שיעור מספר 2 — זמן וכתבי־הקודש
המאמר עוסק ביחידות הזמן במקרא, בלוחות השנה של ימינו, בתאריכים מוחלטים בהקשר למקרא ובנקודות מעניינות באשר ל”זרם הזמן”.
1, 2. מה כתב שלמה בנוגע לזמן, וכיצד עלינו לנצל את הזמן בהתחשב בעובדה שהוא חולף מהר?
האדם מודע מאוד לתנועת הזמן. בכל תקתוק שעון, מתקדם האדם צעד נוסף במסלול הזמן. החכם מנצל את זמנו בתבונה. המלך שלמה כתב: ”לַכּוֹל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע. עת להרוג ועת לרפוא, עת לפרוץ ועת לבנות. עת לבכות ועת לשחוק” (קהל׳ ג׳:1–4). עד כמה מהר חולף לו הזמן! אורך חיים רגיל של 70 שנה הוא פרק זמן קצר מאוד מכדי לרכוש את שפע הידע שבנמצא וליהנות מכל הדברים הטובים שסיפק יהוה לאדם עלי אדמות. ”את הכול עשה יפה בעתו. גם את העולם [הנצח] נתן בלבם, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלוהים מראש ועד סוף” (קהל׳ ג׳:11; תהל׳ צ׳:10).
2 יהוה חי מעולם עד עולם, וברצונו הטוב הציב את ברואיו בזרם הזמן. מלאכי השמים, כולל השטן המרדן, מודעים היטב לחליפות העתים (דנ׳ י׳:13; ההת׳ י״ב:12). אודות בני האדם נכתב, ”עת ופגע יקרה את כולם” (קהל׳ ט׳:11). כדי להיות מאושר צריך לזכור את אלוהים בכל זמן ולקבל ממנו בברכה את ’האוכל בעתו’! (מתי כ״ד:45).
3. מה המשותף בין הזמן לבין החלל?
3 הזמן הוא חד־כיווני. הזמן הוא אומנם דבר אוניברסלי, אך איש אינו מסוגל להגדירו במדויק. הוא בלתי נתפס כמו מרחבי החלל. איש אינו יכול להסביר היכן החל הזמן ולאן הוא זורם. עניין זה שייך לידע הבלתי נדלה של יהוה, המתואר כאל הקיים ”מעולם עד עולם” (תהלים צ׳:2).
4. מה ניתן לומר על זרימת הזמן?
4 מצד שני, לזמן יש מספר מאפיינים שכן ניתן להבינם. אפשר למדוד את קצב זרימתו הגלוי. בנוסף לכך, הוא נע לכיוון אחד בלבד. כמו תנועת מכוניות בכביש חד־סיטרי, נע הזמן באופן בלי פוסק לכיוון אחד — תמיד קדימה. בלי תלות בקצב תנועתו, לא ניתן להחזיר את הזמן לאחור. אנו חיים בהווה רגעי, והווה זה נע בתנועה מתמדת אל תוך מעמקי העבר בלי להיעצר.
5. מדוע ניתן לומר שהעבר שלנו ראה הצלחה או כישלון?
5 העבר. העבר הוא היסטוריה שחלפה לבלי שוב. כל ניסיון להחזיר את העבר כמוהו כניסיון לגרום למפל מים לזרום מעלה או לגרום לחֵץ לעוף חזרה לקשת שממנה נורה. טעויותינו הטביעו את חותמן על זרם הזמן, חותם שרק יהוה יכול למחות (יש׳ מ״ג:25). באותו אופן, מעשיו הטובים של האדם בעבר לא נשכחו, והם ’ישובו לו’ עם ברכת יהוה (מש׳ י״ב:14; י״ג:22). העבר שלנו ראה הצלחה או כישלון, ולא ניתן לשלוט בו. באשר לרשעים נכתב: ”כי כחציר מהרה יִמָלוּ, וכירק דשא יִבּוֹלוּן” (תהל׳ ל״ז:2).
6. במה שונה העתיד מן העבר, ומדוע עלינו להתעניין במיוחד בעתיד?
6 העתיד. העתיד שונה. הוא תמיד זורם לקראתנו. בעזרת דבר־אלוהים יכולים אנו לזהות את המכשולים הנקרים בדרכנו ולהיערך לקראתם. יש לנו אפשרות לאצור לעצמנו ”אוצרות בשמים” (מתי ו׳:20). ואוצרות אלו לא ייסחפו בזרם הזמן. הם ילוו אותנו וייוותרו עימנו בעתיד מבורך ונצחי. חשוב לנו לנצל את הזמן בתבונה, כי עתידנו תלוי בכך (אפ׳ ה׳:15, 16).
7. אילו מורי זמן סיפק יהוה לאדם?
7 מורי זמן. השעונים של היום הם מורי זמן. הם משמשים ככלים למדידת זמן. בדומה לכך, יהוה הפעיל מורי זמן ענקיים — כדור־הארץ המסתובב סביב צירו, הירח המקיף את כדור־הארץ והשמש — וכך, מנקודת מבטו הארצית, יכול האדם לעקוב בדייקנות אחר זרם הזמן. ”ויאמר אלוהים: ’יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה, והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים’” (בר׳ א׳:14). המוני גרמים שמימיים בעלי יעדים משולבים נעים במחזורים מושלמים ומודדים באופן בלתי פוסק ובאפס טעויות את תנועתו החד־כיוונית של הזמן.
8. אילו מובנים שונים נושאת המילה ”יום” במקרא?
8 יום. המילה ”יום” במקרא, וגם בזמננו אנו, נושאת מספר מובנים. כדור־הארץ משלים סיבוב מלא סביב צירו במשך יממה אחת של 24 שעות. במובן זה, היום כולל את שעות היום ואת שעות הלילה — סך הכול 24 שעות (יוח׳ כ׳:19). עם זאת, גם פרק הזמן שמזריחת השמש ועד שקיעתה, 12 שעות בממוצע, מכונה יום. ”ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך קרא לילה” (בר׳ א׳:5). מכאן המונח ”לילה” — פרק זמן של בממוצע 12 שעות חשיכה (שמ׳ י׳:13). המילה ”יום” או ”ימים” עניינה גם בתקופת זמנה של דמות בולטת כלשהי. למשל, ישעיהו ראה את חזונו ”בימי עוזיהו, יותם, אחז [ו]יחזקיהו” (יש׳ א׳:1), וימי נוח ולוט נושאים משמעות נבואית (לוקס י״ז:26–30). דברי פטרוס כי ”יום אחד כאלף שנים בעיני יהוה”, הם דוגמה נוספת הממחישה את המובן הגמיש והמושאל של המילה ”יום” (פט״ב. ג׳:8). בספר בראשית כל יום בריאה משתרע על פני תקופה ארוכה — אלפי שנים (בר׳ ב׳:2, 3; שמ׳ כ׳:11). מובן המילה ”יום” במקרא מתברר מתוך ההקשר.
9. (א) מהו מקור חלוקת היום ל־24 שעות של 60 דקות? (ב) אילו מורי זמן מוזכרים בתנ״ך?
9 שעה. חלוקת היום ל־24 שעות מקורה במצרים. החלוקה המקובלת של השעה ל־60 דקות נובעת מן המתמטיקה הבבלית שהתבססה על השיטה הסֶכְּסָגֶסִימָלִית (על בסיס המספר 60). אין כל חלוקה לשעות בתנ״ך.a במקום לחלק את היום לשעות מוגדרות, יש בתנ״ך ביטויים כגון ”בוקר”, ”צהריים” ו”ערב” (בר׳ כ״ד:11; מ״ג:16; דב׳ כ״ח:29; מל״א י״ח:26). הלילה חולק לשלושה פרקי זמן שנקראו ”אשמורות” (תהל׳ ס״ג:7), שתיים מהן מוזכרות מפורשות במקרא: ”האשמורת התיכונה [בלילה]” (שופ׳ ז׳:19) ו”אשמורת הבוקר” (שמ׳ י״ד:24; שמ״א י״א:11).
10. כיצד ספרו היהודים בימי ישוע את השעות, וכיצד הבנה זו מאפשרת לנו לקבוע את שעת מותו של ישוע?
10 עם זאת, המילה ”שעה” מופיעה פעמים רבות בכתבי־הקודש המשיחיים (יוח׳ י״ב:23; מתי כ׳:2–6). את השעות ספרו מצאת החמה, או בערך מ־6 בבוקר. המקרא מזכיר את ”השעה השלישית”, כלומר, השעה 9 בבוקר. ”השעה השישית”, היא 12 בצהריים, מוזכרת כשעה שבה נפלה חשיכה על ירושלים בעת שישוע היה תלוי על עמוד ההוקעה. ישוע נפח את נשמתו על עמוד ההוקעה בערך ב”שעה התשיעית”, ובמילים אחרות ב־3 אחר הצהריים בקירוב (מר׳ ט״ו:25, דל׳; לוקס כ״ג:44, דל׳; מתי כ״ז:45, 46, דל׳).
11. עד כמה קדום השימוש ב”שבוע” למדידת זמן?
11 שבוע. בשלב מוקדם בהיסטוריה החל האדם לספור את ימיו במחזורים של שבע. בכך נהג על־פי דוגמתו של הבורא, שחתם את ששת ימי הבריאה בפרק זמן שביעי המכונה גם הוא יום. נוח ספר ימים במחזורים של שבע. המילה ”שבוע” משמעה פרק זמן בן שבע יחידות (בר׳ ב׳:2, 3; ח׳:10, 12; כ״ט:27).
12. מהו חודש ירחי, ובמה שונה הוא מן החודשים בני זמננו?
12 חודשים ירחיים. המקרא מדבר על ”יְרָחִים”, כלומר, על חודשים ירחיים (שמ׳ ב׳:2; דב׳ כ״א:13; ל״ג:14; עז׳ ו׳:15, בארמית). החודשים בני זמננו אינם חודשים ירחיים. אין הם נקבעים על־פי הירח, אלא מבוססים למעשה על חלוקה שרירותית של שנת החמה ל־12 יחידות. חודש ירחי הוא חודש הנקבע לפי מולד הירח. יש ארבעה מופעים של הירח, ובכל חודש ירחי יש בממוצע 29 ימים, 12 שעות ו־44 דקות. די להביט בצורת הירח כדי לדעת בערך את היום בחודש הירחי.
13. אילו נתוני זמן מדויקים באשר למבול תועדו במקרא?
13 נראה שנוח לא חישב את הזמן לפי חודשים ירחיים מדויקים, אלא לפי חודשים בני 30 יום כל אחד. על סמך יומן המסע שניהל נוח בתיבה מתברר לנו שמי המבול כיסו את הארץ במשך חמישה חודשים או ”חמישים ומאת יום”. מקץ 12 חודשים ועשרה ימים יָבשה הארץ ושוכני התיבה יכלו לצאת ממנה. פרקי הזמן של אירועים הרי גורל אלו תועדו במדויק (בר׳ ז׳:11, 24; ח׳:3, 4, 14–19).
14. (א) כיצד יצר יהוה את העונות? (ב) לכמה זמן יימשכו חילופי העונות?
14 עונות. כשהכין את כדור־הארץ כמעון לבני אדם, סיפק יהוה ברוב חוכמתו ואהבתו את ה”מועדים”, או העונות (בר׳ א׳:14). העונות הן פועל יוצא של נטיית כדור־הארץ בזווית של 5.23 מעלות כלפי מסלול סיבובו סביב השמש. כתוצאה מכך, חצי הכדור הדרומי נוטה לכיוון השמש, וכעבור חצי שנה נוטה לעברה חצי הכדור הצפוני. בדרך זו מתחלפות העונות לפי סדר קבוע. חילופי העונות יוצרים רב־גוניות וניגודים ומכתיבים את מועדי הזריעה והקציר. דבר־אלוהים מבטיח לנו שהעונות יתחלפו שנה בשנה לנצח נצחים. ”עוד כל ימי הארץ, זרע וקציר, וקור וחום, וקיץ וחורף, ויום ולילה לא ישבותו” (בר׳ ח׳:22).
15, 16. (א) כיצד ניתן לחלק את עונת הגשמים בארץ המובטחת? (ב) תאר את עונות הגשמים ואת הקשר בין העונות לבין הפעילות החקלאית.
15 את השנה בארץ המובטחת ניתן לחלק על־פי־רוב לעונת הגשמים ולעונת היובש. מאמצע אפריל ועד לאמצע אוקטובר כמות המשקעים נמוכה מאוד. את עונת הגשמים אפשר לחלק לשלושה חלקים: גשמי ה”יורה”, כלומר הגשם המוקדם (אוקטובר־נובמבר); גשמי החורף הכבד ומזג האוויר הקר (דצמבר־פברואר); וה”מלקוש”, הגשם המאוחר (מרס־אפריל) (דב׳ י״א:14; יואל ב׳:23). חלוקה זו אינה מדויקת לגמרי, שכן העונות חופפות בשל שינויי מזג האוויר באזורים שונים בארץ. היורה (הגשם המוקדם) מרכך את האדמה היבשה, וכך חודשי אוקטובר־נובמבר הם עונת ה”חריש” וה”זָרַע”, הזריעה (שמ׳ ל״ד:21; וי׳ כ״ו:5). בתקופה של גשמי החורף הכבד מדצמבר ועד פברואר, אין זה נדיר לראות שלג, ובינואר ובפברואר הטמפרטורה לעתים צונחת במקומות הגבוהים אל מתחת לאפס. המקרא מזכיר את בנָיָהו, אחד מגיבורי דוד, שהרג אריה ”ביום השלג” (שמ״ב כ״ג:20).
16 חודשי מרס ואפריל (בערך ניסן ואייר) הם חודשי ה”מלקוש” (זכ׳ י׳:1). זהו הגשם המאוחר החיוני לתפיחת התבואה שנזרעה בסתיו ולקבלת יבול שופע (הוש׳ ו׳:3; יעקב ה׳:7). זו גם עונת הקציר המוקדם, ואלוהים ציווה על בני ישראל להקריב מראשית הקציר ב־ט״ז בניסן (וי׳ כ״ג:10; רות א׳:22). זו תקופה יפה ומהנה. ”הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר [גיזום הגפנים] הגיע, וקול התור נשמע בארצנו. התאנה חנטה פגיה; והגפנים סמדר, נתנו ריח” (שה״ש ב׳:12, 13).
17. (א) מה מכלכל את הגידולים במהלך עונת היובש? (ב) מתי נערך הקציר המוקדם, קציר התבואה ואיסוף כל הפירות, ואילו חגים נחוגים באותם מועדים?
17 בערך באמצע חודש אפריל מתחילה עונת היובש, אלא שבמהלך רוב התקופה, ובייחוד במישור החוף ובמדרונות המערביים של ההרים, קיים שפע של טל המכלכל את גידולי הקיץ (דב׳ ל״ג:28). בחודש מאי קוצרים את התבואה, ובסוף החודש חוגגים את חג השבועות (וי׳ כ״ג:15–21). אחר כך, כאשר מזג האוויר מתחמם והאדמה מתייבשת, הענבים בגפן מבשילים ונאספים, ואחריהם אוספים את יתר פירות הקיץ כמו זיתים, תמרים ותאנים (שמ״ב ט״ז:1). עד תום עונת היובש ובתחילת הגשמים המוקדמים, כבר נאספת כל תנובת הארץ, ואז (בערך בתחילת אוקטובר) חוגגים את חג הסוכות (שמ׳ כ״ג:16; וי׳ כ״ג:39–43).
18. (א) מה משמעות המילה ”שנה”? (ב) מהי שנת חמה אמיתית מנקודת מבטנו?
18 שנה. חקר הזמן במקרא מביא אותנו כעת למונח ”שנה”. מונח זה מוזכר משחר תולדות האדם (בר׳ א׳:14). המילה ”שנה” נגזרת מן השורש ש.נ.ה שמשמעו ”לעשות שנית; לחזור על דבר” ועניינה מחזור של זמן, שהרי מדי שנה מחזור העונות חוזר על עצמו. שנה היא הזמן שבו משלים כדור־הארץ סיבוב שלם סביב השמש. הזמן להשלמת מסע זה מנקודת מבטנו הוא 365 יום, 5 שעות, 48 דקות ו־46 שניות או בערך 365 יום ורבע יום. זו שנת חמה אמיתית.
19. (א) כיצד ספרו את השנים המקראיות הקדומות? (ב) איזו ”שנה קדושה” קבע יהוה?
19 השנים במקרא. לפי הספירה המקראית הקדומה, השנה ארכה מסתיו לסתיו. הדבר התאים לחיים החקלאיים — השנה החלה בחרישה ובזריעה, לקראת החלק הראשון של חודש אוקטובר, והסתיימה באסיף. נוח מנה את ראשית השנה מן הסתיו. הוא ציין שהמבול החל ”בחודש השני”, כלומר, במחצית השנייה של אוקטובר ובמחצית הראשונה של נובמבר (בר׳ ז׳:11). עד היום נוהגים עמים רבים לציין את ראשית השנה בסתיו. בעת יציאת מצרים, ב־1513 לפה״ס, קבע יהוה שחודש אביב (ניסן) יהיה ’ראשון לחודשי השנה’ עבור היהודים, ומאז היתה להם שנה קדושה שנמשכה מאביב לאביב (שמ׳ י״ב:2). אולם, השנה המקובלת כיום אצל היהודים היא השנה המתחילה בסתיו, וחודשה הראשון הוא תשרי.
20. כיצד הותאמה שנת הלבנה לשנת החמה, ומה הן שנים ירחיות־שמשיות?
20 שנה ירחית־שמשית. עד לימי ישוע נהוג היה ברוב האומות לספור את הזמן בשנות לבנה, תוך שימוש בדרכים שונות להתאים פחות או יותר את השנה לשנת החמה. בשנת לבנה רגילה של 12 חודשים יש 354 יום, והחודשים בני 29 או 30 יום, בתלות במולד הירח. יוצא מכאן אפוא, ששנת הלבנה קצרה ב־11 יום ורבע משנת חמה אמיתית, שהיא בת 365 יום ורבע. העברים ניהלו את חייהם על־פי שנת הלבנה. המקרא אינו מסביר כיצד התאימו את שנת הלבנה לשנת החמה ולעונות, אך קרוב לוודאי שהם הוסיפו במקרה הצורך חודשים (חודשי עיבור). במאה החמישית לפה״ס נקבעה שיטה מוגדרת להוספת חודשי עיבור בתוך מחזור שנקרא המחזור המטוני. זהו מחזור של 19 שנה שבו היו שבע שנים בנות 13 חודשים. בלוח השנה העברי נוסף חודש העיבור אחרי החודש ה־12, חודש אדר, והוא נקרא אדר ב׳ או אדר שני (אד״ש). כך מותאמת השנה הירחית לשמש, והשנים בנות 12 או 13 חודשים, ידועות בשם שנים ירחיות־שמשיות.
21. (א) מהו הלוח היוליאני? (ב) מדוע הלוח הגרגוריאני מדויק יותר?
21 הלוח היוליאני והלוח הגרגוריאני. לוח שנה הוא שיטה לקביעת תחילתה, אורכה וחלוקתה של השנה לפי סדר מסוים. את הלוח היוליאני התקין יוליוס קיסר ב־46 לפה״ס, כדי לתת לרומאים שיטה לחלוקת זמן על־פי שנת החמה במקום שנת הלבנה. השנה בלוח היוליאני היא בת 365 יום, ומדי ארבע שנים הונהגה בה שנה מעוברת בת 366 יום. עם הזמן התברר שהלוח היוליאני ארוך משנת החמה האמיתית בקצת יותר מ־11 דקות. עד המאה ה־16 הצטבר פער הזמנים לעשרה ימים מלאים. לפיכך, ב־1582, ערך האפיפיור גרגוריוס ה־13 תיקון קל והנהיג את לוח השנה הידוע כיום בשם הלוח הגרגוריאני. מתוקף הצו של האפיפיור הושמטו עשרה ימים משנת 1582, כך שהיום שלמחרת ה־4 באוקטובר היה 15 באוקטובר. עוד נקבע שהשנים שאינן מתחלקות ב־400 לא יהיו שנים מעוברות. לדוגמה, שנת 1900 לא היתה שנה מעוברת כי המספר 900,1 אינו מתחלק ב־400. שנת 2000, לעומת זאת, כן היתה שנה מעוברת. הלוח הגרגוריאני מקובל כיום ברוב חלקי העולם.
22, 23. מה אורכה של שנה נבואית?
22 ”שנה” נבואית. בנבואות המקרא המילה ”שנה” נושאת על־פי־רוב משמעות מיוחדת – יש בה בסך הכול 360 יום המחולקים ל־12 חודשים בני 30 יום כל אחד. שים לב לדבריו של חוקר אחד על הכתוב ביחזקאל ד׳:5, 6: ”ההנחה המתבקשת היא שיחזקאל הכיר שנה בת 360 יום. אין זו שנת חמה אמיתית ואין זו שנה ירחית. זו שנה ’ממוצעת’ שבה 30 יום בכל חודש”.b
23 שנה נבואית נקראת גם ”מועד”, ואם בודקים את הכתוב בההתגלות י״א:2, 3 ו־י״ב:6, 14 מתברר ש”מועד” אחד מכיל 360 יום. השנה בנבואות מיוצגת לעתים על־ידי המילה ”יום” (יח׳ ד׳:5, 6).
24. באיזו ספרה החלה הספירה בעמים קדומים רבים?
24 אין שנת אפס. המונח אפס היה זר לעמים קדומים ובהם היוונים המשכילים, הרומאים והיהודים. הם ספרו הכול מאחת. כאשר למדת את הספרות הרומיות בבית־הספר (I, II, III, IV, V, X וכו׳), האם למדת על אות המייצגת את הספרה אפס? לא, משום שלרומאים לא היתה ספרה אפס. הואיל והרומאים לא השתמשו בספרה אפס, לא החלה הספירה הכללית בשנת אפס אלא בשנת 1 לספירה. מכאן צמחו המספרים הסידוריים, כגון ראשון, שני, שלישי ועשירי. במתמטיקה המודרנית כל דבר מתחיל באפס. את האפס המציאו כנראה ההינדים.
25. במה שונים המספרים הסידוריים מן המספרים היסודיים?
25 יוצא מכך שבכל פעם שמשתמשים במספרים סידוריים, יש תמיד להפחית יחידה סידורית אחת כדי להגיע למספר המדויק. לדוגמה, אם מדברים על תאריך במאה ה־20, האם משמע הדבר שכבר חלפו עד אותו תאריך 20 מאות שלמות? לא, משמע הדבר שחלפו עד אז 19 מאות שלמות ועוד מספר שנים. להבעת מספרים מלאים, משתמש המקרא (וכך גם נהוג במתמטיקה המודרנית) במספרים יסודיים, כמו 1, 2, 3, 10 ו־100. מספרים אלו נקראים גם ”מספרים שלמים”.
26. כיצד תחשב (א) את מספר השנים שחלפו מ־1 באוקטובר 607 לפה״ס ועד 1 באוקטובר 1914? (ב) את התאריך שאליו מגיעים בחלוף 520,2 שנה מ־1 באוקטובר 607 לפה״ס?
26 מאחר שהספירה הכללית לא החלה בשנת אפס אלא בשנת 1 לספירה, ולוח השנה לשנים שלפני הספירה אינו נמנה משנת אפס ואחורה אלא מתחיל ב־1 לפה״ס, כל מספר להגדרת השנה בכל תאריך שהוא הינו למעשה מספר סידורי. מכאן ששנת 1990 לספירה מייצגת 989,1 שנים מלאות מראשית הספירה הכללית, והתאריך 1 ביולי 1990 מייצג 989,1 שנים וחצי מתחילת הספירה הכללית. אותו עיקרון חל גם על השנים שלפני הספירה (לפה״ס). אם כן, כדי לחשב את מספר השנים שחלפו בין 1 באוקטובר 607 לפה״ס לבין 1 באוקטובר 1914, הוסף 606 שנה (בתוספת שלושת החודשים האחרונים של השנה הקודמת) ל־913,1 (בתוספת תשעת החודשים הראשונים של השנה הבאה), והתוצאה היא 519,2 (ועוד 12 חודשים), כלומר, 520,2 שנה. או אם תרצה לחשב את התאריך שאליו מגיעים בחלוף 520,2 שנה מ־1 באוקטובר 607 לפה״ס, עליך לזכור ש־607 הוא מספר סידורי — הוא למעשה מייצג 606 שנים מלאות — והואיל ואין אנו סופרים מ־31 בדצמבר 607 לפה״ס, אלא מ־1 באוקטובר 607 לפה״ס, עלינו להוסיף ל־606 את שלושת החודשים שבסוף שנת 607 לפה״ס. כעת החסר 606 ורֶבע מ־520,2. התוצאה היא 913,1 ושלושה רבעים. יוצא מכך שבחלוף 520,2 שנה מ־1 באוקטובר 607 לפה״ס מגיעים ל־913,1 שנים ושלושה רבעים של שנה בתוך הספירה הכללית — 913,1 שנים מלאות מביאות אותנו לתחילת 1914, ושלושה רבעים של שנה מביאים אותנו ל־1 באוקטובר 1914.c
27. מה הם תאריכים מוחלטים, ומדוע נודעת להם חשיבות רבה?
27 תאריכים מוחלטים (אבסולוטיים). הכרונולוגיה המקראית המהימנה מבוססת על מספר תאריכים מוחלטים. תאריך מוחלט הוא תאריך מקובל בהיסטוריה הנשען על יסוד איתן, ובו התרחש מאורע ספציפי במקרא. תאריך כזה מהווה נקודת התחלה שממנה ניתן לאתר בוודאות אירועים מקראיים בציר הזמן. לאחר שמוצאים נקודה אבסולוטית, מחשבים קדימה או אחורה מן התאריך על סמך נתונים מדויקים שמוסר המקרא, כגון אורכי חיים של בני אדם או תקופות שלטון של מלכים. וכך, החל מנקודה קבועה, יש לנו אפשרות לתארך אירועים מקראיים רבים בעזרת הכרונולוגיה הפנימית המהימנה של המקרא.
28. איזה תאריך מוחלט קיים בהקשר לתנ״ך?
28 תאריך מוחלט בהקשר לתנ״ך. מאורע רב חשיבות המתועד הן במקרא והן בהיסטוריה החילונית הוא כיבוש העיר בבל בידי המדים והפרסים בניצוחו של כורש. את המאורע הזה מתעד המקרא בדניאל ה׳:30. מקורות היסטוריים אחרים (כולל דיוֹדוֹרוֹס, אפריקנוּס, אאוּזבּיוּס, תלמי והלוחות הבבליים) תומכים ב־539 לפה״ס כשנה שבה הפיל כורש את בבל. כרוניקת נבונאיד מציגה את החודש והיום של נפילת העיר (השנה חסרה). לפיכך מומחים לכרונולוגיה קבעו כי בבל נפלה ב־11 באוקטובר 539 לפה״ס, לפי הלוח היוליאני, או ב־5 באוקטובר לפי הלוח הגרגוריאני.d
29. מתי יצאה הצהרת כורש ומה התאפשר ליהודים בזכותה?
29 לאחר נפילת בבל, ובשנה הראשונה למלכותו על בבל הכבושה, יצא כורש בהצהרה ידועה המתירה ליהודים לשוב לירושלים. לאור הכתוב במקרא, יצאה ההצהרה כנראה לקראת סוף שנת 538 לפה״ס או לקראת האביב של שנת 537 לפה״ס. כך היה ליהודים מספיק זמן להתיישב מחדש במולדתם ולהשיב את עבודת יהוה על כנה בירושלים עד ה”חודש השביעי”, תשרי, כלומר בסביבות 1 באוקטובר 537 לפה״ס (עז׳ א׳:1–4; ג׳:1–6).e
30. כיצד ניתן לדעת את מועד טבילתו ולידתו של ישוע על סמך תאריך מוחלט ונבואה שהתגשמה?
30 תאריך מוחלט בהקשר לכתבי־הקודש המשיחיים. תאריך מוחלט בהקשר לכתבי־הקודש המשיחיים נקבע על־פי התאריך שבו ירש הקיסר טיבריוס את אאוגוסטוס. אאוגוסטוס מת ב־17 באוגוסט 14 לספירה (לפי הלוח הגרגוריאני); הסנאט הרומי העניק לטיבריוס את התואר קיסר ב־15 בספטמבר 14 לספירה. בלוקס ג׳:1, 3 נאמר כי יוחנן המטביל החל בפעילותו בשנת חמש עשרה לשלטון טיבריוס. אם נמנו השנים ממותו של אאוגוסטוס, היתה השנה ה־15 מאוגוסט שנת 28 לספירה ועד אוגוסט 29 לספירה. אם נמנו השנים מאז שהעניק הסנאט לטיבריוס את התואר קיסר, היתה השנה מספטמבר שנת 28 לספירה ועד ספטמבר 29 לספירה. כעבור זמן קצר נטבל ישוע. הוא היה אז ”כבן שלושים שנה” והיה צעיר בערך בחצי שנה מיוחנן המטביל (לוקס ג׳:2, 21–23; א׳:34–38). נתונים אלו עולים בקנה אחד עם הנבואה בדניאל ט׳:25, לפיה 69 ”שבועים” (שבועות נבואיים בני 7 שנים כל אחד המסתכמים ב־483 שנה) יחלפו מן ”מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלים” וחומותיה ועד להופעת המשיח (דנ׳ ט׳:24, 25). את ”הדבר” או הצו הוציא ארתחשסתא (’ארוך היד’) ב־455 לפה״ס, והצו נכנס לתוקפו בידי נחמיה בירושלים בחלקה המאוחר של השנה. מקץ 483 שנה, בחלקה המאוחר של שנת 29 לספירה, בעת טבילתו אצל יוחנן, נמשח ישוע ברוח הקודש על־ידי אלוהים ונהיה למשיח. העובדה שישוע נטבל והחל את שירותו בחלקה המאוחר של השנה תואמת את הנבואה האומרת שהמשיח ייכרת ב’חצי שבוע’ של שנים (כלומר, כעבור שלוש שנים וחצי) (דנ׳ ט׳:27). הואיל וישוע מת באביב, החל שירותו בן השלוש שנים וחצי לקראת הסתיו של שנת 29 לספירה.f מעניין לציין ששני קווי ראיות אלו מוכיחים כי ישוע נולד בסתיו של שנת 2 לפה״ס, שהרי בלוקס ג׳:23 נאמר כי ישוע היה כבן שלושים כשהחל בשירותו.g
31. (א) מדוע נדמה לנו שהזמן נע בקצב משתנה? (ב) איזה יתרון יש לצעירים?
31 כאשר הזמן חולף מהר. קיימת מימרה מוכרת ולפיה ”קומקום שמשגיחים עליו אף פעם אינו שורק”. כאשר אנו עוקבים אחרי הזמן, מודעים לו, מחכים למשהו שיקרה, נדמה לנו שהזמן זוחל בכבדות. אולם, אם אנו עסוקים ושקועים בעניין כלשהו, נדמה ש”הזמן טס”. למבוגרים נראה שהזמן חולף מהר יותר מאשר לילדים. מדוע? שנה נוספת בחייו של אדם בן שנה היא תוספת של 100 אחוז בנסיון חיים. שנה נוספת בחייו של אדם בן 50 היא תוספת של 2 אחוזים בלבד. בעיני הילד, השנה נראית כזמן ארוך מאוד. השנים בעיני המבוגר, אם הוא עסוק ובריא, חולפות במהירות הולכת וגוברת. דברי שלמה לובשים לגביו משמעות עמוקה יותר: ”אין כל חדש תחת השמש”. מצד שני, לצעירים עוד צפויות שנות העיצוב האיטיות לכאורה. ובמקום ’לרעות רוח’, כלומר לרדוף אחר רוח, בעולמנו החומרני, יש בידם האפשרות לנצל את השנים הללו בצורה מועילה ולצבור שפע של ניסיון בריא שיתרום להידוק היחסים עם אלוהים. דברי שלמה כוחם יפה גם בימינו: ”וזכור את בוראיך בימי בחורותיך, עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים אשר תאמר: ’אין לי בהם חפץ’” (קהל׳ א׳:9, 14; י״ב:1).
32. כיצד יוכלו בני האדם להבין טוב יותר את השקפתו של יהוה בנושא הזמן?
32 זמן — כאשר בני אדם יחיו לנצח. עם זאת, העתיד צופן בחובו ימי אושר ולא ימי רעה. לאוהבי צדקה, אשר ’עתותיהם בידי יהוה’, צפויים חיי־נצח תחת מלכות אלוהים (תהל׳ ל״א:15–17; מתי כ״ה:34, 46). בימי מלכות זו המוות לא יהיה עוד (ההת׳ כ״א:4). חיי הבטלה, החולי, השיעמום וההבלות יחלפו לבלי שוב. תהיה עבודה לכול, עבודה מעניינת ומרתקת, שתצריך את יכולותיו המושלמות של האדם ותניב תחושת הגשמה המלוּוה בסיפוק רב. השנים יחלפו יותר ויותר מהר, ואנשים מלאי הערכה ובעלי זיכרון עילאי יעשירו עד אין קץ את שכלם בזיכרונות של רגעי אושר. במהלך אלפי השנים שיחלפו, יבינו יושבי הארץ טוב יותר את השקפתו של יהוה בנושא הזמן: ’כי אלף שנים בעיני יהוה כיום אתמול כי יעבור’ (תהל׳ צ׳:4).
33. איזו ברכה ציווה יהוה בנושא הזמן?
33 בראיית זרם הזמן מנקודת מבטנו העכשווית ותוך התחשבות בהבטחתו של אלוהים לכונן עולם חדש רב צדק, גדול אושרנו מן הברכות הצפויות בעתיד: ”כי שם ציווה יהוה את הברכה, חיים עד העולם” (תהל׳ קל״ג:3).
[הערות שוליים]
a המילים הארמיות ”שעה”, ”שעתא” ו”שעתה” מופיעות בדניאל ד׳:16, 30; ה׳:5. אולם על־פי הקונקורדנציה של אבן שושן משמעות המילה ”שעה” בהקשר זה היא: ”זמן קצר, רגע”.
b Biblical Calendars, 1961 by J. Van Goudoever עמוד 75.
c הבנה מכתבי־הקודש, כרך א׳, עמוד 458 ערך ”כרונולוגיה” (אנג׳).
d הבנה מכתבי־הקודש, כרך א׳, עמודים 453, 454, 458 ערך ”כרונולוגיה”; כרך ב׳ עמוד 459 ערך ”נבונאיד” (אנג׳).
e הבנה מכתבי־הקודש, כרך א׳, עמוד 568 ערך ”כורש” (אנג׳).
f הבנה מכתבי־הקודש, כרך ב׳, עמודים 899–902 ערך ”שבעים שבועות” (אנג׳).
g הבנה מכתבי־הקודש, כרך ב׳, עמודים 56–58 ערך ”ישוע המשיח” (אנג׳).