‏’‏נווד עשוי לבלי חת למען הבשורה’‏ — המצפה

‏’‏נווד עשוי לבלי חת למען הבשורה’‏

מספרים כי בגיל 18 שלט ג׳ורג׳ בּוֹרוֹ ב־12 שפות.‏ כעבור שנתיים עלה בידו לתרגם ”‏בקלות ביצוע ובאלגנטיות”‏ 20 לשונות שונות.‏

בשנת 1833 הוזמן אדם ברוך כישרון זה לראיון אצל החברה הבריטית להפצת כתבי־הקודש,‏ בלונדון,‏ אנגליה.‏ בורו בן ה־30 גמר בדעתו לנצל הזדמנות זו,‏ ומאחר שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסו,‏ צעד 180 קילומטר מביתו בנוֹריץ׳ והשלים את המסע תוך 28 שעות.‏

החברה להפצת כתבי־הקודש העמידה בפניו משימה מאתגרת — ללמוד בתוך שישה חודשים את שפת המַנְצ׳וּ,‏ אשר היתה מדוברת באזורים שונים בסין.‏ הוא ביקש ספר דקדוק,‏ אך כל שיכלו לתת לו היה עותק של הבשורה על־פי מתי במנצ׳ו ומילון מנצ׳ו־צרפתי.‏ למרות זאת,‏ בחלוף 19 שבועות כתב ללונדון,‏ ”‏למדתי מנצ׳ו על בוריה”‏,‏ והוסיף,‏ ”‏בעזרת אלוהים”‏.‏ הישג זה היה מרשים ביותר משום שמדווחים כי באותו זמן הִגיה בורו את הבשורה על־פי לוקס בנֵהוּאַטְל,‏ אחת מלשונות הילידים במכסיקו.‏

כתבי־הקודש במנצ׳ו

חוגי הממשל בסין אימצו את שפת המנצ׳ו במאה ה־17,‏ כאשר זו הופיעה לראשונה בכתב על בסיס אותיות שהושאלו מן האלפבית של הלשון האוּיגוּרִית המונגולית.‏ עם הזמן השימוש בה הלך ודעך,‏ אך חברי החברה הבריטית להפצת כתבי־הקודש השתוקקו להדפיס ולהפיץ ספרי מקרא במנצ׳ו.‏ בשנת 1822 מימנה החברה מהדורה של הבשורה על־פי מתי ב־550 עותקים,‏ בתרגומו של סְטִיפַן ליפּוֹפְצוֹף,‏ חבר במשרד החוץ של רוסיה אשר התגורר בסין במשך 20 שנה.‏ הספרים הודפסו בסנט פטרסבורג,‏ אך לאחר שהופצו קומץ עותקים,‏ נהרסו היתר בשיטפון.‏

מייד לאחר מכן יצא לאור תרגום מלא של כתבי־הקודש המשיחיים.‏ בשנת 1834 נתגלה כתב יד קדום של מרבית התנ״ך,‏ והדבר הגביר את ההתעניינות במקרא.‏ מי יוכל כעת לפקח על עריכתו מחדש של תרגום המקרא במנצ׳ו ולהשלים את המלאכה?‏ החברה הבריטית להפצת כתבי־הקודש שלחה את ג׳ורג׳ בורו לבצע עבורה את המשימה.‏

אל רוסיה

עם הגיעו לסנט פטרסבורג,‏ שיקע בורו את כוחו ומרצו בלימוד מעמיק של שפת המנצ׳ו כדי שיצלח בידו להגיה ולערוך את הטקסט המקראי ביתר דייקנות.‏ המשימה היתה מפרכת.‏ בורו עבד עד 13 שעות ביממה וסייע בעיצוב האותיות עבור הברית החדשה אשר בסופו של התהליך תוארה כ”‏מהדורה מרהיבת עין מבית היוצר של האוריינט”‏.‏ בשנת 1835 יצאו מתחת מכבש הדפוס אלף עותקים.‏ אלא שתקוותו של בורו להביאם לסין ולהפיצם שם נכזבה.‏ ממשלת רוסיה חששה שהדבר יתפרש כפעולה מיסיונרית ויסכן את יחסי הידידות שהיו לה עם שכנתה,‏ ואסרה על בורו להגיע לגבול סין אם יהיה באמתחתו ולוּ ”‏עותק אחד מתרגומי המקרא במנצ׳ו”‏.‏

כעבור עשר שנים בערך הופצו מספר עותקים,‏ ובשנת 1859 ראו אור תרגומים של הספרים מתי ומרקוס לצד עמודות מקבילות במנצ׳ו ובסינית.‏ אך בימים ההם,‏ רוב האנשים שיכלו לקרוא מנצ׳ו העדיפו לקרוא סינית,‏ והסיכויים שיֵצא מקרא שלם במנצ׳ו נעשו קלושים.‏ המנצ׳ו הפכה לשפה גוססת,‏ ועד מהרה הלכה הסינית ותפסה את מקומה.‏ בכל זאת התרגום הושלם בשנת 1912,‏ השנה שבה הפכה סין לרפובליקה.‏

חצי האי האיברי

מעוּדד מחוויותיו,‏ שב ג׳ורג׳ בורו ללונדון.‏ בשנת 1835 הוטלה עליו משימה חדשה לנסוע לפורטוגל ולספרד כדי ”‏לברר עד כמה כשרים הלבבות לקבל את תורת המשיח”‏,‏ כפי שניסח זאת מאוחר יותר.‏ בתקופה ההיא לא היתה לחברה הבריטית להפצת כתבי־הקודש דריסת רגל של ממש בארצות הללו בשל מהומות פוליטיות וחברתיות רחבות היקף.‏ בורו נהנה לקשור שיחות על המקרא עם תושבי הכפרים הפורטוגזיים,‏ אך הוא נתקל באדישות ובחוסר עניין בדת,‏ ועל כן כעבור זמן קצר שם פעמיו לספרד.‏

בספרד ניצב בורו בפני אתגר שונה,‏ בייחוד בקרב הצוענים שעימם פיתח מהר מאוד יחסים הדוקים,‏ מאחר שידע לדבר בלשונם.‏ זמן קצר לאחר הגיעוֹ לספרד,‏ החל לתרגם את ”‏הברית החדשה”‏ ללשון הספרדית צוענית,‏ חִיטַאנוֹ.‏ לביצוע חלק מן המלאכה גייס את עזרתן של שתי צועניות.‏ הוא הקריא להן את הנוסח הספרדי וביקש מהן לתרגם עבורו.‏ כך למד את השימוש הנכון בניבים הצועניים.‏ כפרי עמלו,‏ יצא לאור ספר הבשורה על־פי לוקס באביב 1838.‏ על כך קרא בישוף אחד:‏ ”‏הוא ימיר את דתה של כל ספרד בלשון צוענית זו”‏.‏

ג׳ורג׳ בורו הוסמך למצוא ”‏אדם הכשיר לתרגם את כתבי־הקודש לבסקית”‏.‏ המשימה הוטלה על שכמו של ד״ר אוטסה,‏ רופא ”‏השולט בניב זה שאינו זר לי לחלוטין”‏,‏ כתב בורו.‏ בשנת 1838 היתה הבשורה על־פי לוקס ספר המקרא הראשון שראה אור בבסקית הספרדית.‏

משולהב להאיר את עיניהם של פשוטי העם,‏ יצא בורו למסעות ארוכים,‏ ומסוכנים בחלקם,‏ כדי להפיץ בכפרים את ספרי המקרא בקרב העניים.‏ הוא שם לו למטרה לחלץ אותם מן הבורות הדתית ומאמונות תפלות.‏ לחשיפת הבלותן של האִינְדוּלְגֶנְצְיות (‏כתבי מחילה)‏ אותן רכשו בכספם,‏ טען לדוגמה:‏ ”‏הייתכן שאל טוב יראה בעין יפה מכירת חטאים?‏”‏ ואולם,‏ החברה לכתבי־הקודש חששה שמרידה זו במוסכמות תוביל להחרמת פעילויותיה,‏ והורתה לו להתרכז אך ורק בהפצת כתבי־הקודש.‏

בורו זכה להסכמה בעל פה להדפיס את הברית החדשה בספרדית (‏El Nuevo Testamento)‏, ללא ההערות הדוקטרינריות של הכנסייה הרומית קתולית.‏ כך היה חרף התנגדותו הראשונית של ראש הממשלה,‏ אשר תיאר את התרגום כ”‏ספר בלתי הולם”‏ ומסוכן.‏ אחר כך פתח בורו במדריד מחסן למכירת ספרי הברית החדשה בספרדית,‏ צעד שעורר עליו את זעמם של ראשי הדת ורשויות השלטון.‏ הוא נכלא ל־12 יום.‏ בעקבות מחאתו,‏ ביקשוהו לעזוב בשקט.‏ בידיעה ברורה שמאסרו היה בלתי חוקי,‏ ציטט את דוגמתו של השליח פאולוס והחליט להישאר עד אשר זוכה כחוק מבלי שתוצמד לשמו תווית שלילית (‏מעשי השליחים ט״ז:‏37‏)‏.‏

בשנת 1840,‏ השנה שבה עזב שליחה הנלהב את ספרד,‏ דיווחה החברה לכתבי־הקודש:‏ ”‏קרוב ל־000,‏14 עותקים של כתבי־הקודש הופצו בספרד בחמש השנים האחרונות”‏.‏ כמי שמילא תפקיד מכריע בכך,‏ סיכם בורו את חוויותיו בספרד כ”‏שנים המאושרות בחיי”‏.‏

הספר כתבי־הקודש בספרד,‏ שראה אור ב־1842 — ועודנו מודפס — הוא ספר שבו מתאר ג׳ורג׳ בורו באופן חי ותוסס את מסעותיו והרפתקאותיו.‏ בספר זה,‏ שזכה מייד להצלחה מסחררת,‏ מכנה בורו את עצמו ”‏נווד למען הבשורה”‏.‏ הוא כתב:‏ ”‏שמתי לי למטרה לבקר במקומות הסודיים והמבודדים בינות לגבעות הגבנוניות והמבותרות,‏ ולדבר אל ההמונים כדרכו של המשיח”‏.‏

בהתלהבותו להפיץ ולתרגם את כתבי־הקודש,‏ סלל ג׳ורג׳ בורו את הדרך בפני אחרים — זכות יקרה בהחלט.‏

‏[‏מפה בעמוד 28]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

מאמציו של ג׳ורג׳ בורו לתרגם ולהפיץ את המקרא הובילוהו (‏1)‏ מאנגליה,‏ אל (‏2)‏ רוסיה,‏ (‏3)‏ פורטוגל,‏ ו־(‏4)‏ ספרד

‏[‏שלמי תודה]‏

‏[‏תמונה בעמוד 29]‏

דברי הפתיחה בספר הבשורה על־פי יוחנן במנצ׳ו,‏ שהודפס ב־1835.‏ כתוב כלפי מטה משמאל לימין

‏[‏שלמי תודה]‏

מן הספר המקרא של כל ארץ (‏The Bible of Every Land)‏, 1860

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 27]‏

מן הספר חייו של ג׳ורג׳ בורו (‏The Life of George Borrow)‏ מאת קלמנט ק.‏ שורטר,‏ 1919