²¹ שלוש אסכולות של בעלי מסורה ניקדו את הטקסט העיצורי והוסיפו לו סימני טעמים:‏ הבבלית,‏ הארץ־ישראלית והטַבְרָנית.‏ הנוסח העברי המופיע כיום במהדורות התנ״ך המודפסות וידוע כנוסח המסורה,‏ מנוקד בשיטת האסכולה הטברנית.‏ את השיטה פיתחו בעלי המסורה בטבריה.‏ בתרגום עולם חדש מצויות הפניות רבות לנוסח המסורה (‏תחת הסימן M)‏ ולהערות המסורה (‏תחת הסימן M^margin‏)‏.‏k

²² באסכולה הארץ־ישראלית נכתבו סימני התנועה מעל האותיות.‏ רק קומץ כתבי־יד המנוקדים בשיטת ניקוד זו הגיעו לידינו,‏ לראיה ששיטה זו לקתה בחסר.‏ גם בשיטת הניקוד הבבלית נכתבו הסימנים מעל האותיות.‏ כתב־יד בניקוד הבבלי הוא כתב־יד פטרסבורג של הנביאים,‏ משנת 916 לספירה,‏ השמור בספרייה הציבורית של סנקט פטרבורג,‏ רוסיה.‏ כתב־יד זה מכיל את הספרים ישעיהו,‏ ירמיהו,‏ יחזקאל ואת התרי עשר בתוספת הערות מסורה.‏ החוקרים בחנו היטב את כתב־היד הזה והשוו אותו לנוסח הטברני.‏ אף שהונהגה בו שיטת הניקוד העליון,‏ הוא למעשה תואם לנוסח הטברני באשר לטקסט העיצורי וביחס לתנועות ולהערות המסורה.‏ במוזיאון הבריטי מצוי עותק של החומש בניקוד בבלי,‏ אשר בעיקרו חופף לנוסח הטברני.‏

²³ מגילות ים המלח.‏ בשנת 1947 נפתח פרק חדש ומרגש בתולדות כתבי־היד העבריים.‏ במערה בנחל קומראן באזור ים המלח,‏ נתגלתה מגילת ישעיהו הראשונה יחד עם מגילות מקראיות ולא־מקראיות.‏ כעבור זמן קצר,‏ פורסמה עבור החוקרים במהדורת צילום מגילת ישעיהו זו (‏1QIs^a‏)‏ שנשתמרה להפליא.‏ היא מתוארכת,‏ על־פי ההערכות,‏ לשלהי המאה השנייה לפה״ס.‏ היה זה ממצא מדהים — כתב־יד עברי העתיק בלמעלה מאלף שנה מספר ישעיהו הקדום ביותר שבנמצא בנוסח המסורה המוכר!‏l במערות אחרות בקומראן נתגלו קטעים של יותר מ־170 מגילות ובהן חלקים מכל ספרי התנ״ך למעט ספר אסתר.‏ חקר המגילות בעיצומו.‏

²⁴ חוקר אחד מדווח כי בעקבות מחקרו על מזמור קי״ט במגילת תהלים (‏11QPs^a‏)‏ מבין החשובות ממגילות קומראן,‏ נמצא כי קיימת התאמה מילולית כמעט מוחלטת בין המגילה לבין תהלים קי״ט בנוסח המסורה.‏ ביחס למגילת תהלים,‏ ציין פרופסור ג׳.‏ א.‏ סנדרס:‏ ”‏רוב [‏ההבדלים]‏ הם הבדלי כתיב,‏ ויש להם חשיבות אך ורק לחוקרים המתעניינים ברמזים להגייה העברית בימי קדם ובנושאים דומים”‏.‏a דוגמאות אחרות מכתבי־יד עתיקים ובלתי רגילים אלה אינן מעידות ברוב המקרים על הבדלי גירסה רבים.‏ במגילת ישעיהו עצמה קיימים אומנם הבדלים מסוימים באיות ובמבנה הדקדוקי,‏ אך אין בה הבדלים דוקטרינריים.‏ בעריכת תרגום עולם חדש נבחנו ההבדלים שנמצאו במגילת ישעיהו הראשונה,‏ ומופיעות בתרגום זה הפניות למגילה.‏b

²⁵ עד כה עסקנו בקווי המסירה העיקריים של התנ״ך.‏ מדובר בעיקר על החומש השומרוני,‏ התרגומים הארמיים,‏ תרגום השבעים היווני,‏ הנוסח העברי בניקוד טברני,‏ הנוסח העברי בניקוד ארץ־ישראלי,‏ הנוסח העברי בניקוד בבלי והנוסח העברי שבמגילות ים המלח.‏ מתוך חקר הטקסטים והשוואתם,‏ אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים כי התנ״ך הגיע לידינו ביסודו של דבר בנוסח המקורי שנכתב ברוח הקודש על־ידי משרתי אלוהים.‏

הנוסח העברי המתוקן

²⁶ המהדורה המודפסת הסטנדרטית של התנ״ך עד המאה ה־19 הייתה המהדורה השנייה של מקראות גדולות בעריכת יעקב בן חיים,‏ אשר ראתה אור ב־1524/‏1525.‏ רק מן המאה ה־18 החלו החוקרים לתת תנופה לביקורת הנוסח העברי.‏ בין השנים 1776–1780,‏ באוקספורד,‏ פרסם בנג׳מין קֶנִיקוֹט הבדלי גירסה מתוך יותר מ־600 כתבי־יד עבריים.‏ אחר כך,‏ בין השנים 1784–1798,‏ בפרמה,‏ פרסם החוקר האיטלקי דֶה־רוֹסִי הבדלי גירסה מתוך 731 כתבי־יד נוספים.‏ חוקר העברית י.‏ בֶּר מגרמניה פרסם אף הוא מהדורת מופת.‏ בזמנים מאוחרים יותר הקדיש כ.‏ ד.‏ גינצבורג שנים רבות להוצאת מהדורת מופת ביקורתית של התנ״ך.‏ הראשונה הופיעה ב־1894,‏ ונוסח מתוקן סופי יצא ב־1926.‏c ג׳וזף רוֹתֶרְהֶם נעזר במהדורת 1894 לעריכת תרגום מקרא לאנגלית (‏The Emphasised Bible‏)‏ שיצא לאור בשנת 1902,‏ ופרופסור מקס ל.‏ מרגוליס ושותפיו נעזרו בטקסטים של גינצבורג ושל בר בעריכת תרגום תנ״ך ב־1917.‏

²⁷ בשנת 1906 פרסם בגרמניה חוקר העברית רודולף קִיטֶל את המהדורה הראשונה (‏ומאוחר יותר מהדורה שנייה)‏ של נוסח עברי מתוקן פרי עטו,‏ בִּיבְּלִיָה הֶבְּרָאִיקָה (‏”‏התנ״ך העברי”‏)‏.‏ בספר זה סיפק קיטל מפתח טקסטואלי של הערות שוליים מורחבות לצורך השוואה בין כתבי־היד העבריים הרבים של נוסח המסורה שהיו בנמצא בימיו.‏ הוא נעזר בנוסח המקובל של יעקב בן חיים כטקסט בסיסי.‏ כאשר נכנסו לשימוש כתבי־יד מסורָתיים של בן אשר — כתבי־יד עתיקים ועדיפים בהרבה אשר התגבשו לנוסח סטנדרטי בערך במאה ה־10 לספירה — החליט קיטל להכין מהדורה שלישית של ביבליה הבראיקה השונה בתכלית מקודמותיה‏.‏ יצירה זו הושלמה על־ידי עמיתיו אחרי מותו.‏

²⁸ הביבליה הבראיקה של קיטל,‏ במהדורות ה־7,‏ ה־8 וה־9 (‏1951–1955)‏,‏ שימשה כטקסט הבסיסי לתרגום התנ״ך בתרגום עולם חדש באנגלית.‏ מהדורה חדשה של התנ״ך,‏ ביבליה הבראיקה שטוטגרטנסיה,‏ משנת 1977,‏ שימשה לעדכון הפרטים בהערות השוליים של תרגום עולם חדש במהדורת 1984.‏

²⁹ הערות המסורה שהציג קיטל בשוליים,‏ ובהן שינויי טקסט רבים שהכניסו הסופרים במאות שלפני הספירה,‏ תרמו להפקת תרגומים מדויקים בתרגום עולם חדש,‏ כולל החזרת שם אלוהים,‏ יהוה,‏ למקומו בטקסט.‏ ההתקדמות בתחום המחקר המקראי עודנה באה לידי ביטוי בתרגום עולם חדש.‏

³⁰ לצד שיעור זה מופיעה טבלה ובה מקורות הנוסח של התנ״ך בתרגום עולם חדש.‏ הטבלה מציגה בקצרה את התפתחות הנוסח העברי עד לביבליה הבראיקה של קיטל אשר שימש כמקור העיקרי לתרגום.‏ המקורות המשניים מסומנים בקווים לבנים מקווקווים.‏ אין להבין מכך שבאשר לתרגומי מקרא כגון הוולגטה הלטינית ותרגום השבעים היווני,‏ נעזרו המתרגמים בכתבים המקוריים.‏ כפי שנכון לגבי הכתבים העבריים עצמם שנכתבו ברוח אלוהים,‏ העותקים המקוריים של תרגומים אלה כבר אינם בהישג יד.‏ הפנייה למקורות אלה נעשתה בעזרת מהדורות מהימנות של הטקסטים או מתוך תרגומים עתיקים אמינים ופרשנויות ביקורתיות.‏ בעזרת מקורות שונים,‏ נסתייע בידה של ועדת תרגום עולם חדש של המקרא להוציא תחת ידה תרגום מוסמך ואמין של נוסח התנ״ך המקורי אשר נכתב בהשראת רוח הקודש.‏ כל המקורות הללו מופיעים בהערות שוליים של תרגום עולם חדש.‏

³¹ אם כן,‏ התנ״ך בתרגום עולם חדש הוא תולדה של מחקר מקראי ארוך ימים.‏ הוא מבוסס על טקסט בעל אמינות גבוהה,‏ תוצאה מבורכת של מסירת טקסט נאמנה.‏ תרגום זה מצטיין בשטף ובסגנון מרתקים.‏ הוא נאמן ומדויק כאחד ומשמש למחקר מקראי מעמיק ויסודי.‏ תודה ליהוה,‏ האל המְתקשר עם משרתיו,‏ על כך שדברו חי ופועל עד עצם היום הזה!‏ (‏עב׳ ד׳:‏12‏)‏ מי ייתן ואנשים ישרי לב ימשיכו לבנות אמונה בעזרת לימוד דברו היקר של אלוהים,‏ והדבר יעורר אותם לעשות את רצון יהוה בימים גורליים אלה (‏פט״ב א׳:‏12,‏ 13‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏טבלה בעמוד 20]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

כתבי־יד חשובים על גבי פפירוסים

של התנ״ך

שם כתב־היד פפירוס נַשׁ

תאריך המאה ה־2 או ה־1 לפה״ס

שפה עברית

מיקום נוכחי קיימבריג׳,‏ אנגליה

שם כתב־היד ריילנדס 458

סימן 957

תאריך המאה ה־2 לפה״ס

שפה יוונית

מיקום נוכחי מנצ׳סטר,‏ אנגליה

תוכן כללי קטעים מדברים פרקים כ״ג עד כ״ח

שם כתב־היד פואד 266

תאריך המאה ה־1 לפה״ס

שפה יוונית

מיקום נוכחי קהיר,‏ מצרים

תוכן כללי חלקים מבראשית ומדברים

שם כתב־היד ספר ויקרא ממגילות ים המלח

סימן 4Q LXX Lev^b

תאריך המאה ה־1 לפה״ס

שפה יוונית

מיקום נוכחי ירושלים,‏ ישראל

תוכן כללי קטעים מויקרא

שם כתב־היד צ׳סטר בּיטי 6

סימן 963

תאריך המאה ה־2 לספירה

שפה יוונית

מיקום נוכחי דבלין,‏ אירלנד ואַן אַרְבֶּר,‏ מישיגן,‏ ארה״ב

תוכן כללי חלקים מבמדבר ומדברים

שם כתב־היד צ׳סטר בּיטי 9,‏ 10

סימן 967/‏968

תאריך המאה ה־3 לספירה

שפה יוונית

מיקום נוכחי דבלין,‏ אירלנד ופרינסטון,‏ ניו ג׳רזי,‏ ארה״ב

תוכן כללי חלקים מיחזקאל,‏ דניאל ואסתר

של כתבי־הקודש המשיחיים

שם כתב־היד אוֹקסִירִינקוּס 2

סימן P¹

תאריך המאה ה־3 לספירה

שפה יוונית

מיקום נוכחי פילדלפיה,‏ פנסילבניה,‏ ארה״ב

תוכן כללי מתי א׳:‏1–9,‏ 12,‏ 14–20

שם כתב־היד אוֹקסִירִינקוּס 1228

סימן P²²

תאריך המאה ה־3 לספירה

שפה יוונית

מיקום נוכחי גְלַזְגוֹ,‏ סקוטלנד

תוכן כללי קטעים מיוחנן פרקים ט״ו,‏ ט״ז

שם כתב־היד מישיגן 1570

סימן P³⁷

תאריך המאה ה־3/‏4 לספירה

שפה יוונית

מיקום נוכחי אַן אַרְבֶּר,‏ מישיגן,‏ ארה״ב

תוכן כללי מתי כ״ו:‏19–52

שם כתב־היד צ׳סטר בּיטי 1

סימן P⁴⁵

תאריך המאה ה־3 לספירה

שפה יוונית

מיקום נוכחי דבלין,‏ אירלנד;‏ וינה,‏ אוסטריה

תוכן כללי קטעים ממתי,‏ מרקוס,‏ לוקס,‏ יוחנן ומעשי השליחים

שם כתב־היד צ׳סטר בּיטי 2

סימן P⁴⁶

תאריך ב.‏ 200 לספירה

שפה יוונית

מיקום נוכחי דבלין,‏ אירלנד;‏ אַן אַרְבֶּר,‏ מישיגן,‏ ארה״ב

תוכן כללי תשע מאיגרותיו של פאולוס

שם כתב־היד צ׳סטר בּיטי 3

סימן P⁴⁷

תאריך המאה ה־3 לספירה

שפה יוונית

מיקום נוכחי דבלין,‏ אירלנד

תוכן כללי ההת׳ ט׳:‏10 עד י״ז:‏2

שם כתב־היד ריילנדס 457

סימן P⁵²

תאריך ב.‏ 125 לספירה

שפה יוונית

מיקום נוכחי מנצ׳סטר,‏ אנגליה

תוכן כללי יוח׳ י״ח:‏31–33,‏ 37,‏ 38

שם כתב־היד בּוֹדמֶר 2

סימן P⁶⁶

תאריך ב.‏ 200 לספירה

שפה יוונית

מיקום נוכחי ז׳נבה,‏ שווייץ

תוכן כללי רוב יוחנן

שם כתב־היד בּוֹדמֶר 7,‏ 8

סימן P⁷²

תאריך המאה ה־3/‏4 לספירה

שפה יוונית

מיקום נוכחי ז׳נבה,‏ שווייץ וספריית הוותיקן ברומא,‏ איטליה

תוכן כללי יהודה,‏ פטרוס א׳ ופטרוס ב׳‏

שם כתב־היד בּוֹדמֶר 14,‏ 15

סימן P⁷⁵

תאריך המאה ה־3 לספירה

שפה יוונית

מיקום נוכחי ז׳נבה,‏ שווייץ

תוכן כללי רוב לוקס ויוחנן

‏[‏טבלה בעמוד 21]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

כתבי־יד חשובים על גבי קלף או עור

של התנ״ך (‏בעברית)‏

שם כתב־היד כתר ארם צובה

סימן א (‏Al‏)‏

תאריך 930 לספירה

שפה עברית

מיקום נוכחי בעבר בחַלַבּ,‏ סוריה.‏ היום בישראל.‏

תוכן כללי חלק ניכר של התנ״ך (‏נוסח בן אשר)‏

שם כתב־היד המוזיאון הבריטי כתב־יד Or4445

תאריך המאה ה־10 לספירה

שפה עברית

מיקום נוכחי לונדון,‏ אנגליה

תוכן כללי רוב החומש

שם כתב־היד כתב־יד קהיר

סימן ק (‏Ca‏)‏

תאריך 895 לספירה

שפה עברית

מיקום נוכחי קהיר,‏ מצרים

תוכן כללי נביאים ראשונים ואחרונים

שם כתב־היד כתב־יד לנינגרד

סימן B 19^A

תאריך 1008 לספירה

שפה עברית

מיקום נוכחי סנקט פטרבורג,‏

רוסיה

תוכן כללי תנ״ך

שם כתב־היד כתב־יד פטרבורג של הנביאים

סימן B 3

תאריך 916 לספירה

שפה עברית

מיקום נוכחי סנקט פטרבורג,‏

רוסיה

תוכן כללי נביאים אחרונים

שם כתב־היד מגילת ישעיהו הראשונה מקומראן

סימן 1QIs^a

תאריך סוף המאה ה־2 לפה״ס

שפה עברית

מיקום נוכחי ירושלים,‏ ישראל

תוכן כללי ישעיהו

שם כתב־היד מגילת תהלים מקומראן

סימן 11QPs^a

תאריך המאה ה־1 לספירה

שפה עברית

מיקום נוכחי ירושלים,‏ ישראל

של תרגום השבעים וכתבי־הקודש המשיחיים

שם כתב־היד סינַאִיטיקוּס

סימן (‏01‏)‏ א

תאריך המאה ה־4 לספירה

שפה יוונית

מיקום נוכחי לונדון,‏ אנגליה

שם כתב־היד אלכסנדרינוּס

סימן (‏02)‏ A

תאריך המאה ה־5 לספירה

שפה יוונית

מיקום נוכחי לונדון,‏ אנגליה

שם כתב־היד וַטיקַנוּס 1209

סימן (‏03)‏ B

תאריך המאה ה־4 לספירה

שפה יוונית

מיקום נוכחי ספריית הוותיקן ברומא,‏ איטליה

שם כתב־היד קוֹדֶכּס אַפרֵים הסורי

סימן (‏04)‏ C

תאריך המאה ה־5 לספירה

שפה יוונית

מיקום נוכחי פאריז,‏ צרפת

שם כתב־היד כתב־יד בֶּזָה

סימן (‏05)‏ D^ea

תאריך המאה ה־5 לספירה

שפה יוונית־לטינית

מיקום נוכחי קיימבריג׳,‏ אנגליה

שם כתב־היד כתב־יד קלרומונטנוס

סימן (‏06)‏ D^P

תאריך המאה ה־6 לספירה

שפה יוונית־לטינית

מיקום נוכחי פאריז,‏ צרפת

תוכן כללי האיגרות הפאוליניות (‏כולל אל העברים)‏

‏[‏תרשים בעמוד 16]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

מקורות הנוסח של תרגום עולם חדש — תנ״ך

כתבים עבריים מקוריים והעתקים קדומים

תרגומים ארמיים

מגילות ים המלח

החומש השומרוני

תרגום השבעים היווני

לטינית עתיקה

קופטיים,‏ חבשיים,‏ ארמניים

הטקסט העיצורי העברי

התרגום הלטיני ווּלְגַטָה

תרגומים יווניים — עקילס,‏ תֵּיאוֹדוֹטִיוֹן,‏ סוֹמכוֹס

התרגום הסורי פשיטתא

נוסח המסורה

כתב־יד קהיר

כתב־יד פטרסבורג של הנביאים

כתר ארם צובה

תנ״ך גינצבורג

כתב־יד לנינגרד B 19^A

תרגום עולם חדש

תנ״ך — אנגלית;‏ מאנגלית תורגם לשפות מודרניות רבות אחרות

‏[‏תרשים בעמוד 17]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

מקורות הנוסח של תרגום עולם חדש — כתבי־הקודש המשיחיים

כתבים יווניים מקוריים והעתקים קדומים

הנוסח הארמני

התרגומים הקופטיים

לטינית עתיקה

הווּלְגַטָה הלטינית

הכתבים הלטיניים הסיכּסטיניים והקלמנטיים המתוקנים

כי״י יווניים מִינוּסקוּלים

נוסח אֶרַסְמוּס

נוסח סטפנוס

הנוסח המקובל

הנוסח היווני של גריסבך

Emphatic Diaglott

פפירוסים — (‏לדוג׳,‏ צ׳סטר בּיטי ‎;‎P⁴⁵‎,‎ P⁴⁶‎,‎ P⁴⁷ בּוֹדמֶר P⁶⁶‎,‎ P⁷⁴‎,‎ P⁷⁵‏)‏

הנוסח היווני של ווסטקוט והורט

הנוסח היווני של בּוֹבֶר

הנוסח היווני של מֶרְק

הנוסח היווני של נסטלה־אלנד

הנוסח היווני של החברות המאוחדות לכתבי הקודש

תרגום עולם חדש

כתבי־הקודש המשיחיים — אנגלית;‏ מאנגלית תורגם לשפות מודרניות רבות אחרות